הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תאד"מ 16360-05-21


לפני כבוד הרשמת בכירה טל כהן אלימלך

התובעים:

  1. איילון חברה לביטוח בע"מ
  2. יורם יוסף

נגד

הנתבעים:

  1. בנימין גבאי
  2. הכשרה חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

רקע:
לפניי תביעה כספית על סך 5,373 ₪ ותביעה שכנגד על סך 7,340 ₪, שעניינן תאונת דרכים שאירעה ביום 31.10.2019 בצומת ברח' הרצל בנתניה.
הצדדים חלוקים על נסיבות התרחשות התאונה ובהתאם לכך, על שאלת האחריות לנזקים שנגרמו לכל אחד מהם בעטיה של התאונה.
ביום 29.9.2021 הגישו התובעים לתיק בית המשפט את תיק המשטרה. יצויין כי התיק נסגר במשטרה מחוסר ראיות וללא כתב אישום.

עיקר טענות הצדדים:
לטענת התובעים בתביעה העיקרית (להלן: "התובעים"), ביום 30.10.2019, עת הוסע רכב התובעים בנתיבו כדין וחצה את הצומת עת דלק מופע האור הירוק ברמזור בכיוון נסיעתו, במקביל לרכב דייהטסו (להלן: "רכב הדייהטסו") . או אז, הגיח במהירות הרכב הפוגע והתפרץ אל הצומת החסום עת דלק מופע האור האדום בכיוון נסיעתו, פגע ברכב הדייהטסו והדפו אל רכב התובעת וגר ם ברשלנותו לתאונה. לטענת התובעים, נסיבות התאונה אינן ידועות לה אך אירוע התאונה מתיישב יותר עם המסקנה כי הנתבע 1 לא נקט בזהירות סבירה ובכך גרם לתאונה.

הנתבעים והתובעים שכנגד (להלן: "הנתבעים") מכחישים את טענות התובעים. לטענת הנתבעים, עת חצה רכב הנתבעים צומת רמזורים בהתאם למופע האור הירוק בכיוון נסיעתו, הגיח לפתע רכב התובעים תוך התעלמות ממופע האור האדום בכיוון נסיעתו, פגע ברכב הנתבעים וגרם להתרחשות התאונה. לטענת הנתבעים, התאונה אירעה מחמת חוסר זהירותו של נהג התובעים.

המסגרת המשפטית:

השאלה המרכזית השנויה במחלוקת היא מי מהמעורבים בתאונה נסע באור אדום – האם הנתבע או התובע?

ביום 29.9.2021 הגישו התובעים את תיק המשטרה. יצויין כי התיק נסגר מחוסר ראיות וללא כתב אישום. תיק המשטרה כולל דו"ח פעילות, דו"ח בוחן משטרה, חקירת כל הגורמים המעורבים בתאונה וכן גביית עדות משתי עדות ראיה.

דיון והכרעה:
שמעתי את עדויות הנהגים המעורבים, אשר הדגימו כל אחד לגרסתו, את אופן התרחשות התאונה וכן את עדותם של עדי הראייה ובוחן התנועה. עיינתי במסמכים שהוגשו לבית המשפט, ובכלל זה בחוות דעת השמאים, בהודעות הנהגים המעורבים והודעות שתי העדות הניטרליות במשטרה, בתמונות הנזק לרכב התובעים ולרכב הנתבע 1, בחוות דעת בוחן התנועה וביתר הראיות. לאחר ניתוח מכלול חומר הראיות, מצאתי כי שני הנהגים המעורבים נושאים באחריות לקרות התאונה ולכל נזקיה, כאשר התובעים נושא ב- 30% מהאחריות ואילו הנתבעים נושא ים ב- 70% מהאחריות.
מסקנתי מבוססת על הטעמים שיפורטו להלן ועל משקלם המצטבר:

גרסת התובע הייתה קוהרנטית ומשכנעת לכל אורכה והיא עדיפה עלי על פני גרסת הנתבע.
גרסתו השתקפה הן מכתב התביעה הן בהודעתו במשטרה והן מעדותו לפני. התרשמתי כי התובע זכר היטב את האופן בו התרחשה התאונה ואת פרק הזמן שקדם לה. גרסתו של התובע לאופן קרות התאונה מתיישבת אף עם עדות אביו, מר יוסף שלומי, אשר נסע עמו ברכבו, עם הגב' עופרה מגן, הנוסעת ברכב הדייהטסו ומתחזקת לאור עדותה של העדה הניטראלית – גב' יאנה קוצינשווילי.

גרסתו של נהג רכב התובע ושל נהגת רכב הדייהטסו ואף הנוסעים ברכבם, סך הכול 4 עדים אשר שלושה מתוכם העידו ונחקרו גם במשטרה וגם בבית המשפט, היא כי הם נעצרים לפני הצומת עת דלק מופע האור האדום בכיוון נסיעתם והם נכנסים אל הצומת לאחר שמתחלף מופע האור לירוק, לפתע הגיח במהירות המונית והתפרץ אל הצומת פגע ברכב הדייהטסו והדפו אל רכב התובע.

גרסה זו עולה בקנה אחד עם תיאור התאונה כפי שהציג התובע בדיון ההוכחות שהתקיים לפני:
" אנחנו מגיעים לצומת מרומזר, שני רכבים אני ודייהטסו, עומדים ברמזור אדום מלא.
הרמזור מתחלף לירוק, מתחילים בנסיעה, מרגיש חבטה מצד ימין, אני מסתכל ימינה אני רואה שהדייהטסו נתקעה בי, מתכוונים לצאת מהצומת, יוצאים מהאוטו ושואלים מה קרה ...
ראיתי שמונית נכנסה בדייהטסו והעיפה אותה עליי, יוצאים מהאוטו לראות שהכל בסדר, הייתה שם אישה בהריון, הזמנו אמבולנס, ראינו שהכל בסדר".

ש. תדגים בבקשה כיצד קרתה התאונה?
ת. מדגים באמצעות רכבי צעצוע. היה אדום מלא, לשאלת בית המשפט, אני הסתכלתי על הרמזור כשהוא התחלף, חד משמעית. אני הרגשתי את האוטו שלה, נתתי ברקס, ממשיכים יוצאים מהצומת ואחרי זה הבנתי שהוא נכנס בה והיא עפה עליי".
(ראו עמ' 22 ש' 11-24;).

גרסתו זו תואמת גם לגרסה שמסר במשטרה בסמוך למועד התאונה (ראו הודעת התובע מיום 31.10.2019 עמ' 2 ש' 6-15). יצוין כי גרסתו זו של התובע עולה בקנה אחד גם עם הגרסה שנמסרה לחברת הביטוח ביום 14.11.2019(ת/2).

חיזוק משמעותי לגרסתו העקבית של התובע מצאתי בעדותה של העדה הניטראלית גב' יאנה קוצינשווילי. ניסיונו של ב"כ הנתבעים לערער את אמונה של בית המשפט בעדות זו – לא צלח. עדותה תמכה באופן מוחלט בעדות התובע, ואף ביתר שאת, שעה שאין לה כל עניין בתובענה זו.
גב' גב' יאנה קוצינשווילי, עובדת בחנות הסמוכה למקום בו אירעה התאונה, וראתה את מצב הדברים לאחר התאונה. שוכנעתי כי גב' קוצינשווילי לא מכירה מי מהצדדים ועדותה הייתה ניטראלית ונטולת פניות.

גב' קוצינשווילי העידה כי ממקום עבודתה ראתה מופע אור אדום בכיוון נסיעת המונית:
" כשאני עומדת בקופה אני רואה בדיוק את הרמזור.
מסמנת בעיגול את הרמזור שאני רואה מהקופה.
כששמעתי בום אז הסתכלתי, אני לא רואה מה יש שם, הסתכלתי, זו לא פעם ראשונה שיש תאונות בצומת אז הסתכלתי על הרמזור, אני מיומנת וישר מסתכלת על הרמזור, ראיתי שמונית ספיישל הגיעה.
המונית הגיעה מהרצל והרכבים האחרים מצד ימין לצומת, רחוב שער הגיא.
המונית הגיעה מהרצל, הרמזור שרואים מהחנות שלי הוא של רחוב הרצל.
ישר הרמתי את הראש, זה היה רעש ממש, ראיתי איך שעברה המונית והוא דפק לאוטו שהגיע משער הגיא, זה מה שקרה.
שאלתי אם הכל בסדר, זהו.
כשהרמתי את הראש היה אור אדום ברמזור.
ראיתי אדום..."
(עמוד 5 שורות 3-14).

על גרסתה של גב' קוצינשווילי בעדותה היא שבה בעקביות בהודעתה למשטרה שם מסרה:
"ביום חמישי האחרון בשעות הצהריים שמעתי רעש של תאונה הייתי בתוך החנות ליד הקופה.. רואים את הצומת ואת הרמזור שמעתי רעש של תאונה הסתכלתי לצומת וראיתי את המונית והסתכלתי על הרמזור בכיוון של המונית וראיתי שהיא אור אדום. אני ראיתי את הרמזור רחוב הרצל..." (הודעה במשטרה מיום 4.11.2019 שורות 2-6)
" כמה זמן אחרי התאונה ראית את הרמזור?
ממש ששמעתי הרמתי את הראש והסתכלתי על הרמזור, זאת לא הפעם הראשונה שיש תאונה בצומת" ( שורות 11-15 להודעה).

לכך יש להוסיף כי החוקר שחקר את גב' קוצינשווילי ציין על גבי הודעתה "הערת חוקר – בבדיקה מהקופה היכן שהעדה עמדת ניתן לראות בבירור את הרמזור".

העדה הותירה רושם חיובי כאמור. גירסתה היתה עקבית לאורך כל הדרך וגם בחקירה הנגדית לא נתגלו סתירות או בקיעים בגירסתה. התרשמתי כי ניסתה לדייק בדבריה ולשקף תמונה נאמנה של מצב הדברים ואני מוצאת לנכון לקבל גרסתה.

מנגד, התייצבה עדת ראייה ניטרלית נוספת מטעם הנתבעים, גב' יוליה קוזלוב אשר הלכה ברחוב בכיוון נסיעת המונית ובחקירתה במשטרה העידה כי המונית נכנסה אל הצומת במופע האור הירוק.

כאשר נשאלה בחקירה במשטרה איזה אור דולק בזמן נסיעת המונית השיבה :" אור ירוק דולק קבוע" (עמוד 2 שורה 2-3).

ואילו בעדותה בבית המשפט כאשר נשאלה אם לפני התאונה הסתכלה על הרמזור השיבה: ""במבט של כל הרחוב, כיוון שהלכתי לכיוון התנועה והייתי צריכה לחצות את הכביש אז אני מסתכלת פחות או יותר..." (עמ' 32 שו' 30-31). עוד הוסיפה: "... וזה לכאורה ירוק שהוא עבר..."(עמוד 34 שורה 7). תשובתה של העדה מדברת בעד עצמה ומצלה על עדותה. התרשמתי כי תשובותיה לשאלה שהינה לב ליבת המחלוקת היו מתחמקות ועדותה בעניין לא הותירה רושם חיובי.

קושי זה מתעצם לנוכח עדותו של חוקר המשטרה מר גארי פלדשטיין אשר בעדותו בבית המשפט אישר שעדת הראייה, הגב' יוליה קוזלוב לא ראתה איזה אור דלק בכיוון התאונה לפני קרות התאונה. ועל כך העיד:

"יש עדות שלקחתי מעדה במקום התאונה, היא היתה הולכת רגל ואחרי התאונה אחרי שהיא שמעה בום היא הסתכלה לרמזור של נהג המונית וראתה אור ירוק אבל היא לא ראתה את לפני התאונה..." (עמוד 9 שורה 7-9) (ההדגשות הן שלי ט.כ.א).
תימוכין נוסף לעמדת התובע מצאתי בעדותו של בוחן המשטרה בבית המשפט אשר העיד כך (עמ' 9 לפרוטוקול, שורה 13-17):
"לשאלת בית המשפט לאיזה מסקנות הגעתי, אני משיב שאני מתייחס רק לתנועות הרמזור, על פי תנועת הרכבים ומוקדי הנזקים אני לא יכול לקבוע מי חצה את הצומת באור אדום, אני יכול לקבוע אך ורק על פי עדים וסרטונים, מה שכן, בתיק יש רכב אחד שהגיע מכיוון אחד ועוד שני רכבים שהגיעו מהצד השני.
על פי זה אפשר לשער ששני הרכבים שהגיעו מהצד השני, ממצב עמידה נכנסו לצומת באור ירוק וגם אחרי היו עוד רכבים שבאו להיכנס אבל בגלל התאונה הם נעצרו."
חקירה ראשית (עמ' 9 לפרוטוקול, שורה 31 – עמ' 10 שורה 3):
"ש. בסרטון ראית שאחרי שהגיעו רכבים משער הגיא הגיעו עוד כלי רכב מאחוריהם נכון?
ת. כן.
ש. מניסיונך כבוחן תנועה, מה הסיכוי שכלי רכב שהגיעו משער הגיא נכנסו באור אדום לצומת?
ת. נמוך מאד. אם מישהו התבלבל זה רכב אחד לא כל השיירה תבלבל."

כלומר, לדבריו של הבוחן, שני הרכבים (היונדאי והדייהטסו) התחילו נסיעתם ממצב עמידה. בנוסף, אחריהם היו רכבים נוספים שרצו להיכנס לצומת.
על פי גרסתם של התובעים וכן של נהג היונדאי, נהגת הדייהטסו והנוסעת הנוספת שבדייהטסו, שני הרכבים התחילו נסיעתם ממצב עמידה. ביחס למונית, נהגה – מר בנימין גבאי - טוען בעקביות כי נכנס לצומת בנסיעה שוטפת.

על יסוד זה, השתכנעתי כי הגרסה המסתברת ואשר מתיישבת עם הגיונם של דברים היא כעמדת הראשו נה, לפיה רכבים שהחלו נסיעתם ממצב עמידה, סביר יותר שעברו את הרמזור עם מופע האור הירוק, על פני גרסת נהג המונית אשר היה בנסיעה שוטפת.

ראה לעניין זה לעניין זה יפים דבריו של כב' השופט חאג יחיא בתא"מ (שלום ת"א) 53865-08 הכשרת היישוב חב' לביטוח בע"מ נ' ספיאשווילי (פורסם בנבו, 13.1.2011), עמ' 5 לפס"ד:

"עד התביעה הגיע לצומת ועצר, והוא טוען כי עצר בגלל אדום. אין סתירה לטענה זו, רכב הנתבע מגיע בנסיעה שוטפת מצפון לדרום ונכנס לצומת בנסיעה שוטפת. הסבירות כי רכב שעצר באדום בצומת לפני פניה שמאלה ייכנס לצומת טרם יקבל אור ירוק לעשות כן, הינה זעומה לעומת הסבירות כי נוהג ברכב הנוסע ישר ושטף ייכנס לצומת בסיום האור הירוק בכיוון שלו, ואף למרות האור האדום".

גישה דומה ניתן לראות גם בפסק דינו של השופט אלי ספיר בת"ד (תעבורה ת"א) 10997/01 מדינת ישראל נ' שביט (פורסם בנבו, 9.4.2002):
"לפעמים ניתן להתרשם בנסיבות מיוחדות, כמו למשל, באם נהג אחד עמד באור אדום והשני חצה את הצומת בנסיעה רצופה. בדרך כלל ההיגיון אומר שנהג העומד וממתין להתחלפות הרמזור, מועד פחות לטעות בצבע הרמזור."

אם לא די בכל האמור, מתיק המשטרה (תמונה 5) עולה כאמור כי 2 כלי רכב נוספים אחרים אשר עמדו מאחוריי רכב התובע והדייהטסו מתחילים אף הם לחצות את הצומת. משמעות הדבר כי 4 נהגים ב- 4 כלי רכב שונים מתחילים בנסיעה בכיוון נסיעתם.
הסבירות ש-4 נהגים ב- 4 רכבים שונים ייכנסו אל הצומת עת דולק מופע אור אדום בכיוון נסיעתם הוא קלוש ביותר.

חיזוק נוסף מצאתי בעדות הבוחן המשטרה אשר התייחס לתוכנית הרמזורים בכיוונם של רכב התובעים ורכב הדייהטסו (עמ' 3 לדו"ח, סעיף 7 למסקנות):

"אך ניתן לראות כי ברמזור של הולכי רגל דולק אור אדום מספר שניות כשכלי רכב נכנסו לצומת, ניתן גם לראות כי התנועה אחריהם גם נכנסה לצומת".

כאשר נשאל על כך העיד:
"כתבתי שניתן לראות רמזור של הולכי רגל ואיפה שהגיעו שני הרכבים המעורבים והרמזור הזה דלק אור אדום...אם דלק אור אדום בכיוון הולכי רגל , רוב הסיכויים שלרכבים היה אור ירוק אבל אני לא יכול לקבוע את זה" (ההדגשות הן שלי ט.כ.א).

אף עיון במסקנות תכנית הרמזורים המובאות בתיק המשטרה, תומך בגרסתו של התובעים.
בכיוון נסיעתה של המונית – האור הירוק דולק למשך 23 שניות כולל 3 שניות אחרונות של ירוק מהבהב. בכיוון נסיעתם של שני הרכבים האחרים – האור הירוק דולק למשך 41 שניות כולל 3 שניות אחרונות של ירוק מהבהב. ע"פ טבלת זמנים בין ירוקים, כאשר האור הירוק בכיוון המונית מסתיים ועד שהאור הירוק יידלק בכיוון נסיעתם של שני הרכבים האחרים, קיים הפרש מינימלי של 4 שניות. ואילו כאשר מסתיים האור הירוק בכיוון נסיעתם של שני הרכבים ועד שיידלק האור הירוק בכיוון נסיעת המונית, קיים הפרש מינימלי של 22 שניות.
כלומר, כעולה מתוכנית הרמזורים, הרי שיותר סביר לקבוע כי נהג המונית חצה את הצומת במופע אור אדום וכי הרכב הפרטיים נכנסים לצומת 4 שניות לפחות מאוחר יותר ואף חוצים מספר נתיבים בדרכם. גרסתם של התובעים כי הנתבע 1 הוא שעבר באדום, מתחזקת מאחר ותרחיש זה סביר יותר מאשר כניסה של כלי הרכב הפרטיים במופע אור אדום, שכן ממילא קיים פער של 22 שניות בכיוון נסיעת המונית.

התייחסות לעניין זה ניתן לראות בת"ק (שלום חי') 1112-08 גרינברג נ' הראל (פורסם בנבו, 2.12.2008):
"אף עיון בלוח הרמזורים של העירייה, ואין עוררין כי הרמזורים פעלו באורח תקין, תומך בגרסתה של התובעת. הרמזור הירוק בכיוון נסיעתה הוא קצר ביותר. הרמזור הירוק בכיוון נסיעתו של הנתבע הוא ארוך ביותר. אכן מכלול הנסיבות האמורות מתיישב עם כך שהתובעת המתינה בסבלנות לחילוף אורות הרמזורים וחצתה את הצומת באורי רוק בעוד הנתבע, כאמור, ניסה 'לגנוב' את הצומת".

אציין כי לאור עדותה של עופרה מגן כי ראתה בעצמה את התאונה אינני דנה לכף חובה את התובעים כי לא זמנו לעדות גם את נהגת רכב הייהטסו.

אל מול גרסת התובע המתיישבת על כלל הנתונים בתיק גרסתו של הנתבע לא היתה מהימנה בעיני כל צורכה. גרסתו לא הייתה קוהרנטית ומלאת סתירות. התרשמתי כי נהג הרכב התקשה לזכור בישיבת ההוכחות את האירועים שקדמו לתאונה. מצאתי את עדותו של הנתבע ככלל מגומגמת, מהוססת ולא חד משמעית – אלו הקשו על מתן אמון בגרסתו.

עדותו באמירות לא החלטיות לא אפשרה לחלץ ממצא עובדתי עקבי וברור. כשנשאל בחקירתו במשטרה כיצד לא ראה את הרכב לפני שפגע בו, השיב כך (עמ' 2 שורה 29 להודעתו במשטרה):
"אני ראיתי, בגלל זה אני בלמתי ואין כל כך נזק לאוטו שלי, אני חושב שהיא נכנסה באור צהוב". ואילו מאוחר יותר, בעדותו בבית המשפט, טוען נחרצות כי נהגת הדייהטסו עברה באדום (עמ' 36 לפרוטוקול, שורה 23-24):
"אני זוכר שבאתי מרחוב הרצל לכיוון הים, וממולי ירוק מלא, מצד שמאל, באו שתי המכוניות, ואור אדום מלא, הם היו משמאל".

בהמשך, עומת בחקירה עם סתירה זו בדבריו (עמ' 42 לפרוטוקול, שורה 20):
"ש. אני מבין שחשוב לך היום בביהמ"ש להגיד שהיא עברה באדום כמה פעמים, אני מבין את זה. אני מפנה לחקירה שלך במשטרה, ואני אומר לך, ש' 29 לחקירה (ציטוט). אני שואל אותך, למה לחוקר המשטרה אתה מספר שהיא עברה באור צהוב, והיום אתה אומר שהיא עברה באור אדום?
ת. היא אמרה: "צהוב מהבהב ואדום", אני ראיתי ירוק מולי. אני לא מכיר. זאת פעם ראשונה שאני רואה אותה. אם היא אמרה שהיא ראתה אותי..."

במסגרת חקירתו הנגדית חזר בו מדבריו מאחר ולא יכול היה לראות את מופע האור
בכיוון נסיעתם וכך השיב:

ש. האם אתה בעיניים שלך ראית את שני הרכבים נכנסים לצומת באדום?
ת. כן.
ש. תסביר לי איך אתה רואה את מופע האור הזה?
ת. אני לא ראיתי שהם נסעו באדום. אתה סתם מסבך את העיניים פה. מאיפה הבאת את העדה הזאת, אני לא יודע.
ש. ז"א שעכשיו כאן על הדוכן, אתה אומר שלא ראית אותה חוצה את הצומת באדום?
ת. הם נסעו באדום מלא, אתה סתם מכניס לי דברים לפה, אני פעם ראשונה בביהמ"ש.
חוסר אחידות שנמצאה בגרסתו של הנתבע, מעמידה בספק את נכונות גרסתו.

חוסר מהימנות הנתבע בא לידי ביטוי גם בכך כי בטופס ההודעה לחברת הביטוח קיים פירוט לקוני של התאונה ללא תאריך וללא חתימה. בטופס חסרים פרטים מהותיים ביחס לנסיבות התאונה ולכל הרכבים המעורבים בתאונה.

חקירתה של המשטרה את פעילות הרמזורים בעת התאונה מצאה כי לא יכול להיות היה מצב ששני רמזורים דלקו בצבע ירוק בו זמנית. מכאן, בפני בית המשפט גרסה אל מול גרסה ועל בית המשפט לקבוע מי משני הנהגים איננו דובר אמת.

הדבר רלוונטי, וביתר שאת, לגבי הימנעותו של הנתבע מלהעיד את מר אבי כעד הגנה מטעמו, שעה שציין אותו כעד ראייה בחקירה במשטרה אשר עדותו יכלה לשפוך אור על השאלה שבמחלוקת. לא כל שכן, עת אנו עוסקים בעד ויש ברשות הנתבע את מספר הטלפון שלו (עמ' 3 שורה 44). ועל כך העיד:
"ש. מי זה אבי?
ת. עד ראייה.
ש. מספר הטלפון 050-XXXX829, הוא ראה את התאונה?
ת. הוא אומר שכן, אני לא מכיר אותו, הוא היה שם, והוא אומר שאני נסעתי בירוק.
ש. הוא נמצא כאן היום?
ת. לא.
ש. למה הוא לא כאן?
ת. לא יודע, גם את זאת אני לא מכיר."

לנוכח האמור חלה כנגד הנתבע החזקה הראייתית בדבר הימנעות מהבאת ראיה, חזקה הקובעת כי אם בעל דין נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שבהישג ידו, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה היא הייתה פועלת נגדו, ויש בהימנעותו מלהציגה כדי לאשש את גרסת הצד שכנגד (ראו ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, מד(4) 595).
"אי הבאת עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו מחשיפתו לחקירה שכנגד... ככלל, אי העדת עד רלוונטי "יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו...". (ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ, פ"ד מד(1) 239 ,245).

לאור האמור, המסקנה העולה מן הראיות אשר הוצגו בפני, היא כי התובעים הרימו את הנטל להוכיח כי האחריות לתאונה רובצת על הנתבעים.
אשם תורם
אני סבורה שאין מקום לפטור את התובע, כליל, מתרומת אשם לתאונה, וזאת בשל כך שביצע עבירת תנועה כאשר נכנס לצומת מנתיב האוסר נסיעה ישר.
הצדדים חלוקים בטענה האם ניתן היה להמשיך ישר מהנתיב השמאלי בו עמד רכב התובעים או שניתן היה לפנות אך ורק שמאלה.
בתרשים הצומת בה אירעה התאונה שצורף לתיק ע"י המשטרה, נראים סימוני חיצים המעידים כי ישנו חץ המורה על נסיעה ישר וכן חץ המורה שמאלה בנתיב המדובר.

בהודעה במשטרה הודה התובע כי לא ראה את החץ ורק אחרי התאונה הסתכל וראה אותו (הודעה במשטרה עמוד 2 שורה 33).
כלומר, נהג רכב היונדאי הודה במשטרה כי לאחר התאונה הסתכל על הסימון בנתיב בו נסע, וראה כי היה חץ לפנייה שמאלה בלבד. היינו, הנהג מודה שביצע עבירת תנועה כאשר נכנס לצומת מנתיב האוסר נסיעה ישר.

לאחר ששקלתי בדבר מצאתי כי מדובר באשם תורם המקים חבות כלפי הנתבעים; ככלל אשם תורם לא מקים למזיק עילת תביעה [ראו בענין זה אנגלרד, ברק, חשין דיני הנזיקין – תורת הנזיקין הכללית בעריכת טדסקי, מהד' שניה עמ' 236]. באשם תורם נבחנת מידת הזהירות שחייב הניזוק כלפי עצמו, זאת במובחן מחובת הזהירות כלפי הצד השני. אמנם יתכנו מקרים בהם אשם תורם יצור אחריות ורשלנות נזיקית למשל, בענייננו משמצאתי כי התובע ביצע עבירת תנועה כאשר נכנס לצומת מנתיב האוסר נסיעה ישר, נראה כי יש בעובדה זו כדי להקים אחריות לתובעים שכן אילו היה נהג התובעים מציית לחוקי התעבורה ולא ממשיך ישר אלא פונה שמאלה ברמזור, לא היה מעורב בתאונה זו. עבירתו על החוק גרמה למעורבותו בתאונה.

לכך יש להוסיף כי בהתאם להלכה הפסוקה הרי שכניסה לצומת פנוי אינה מקנה זכות לכניסה "עיוורת" בהתעלם מכלי רכב חולפים באותו צומת וזאת לנוכח קיומה של צפייה מבעל זכות החצייה לצפות ברמה סבירה לפחות, כניסתם של רכבים חולפים, זאת בהתאם להוראת תקנה 65 ל תקנות התעבורה, תשכ"א 1961 וההלכה לפיה זכות כניסה לצומת באור ירוק, אינה זכות מוחלטת אלא יחסית, ונוהג רכב אינו יכול להשתמש בזכות זו בעיניים עצומות (ר' למשל ע"א 553/73 וערעור שכנגד, שלמה אליהו נ' סלם חנחן ואח', פ"ד כט(2) 341, 342), ו -ע"א 586/84 מקלף נ' זילברברג ).

במצב דברים זה מצאתי שיש לתובע אשם תורם בשיעור אשר אני אומדת אותו על 30% לקרות התאונה, שכן ניתן להניח שאם התובע היה מאט לפני הכניסה לצומת ומסתכל לכיוון הנסיעה של הנתבעים היו נזקיו של התובע מופחתים.
[לעניין חלוקת אחריות בתאונה בצומת ראו ע"א 586/84 מקלף נ' זילברברג, פ"ד מג(1) 137 (1989) וע"א 553/73 אליהו נ' חנחן פ"ד כט(2) 341 (1975)].
23.

ביחס לגובה הנזק, התובעת צירפה לכתב התביעה חוות דעת מומחה ומסמכים מתאימים שלא נסתרו ועל כן מקובלים עלי הממצאים העולים מהם.

סוף דבר

אשר על כן, בתביעה העיקרית ישלמו הנתבע ים לתובע באמצעות נתבעת 2, סך של 3,761 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד פסיקתם, שכ"ט עו"ד בסך של – 2,000 ₪ הוצאות העדים כפי שנפסקו בדיון וכן אגרת בית משפט כפי ששולמה.
ובתביעה שכנגד ישלמו הנתבע ים שכנגד לתובעים שכנגד סך של 2,202 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה שכנגד ועד למועד פסיקתם, שכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪, הוצאות העדים כפי שנפסקו וכן אגרת בית משפט כפי ששולמה.

כל התשלומים ישולמו לידי ב"כ התובעת בתוך 30 יום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסיקתם ועד למועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ז חשוון תשפ"ב, 02 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.