הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"ק 70754-11-16

מספר בקשה: 8
לפני
כבוד ה שופטת טל פישמן לוי

המבקשים

  1. אילנית בשארי
  2. יהונתן חיים בשארי

נגד

המשיבים

  1. יחיאל סימן טוב
  2. מרום ברנר ניהול ואחזקות בע"מ (המשיבה הפורמאלית)

החלטה

1. לפני עתירת המבקשים, התובעים בתובענה זו, להורות למשיב 1, עוה"ד יחיאל סימן טוב (להלן – המשיב) להעביר את הכספים המופקדים בנאמנות על שמו של המשיב לטובת המשיבה 2, חברת מרום ברנר ניהול ואחזקות בע"מ (להלן – החברה), בחשבון נאמנות בבנק לאומי לישראל בע"מ.

2. המבקשים הגישו תובענה בסדר דין מקוצר כנגד המשיבים. לטענתם, החברה הציגה עצמה כמי שפועלת להקמת בניין בשדרות ירושלים ברמת גן, והיא הציעה למבקשים לרכוש דירה בפרויקט (להלן – הפרויקט). לטענת המבקשים, למעשה לחברה אין כל זכויות במקום, והיא ניסתה למכור זכויות שאינן בבעלותה. אלה ביטלו העסקה, ואולם לא הצליחו לקבל את המקדמה ששילמו חזרה, לא מהחברה ולא מהמשיב.

בכל הנוגע למשיב נטען בכתב התביעה, בין היתר, כי זה היה אמור להפקיד את הכספים שהועברו על ידי המבקשים על חשבון העסק ה – לחשבון נאמנות על שם התובעים, וחרף זאת הופקדו הכספים לחשבון הנאמנות על שם החברה .

3. בסמוך להגשת התובענה, ביקשו התובעים – ובית המשפט נעתר לבקשתם – להטיל עיקולים על כספים השייכים לחברה והנמצאים אצל צדדים שלישיים. במענה לצו העיקול, ענה בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן – המחזיק), כי עוקלו שני חשבונות רגילים (האחד עם יתרה של 16,160 ₪, והשני עם יתרה 3,500 ₪) על שם החברה עצמה, וכן עוקל חשבון בנק שמנהל המשיב בנאמנות עבור החברה (חשבון מספר 63323/34; להלן – חשבון הנאמנות). המחזיק הבהיר, כי רישום העיקול נעשה בכפוף לזכויות קודמות של המחזיק בכספים המעוקלים בשלושת החשבונות (כולל חשבון הנאמנות), וכן הבהיר, כי על חשבון הנאמנות הוטלו עיקולים נוספים וכי קיים על חשבון הנאמנות "צו הקפאה" (סעיף 2 למכתב המחזיק מיום 15.12.2016).

4. משלא הוגשה בקשת רשות להתגונן מטעם החברה, ניתן ביום 15.02.2017 פסק דין בהעדר הגנה כנגד החברה על ידי כבוד הרשם יוחנן גבאי.

5. מכאן הבקשה שלפני. המבקשים טוענים, כי שעה שניתן פסק דין בהעדר הגנה חלוט כנגד החברה, ושעה שהמשיב מודה כי הוא מחזיק בנאמנות מטעם החברה בכספים בחשבון הבנק של המשיב, כמפורט לעיל, הרי שיש מקום להורות למשיב לתת הוראה למחזיק (או לפעול בדרך אחרת) להעברת כספים לכיסוי חובה של החברה על פי פסק הדין – לידי המבקשים. ובכך, נטען, תבוא הפרשה לסיומה (יוער, כי על פי תשובת המחזיק כמות הכספים שעוקלה בחשבון הנא מנות עולה על סכום העיקול, כך שזו מכסה את מלוא סכום קרן התביעה, וכך גם עולה מבקשת רשות להתגונן שהוגשה מטעם המשיב עצמו).

6. בהחלטתי מיום 06.03.2017 ביקשתי הבהרה מהמבקשים נוכח העובדה, כי בבקשתם עותרים המבקשים למעשה לקבל מעין-צו-מימוש, באמצעות משיכת כספים השייכים לחברה והנמצאים בשליטת המשיב – מתוקף נאמנותו – בחשבון הבנק אצל המחזיק.

המבקשים אכן הבהירו, ואולם בהחלטתי מיום 18.03.2017 שבתי וביקשתי מהמבקשים להבהיר מה מקור סמכותו של בית משפט זה להורות את אשר מבוקש בבקשתם, בשים לב – בין היתר – לעובדה, כי חשבון הנאמנות של החברה כולל כספים שאינם בהכרח "צבועים" וייתכן ששייכים לרוכשים אחרים (או ממקורות נוספים אחרים). כן התבקשה הבהרה, מדוע לא לפעול לפתיחת תיק הוצאה לפועל.

7. מטעם המבקשים אכן הוגשה הבהרה נוספת, ואולם בחינתה ובחינת הדין – אינם מאפשרים היעתרות לבקשה. ואילו הטעמים לכך:

8. ראשית, כידוע צו העיקול שניתן במעמד צד אחד לחובת החברה – הוא סעד דיוני, אשר מטרתו לאפשר ביצוע פסק הדין שעה שזה יינתן (ואכן ניתן במקרה זה) לטובת המבקשים/ התובעים. מדובר על סעד דיוני המבקש לצפות פני עתיד ו למנוע אפשרות של סיכול ביצועו של פסק הדין (לצד הבטחת ניהולו התקין של ההליך המשפטי עצמו: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 859 (מהדורה 12, 2015) ). ואולם, ככלל אין מדובר על סעד שמטרתו לבצע – הלכה למעשה ובפועל – את פסק הדין. בכך, ברגיל, עוסקים הליכי ההוצאה לפועל הננקטים, בהעדר טעם מיוחד (ובייחוד בפסקי דין כספיים) במערכת ההוצאה לפועל ( שחר קטוביץ סוגיות נבחרות בדיני ההוצאה לפועל 17 (2009)).

9. אומנם, הסעד לו עותרים המבקשים בבקשתם – אכן מטרתו להביא לכדי מימוש פסק דין שניתן כבר כנגד החברה, ואולם כאמור – אילו ננקטים במערכת ההוצאה לפועל, ולא בבית משפט ( קטוביץ, לעיל, בעמוד 33). שעה שמדובר על ביצוע חיוב כספי המעוגן בהוראות פסק הדין, המקום הטבעי והמתבקש לביצועו של זה הוא במערכת ההוצאה לפועל.

10. שנית, אין לראות בטענת המשיב בבקשת רשות להתגונן מטעמו – כהסכמה להעברת הכספים. כך, חשבון הנאמנות הוא בנאמנות עבור החברה, ולא עבור המבקשים. טענותיהם של המבקשים כלפי המשיב לעניין זה – כי היה עליו לפתוח את החשבון על שמם, ולא על שם החברה, וכי בכך נהג שלא קשורה – אינן משנות מהמציאות הקיימת היום, כי חשבון הנאמנות הוא בנאמנות עבור החברה, ולא עבור המבקשים. ככל שמקור מציאות זו ה וא בטעות, ברשלנות או מכל סיבה אחרת, אין בהם כדי לשנות ממנה. אף אם היה ניתן לקבל את "הסכמתו" של המשיב להעברת הכספים כמבוקש על ידי המבקשים (סעיף 1 לחוק הנאמנות, התשל"ט – 1976).

11. שלישית, כפי שהובהר בהודעת המחזיק – על הכספים בחשבון הנאמנות הוטלו עיקולים נוספים, ואף קיים "צו הקפאה". לא ברור מה פירוש הצו האמור, ואולם אין מחלוקת כי קיימים צווי עיקולים נספים, ומשמעותם ברורה. מכאן, כי היעתרות למבוקש על ידי המבקשים – משמע פעולה הנוגדת צווי עיקולים נוספים. בית המשפט אינו ערוך לעריכת התחשבנות וקביעת סדרי נשי יה בין המעקלים השונים. לכך ערוך, לעומת זאת, רשם ההוצאה לפועל. סדר זה דורש בירור מול מעקלים נוספים (גבריאל הלוי דיני אכיפת חיובים כרך ב 511 (2017)) , מול דורשים נוספים או אף מול המחזיק עצמו, הטוען כי כנגד הזכויות המעוקלות קיימות זכויות גם לו, שייתכן שדינם קדימה (הלוי, לעיל, בעמוד 161). אין כמובן להלום מצב, בו צו של בית משפט יסתור זכויות פוטנציאליות או ריאליות של צדדים שלישיים, מבלי לבררן תכילה (יוסף ויצמן הוצאה לפועל מעשה והלכה 216 (2016)).

12. לבסוף אתייחס לשאלה המרכזית שבמחלוקת בין הצדדים הנותרים בתובענה – סוגיית הפקדת הכספים לחשבון הנאמנות במקום חשבון הנאמנות על שם התובעים: הרי מקומה של זו אכן להתברר במשפט, ואולם כאמור אין בה כדי להשפיע על המציאות שכבר נוצרה, יהא מקורה אשר יהיה. יוער גם, כי הצעתי להעביר את הדיון לסדר דין רגיל – נדחתה על ידי המבקשים, וזו אכן זכותם המלאה.

13. בהינתן כל האמור לעיל – דינה של הבקשה להידחות.

14. בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, י"א אב תשע"ז, 03 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.