הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תאד"מ 21480-02-21

לפני כבוד השופט נצר סמארה

תאד"מ 21480-02-21

תובע

יוסף ברדה, ת"ז XXXXXX718
ע"י ב"כ עוה"ד אביתר רייבי

נגד

נתבעת
שולחת ההודעה

צדדי ג'

הראל חברה לביטוח בע"מ, ח"פ 520004078
ע"י ב"כ עוה"ד מיטל רובין

  1. אלדן תחבורה בע"מ, ח"פ 510454333
  2. אלנה צינקר, ת"ז XXXXXX974

ע"י ב"כ עוה"ד יוסי בן משה

ת"א 66002-06-21

תובעת

הראל חברה לביטוח בע"מ, ח"פ 520004078
ע"י ב"כ עוה"ד מיטל רובין

נגד
נתבעות

  1. אלדן תחבורה בע"מ, ח"פ 510454333
  2. אלנה צינקר, ת"ז XXXXXX974

ע"י ב"כ עוה"ד יוסי בן משה

פסק דין

לפניי שני תיקים מאוחדים שעניינם בפיצוי כספי בגין נזקי רכוש על רקע תאונת דרכים.

1. התיק הראשון, תאד"מ 21480-02-21 (להלן: "התיק הראשון"), והתיק השני, ת"א 66002-06-21 (להלן: "התיק השני").

2. תאונת הדרכים אירעה ביום 26.07.2020 בין כלי רכב, תוצרת מרצדס, מ"ר 66-043-55 שהיה בעת התאונה בבעלות התובע בתיק הראשון ונהוג בידו ומבוטח בביטוח נזקי רכוש על ידי הנתבעת ושולחת ההודעה בתיק הראשון והתובעת בתיק השני (להלן: "רכב המרצדס"), לבין כלי רכב, תוצרת יונדאי, מ"ר 733-79-801 שהיה בעת התאונה בבעלות צד ג' 1 ונהוג בידי צד ג' 2 שהן גם הנתבעות בתיק השני (להלן: "רכב היונדאי") (ולהלן: "התאונה" ).

עיקר טענות הצדדים בתיק הראשון

3. לטענת התובע, בעקבות התאונה ונזקיו שהוערכו בידי שמאי רכב מטעמו, אשר קבע אבדן להלכה, שלח בא כוחו מכתב דרישה לצד ג' 1, הבעלים של רכב היונדאי, וזו דחתה את הדרישה בנימוק כי נהגת מטעמה אינה אחראית לתאונה. לאור זאת, פנה התובע למבטחתו היא הנתבעת בתיק הראשון בדרישה לקבלת תגמולי ביטוח. לטענת התובע, לאחר חודש ממועד הדרישה לנתבעת, טענה האחרונה כי היא מעוניינת לשלם את תגמולי הביטוח אולם על התובע להסיר את העיקול והשעבוד הקיים על רכב המרצדס. התובע מבקש להדגיש כי ווידא עם הנתבעת כי רישום העיקול והשעבוד על הרכב הוא הטעם היחיד לאי תשלום תגמולי הביטוח וכי עם הסרתם תגמולי הביטוח ישולמו. אלא שגם לאחר הסרת העיקול התובע לא קיבל את תגמולי הביטוח מאחר שהנתבעת טענה כי אם ישולם ייתפס סכום של 78,000 ₪ לאור העיקול הרשום בתיק הוצאה לפועל על שמו של התובע. לטענת התובע, ב"כ התובע הסביר לנציגת הנתבעת כי מדובר בטעות מאחר שהתיק מושא חוב ההוצאה לפועל בכלל סגור וכי מערכות של הנתבעת אינן מעודכנות. גם לאחר מכן, ולאחר שאישרה כי אין עוד עיקול ושעבוד, לא העבירה הנתבעת את תגמולי הביטוח בטענה כי היא מעבירה את התיק לבדיקת שמאי מטעמה, על אף שקודם לכן טענה כי הסילוק הסתיים וממתינים רק להסרת העיקול והשעבוד. עוד טוען התובע כי לאחר הגשת התביעה שילמה הנתבעת סכום שאינו שנוי במחלוקת בסך של כ- 135,000 ₪.

כמו כן, טוען התובע כי לאחר הגשת התביעה גילה כי רכבו היה בעברו רשום בבעלות חברה, ולכן ביקש לבטל את ההסכם שנחתם בינו לבין מי שקנה את הרכב במצבו הניזוק, לפיו מחיר המכירה הוא 130,000 ₪, או להפחית משמעותית את סכום המכירה, ולבסוף הגיע עם הקונה להסכמה, לפיה מחיר המכירה יעמוד על סך של 66,700 ₪.

עתה מבקש התובע את ההפרש בין שוויו של הרכב, בניכוי מחיר המכירה על סך 66,700 ₪, ובניכוי הסכום שאינו שנוי במחלוקת ששולם על ידי הנתבעת בסך של 134,900 ₪, ובתוספת שכ"ט שמאי על סך 3,300 ₪.

4. מנגד, טוענת הנתבעת כי מלוא תגמולי הביטוח להם זכאי התובע על פי הפוליסה שולמו לו זה מכבר והוא אינו זכאי לכל תשלום נוסף.

לחילופין, טוענת הנתבעת כי ככל שייקבע כי התובע זכאי לתשלום נוסף אזי הוא אינו זכאי להוצאות משפט ושכ"ט עו"ד ביחס לסכום שאינו שנוי במחלוקת ששולם לו, מאחר שהתובע הגיש את תביעתו טרם חלף פרק הזמן בו על הנתבעת לשלם לתובע את תגמולי הביטוח.

לטענת הנתבעת, בתאריך 14.01.2021 התבקש ב"כ התובע להעביר לה את מכתב הדחייה מאת צד ג', צילום שיק והסכמה למסירת מידע אודות רכב המרצדס ממשרד הרישוי. כבר באותו היום לאחר שהועברו המסמכים, הנתבעת ביצעה בדיקה מול מאגר משרד הרישוי ומבדיקה זו עלה כי על הרכב מוטלים שני עיקולים וכן שעבוד, באופן המונע תשלום לתובע. לכן, ביקשה הנתבעת מב"כ התובע אישורים מתאימים על הסרת העיקולים והשעבוד על מנת לבצע את התשלום. לטענת הנתבעת, בחלוף שבועיים שלחה הנתבעת תזכורת לב"כ התובע בדבר קבלת המסמכים החסרים, ובכ" התובע הודיע כי העיקול הוסר וההחלטה על הסרת העיקול תיושם תוך מספר ימים. כמו כן, טוענת הנתבעת כי ב"כ התובע ביקש כי עם הסרת העיקולים התשלום יבוצע לפקודת המשעבד. באותו היום העביר ב"כ התובע אישור מהמשעבד כנדרש. לטענת הנתבעת, היא ביקשה לבצע תשלום ביום 07.02.2021 אך העיקול שהיה מוטל על מספר תעודת הזהות של התובע טרם הוסר, דבר שמנע ממערכת התשלומים של הנתבעת לבצע תשלום כלשהו, והנתבעת עדכנה את ב"כ התובע על כך. רק ביום 08.02.2021 הוסר העיקול על מספר תעודת הזהות של התובע. לאור זאת, טוענת הנתבעת כי התאריך 08.02.2021 הוא המועד שבו הומצא המסמך האחרון לצורך סילוק התביעה. לכן, מיום זה עמדו בפני הנתבעת 30 יום לביצוע התשלום לתובע, וזאת בהתאם להוראות סעיף 27 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח"). עוד מבקשת הנתבעת לציין כי רק 7 ימים לאחר מכן בוצע התשלום בסכום שאינו שנוי במחלוקת ע"ס 135,117 ₪ לפקודת המשעבד. לטענת הנתבעת, התובע ובא כוחו מיהרו להגיש את התביעה הגם שלא כל המסמכים היו בידי הנתבעת, וב"כ התובע אף לא שלח כל התראה לנתבעת טרם הגשת התביעה. לטענת הנתבעת, מדובר בהתנהלות חסרת תום לב, מצדו של התובע, כאשר הגיש תביעתו ימים ספורים בלבד לאחר שהעביר אישור המשעבד בדבר ביצוע התשלום. משכך, טוענת הנתבעת כי התובע ניצל לרעה את הליכי בית המשפט, ולכן אין לחייב את הנתבעת בהוצאות משפט בגין הסכום ששולם שאינו שנוי במחלוקת.

כמו כן, מכחישה הנתבעת את סכום התביעה. לטענת הנתבעת, אין לקבל את טענת התובע כי סיכם עם הקונה של הרכב כי מחיר המכירה יעמוד על סך של 67,000 ₪ במקום המחיר המקורי אשר עמד על 130,000 ₪ שממילא נמוך מערך שרידי הרכב בהתאם לחוות דעת השמאי מטעם התובע אשר קבע 140,000 ₪. לטענת הנתבעת, היא מחויבת לפצות את התובע על פי ערך שרידי הרכב שקבע השמאי. בהתאם לדוח השמאי ערך הרכב עומד על כ- 274,000 ₪ כשמסכום זה יש להפחית סך של 140,000 ₪ כערך שרידי הרכב ולכן מששילמה הנתבעת סך של 135,117 ₪ שילמה הנתבעת את מלוא נזקי התובע.

עוד טוענת הנתבעת כי התובע לא צירף כל אסמכתא המוכיחה כי קיבל את הסכום המוסכם על פי התוספת להסכם המכירה של הרכב, בסך של 67,000 ₪.

אשר לשכ"ט השמאי, טוענת הנתבעת כי התובע פוצה בסך של 450 ₪ המהווה את שכ"ט המשולם לשמאי מתוך רשימת שמאי החוץ של הנתבעת. לטענתה, התובע בחר מטעמיו לבחור שמאי מטעמו תוך הגדלת נזקיו שלא לצורך, והנתבעת אינה חבה בתשלום שכ"ט ששולם על ידי התובע. בנוסף, טוענת הנתבעת כי התובע לא צירף אסמכתא בדבר התשלום לשמאי.

5. בסמוך לאחר הגשת כתב ההגנה עתרה הנתבעת לקבלת היתר להגשת הודעת צד ג' כנגד הבעלים של רכב היונדאי שהיה מעורב בתאונה ונגד נהגת הרכב, בטענה כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על נהגת רכב היונדאי. לטענת שולחת ההודעה, במהלך נסיעה של רכב המרצדס החל הוא לחלוף על פני רכב היונדאי שעמד באמצע הנתיב, כאשר לפתע רכב היונדאי סטה בחדות לעבר נתיב נסיעת רכב המרצדס ופגע בו. כתוצאה מהתאונה רכב המרצדס נהדף לעבר המדרכה שבצד הכביש ונפגע ממעקה בטיחות שהיה מוצב שם. לכן, מבקשת שולחת ההודעה כי ככל שתחויב הנתבעת בתשלום יתרת כספים לתובע, מעבר למה ששולם על ידה זה מכבר לתובע, הרי שעל צדדי ג' לשפות אותה בסכומים אלו.

6. בכתב ההגנה טענו צדדי ג' כי האחריות לקרות התאונה אינה רובצת לפתחה של נהגת רכב יונדאי מאחר שהתאונה התרחשה עת רכב היונדאי עמד לפנות שמאלה כדין, אלא שאז הגיח רכב המרצדס שאצה לו הדרך עקף את רב היונדאי בחוסר זהירות ופגע ברכב היונדאי וגרם לו לנזקים. כמו כן, מכחישים צדדי ג' את הנזקים הנטענים שנגרמו לתובע ואת היקפו.

עיקר טענות הצדדים בתיק השני

7. הנתבעת בתיק הראשון הגישה תביעה כנגד הבעלים של רכב היונדאי שהיה מעורב בתאונה ונגד נהגת הרכב, בטענה כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על נהגת רכב היונדאי. לטענת התובעת, במהלך נסיעה של רכב המרצדס החל הוא לחלוף על פני רכב היונדאי שעמד באמצע הנתיב, כאשר לפתע רכב היונדאי סטה בחדות לעבר נתיב נסיעת רכב המרצדס ופגע בו. כתוצאה מהתאונה רכב המרצדס נהדף לעבר המדרכה שבצד הכביש ונפגע ממעקה בטיחות שהיה מוצב שם. לכן, טוענת התובעת כי על הנתבעות לשלם לתובעת את הסכום שהיא פיצתה את התובע על סך 135,117 ₪.

8. מנגד, חוזרות הנתבעות על טענותיהן בכתב ההגנה להודעת צד ג' הן לעניין האחריות והן לעניין הנזק והיקפו.

9. נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוצגו ראיות הצדדים, והעידו נהגי הרכבים המעורבים בתאונה, ולאחר חקירת הנהגים סיכמו ב"כ את טענותיהם בעל פה.

10. עתה כל שנותר הוא לדון ולהכריע במחלוקות העולות בשני התיקים המאוחדים.

11. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לרבות המסמכים שהוגשו לתיק לאחר ישיבת ההוכחות, ולאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, תוך שאני לוקח בחשבון את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה בתיק הראשון להידחות, ובכלל זה גם דין ההודעה לצד ג' להידחות, ודין התביעה בתיק השני להתקבל חלקית, מהנימוקים וכפי המפורט להלן:

האחריות לקרות התאונה

11.1. לאחר שבחנתי את עדויות הצדדים, לרבות תמונות מזירת התאונה מוקדי הנזק ברכבים ואופי הנזקים, אני סבור כי יש להטיל אחריות על שני הנהגים באופן שנהגת רכב היונדאי תישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 20% ואילו נהג רכב המרצדס יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 80%.

11.2. נהג רכב המרצדס העיד כי נסע בכביש בנסעה ישרה בנתיבו בכביש דו סטרי בעל נתיב נסיעה אחד לכל כיוון, כאשר משני הצדדים חניות והבחין ברכב היונדאי עומד מימין על מפרץ החניה, "כמעט כולו" עומד על הנתיב על מפרץ החניה, כאשר אינו מפריע לתנועה, אבל חלק ממנו בלט (עמ' 2, שורות 2-1 לפרוטוקול), וכאשר הוא המשיך בנסיעתו הוא פתאום הרגיש מכה ברכבו והבחין שרכב היונדאי פגע בו (עמ' 2, שורות 3-2 לפרוטוקול). גרסה זו עומדת בסתירה מסוימת מגרסתו הכתובה של נהג רכב המרצדס שם הוא מתאר כי הבחין ברכב היונדאי עומד באמצע הנתיב. עמידה באמצע הנתיב אינה כעמידה בצד הדרך במפרץ החניה כאשר רק קצהו האחורי של רכב היונדאי בולט.

11.3. לטענת נהג רכב המרצדס עם הסטייה הפתאומית של רכב היונדאי הוא נלחץ ולא ידע איך לחמוק מרכב היונדאי ולכן הסיט את ההגה ואף לחץ חזק על דוושת ההאצה ברכבו ונכנס במעקה הבטיחות שהיה בצדו של הכביש (עמ' 2, שורות 5-4 לפרוטוקול). גם בקשר לגרסה זו היא לא הוזכרה קודם לכן בכתב התביעה או בטופס ההודעה על התאונה. יש לציין כי מתמונות הנזק מזירת התאונה ניתן לראות את רכב המרצדס מספר מטרים לאחר נקודת המפגש בין הרכבים כאשר משמאל לנקודת המפגש בין הרכבים מצוי המעקה הבטיחות שניזוק גם הוא. מה שמלמד כי רכב המרצדס נעצר רק לאחר מספר מטרים ולא בסמוך לנקודת המפגש בין הרכבים, מה שיכול להעיד על מהירות נסיעתו הגבוהה של רכב המרצדס. אזכיר כי נהג רכב המרצדס אישר שלחץ בכל הכוח על דוושת ההאצה כדי לחמוק מהמפגש עם רכב היונדאי. הגם שמצופה היה ממנו לנסות לבלום את רכבו תוך סטייה לשמאל כדי לחמוק מהמפגש עם רכב היונדאי ולא להאיץ את מהירות רכבו.

11.4. איני מקבל את טענתו של נהג רכב המרצדס כי מיקומו של רכב המרצדס כפי המופיע בתמונה הוא לאחר שהרכבים הוזזו קדימה כדי לא להפריע לתנועה (עמ' 3, שורות 11-10 לפרוטוקול). אם הרכבים הוזזו משום שהם מפריעים לתנועה מצופה היה להזיז אותם למקום אחר שאינו מפריע לתנועה, אלא שכאן בתמונות שצולמו בזירת התאונה נראה רכב המרצדס עומד באמצע הנתיב חוסם את נתיב הנסיעה. מכאן, שאני קובע כי מיקום זה של רכב המרצדס אינו מקום אליו הוזז רכב המרצדס לאחר התאונה אלא המקום בו הוא נעצר לאחר ניסיון התחמקות מהתאונה. המרחק בו נעצר רכב המרצדס לאחר התאונה מעיד לאין שיעור על מהירות נסיעתו הגבוהה.

11.5. נהג רכב המרצדס הציג שתי גרסאות שאינן יכולות לדור בכפיפה אחת. תשובותיו לשאלות בעניין זה שהפנה אליו בית המשפט, לפיהן הוא אינו בעל ידע ואינו בוחן תנועה (עמ' 2, שורות 22-21 ושורה 26 לפרוטוקול), אינן מקובלות עליי. יש הבדל משמעותי בגרסה עובדתית ואין צורך להיות בעל ידע מקצועי בחקר תאונות כדי להתנסח באופן המשקף את אשר ארע.

11.6. נהגת רכב היונדאי העידה כי המתינה לפנייה שמאלה לחניון הממוקם בצדו השמאלי של הדרך, וכאשר ראתה כי הכביש פנוי החלה בפנייה שמאלה, אלא שאז הגיח רכב המרצדס מאחור במהירות, עקף אותה משמאל במהירות גבוהה ולא הספיק לעצור ופגע ברכבה.

11.7. אני מעדיף את גרסתה של נהגת רכב היונדאי על פני גרסתו של נהג רכב המרצדס שהייתה מעוררת תהיות ותמיהות, בעלת סתירות, מהוססת, מבולבלת, מתפתחת, בלתי עקבית ומתחמקת.

גרסתה של נהגת רכב היונדאי לגבי אופן קרות התאונה הנה מסתברת יותר מאשר גרסתו של נהג רכב המרצדס.

11.8. נהג רכב המרצדס ביצע עקיפה מסוכנת של רכב עומד באמצע הנתיב. עמידתו של רכב היונדאי באמצע הנתיב הייתה צריכה להדליק אצלו נורה אדומה, שכן העמידה של רכב המרצדס באמצע הנתיב מצביעה על אפשרות שהרכב עומד לפנות שמאלה בכל רגע נתון. לכן, היה על נהג רכב המרצדס לוודא כי אין בכוונת רכב היונדאי לפנות שמאלה, ובכלל זה היה עליו לצפור לרכב היונדאי, לסמן לו בכל דרך אפשרית ולהסיע את רכבו בזהירות יתירה, ולא במהירות נסיעה גבוהה.

מכאן, אני סבור כי עיקר האחריות לקרות התאונה חל על נהג רכב המרצדס.

11.9. יחד עם זאת, איני פוטר את נהגת רכב היונדאי מהאחריות לתאונה.

סבורני כי נהגת רכב היונדאי לא הייתה ערה דיו למתרחש בכביש, לא נתנה די דעתה לרכב המרצדס המגיח מאחור. אמנם, נהגת רכב היונדאי העידה כי הסתכלה באמצעות מראות רכבה לאחור וראתה כי הכביש פנוי. אולם, מאחר שלא ייתכן כי רכב המרצדס לא היה מצוי מאחוריה רגע לפני ניסיון העקיפה מצדו, שהרי הוא לא נפל מן השמיים, אני סבור כי נהגת רכב היונדאי פשוט לא נתנה דעתה אליו כאשר הוא נוסע מאחוריה, ודעתה הייתה נתונה לרכבים המגיחים מכיוון הנסיעה הנגדי.

מכאן, אחריותה החלקית של נהגת רכב היונדאי לקרות התאונה.

הנזק

11.10. שאלת הנזק נפרסת על שני מסלולים.

האחד, במסלול הביטוחי, בין התובע למבטחתו, הנתבעת בתיק הראשון. במסלול זה השאלה היא האם על הנתבעת להוסיף לשלם לתובע בתיק הראשון תגמולי ביטוח או שמא שילמה לו את מלוא תגמולי הביטוח בגין נזקי רכבו. יש לזכור כי במסלול זה ככל שייקבע כי על הנתבעת להוסיף לשלם לתובע תגמולי ביטוח, שהרי אז נידרש לבחון שתי סוגיות נוספות: האחת, חיוב הנתבעת בהוצאות משפט בגין הסכום ששולם כבר לתובע על ידי הנתבעת מאחר שהתובע מיהר להגיש תביעתו מבלי למצות את המגעים עם הנתבעת. השנייה, אם על צדדי ג', הן הנתבעות בתיק השני, לשפות את הנתבעת (שולחת ההודעה) בגין הסכומים שהיא חויבה להוסיף לשלם לתובע.

השני, במסלול שיבוב, בין מבטחת התובע, התובעת בתיק השני, אשר שילמה לו תגמולי ביטוח בסכום שאינו שנוי במחלוקת, לבין מי שאחראים בנזיקין, בעלת רכב היונדאי ונהגת רכב היונדאי, הן הנתבעות בתיק השני.

הנזק במסלול הביטוחי – התיק הראשון

האם זכאי התובע לתוספת תגמולי ביטוח ממבטחתו

11.11. עיקר טענתו של התובע בעניין זה היא שעל הנתבעת להוסיף לשלם לו את ההפרש בין הנזק שנגרם לרכבו בעקבות התאונה בניכוי מחיר המכירה 66,700 ₪ החדש, ובניכוי הסכום שאינו שנוי במחלוקת ששולם על ידי הנתבעת בסך של 134,900 ₪, ובתוספת שכ"ט שמאי על סך 3,300 ₪.

הנתבעת מתנגדת וטוענת כי התשלום שולם במלואו.

11.12. על פי חוות דעת שמאי הרכב שבדק את רכב התובע נקבע כי גובה שרידי הרכב הוא 140,000 ₪, על פי קביעתו של השמאי מטעם התובע, הפחיתה הנתבעת את גובה השרידים משוויו של רכב המרצדס ושילמה לו 135,117 ₪. אמנם, בהסכם המכירה של השרידים נקבע מחיר המכירה על 130,000 ₪ אולם מחיר המכירה אינו מתיישב עם גובה השרידים שנקבע על ידי השמאי מטעם התובע הגבוה ב-10,000 ₪. אין גם כל הסבר על בסיס מה נקבע גובה השרידים בהסכם המכירה. מה גם, שצודקת הנתבעת כי אם היה בוחר התובע לפי תנאי הפוליסה הרי שהיא הייתה מקבלת לידיה את שרידי הרכב ומשלמת לתובע את מלוא שוויו של הרכב. אלא שהתובע בחר למכור בעצמו את שרידי רכבו לקבל לידיו תמורה כספית בגינם ולהפחיתם משוויו של הרכב, כך שהתובע אינו רשאי רק משום שבחר בדרך זו להפחית את מחיר המכירה של השרידים על פי ההסכם ולא לפי גובה השרידים שקבע השמאי.

11.13. אלא שלא בכך מסתכמת המחלוקת הכספית בתיק הראשון, אלא טוען התובע כי הואיל ורק לאחר הגשת התביעה נוכח להבין כי רכב המרצדס היה בבעלות חברה ומשכך לא שוקלל במחיר המכירה שבהסכם המכירה הפחתה בגין בעלות לשעבר של חברה, הרי שהוא הגיע עם הקונה להסכמה, לפיה מחיר השרידים יהיה 66,700 ₪, תוך שהקונה מוותר על כל תביעה בעניין כנגד התובע. לכן, מבקש התובע את הפער בין שוויו של הרכב בהפחתת הסכום ששולם לו זה מכבר ובהפחתת מחיר המכירה החדש של השרידים, בסך של 66,700 ₪. משמעות הדבר היא שהחיוב שהתובע מבקש להטיל על הנתבעת גדל עם הפחתת גובה השרידים.

11.14. גם במחלוקת זו אני מקבל את טענותיה של הנתבעת, מכמה נימוקים:

האחד, איני מקבל את טענתו של התובע כי לפני הגשת התביעה הוא לא ידע כי רכב המרצדס היה רשום בבעלות חברה. לא ייתכן כי התובע לא ידע פרט זה בעת קניית הרכב. לא ייתכן כי פרט זה לא נגלה בפניו בעת ביצוע העברת בעלות ברכב. סביר להניח כי הבעלות הקודמת על שם חברה בא לידי ביטוי במחיר שהתובע שילם עבור רכישת הרכב, ועל אחת כמה וכמה שמדובר ברכב יוקרה כמו רכב המרצדס הזה. משכך, אני סבור כי התובע נחשף אליו בשלב מסוים בשלבי רכישת הרכב.

השני, התובע לא הביא כל ראיה לכך שבפועל קיבל מהקונה בהסכם המכירה של רכב המרצדס סך של 66,700 ₪ לפי התוספת להסכם המכירה, ולא את סך של 130,000 ₪ לפי הסכם המכירה המקורי. התוספת להסכם המכירה אין בה די והיא חייבת הייתה להיות מלווה באסמכתא על תשלום בפועל, במיוחד לאור השינוי הקיצוני במחיר השרידים.

11.15. לכן, אני סבור כי יש להביא בכלל חשבון את שוויו השרידים שנקבעו בידי שמאי הרכב מטעם התובע, על סך 140,000 ₪, כאשר סביר כי זהו המחיר שהנתבעת הייתה מקבלת על השרידים לו התובע היה בוחר ללכת בדרך המלך על פי הפוליסה. מקום שהתובע טוען כי שוויו של הרכב הוא 274,000 ₪ הרי שהפחתת מחיר השרידים בסך של 140,000 ₪ משוויו של הרכב מביאה אותנו לסכום של 134,000 ₪.

11.16. לפיכך, מקום שהנתבעת שילמה לתובע סך של 135,117 ₪ יוצא כי הנתבעת שילמה לו את מלוא נזקיו, ואין הוא זכאי לקבל מהנתבעת כל תשלום נוסף.

11.17. אשר לשכ"ט שמאי מטעם התובע אומר כי התובע בחר ללכת שלא בדרך המלך, בחר להביא שמאי מטעמו ולשלם לו לכאורה סך של 3,300 ₪, בעוד שאם הנתבעת הייתה מפעילה שמאי ככל שהתובע היה בוחר לתבוע את פוליסת המקיף, הרי שהיא הייתה משלמת סך של 450 ₪.

כמו כן, לא ברור על בסיס מה הועמד גובה שכ"ט השמאי שאינו נמצא בטווחי השכר הנהוגים בהערכת נזקי רכב. אין כל אינדיקציה בחוות דעת שמאי הרכב על פעולות יוצאות דופן שנעשו מצדו של השמאי על מנת להצדיק שכ"ט שמאי בסך של 3,300 ₪.

עוד בעניין זה יש לציין כי התובע לא צירף אסמכתא על תשלום בפועל של שכ"ט שמאי, מלבד חשבון עסקה שאינו מהווה חשבונית ואף לא קבלה.

לכן, איני מאשר את שכ"ט השמאי כפי שנתבע אלא כפי שפיצתה הנתבעת את התובע.

11.18. לכן, אני סבור כי התובע אינו זכאי לתוספת תגמולי ביטוח.

האם זכאי התובע להוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגין הגשת התביעה

11.19. לאור מסקנתי בשאלה הקודמת וקביעתי כי התובע אינו זכאי לתוספת תגמולי ביטוח, הרי שברור כי הוא גם אינו זכאי להוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

יחד עם זאת, על מנת שהפסק דין לא ייצא חסר אסביר את מסקנתי בשאלה זו אף מעבר.

11.20. אני סבור כי ב"כ התובע פעל בשקידה ראויה כדי למלא אחר דרישת הנתבעת לגילוי מסמכים שהנתבעת ביקשה ממנו, לרבות אישור על הסרת השעבוד וסגירת תיק מושא העיקול בהוצאה לפועל על מנת שתוכל לבחון את התביעה ולשלם את תגמולי הביטוח לתובע. אכן צודק ב"כ התובע שרק עם השלמת המסמכים נטען על ידי נציגת הנתבעת כי השומה מועברת לאישור שמאי מטעם הנתבעת, דבר שלא עלה קודם לכן בהתכתבות בין הצדדים בעוד שניתן היה לעשות את הבדיקה גם לפני קבלת המסמכים על הסרת השעבוד והעיקול.

אף על פי כן, התובע מתעלם מן העובדה כי לאחר שליחת תזכורת מאת נציגת הנתבעת לב"כ התובע בדבר קבלת המסמכים החסרים, ביקש ב"כ התובע מהנתבעת שעם הסרת העיקולים התשלום יבוצע לפקודת המשעבד, ובהתאם לכך ביקשה נציגת הנתבעת ממנו כי יועבר אישור מתאים לכך מאת המשעבד. לכן, ביום 28.01.2021 העביר ב"כ התובע לנתבעת אישור מהמשעבד (האישור צורף לכתב ההגנה המתוקן). עוד מתעלם התובע מכך שביום 07.02.2021 ביקשה הנתבעת לבצע את התשלום בתיק אך העיקול שהיה מוטל על מספר תעודת הזהות של התובע טרם הוסר, דבר שמנע ממערכת התשלומים של הנתבעת לבצע תשלום כלשהו והנתבעת עדכנה את ב"כ התובע על כך. רק ביום 08.02.2021 הוסר העיקול על מספר תעודת הזהות של התובע. לאור זאת, טוענת הנתבעת כי התאריך 08.02.2021 הוא המועד שבו הומצא המסמך האחרון לצורך סילוק התביעה ולכן מיום זה עמדו בפני הנתבעת 30 יום לביצוע התשלום לתובע, וזאת בהתאם להוראות סעיף 27 לחוק חוזה הביטוח. עוד מבקשת הנתבעת לציין כי רק 7 ימים לאחר מכן בוצע התשלום שאינו שנוי במחלוקת ע"ס 135,117 ₪ לפקודת המשעבד.

11.21. על פי סעיף 27 לחוק חוזה הביטוח:

"תגמולי הביטוח ישולמו תוך 30 ימים מהיום שהיו בידי המבטח המידע והמסמכים הדרושים לבירור חבותו, אולם תגמולי ביטוח שאינם שנויים במחלוקת בתום לב ישולמו תוך 30 ימים מהיום שנמסרה למבטח תביעה לפי סעיף 23(א), והם ניתנים לתביעה בנפרד מיתר התגמולים".

על פי הוראה זו על המבטח לשלם את תגמולי הביטוח 30 יום ממועד קבלת כל המסמכים והמידע הנחוצים לבירור חבותו.

איני מקבל את טענת הנתבעת כי כל עוד המסמכים בדבר הסרת העיקול ואישור המשעבד לתשלום תגמולי הביטוח ישירות אליו, במקום לתובע, לא התקבלו אצלה לא ניתן היה למנות את תקופת הזמן של 30 יום לתשלום תגמולי ביטוח, בהתאם לסעיף 27 לחוק חוזה הביטוח. הרי מסמכים אלו אינם בבחינת מסמכים הדרושים לבירור חבות. מסמכים אלו הם בבחינת מסמכים הדרושים לצורך פרוצדורת התשלום וזהות מקבל התשלום ולא מסמכים הנוגעים לעצם הזכאות, דהיינו לבירור החבות.

11.22. יחד עם זאת, אני סבור כי התביעה הוגשה טרם זמנה. מקום שב"כ התובע עמד על קשר רציף עם נציגת הנתבעת, כפי העולה מחילופי הודעות האלקטרוניות ביניהם אשר צורפו לתיק, היה זה אך מובן כי הנתבעת מתעתדת לשלם את תגמולי הביטוח, והיא ממתינה רק למסמכים טכניים בדבר הסרת עיקול ואישור המשעבד, וכלל לא הייתה שאלה אם היא תשלם או לאו, להבדיל מהמחלוקת לגבי גובה התשלום. לכן, הרושם הנוצר בעיני התובע או בא כוחו, לפיו הנתבעת ממאנת לשלם את תגמולי הביטוח הוא רושם מוטעה. ככל הנראה, רושם מוטעה זה הוא שהנחה את התובע ובא כוחו להגיש את התביעה. ראיה לכך שהתביעה הוגשה ימים ספורים בלבד לאחר אישור המשעבד.

לא זאת אף זאת, בהודעת הדואר האלקטרוני מיום 08.02.2021, יומיים בלבד ממועד הגשת התביעה, כתבה נציגת הנתבעת לב"כ התובע כי היא מקווה כי התשלום יתבצע עד למחרת היום וב"כ התובע אף התרעם על כך שהנתבעת בוחרת רק עתה לשלוח את התיק לבדיקת שמאי מטעמה וביקש לקבל את התשלום עוד באותו היום. אמנם, התשלום לא נעשה למחרת אותה הודעת הדואר האלקטרוני אלא רק ביום 17.02.21. אולם ניתן היה להבין מהודעה זו כי הנתבעת מתעתדת לשלם בקרוב מאוד.

גם התנהלותו של ב"כ התובע, לפיה הגיש את התביעה ביום 10.02.2021 ורק לאחר 12 יום, ביום 22.02.2021, הוא שולח את כתב התביעה בהודעת דואר אלקטרוני לנציגת הנתבעת ומודיע על התביעה, היא התנהלות נפסדת. היה זה מן הראוי כי על רקע האמור לעיל, ישלח ב"כ התובע, טרם הגשת התביעה, התראה כלשהי לנתבעת, על מנת לתת לה הזדמנות לשלם את תגמולי הביטוח.

משכך, אני סבור כי התביעה הוגשה מבלי למצות את הליכי הדרישה מול הנתבעת.

11.23. לפיכך, אני קובע כי התובע לא זכאי להוצאות משפט לרבות שכ"ט עו"ד בגין הסכום ששולם שאינו שנוי במחלוקת.

סיכום התיק הראשון

11.24. הנתבעת שילמה לתובע את מלוא נזקיו, ואין הוא זכאי לקבל מהנתבעת תוספת תגמולי ביטוח. התובע לא זכאי גם לקבלת תשלום נוסף בגין שכ"ט שמאי מעבר למה ששולם לו על ידי הנתבעת. כמו כן, התובע לא זכאי להוצאות משפט לרבות שכ"ט עו"ד בגין הסכום ששולם שאינו שנוי במחלוקת.

11.25. לאור מסקנותיי אלו, ברור הוא כי דין התביעה הוא דחייה.

עם דחיית התביעה מתייתרת מאליה גם ההודעה לצד ג'.

סיכום התיק השני

11.26. הואיל ולאחר בחינת עדויות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי האחריות בין הנהגים תחולק באופן שנהגת רכב היונדאי תישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 20% ואילו נהג רכב המרצדס יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 80%, הרי שתביעת השיבוב שהגישה מבטחת רכב המרצדס כנגד הבעלים והנהגת של רכב היונדאי תתקבל בהתאם לשיעור האחריות שנקבע.

11.27. מאחר שהנזק הנטען שנגרם לרכב המרצדס נתמך בחוות דעת שמאי רכב אשר בדק את נזקי הרכב, ומאחר שהתובעת בתיק השני צירפה אסמכתא על התשלום ששילמה למבוטחה, ומאחר שהצד שכנגד לא הגיש שומה נגדית, שככלל באמצעותה ניתן היה לסתור את גובה הנזק, הרי שסכום התביעה בדין יסודו.

11.28. לפיכך הנתבעות בתיק השני, באמצעות הנתבעת 1, תשלמנה סך של 27,023 ₪, שהינו 20% מסכום התביעה בתיק השני.

סוף דבר

התיק הראשון

12. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט, לרבות בגין הגשת הודעת צד ג', ושכ"ט עו"ד, בסך כולל של 7,500 ₪.

13. התובע ישלם לצד ג' 1 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, בסך כולל של 2,500 ₪.

התיק השני

14. הנתבעות, באמצעות הנתבעת 1, תשלמנה לתובעת את הסכומים הבאים:

14.1. סך של 27,023 ₪, שהינו 20% מסכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

14.2. הוצאות משפט כולל אגרה (בהתאם לשיעור האחריות) ושכ"ט עו"ד, בסך כולל של 6,000 ₪.

15. הנתבעת 1 בתיק השני תשלם שכר העדה מטעמה כפי שנפסק בדיון.

16. הסכומים הכוללים המנויים בסעיפים 12 – 15 לעיל ישולמו תוך 30 יום.

17. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים ותסגור את התיקים שבכותרת.

ניתן היום, ט"ו כסלו תשפ"ב, 19 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.