הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"ק 50975-10-19

לפני
כב' הרשם הבכיר אבי כהן

התובע

יצחק לוי
ע"י ב"כ עוה"ד אברהם טברסקי ואח'

נגד

הנתבע

יוסף ג'אנשווילי(ומאשבלוי)
ע"י ב"כ עוה"ד עמית חורש

החלטה

לפניי בקשה מטעם הנתבע לביטול פסק דין שניתן נגדו בתיק זה ביום 3.12.19 בהיעדר בקשת רשות להתגונן מטעמו וכן בקשה לעיכוב ביצוע פסה"ד ועיכוב הליכי הוצל"פ שנפתחו נגד הנתבע בעקבות מתן פסק הדין נגדו (להלן: "בקשת הביטול").

תחילה יצוין כי איש מהצדדים לא ביקש לקיים דיון פרונטלי בבקשה, למשל לצורך חקירת הנתבע על תצהיריו או לצורך חקירת השליח הפרטי מטעם ב"כ התובע שמסר את מסמכי התביעה לנתבע, ומצאתי כי ניתן להכריע בבקשה על סמך הכתובים בלבד.

ראשית ולמען הסדר הטוב אסקור הקיים והרלוונטי בתיק:

עובדות והליכים

ביום 29.10.19 הוגש מטעם התובע כתב תביעה "סילוק יד/פינוי, כספית" כאשר הסעד הכספי הועמד ע"ס 75,650 ₪ בסדר דין מקוצר. בכתב התביעה נטען, בין היתר, כי לתובע זכויות דייר מוגן בבית עסק בתל-אביב, הפועל כבית קפה (להלן: "הנכס"), שמועד סיומן הוא 1.1.20, אז אמור התובע לפנות את הנכס תמורת קבלת דמי פינוי מבעלי הנכס. בכתב התביעה נטען עוד כי לפני כשנתיים, בנסיבות בריאותיות, נמנע מהתובע להמשיך לנהל ולעבוד בעצמו בעסק והוסכם בע"פ בין הצדדים כי הנתבע יפעיל את בית הקפה ויעביר לתובע סכום כסף מסוים בכל חודש. עוד נטען שם כי הנתבע לא פעל ע"פ ההסכם, בין היתר מנע כספים מהתובע וצבר חובות בעסק, ועל רקע זה ביקש התובע מהנתבע לסיים את ההתקשרות ולפנות את הנכס. כמו כן נטען כי בנסיבות אלה איים הנתבע על התובע, שהגיש תלונה במשטרה ובסופו של דבר הוצא לצדדים צו למניעת הטרדה ויצירת קשר כך שבפועל הנתבע מוסיף להפעיל את בית הקפה והתובע "נותר בחוסר כל".
לכתב התביעה צורפו עשרות עמודי נספחים ובהם, בין היתר, חוזה שכירת הנכס ע"י התובע משנת 1968, פס"ד מיום 13.12.16 בתיק ת"א (שלום ת"א) 66374-09-14 שעניינו זכויות התובע בנכס, פס"ד מיום 25.6.19 בתיק ה"ט (שלום ת"א) 44956-06-19 שעניינו מניעת הטרדה מאיימת בין הצדדים, מסמכים רפואיים שונים, ועוד.
ביום 2.12.19 הוגשה מטעם התובע בקשה למתן פס"ד בהיעדר בר"ל ובה נטען, בין היתר, כי מסמכי התביעה נמסרו לנתבע כדין ביום 31.10.19. לבקשה צורפו, בין היתר, נוסח פס"ד לחתימה וכן אישור מסירה ותצהיר שליח מוסר שמהם עולה כי הנתבע חתם בעצמו על אישור המסירה.
ביום 3.12.19 נתן כבוד הרשם יוחנן גבאי, כמבוקש, פס"ד בהיעדר בר"ל נגד הנתבע (להלן: "פסק הדין").
ביום 30.12.19 הוגשה מטעם הנתבע בקשת הביטול, שאליה צורפו עשרות עמודי נספחים ובהם, בין היתר, גם תצהיר מיום 29.12.19 מאת הנתבע. בבקשה ובתצהיר נטען, בין היתר, כי כתב התביעה נמסר לנתבע ביום 31.10.19 ולאחר מכן פנה הנתבע ללשכה לסיוע משפטי על רקע מצבו הכלכלי, "אך טרם נעניתי, על אף שהעברתי את כל המסמכים שנדרשו". בנסיבות אלה, כך נטען, לא הוגש כתב הגנה מטעם הנתבע ולאחר מספק ימים התקבל לידי הנתבע פסה"ד. עוד נטען בבקשה כי לנתבע סיכויי הגנה טובים בנסיבות בהן הוא ממלא את כל התחייבויותיו הנובעות מההתקשרות בין הצדדים ואף ביצע על חשבונו שיפוצים בבית העסק. לבקשה צורפו עשרות עמודי נספחים ובהם, בין היתר, מסמכים רפואיים שונים, מסמכים מהמוסד לביטוח לאומי וכן אישור על פנייה, קביעת פגישה ובקשה להמצאת מסמכים מטעם הלשכה לסיוע משפטי.
הערת ביהמ"ש: לכאורה הוגשה הבקשה כבקשה לביטול פס"ד בהיעדר "כתב הגנה ". אין בבקשה כל התייחסות להכרח להגשת בר"ל בהיות תביעה זו בפסים של סדר דין מקוצר. כך למשל כותרת הבקשה היא "בקשה לביטול פסק דין בהיעדר הגנה ולעיכוב הליכים" וגם תוכן הבקשה מתייחס, למשל, אל "הסיבה לאי הגשת כתב הגנה".
בהחלטתי מיום 30.12.19 הוריתי על העברת בקשת הביטול לתגובת התובע שתועבר בתורה לתשובת הנתבע, בטרם אכריע בבקשה. כמו כן הוריתי לצדדים להתייחס בדבריהם לשאלת ההוצאות, במנותק מכל הליך אחר.
ביום 30.12.19 הוגשה מטעם הנתבע בקשה נוספת לעיכוב הליכי הוצל"פ בטענה כי ביום הגשת בקשת הביטול הגיעו לנכס נציגי הוצל"פ ובקשו מהנתבע לצאת מהנכס על מנת לסגור אותו.
החלטתי מיום 30.12.19 הבהרתי כי לא אכריע בבקשת הביטול, על כל סעדיה, במעמד צד אחד, אך קבעתי לוח זמנים מקוצר לתגובות הצדדים.
ביום 1.1.20 הוגשה תגובת התובע לבקשת הביטול, בה מבוקש לדחות את הבקשה ולחייב את הנתבע בהוצאות ההליך. לתגובה צורף תצהיר מיום 1.1.20 מאת התובע שבו נמסר, בין היתר, כי לנתבע אין ולא היה מעולם מעמד בנכס מלבד היותו עובד של התובע והובהר לו עוד לפני שנשכר לעבודה ע"י התובע כי על התובע לפנות את הנכס עד יום 31.12.19. עוד הוצהר כי הנתבע לא השקיע בבית הקפה מכספו וכי שיפוצים שנעשו במקום מומנו מכספי התובע. בנוסף הוצהר כי פסה"ד הומצא לנתבע ע"י ב"כ התובע ביום 9.12.19, בצירוף מכתב פינוי, והנתבע הגיש את בקשת הביטול רק ביום 30.12.19 כאשר הוא יודע שעל התובע לפנות את הנכס יום למחרת. כמו כן מצהיר התובע כי הוא הודיע לבעל הנכס על השבת הנכס לידי בעל הנכס בהתאם להסכם פשרה ביניהם שקיבל תוקף פס"ד ולכן "מבחינה עניינית" לא ניתן לתת לנתבע גישה אל הנכס. לתגובה צורפו עשרות עמודי נספחים ובהם, בין היתר, מסמך כתוב כתב יד שכותרתו "הסכם פשרה" ופסק דין מיום 14.1.18 בתיק ע"א (מחוזי ת"א) 53323-01-17 הנראה לכאורה כמעניק תוקף פס"ד למסמך הסכם הפשרה הנ"ל.
ביום 2.1.20 הוגשה תשובת הנתבע לתגובת התובע לבקשת הביטול. לתשובה צורף תצהיר מיום 1.1.20 מאת הנתבע שאלה עיקריו:
מיד לאחר קבלת כתב התביעה פנה הנתבע לסיוע המשפטי אך בשל בירוקרטיה פנימית לא מונה לו עו"ד ובשל כך לא הוגש כתב הגנה במועד.
לאחר קבלת פסה"ד לידי הנתבע הוא פנה לבא כוחו הנוכחי.
בין הצדדים הוסכם באמצע 2018 שהנתבע ישכור ויפעיל את בית הקפה למשך מספר שנים. ההסכם לא עלה על כתב מעולם והתובע לא ציין מעולם שעליו לפנות את הנכס בסוף 2019.
בין הצדדים הוסכם שהנתבע ישקיע בנכס לצורך שיפוצים, לטובת השבחתו, וינהל את הנושאים שמול הרשויות, וכך היה.
התובע איים על הנתבע מספר פעמים ובעקבות כל קבע בימ"ש שהנתבע יישאר בנכס ואסר על התובע לשהות בנכס.

דיון והכרעה

דין בקשת הביטול להתקבל, תוך חיוב הנתבע בהוצאות.

לא הועלתה כל טענה באשר למועד הגשת בקשת הביטול, מטעם מי מהצדדים. בנסיבות בהן פסה"ד ניתן כאמור ביום 3.12.19 ובקשת הביטול הוגשה ביום 30.12.19, כלומר פחות מ-30 יום לאחר מתן פסה"ד, ההנחה היא כי, מן הסתם, בקשת הביטול הוגשה במועדה החוקי.

המסגרת הנורמטיבית לדיון בבקשה מונחת ב תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן – "התקנות"), שבה מעוגנת סמכותו של בית המשפט לבטל פס"ד שניתן בהיעדר בר"ל, קובעת כך:

"ביטול החלטה על פי צד אחד
ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה – לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בענינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם."

הפסיקה הבחינה בין שני סוגים עיקריים של מקרים לגביהם מתבקש ביטול לפי תקנה 201 הנ"ל: הסוג הראשון הוא מקרים שבהם פסה"ד פגום בהליך נתינתו, כאשר הפגם מתבטא בד"כ בכך שמסירת כתב הטענות שעל בסיסה ניתן פסה"ד בוצעה שלא כדין ובמקרה כזה יבוטל פסה"ד מחובת הצדק; בפסיקה הובהר, כי גם כאשר נטען שיש לבטל את פסה"ד מחובת הצדק, חובה להגיש את הבקשה לביטולו בתוך המועד החוקי הקבוע בתקנה 201 לתקסד"א [רע"א 4538/11 צמח נ' גבאי (פורסם בנבו, 3.1.13)].

הסוג השני הוא מקרים שבהם פסה"ד אינו פגום בהליך נתינתו, אז נתון ביטולו לשיקול דעת ביהמ"ש שיתחשב בשתי שאלות: מהי סיבת המחדל של בעל הדין להגיש כתב הגנה במועד; ושאלת סיכויי ההצלחה של בעל הדין אם ייבוטל פסה"ד. עפ"י ההלכה הנוהגת, שאלת סיכויי ההצלחה היא השאלה החשובה יותר, וזאת מאחר, שבעוד שברגיל ניתן "למחול" לבעל הדין על מחדלו אם ניתן לפצות את בעל הדין שכנגד בפסיקת הוצאות על המחדל, הרי שאין צידוק ענייני לבטל פס"ד אם ברור מראש שגם אם ייבוטל פסה"ד צפוי להינתן לאחר-מכן פס"ד דומה לאור היעדר טענות ראויות לגופם של דברים (ראו: ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395 (1954)).

בבירור סיבת המחדל יש לברר האם המחדל נובע מזלזול בבית המשפט וללא כל סיבה סבירה, שאז הנטיה היא לדחות את הבקשה לביטול פס"ד, או שמא נובע המחדל מ"צירוף נסיבות אומלל", מאי-הבנה או מהיסח דעת או אף מרשלנות מסוימת מצד בעל הדין או בא-כוחו, שאז הנטיה היא לקבוע שיש בסיבת מחדל מסוג זה כדי להביא לביטול הבקשה לביטול פס"ד, בתנאי כמובן שמתקיים גם התנאי השני בדבר סיכויי ההצלחה (ע"א 32/83 אפל נ' קפח, פ"ד לז (3) 431 (1983); ע"א 2201/07 חונינסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה בע"מ (פורסם בנבו, 2.2.09); רע"א 4861/09 שחיבר נ' לוי (פורסם בנבו, 4.10.09).

ואילו בבירור שאלת סיכויי ההצלחה המבחן הוא מבחן של הגנה אפשרית, ולאו דווקא בטוחה. הנטל המוטל על המבקש הוא לשכנע שלכאורה יש לו הגנה אם יוכיח אותה, ואין על המבקש בשלב הבקשה לביטול פסה"ד להוכיח ממש את הגנתו (ע"א 276/62 פרידמן נ' פרידמן, פ"ד יז 349 (1963); ע"א 32/83 אפל נ' קפח, פ"ד לז (3) 431 (1983)).

מן הכלל אל הפרט

אין מקום לביטול פסה"ד מחובת הצדק – הנתבע לא העלה למעשה כל טענה בדבר ביטול מחובת הצדק ולמעשה אישר בתצהיר את חוקיות מסירת כתב התביעה ולא העלה כל טענה אחרת לקיומו של פגם בהליך מתן פסה"ד.

ביטול משק"ד ביהמ"ש
לגבי התנאי בדבר סיבת אי הגשת בר"ל במועד: הנתבע לא פעל נכון בכך שלא טרח להגיש לתיק ביהמ"ש כל בקשה להארכת מועד או הודעה בדבר פנייתו לקבלת ייצוג מטעם הלשכה לסיוע משפטי. בכך עשה דין לעצמו, מה גם שעד מועד כתיבת שורות אלה טרם הובררה זכאותו של הנתבע לקבלת ייצוג כאמור. בהתנהלות זו יש לכאורה משום זלזול בהליך המשפטי, אך במקרה זה אניח לטובתו של הנתבע שאין מדובר בזלזול מופגן וקיצוני, אלא בכזה הניתן לריפוי בהוצאות.
סיכויי הגנה – הצדדים מסרו הצהרות סותרות לגבי עניינים מהותיים לכאורה בתביעה זו. התובע הצהיר, בין היתר, כי עוד בטרם החלה ההתקשרות בין הצדדים הבהיר לנתבע שבסוף שנת 2019 ישיב התובע את הנכס לידי בעליו ולא יפעיל אותו יותר כבית עסק, וכן הצהיר כי עלויות אי אילו שיפוצים שנערכו בנכס כוסו מכספי התובע בלבד. מנגד הצהיר הנתבע כי בין הצדדים סוכם שהנתבע יפעיל את בית העסק לתקופה של מספר שנים והתובע מעולם לא הודיע לו על מועד פינוי הנכס, וכן שהוא עצמו נשא בעלויות עבודות השיפוץ שנערכו בנכס.
עובדות מוצהרות אלה מטעם הנתבע הובאו לראשונה בתצהירו של הנתבע שצורף לתשובה לתגובת התובע לבקשת הביטול, אך מקומן הראוי היה בתצהיר שצורף לבקשת הביטול עצמה , ובפירוט הראוי, כיוון שבהבאתן לראשונה בתשובת הנתבע הרי הוא מקפח בכך את זכותו של התובע להתמודד עם טענות עובדה אלה, בנסיבות בהן זכות המילה האחרונה בהליך זה ניתנת עפ"י הדין ל נתבע המבקש.
בנסיבות רגילות, כאשר מדובר בהליך של ביטול פס"ד שניתן בהיעדר בקשת רשות להתגונן, רשאי ביהמ"ש לתת למבקש הביטול רשות להתגונן (תקנה 214(ב) לתקנות), כלומר להכריע באותה הזדמנות גם בקשת הרשות להתגונן במסגרת הליך בקשת ביטול פסה"ד. אולם בנסיבות המיוחדות המתוארות לעיל ונוכח בקשת הביטול החסרה, אני עושה חסד עם הנתבע בכך שאני נעתר לביטול פסה"ד משיקול דעת ביהמ"ש, וכאיזון לכך, אני מוצא להורות על הגשת בר"ל מסודרת כדין מטעם הנתבע, שאליה יצורף תצהיר תמיכה מפורט וראוי.

עיכוב ביצוע
בנסיבות החריגות ומאחר שעולה ספק האם סעד הפינוי שנתבקש בכתב התביעה בוצע בפועל במסגרת תיק ההוצל"פ שנפתח לביצוע פסה"ד , אם לאו, הרי שרק הסעד הזה לא מעוכב, בנסיבות כולן.
מדברי התובע עולה שסעד הפינוי בוצע והתובע אף שלח מכתב הודעה בעניין זה לבעלי הנכס. מנגד, הנתבע, למעשה, אינו מתמודד עם טענה זו ואיש מהצדדים לא הגיש לתיק את מסמכי תיק ההוצל"פ הרלוונטי. בנסיבות אלה, כאמור, אין עיכוב ו/או ביטול הליכים בכל הנוגע לסעד הפינוי.
לגביי הסעד הכספי ניתן עיכוב הליכים עד להחלטה עתידית בבר"ל שתוגש מטעם הנתבע.

נוכח כל האמור לעיל, אני קובע כך:

פסה"ד מיום 3.12.19 שניתן נגד הנתבע בהיעדר בר"ל – מבוטל בזאת.
הנתבע ישלם לתובע הוצאות הליך זה בסך 4,000 ₪. מובהר כי איני מתנה הביטול בתשלום, אך במידה שהנתבע לא ישלם ההוצאות, יוכל התובע לפעול כדין לגבייתן.
התיק ייפתח מחדש.
הנתבע יגיש בקשת רשות להתגונן כדין עד יום 15.1.20, שאחרת יהיה חשוף לפס"ד חדש בהיעדר בר"ל.
סעד הפינוי שנפסק בפסה"ד לא יעוכב בשלב זה ובנסיבות, ורק הסעד הכספי שנפסק בפסה"ד יעוכב, בשלב זה עד להכרעה בבר"ל שתוגש.
החלטתי זו תישלח לצדדים ע"פ נהלי המזכירות.

ניתנה היום, ח' טבת תש"פ, 05 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.