הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"ק 9556-09-18

לפני
כב' הרשם הבכיר אבי כהן

התובעת/המשיבה

אלגל חברה לרכב בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד גיא אורן

נגד

הנתבעים/המבקשים

  1. דרור לוי
  2. סול 37 בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד אלימלך קורצוויל ואח'

החלטה

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פס"ד שניתן נגד הנתבעים בהיעדר הגנה (להלן: "בקשת ההארכה") וכן בקשה לביטול פסה"ד האמור לעיל (להלן: "בקשת הביטול"). שתי הבקשות אוגדו במסמך אחד.
אקדים ואבהיר כי איש מהצדדים לא ביקש לקיים דיון פרונטאלי לשם חקירת מצהירים ומצאתי כי ניתן להכריע בבקשות ע"פ הכתובים.
יצוין כי כותרת הבקשה שפתחה את ההליך ציינה גם בקשה לשינוי כותרת כתב התביעה אולם לא ניתן לכך כל ביטוי נוסף במסמכי הבקשות ולפיכך לא אדרש לכך.

למען הסדר הטוב, ראשית אסקור הקיים והרלוונטי בתיק

ביום 05.09.18 הוגש מטעם התובעת כתב תביעה "כספית, חוזית" בסדר דין מקוצר, ע"ס 80,400 ₪, נגד הנתבעים. בין היתר, נטען בכתב התביעה כי ב-15.06.10 נחתם בין הצדדים הסכם מכר המעביר זכויות חכירה לדורות בנכס מקרקעין בתל-אביב מידי הנתבעים לידי התובעת (להלן: "ההסכם"). עוד נטען כי על אף מגעים שונים בין הצדדים, עד היום לא העבירו הנתבעים לידי התובעת אישור חיוני לשם השלמת רישום הזכויות לטובת התובעת בלשכת רישום המקרקעין ובשל כך רישום זה טרם בוצע והושלם. נטען כי מדובר בעיכוב בלתי סביר המהווה למעשה הפרה יסודית של החוזה בין הצדדים (לא נטען למועד הפרה מסוים). בנוסף נטען כי ההסכם כלל הסדר לפיו במקרה של הפרה יסודית זכאית התובעת לפיצוי מוסכם ל לא הוכחת נזק בסך 75,000 ₪ שהם, בתוספת הפרשי הצמדה עד ליום הגשת התביעה, סכום התביעה המבוקש.
לכתב התביעה צורפו עשרות עמודי נספחים ובהם, בין היתר, עותק ההסכם, מכתבים שונים בין הצדדים, נסח רישום מקרקעין רלוונטי, ועוד.
ביום 14.11.18 הוגשה מטעם התובעת בקשה למתן פס"ד בהיעדר הגנה נגד הנתבעים. לבקשה צורפו, מלבד נוסח פס"ד לחתימה, גם המסמכים הבאים:
אישור מסירה לנתבע 1 המראה כי המסירה בוצעה ביום 04.10.18 בהדבקה על דלת הדירה ברחוב הפרחים 17/84, רענ נה, בביקור שלישי של השליח הפרטי.
אישור מסירה לנתבעת 2 המראה כי המסירה בוצעה בצמוד למסירה לנתבע 1 ויחד איתה באותה כתובת, באותו אופן ובאותו מועד.
תצהיר שליח מוסר פרטי מיום 07.10.18 המאמת את פרטי שתי המסירות האמורות לעיל.
בהחלטתו מיום 14.11.18 הורה כב' הרשם יוחנן גבאי לתובעת לצרף אישורים רשמיים ועדכניים לגבי כתובות הנתבעים.
ביום 18.11.18 הגישה התובעת תדפיס מרשם האוכלוסין לעניין כתובתו של הנתבע 1 ותדפיס רשם החברות לעניין כתובתה של הנתבעת 2.
בהחלטתו מאותו היום הנחה כב' הרשם גבאי את התובעת לבצע מסירה אישית כדין של מסמכי התביעה בכתובתו של הנתבע 1 הרשומה במרשם.
ביום 03.01.19 חידשה התובעת בקשתה למתן פס"ד בהיעדר הגנה וצירפה אליה, בין היתר, אישור מסירה לנתבע 1 המראה כי המסירה בוצעה ביום 02.12.18 בהדבקה על דלת הדירה ברחוב קרן היסוד 31/5, רעננה, בביקור שלישי של השליח הפרטי במקום, וכן תצהיר השליח לאימות אישור המסירה.
בהחלטתו מיום 08.01.19 ביקש כב' הרשם גבאי מהתובעת לתקן את הסכום הנדרש לשכ"ט עו"ד בנוסח פסה"ד לחתימה שצורף לבקשה.
עוד באותו היום הגישה התובעת נוסח פס"ד מתוקן בהתאם להנחיה.
ביום 09.01.19 ניתן פסק דין בהיעדר הגנה נגד הנתבעים (להלן: "פסק הדין") בחתימתו של כב' הרשם גבאי על נוסח פסה"ד שצורף לבקשת התובעת.
ביום 23.01.19 הגיש הנתבע 1 לבדו, ללא ייצוג עו"ד, בקשה לביטול פסה"ד (להלן: "הבקשה הראשונה"). הבקשה מחזיקה עמוד אחד מודפס ואליה צורף תצהיר מאותו יום מאת הנתבע 1 ובו ההצהרה הבאה בלבד : "אין מסירה כדין מבקש ביטול פסק דין".
בהחלטתי מיום 24.01.19 הוריתי על העברה לתגובת התובעת ולתשובת הנתבעים.
ביום 27.01.19 הגיש הנתבע 1 לבדו, ללא ייצוג עו"ד, בקשה נוספת ובה ביקש גם עיכוב הליכים בתיק ביהמ"ש . כנספחים צורפה הבקשה הראשונה על כל נספחיה.
ביום 28.01.19, בהיעדרי, ניתנה החלטת כב' הרשם הבכיר אדי לכנר ולפיה עיכוב ההליכים מותנה בהפקדת 1,500 ₪.
ביום 28.01.19 הוגשה תגובת התובעת לבקשה הראשונה ולפיה יש לדחות את הבקשה ביחס לנתבע 1 מאחר שמסירת מסמכי התביעה בוצעה כדין. באשר לנתבעת 2, נטען כי אינה נזכרת כלל בבקשה ולפיכך פסה"ד נגדה אינו עומד לשאלה. לתגובה צורפו כנספחים, בין היתר, אישורי המסירה והתצהירים הרלוונטיים להם, כפי שנזכרו לעיל.
בהחלטתי מאותו יום הוריתי על העברת התגובה לתשובת הנתבעים.
ביום 31.01.19 הגיש הנתבע 1 לבדו, ללא ייצוג עו"ד, הודעה על הפקדת 1,500 ₪ בהתאם להחלטה מיום 28.01.19. יצוין כי ע"פ רישום תיק ביהמ"ש, ביום 31.01.19 בוצעה ההפקדה כאמור.
בהחלטתי מיום 04.02.19 הבהרתי כי אני ממשיך לדון בבקשת ביטול פסה"ד שהגיש הנתבע 1 וכי עליו להגיש תשובה לתגובת התובעת.
ביום 10.02.19 הגיש הנתבע 1 לבדו, ללא ייצוג עו"ד, כתב הגנה. בין היתר, נטען בכתב ההגנה כי את טענות התביעה על התובעת להפנות לעוה"ד האמון על ההסכם בין הצדדים ולא לנתבעים.
הערות:
עוה"ד הנ"ל אינו צד לתביעה דנן והנתבעת 2 אינה נזכרת בכתב ההגנה.
התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר ובהתאם כתב הטענות העיקרי מטעם הנתבעים צריך היה להיות "בקשת רשות להתגונן", ולא "כתב הגנה".
לכתב ההגנה צורף כתב התביעה על כל נספחיו וכן תצהיר מיום 07.02.19 מאת הנתבע 1, המשמש לאימות הנטען בכתב ההגנה.
בהחלטתי מיום 14.02.19 קבעתי כי בקשת הנתבע 1 לביטול פסה"ד נדחית מן הנימוקים שפורטו בהחלטה.
ביום 27.02.19 הגיש הנתבע 1 לבדו, ללא ייצוג עו"ד , בקשה להבהרות בנוגע להחלטתי זו.
בהחלטתי מיום 28.02.19 דחיתי את הבקשה וקבעתי כי עיכוב ההליכים עליו הוחלט ביום 28.01.19 מבוטל והפיקדון שהפקיד הנתבע 1 יושב לו ביום 30.03.19 בכפוף לכל מניעה חוקית.
ביום 04.04.19 הגיש הנתבע 1 לבדו, ללא ייצוג עו"ד , בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסה"ד.
בהחלטתי מיום 08.04.19 דחיתי את הבקשה מן הנימוקים שפורטו בהחלטה.
ביום 13.05.19 הוגש מטעם הנתבעים ייפוי כוח לטובת ב"כ הנתבעים.
ביום 15.05.19 הוגשו במסמך אחד שתי הבקשות שבנדון. נטען בהן, בין היתר, כי יש לבטל את פסה"ד מחובת הצדק ולחילופין משיקול דעת ביהמ"ש. נימוקי הבקשות ייסקרו בפרק דיון והכרעה להלן . לבקשות צורף תצהיר תמיכה מיום 12.05.19 מאת הנתבע 1 על נספחיו:
מכתב מיום 31.10.18 מאת ארגון נכי צה"ל לכבוד כל מען דבעי שכותרתו "מר דרור לוי ת.ז XXXXXX662 – נכה צה"ל ".
העתקי חלופת דוא"ל מיום 31.12.18 בין הנתבע 1 לעוה"ד האמון על ההסדר בין הצדדים.
מסמך מיום 06.05.19 שהופק ממערכת הוצאה לפועל וכותרתו "דוח תיקים לחייב מפורט" בעניין הנתבע 1.
ביום 19.05.19 הוגשה תגובת התובעת לבקשות שבנדון ולפיה יש לדחות את הבקשות על הסף ולחילופין להתנות את ביטול פסה"ד בהפקדת סכום כסף משמעותי בקופת ביהמ"ש ובתשלום הוצאות. נימוקי ה תגובה ייסקרו בפרק דיון והכרעה להלן . יצוין כי התגובה הוגשה ללא תצהיר נלווה לתמיכה בעובדותיה הנטענות. לתגובה צורפו כ-20 עמודי נספחים ובהם, בין היתר:
קבלה על תשלום אגרת פתיחת תיק הוצל" פ 514869-02-19.
אישורי מסירה לנתבעים ות צהירי שליחים בעניינם כאמור לעיל.
אישור מסירת "תגובה לבקשה לביטול פסק דין" המראה כי המסמכים מוענו לנתבע 1 בכתובת קרן היסוד 31/5, רעננה, והודבקו על דלת הבית בביקור שלישי של שליח מוסר פרטי במקום, ביום 15.03.19 וכן תצהיר השליח מיום 18.03.19 הרלוונטי למסירה זו.
ביום 26.05.19 הוגשה תשובת הנתבעים ול פיה יש לבטל את פסה"ד ולחייב את התובעת בהוצאות כבדות. נימוקי התשובה ייסקרו בפרק דיון והכרעה להלן . לתשובה צורף תצהיר 26.05.19 מאת הנתבע 1, על נספחיו:
מכתב מיום 20.01.19 בשפה האנגלית הנחזה להראות כאילו מוען על הנתבע 1 מאת Craig A. Mckeown M.D.
טבלה בת 5 עמודים לגביה נטען בתצהיר שהיא מגלמת פירוט יתרות חוב בעיריית ת"א ביחס לנכס נשוא ההסכם בין הצדדים.

דיון והכרעה
אקדים ואומר, כי לאחר עיון מעמיק בכל מסמכי וטענות הצדדים באתי למסקנה שדין הבקשות להתקבל, בשים לב למגמה הרווחת לתת בכורה לזכות הגישה לערכאות, אך כאיזון לכך ולאור מחדלי הנתבעים , הם יחויבו בהוצאות.
הסדר הטוב מחייב להידרש לטענת הסף שהעלתה התובעת בתגובתה עוד בטרם אדרש לבקשות שבנדון גופא:
שאלת ההליך הנכון
לטענת התובעת מעת שנדחתה הבקשה הראשונה, אין לנתבע 1 זכות קנויה להגיש עוד ועו ד בקשות ביטול; הדרך להשיג על החלטת הדחייה, כך נטען, היא ערעור ברשות על "החלטה אחרת", כלשון תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד- 1984 (להלן: "תקסד"א ").
עוד נטען כי העדר ייצוגו של הנתבע 1 בעת הגשת הבקשה הראשונה אינו מקים לו "יש מאין" עי לה להגשת בקשת ביטול נוספת, כעת משהוא מיוצג.
יצוין כי התובעת לא צירפה אסמכתא מסוג הלכה פסוקה לתמיכה בטענות אלה.
לטענת הנתבעים בתשובתם, הבקשה הראשונה לא נדונה ולא הוכרעה לגופה "אלא נקבע רק כי היא הוגשה שלא כדין " ומכך יש להסיק כי ניתן היתר מפורש להגיש בקשה נוספת באופן הראוי לכך.
יצוין כי הנתבעים אינם מתמודדים, הלכה למעשה, עם טענת הסף ואינם מציגים אסמכתאות רלוונטיות.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, החלטתי לדחות את טענת הסף בדבר ההליך הנכון.
אכן צודקת התובעת כי קיימת בעייתיות בבקשה נוספת וחוזרת לביטול פסה"ד לאחר שהבקשה הראשונה נדחתה, אולם בהביאי בחשבון את מכלול השיקולים אני סבור שיהיה זה בלתי מידתי וראוי לדחות על סף את הבקשות שבנדון , ויהיה זה מידתי וראוי יותר לדון בהן לגופן, תוך חיוב הנתבעים בהוצאות, כריפוי של המחדלים הדיוניים של הנתבעים. יוער כי הנתבעים עצמם לא טרחו להתמודד עם טענת סף זו ומדובר במחדל נוסף שלהם.
אציין כי לקחתי גם בחשבון שהבקשה הראשונה הוגשה מטעם הנתבע 1 בלבד בעוד שפסה"ד ניתן נגד שני הנתבעים, כך שלמעשה בקשת הביטול הנוכחית היא בקשה ראשונה לביטול פסה"ד מטעם הנתבעת 2. עוד לקחתי בחשבון את העובדה שהבקשה הראשונה הוגשה ע"י הנתבע 1 לבדו, ללא ייצוג משפטי, והדבר ניכר באופן שבו נוסחו והוצגו הדברים בבקשה הראשונה, אופן שאין בו די לשם קבלת הבקשה על פי הדין, כפי שהדברים גם קיבלו ביטוי בהחלטתי הדוחה את הבקשה הראשונה, מיום 14.02.19.
לטענת הנתבעים כאילו היה בהחלטותיי משום אישור להגשת בקשה נוספת לביטול פס"ד, במועד מאוחר ולא קבוע, אתייחס בהרחבה בדיון בבקשת ההארכה.
בקשת ההארכה
המסגרת הנורמטיבית לבקשה להארכת מועד מעוגנת בתקנה 528 לתקסד"א, וממנה עולה כי יש צור ך ב"טעם מיוחד" לאיחור במועד הקבוע בחיקוק הרלוונטי ובמקרה שלנו מועד 30 הימים הקבוע בתקנה 201 לתקסד"א.
יובהר כעת – אין חולק כי הבקשה הראשונה הוגשה במועד החוקי בהתאם לתקנה 201 כאמור לעיל זאת לאור מתן פסה"ד ביום 09.01.19 והגשת הבקשה הראשונה ביום 23.01.19. הבקשה הראשונה נדחתה בהחלטתי כאמור ביום 14.02.19 ולפיכך הנסיבות הצריכות לשאלת בקשת ההארכה הן רק אלה הרלוונטיות למועדים שבין ההחלטה על דחיית הבקשה הראשונה להגשת הבקשות שבנדון, דהיינו בין 15.02.19 ל-15.05.19 .
עמדת הנתבעים
הנתבע 1 שהה בחו"ל לצורך טיפול רפואי בין התאריכים 17.02.19 ו-26.03.19 ו"בימים האחרונים הוסדר ייצוגו".
בתצהירו מיום 12.05.19 טוען הנתבע כי הבקשות שבנדון הוגשו בהתאם להחלטות ביהמ"ש מימים 14.02.19 ו-08.04.19, בהן "למעשה הורה בית המשפט הנכבד על הארכת מועד להגשת הבקשה".

עמדת התובעת
יש לדחות את הבקשות שבנדון מאחר שהוגשו "בשיהוי ניכר ומבלי להצביע על כל 'טעם מיוחד' שיכול להצדיק הארכת מועד".
ההחלטות שנתן ביהמ"ש אינן מהוות "אורכה אוטומטית" להגשת בקשה לביטול פסק דין "וממילא לא ניתן ליתן אורכה להגשת בקשה שנדחתה".
הנתבע כבר הגיש בעבר בקשה להארכת מועד ובקשה זו נדחתה; דחייה זו, להבדיל ממחיקה, יוצרת מעשה בית דין וביהמ"ש לא יעסוק בו שנית.
התובעת הסתמכה על פסק הדין ועל ההחלטה הדוחה את הבקשה לביטולו ופתחה תיק הוצל"פ נגד הנתבעים ביום 25.02.19.

הכרעת ביהמ"ש
התובעת טוענת למעשה בית דין בדחיית בקשה מוקדמת מטעם הנתבע 1 להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסה"ד. אפנה להכרעתי בטענת הסף לעניין ההליך הנכון – מתוך ש נעתרתי להכריע בבקשות שבנדון בנסיבות העניין, הרי ששאלת מעשה בית דין מתייתרת.
עוד טוענת התובעת כי מדובר בשיהוי ניכר בהגשת הבקשות ובכל האמור בהן אין "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד. אעפ"כ, בתגובתה מפנה התובעת (ולמעשה גם הנתבעים בתשובתם) , בין היתר, לרע"א 7092/11 איוב מ.ט.ח בצוע פרויקטים בע"מ נ' קרן הסיטי בע"מ (פורסם בנבו, 16.08.2012) שם קבעה כב' השופטת ארבל כי "הבקשה להארכת מועד אינה מנותקת מן ההליך לגביו היא מתבקשת. לשם הכרעה בה יש 'לפזול' אל עבר ההליך העיקרי ולבחון את סיכוייו הלכאוריים. שאלת סיכויי ההליך העיקרי משפיעה, בין יתר השיקולים, על ההכרעה בבקשה להארכת מועד. התעלמות משאלת סיכויי ההליך שלשם נקיטה בו מבוקשת הארכה, עלולה להביא, במקרים מסוימים, לתוצאות קשות הפוגעות יתר על המידה בבעל הדין המבקש" .
הנתבע 1 מצידו אינו מציין בתצהירו את מועדי שהייתו בחו"ל וכן נמנע מלצרף לכתבי הבקשה והתשובה מטעמו אסמכתאות כלשהן בדבר מועדי ם אלה.
לקחתי בחשבון את העובדה שבעת החלטתי בדבר דחיית בקשתו הראשונה היה הנתבע 1 בלתי מיוצג. אמת הדבר שבהחלטתי זו ובהחלטות אחרות בתיק זה הבעתי צער על היות הנתבע בלתי מיוצג וייתכן שבשל היעדר ייצוג משפטי ולאור האמור בהחלטותיי, סבר הנתבע 1 כי באפשרותו להגיש בקשה נוספת לביטול פסה"ד במועד מאוחר יותר, לאחר שידאג לו לייצוג משפטי. אמנם מצופה היה מהנתבע 1 שלא להתמהמה במציאת ייצוג משפטי לעצמו ופני הדברים הם שחלף כחודש וחצי מאז שובו של הנתבע 1 לארץ מטיפוליו בחו"ל ועד להגשת הבקשות שבנדון באמצעות ב"כ הנתבעים, אולם אני סבור שזהו מחדל שניתן לריפוי בהוצאות.
מתוך שהתובעת עצמה מכירה בזכות הגישה לערכאות שהיא כנר לרגלינו; מתוך ההלכה המנחה את ביהמ"ש "לפזול" אל סיכויי ההליך הלכאוריים (אליהם אתייחס בשאלת ביטול פסה"ד) גם בבקשה להארכת המועד; מתוך ההכרה כי ככל הנראה הסתמכותה של התובעת על פסה"ד לא יכולה להיות רבה מדי נוכח תיק הוצל"פ שנטען שנפתח לפני זמן קצר יחסית; ומתוך ההכרה במחדלי הנתבעים בהגשת בקשת הביטול הנוכחית במועדה, מחדלים משמעותיים שלא הובאו להם, לכאורה, הסברים מספקים מגובים באסמכתאות מתאימות, באתי להחלטה כי בקשת ההארכה מתקבלת, בכפוף להוצאות לריפוי מחדל הנתבעים .

בקשת הביטול
המסגרת הנורמטיבית לביטול החלטה שנתנה במעמד צד אחד מעוגנת בתקנה 201 לתקסד"א, כפי שבפסיקה. ע"פ ההלכה הנוהגת בהתייחס לתקנה זו, נעשית אבחנה בין שני סוגים עיקריים של מקרים אשר לגביהם מתבקש ביטול פס"ד: מקרים בהם פסה"ד פגום בהליך נתינתו, אזי בית המשפט חייב לבטלו מחמת הצדק, ומקרים בהם פסה"ד אינו פגום וביטולו נתון לשיקול דעת רחב של בית המשפט.
בחינת שאלת ביטול פסה"ד מחמת הצדק:
הנתבעים טוענים בתצהיר לפגם מהותי בהליך בכך שלא הומצא להם כתב התביעה בפועל וכדין. הנתבע 1 מצהיר כי במועדים בהם הומצא כתב התביעה לביתו הוא שהה בחו"ל ורק לאחר ששב ארצה בחודש ינואר, כשפנה ללשכת ההוצל"פ בעניין אחר, נודע לו על ההליך תביעה זו "מבלי שהתביעה הומצאה לי על ידי המשיבה". עוד מצהיר הנתבע 1 כי "לא ראיתי את המודעות שהודבקו, ככל שאכן הודבקו".
על שום כך טוענים הנתבעים שהתובעת לא פעלה "בשקידה ראויה וסבירה", בהתאם להוראות תקנה 489 לתקסד"א ומשכך יש לבטל את פסה"ד "ללא כל שיקול דעת", דהיינו מחמת הצדק. בכתב הבקשה מפנים הנתבעים לרע"א 10860/05 איטה דונר נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (פורסם בנבו, 26.06.2007) לעניין הדרישה ל"שקידה ראויה וסבירה".
בכתב התשובה לתגובת התובעת מעלים הנתבעים טענה נוספת ולפיה "טופס הזמנה לדין כלל לא הופק וההזמנה לדין לא הומצאה כלל לידי המבקש".
התובעת טענה כי ביום 02.12.18 נמסר כתב התביעה בכתובתו של הנתבע 1 הרשומה במשרד הפנים, קרן היסוד 31, רעננה. המסירה התבצעה בהדבקת כתב התביעה לדלת הדירה "לאחר אימות שביצע השליח עם השכנים – משפחת ימיני מדירה 7" בביקור שלישי של שליח מוסר פרטי במקום . עוד נטען כי בנוסף לכך הומצא כתב התביעה לנתבע 1 גם "בכתובת מגוריו בפועל ברח' הפרחים 17/84 רעננה".
לתגובת התובעת לבקשות שבנדון צורפה תשובה לשאילתא ממאגרי הנתונים של משרד הפנים בנוגע לכתובתו של הנתבע 1 וכן אישור מסירה מיום 02.12.18 ותצהיר שליח מוסר מיום 04.12.18 הרלוונטיים לטענת המסירה כאמור לעיל במען ברח' קרן היסוד.
לא נטען לגבי המצאה של כתב התביעה לנתבעת 2 במען ברח' קרן היסוד. לתגובת התובעת צורף כנספח אישור מסירה מיום 04.10.18 ותצהיר מיום 07.10.18 הרלוונטיים לטענת מסירת מסמכי התביעה לנתבעת 2 בהדבקה בביקור שלישי של שליח מוסר פרטי במען ברח' הפרחים.

לאחר שעיינתי עיין היטב בכל מסמכי הבקשות שבנדון ושקלתי בדבר באתי למסקנה כי בוצעה המצאה כדין ואין מקום לקבל את טענת הנתבעים לביטול פסה"ד מחמת הצדק.

לעניין טענת השקידה הראויה, תקנה 489 לתקסד"א עניינה מקרים בהם הנמען לא נמצא או מסרב לקבל המצאה וזו לשונה:
"שליח בי-דין שלא מצא שום אדם שאפשר לפי תקנות אלה להמציא לו כדין את הכתב, אף על פי שפעל בשקידה ראויה וסבירה, או שהאדם כאמור סירב לקבל את הכתב, ידביק את הכתב על הדלת החיצונית או במקום אחר נראה לעין בבית שבו רגיל האדם לגור או לעסוק."
כלומר, לשון התקנה דורשת שקידה סבירה וראויה מהשליח שבידיו נמסרו כתבי בי-דין לצורך המצאתם לבעל דין. יובהר כי אף בית המשפט העליון בפסיקתו האמורה לעיל מתייחס לשקידה ראויה וסבירה של השליח ולא של בעל הדין . בנסיבות המתוארות אינה מקובלת עלי פרשנותו הנטענת בתצהיר של הנתבע 1 ולפיה נדרשת "שקידה ראויה וסבירה" של בעל הדין ואני בדעה כי דרישה זו קוימה במלואה בהסתמך על אישורי המסירה והתצהירים הנלווים שהגישה התובעת.
לעניין טענת העדר המצאת הזמנה לדין, מטבעה זו טענת עובדה ש יש להוכיח בתצהיר. הנתבע 1 צירף לבקשות שבנדון שני תצהירים נפרדים, ובסה"כ הגיש הנתבע 1 לתיק ביהמ"ש לא פחות מארבעה תצהירים שונים (יחד עם שני התצהירים שהגיש בגלגולה הראשון של הבקשה לביטול פסה"ד) ובאף לא אחד מהללו הוזכרה טענת עובדה זו. ב נוסף, טענה זו מקימה סתירה פנימית בטיעוני הנתבעים אל מול הטענה שהנתבע 1 מעולם לא ראה את ההודעות שנתלו על דלתו והרי אם לא ראה כיצד יוכל לדעת אם היתה הזמנה לדין מצורפת אם לאו? מצאתי שניסוח הטענה בכתב התשובה הוא ספקולטיבי במקרה הטוב ודי בכך כדי להעיד על חוסן טענה זו ורצינותה.
יצוין כי עפ"י הגדרת "מען" בתקנה 1 לתקסד"א, כתובת הרשומה במרשם האוכלוסין (משרד הפנים) היא כתובת חוקית לחלוטין למסירת כתב תביעה.
כיוון שקבעתי שאין מקום לביטול פסה"ד מחמת הצדק כעת אבחן את ביטולו משיקולי ביהמ"ש.

בחינת שאלת ביטול פסה"ד מטעמי שיקול דעת בית המשפט :
בבואו להכריע בבקשת ביטול פס"ד שניתן בהיעדר הגנה מטעמי שיקול דעת של בית המשפט, ייבחן בית המשפט שני תנאים: הראשון, סיבת המחדל שבגינו לא הוגש כתב הגנה במועד; והשני, סיכויי ההצלחה בטענות ההגנה של הנתבע שנגדו ניתן פסה"ד.
דיון בתנאי סיבת המחדל
בבירור שאלת סיבת המחדל יש להתחשב בשאלת המשנה האם נבע המחדל מזלזול מופגן/קיצוני בבית המשפט, ואז תהא הנטייה לדחות את הבקשה, או שמא מקור המחדל בצירוף נסיבות אומלל, שאז תהא הנטייה לקבוע כי ניתן למחול על המחדל ולרפאו בחיוב בהוצאות. על מנת להשיב על כך אבחן טיעונים ונימוקים רלוונטיים בכתבי הבקשות שבנדון.
הנתבעים כאמור, טוענים בתצהירים כי במועדים בהם נעשו ניסיונות המצאת כתב התביעה לידיו של הנתבע 1, הוא שהה בחו"ל "וכתב התביעה לא הובא לידיעתי כלל" . גם לאחר שחזר ארצה "בחודש ינואר" הנתבע לא ראה מודעות שהודבקו על דלת ביתו ברח' קרן היס וד ו/או על דלת הבית ברחוב הפרחים . על התביעה ופסה"ד נודע לנתבע 1 "בדרך מקרה" לאחר שפנה ללשכת הוצל"פ בעניין אחר.
התובעת לא צירפה תצהיר לתגובתה וזו תמצית טענותיה לעניין סיבת המחדל:
כתב התביעה הומצא לנתבעים כדין, כאמור לעיל. הנתבע 1 לא הוכיח את הטענה כי שהה בחו"ל במועד המצאת כתב התביעה, לא צירף תמצית משרד הפנים בדבר כניסות ויציאות מישראל ולא אישור רפואי על טיפול בחו"ל במועדים הרלוונטיים. הנתבעים "נמנעים בשיטתיות" מקבלת מסמכים לידיהם "במטרה להכשיל את ההליך השיפוטי נגדם".
הכרעתי – הנתבע 1 מצהיר מפורשות: "במועדים בהם הומצא כתב התביעה לביתי, הייתי בחו"ל וכתב התביעה לא הובא לידיעתי כלל". התובעת מטילה ספק לכאורה בעובדה זו בציינה כי הנתבע 1 לא צירף כל אסמכתא בדבר שהייתו בחו"ל אולם לא מספקת כל אסמכתא משלה המעידה באופן חותך על שהיית הנתבע 1 בארץ ובביתו במועדים הרלוונטיים.
מתוך כך באתי למסקנה שיש לקבל את עמדת הנתבעים הן לגבי השהייה החו"ל במועדים הרלוונטיים והן לגבי אי מסירת כתב התביעה בפועל והרי תנאי סיבת המחדל מתמלא.

דיון בתנאי סיכויי הצלחת ההגנה
כאמור לעיל, עוד בבחינת בקשת ההארכה "פזלתי" כמצוות בית המשפט העליון אל שאלת סיכויי הצלחת הגנתם של הנתבעים, כפי שהם עולים ממסמכי הבקשה, ולשאלה זו משקל מכריע – מחדל דיוני שהוביל לפס"ד שניתן במעמד צד אחד ניתן לריפוי בחיוב בהוצאות, ואעפ"כ אין לבטל פס"ד שניתן במעמד צד אחד כאשר אין סיכוי שטענות מבקש הביטול יתקבלו [ע"א 2503/11 עיזבון המנוחה בועז ז"ל נ' בנק אוצר החייל בע"מ (פורסם בנבו, 18.12.11)].
זאת ועוד, בשאלת סיכויי ההצלחה המבחן הוא מבחן של הגנה אפשרית, ולאו דווקא בטוחה. הנטל המוטל על המבקש הוא לשכנע שלכאורה יש לו הגנה אם יוכיח אותה, ואין על המבקש בשלב הבקשה לביטול פסה"ד להוכיח ממש את הגנתו (ע"א 276/62 פרידמן נ' פרידמן, פ"ד יז 349 (1963); ע"א 32/83 אפל נ' קפח, פ"ד לז (3) 431 (1983)).

הנתבעים טוענים בתצהירים מטעמם כי חובותיהם לעירייה, ביחס לנכס הרלוונטי לעסקה בין הצדדים, נפרעו באופן שיטתי. עוד מוצהר ע"י הנתבע 1 כי בסוף 2018 המציא לידי התובעת ועוה"ד האמון על העסקה בין הצדדים אישור בד בר היעדר חובות מעיריית ת"א.
הנתבעים מעלים בתצהיר גם טענת התיישנות ולפיה ההסכם בין הצדדים נכרת בשנת 2010 ולפיכך עילת תביעה מכוחו התיישנה בעת הגשת התביעה, בשנת 2018.

התובעת טוענת בכתב התביעה להפרת הסכם שנערך בין הצדדים . נטען שכחלק מהחוזה בין הצדדים, הנתבעים צריכים להמציא לתובעת אישור בדבר העדר חובות בעירייה כדי שבאמצעותו יושלם רישום הנכס על שם התובעת , אולם הנתבעים לא המציאו כל אישור כזה במשך שנים, ובשל כך עד היום לא הושלמה העסקה בין הצדדים.
באשר לטענת ההתיישנות טוענת התובעת, בין היתר, ביום 15.12.11 נחתמה בין הצדדים תוספת שהיא חלק בלתי נפרד מההסכם שנחתם ב-2010 וביום הגשת התביעה טרם חלפו 7 שנים מיום חתימת התוספת. עוד נטען כי אי המצאת האישור היא הפרה שיטתית ומתמשכת של ההסכם בין הצדדים וגם לפיכך עילה זו לא התיישנה ובכל מקרה טענה זו לא נטענה בהזדמנות ראשונה, כנדרש.

הכרעתי היא כי טענתם המוצהרת של הנתבעים להתיישנות, כמו גם הטענה להעדר חובות והמצאת האישור הנדרש הן טענות שיש מקום לבחון אותן במשפט ובשמיעת ראיות, והן טענות הגנה אפשריות לכאורה. לתצהירו של הנתבע 1, הנלווה לכתב הבקשה, צורף בין היתר מסמך מיום 30.12.18 שכותרתו "תעודה לרשם המקרקעין" והוא נראה לכאורה כאילו הונפק ע"י עיריית ת"א-יפו לכבוד רשם המקרקעין. מתוכן המסמך נראה לכאורה כי הוא מאשר את זכויותיהם של הנתבעים בנכס וכי כל החובות המגיעים לעירייה בגין הנכס סולקו במלואם.
על פניו ומבלי לקבוע מסמרות בעניין זה, אציין בזהירות הנדרשת כי ייתכן ומדובר במסמך שיש בו, לכאורה, לתמוך בעמדת הנתבעים הנ"ל.
יוער כי על אף שאיני בוחן את תוכנו משום עיתוי הגשתו, ראוי לציין כי הנתבע 1 הגיש כתב הגנה לתיק בית המשפט עוד בהיותו לא מיוצג וגם מכך יש ללמוד על הרצינות הפוטנציאלית שיש להגנת הנתבעים האפשרית, ככל שזו תיבחן כאמור, במשפט וראיות.

על כל פנים, מן החומר שהובא לפניי השתכנעתי כי עומדת לנתבעים הגנה אפשרית אם יוכיחו אותה ובכך הרי תנאי סיכויי הצלחת ההגנה מתמלא.

סוף דבר

נוכח כל האמור לעיל באתי למסקנה כי דין הבקשות שבנדון להתקבל, תוך חיוב הנתבעים לשלם לתובעת הוצאות בסך 8,000 ₪ בגין מחדליהם הדיוניים הלא פשוטים הנ"ל.

מובהר כי איני מתנה את ביטול פסה"ד בתשלום בפועל של ההוצאות, אך כמובן שאם הנתבעים לא ישלמו ההוצאות, תוכל התובעת לפעול לגבייתן כדין.
הוראות דיוניות:
פסה"ד שניתן נגד הנתבעים ביום 09.01.19 בהיעדר בר"ל מבוטל בזאת .
מעוכב ביצועו של פסה"ד, כאשר לגבי גורל הליכי ההוצל"פ יש לפנות לרשם ההוצל"פ עפ"י הוראות סעיף 18 לחוק ההוצל"פ
תיק בית המשפט ייפתח מחדש.
ניתנת לנתבעים רשות להתגונן בהתאם להוראות תקנה 214(ב) לתקסד"א.
בהתאם, תצהירו של הנתבע 1 שנעשה בתמיכה לבקשת הביטול (הוגש יחד עמה לתיק ביהמ"ש ביום 15.05.19) ייחשב ככתב הגנה מטעם שני הנתבעים , והמזכירות תתייקו ככזה בתיקיית כתבי טענות בתיק ביהמ"ש.
המזכירות תנתב התיק לדיון בפני שופט, עפ"י סדרי העבודה הרגילים.

ניתנה היום, י' סיוון תשע"ט, 13 יוני 2019, בהעדר הצדדים.