הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"ק 41556-01-19

לפני כבוד השופטת נאוה ברוורמן

המבקשת:
קופת העיר ועדת הצדקה
ע"י ב"כ עוה"ד מוטי קניאל

נגד

המשיבות:
1. נעמי בירכמר
ע"י ב"כ עוה"ד משה אוסדיטשר
2. ישיבת אש התורה

החלטה

מונחת לפניי בקשה מטעם נתבעת 1, ל הורות על עיכוב הליכים, והעברת הדיון לבוררות.

רקע

בקליפת אגוז, מדובר בתביעה על סך של 2,288,002 ₪ ₪ שהוגשה בסדר דין מקוצר על ידי התובעת – משיבה 1 (להלן: "התובעת" ו/או "המשיבה 1 ") נגד נתבעת 1, קופת העיר ועדת צדקה, וכנגד נתבעת 2, ישיבת אש התורה (להלן: "קופת העיר" ו/או "המבקשת" ו- "ישיבת אש התורה" ו/או " משיבה 2", בהתאמה).

המבקשת הגישה בקשת רשות להתגונן מפני התביעה, ובד בבד הגישה בקשה זו – בקשה להורות על עיכוב הליכים, והעברת ההליך לבוררות, כאמור בהסכם הבוררות שנחתם ביום 28.06.2018 בין משיבה 1 לבין המבקשת ומשיבה 2, ובו תניית בוררות (להלן: "ההסכם").

משיבה 2 לא הגישה בקשת רשות להתגונן, ולא תגובה לבקשה, ולא הוצג בפניי כי קיבלה לידיה את כתב התביעה.

על מנת סבר האוזן, משיבה 1 הינה אלמנתו של הנרצח הרב ראובן בירכמר ז"ל, אשר נרצח בפיגוע דקירה בירושלים ביום 23.12.2005 (להלן: " האירוע").

קופת העיר הינה עמותה רשומה שמנהלת קופות צדקה עבור נצרכים.

ישיבת אש התורה הינה עמותה רשומה בישראל, שמקום מושבה בירושלים.

בכתב התביעה מתואר כי לאחר הירצחו של הרב בירכמר ז"ל, התפרסמו פעולות התרמה שונות. כמו כן משיבה 2 גייסה תרומות למען משפחת הרב בירמכר ז"ל.

לשיטת התובעת, משיבה 2 גייסה סכום כספי בסך של 368,770.53 $ לטובת המבקשת, העבירה כספים אלו למבקשת, אולם זו האחרונה מסרבת להעביר כספים אלו ל ידיה. מכאן התביעה, לקבלת מלוא סכום התרומות שגויסו.

המבקשת הגישה בקשת רשות להתגונן, ובין היתר טענה כי התביעה אינה ראויה להתברר כתביעה בסדר דין מקוצר. בנוסף, לשיטתה, אין למשיבה 1 כל עילה לתבוע את הסכום שנאסף בקרן (להלן: " הקרן"). הסיבה היחידה שאנשים תרמו לקרן היא בשל העובדה שהיא מנוהלת על ידי המבקשת, ובשל העובדה כי הנתרמים אינם מקבלים לידיהם את הכספים לניהולם, ואינם מקבלים את מלוא התשלום בבת אחת.

המבקשת מעולם לא התחייבה כלפי המשיבה 1 להעביר לידיה בבת אחת, וללא תנאי את כל הכספים שנאספו בקרן. הכספים שנצברו בקרן נצברו למען משיבה 1, ואכן יועברו למשפחתה, אך לא בבת אחת.

על מנת שלא נמצא חסרים, טרם תביעה זו, הגישה התובעת תביעה בת.א 30981-05-18 (להלן: "התביעה הראשונה"), במסגרתה נטען כי המבקשת לא העבירה למשיבה 1 את הכספים המגיעים לה, אולם בסופו של יום התביעה נמחקה.

בין לבין, נערכו פגישות בין המבקשת למשיבה 1, וביום 28.06.2018 בין משיבה 1 לבין המבקשת ומשיבה 2 נחתם הסכם ביום 28.06.2018, ובו תניית בוררות (להלן: " ההסכם").

משיבה 1 מאשרת כי חתמה על ההסכם, אך שמה יהבה בטענה כי חתימתה על ההסכם נעשתה על סמך ייעוץ משפטי הנגוע בניגוד עניינים חמור (סעיף 87 לתצהירה). וכן מעלה טעמים נוספים, שלשיטתה אין להעביר את ההליך לבוררות.

בתמצית טענות המבקשת :

המבקשת טוענת כי נחתם הסכם, ולפי סעיף 20 להסכם נקבע מפורשות כי כל סכסוך שיתגלע בין הצדדים, אלה יפנו לבוררות, בהתאם לבורר שיקבע "הנאמן".

המבקשת מוכנה ומבקשת לקיים את הבוררות בין הצדדים, כמוסכם, בפני בורר שיבחר על ידי הנאמן, מטעם משיבה 1, הרב יצחק סל ומון (להלן: " הרב סלומון").
יצוין, כי משיבה 1 לא פנתה למבקשת במכתב התראה בטרם הגישה את התביעה דנן. וכן, משיבה 1 מסתירה מעיני בית המשפט את קיומו של ההסכם, וקיומה של תניית בוררות.

לאחר האירוע, פנו למבקשת אנשים שונים וביקשו כי תיפתח קרן לעזרת המשפחה, וכי יאספו תרומות מהציבור. המבקשת נענתה לפניות אלו, ולטובת העניין נאסף סכום נכבד, שחלקו גויס בעזרת משיבה 2.

המבקשת מציינת כי משיבה 1 קיבלה במקביל כספים מהמדינה, לאחר שבעלה הוכר כנפגע פעולות איבה.

כשנה לפני הגשת התביעה דנן, פנתה משיבה 1 למבקשת בטענות שונות באשר לכספים שנאספו בקרן, ובטענה כי על המבקשת להעבירם במלואם ובבת אחת למשיבה 1, ואף הוגשה תביעה בגין כך, קרי – התביעה הראשונה.

הצדדים דיברו ביניהם, ובסופו של יום נחתם ההסכם ברוח טובה.

בהסכם נקבע מנגנון עקרוני להעברת כספי התרומות, מונה נאמן מטעם משיבה 1, הוסכם כי התביעה הראשונה תמחק, והוסכם כי כל מחלוקת באשר להסכם, תובא בפני בורר, שייקבע על ידי הנאמן מטעם משיבה 1.

יוצא אפוא, כי תביעתה של משיבה 1, המתייחסת לטענותיה באשר לאופן העברת הכספים, הינו סכסוך הנוגע לנושא שהוסדר בהסכם, ושלגביו יש תניית בוררות מפורשת. לאור האמור, מוכנה המבקשת לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה.

בתמצית טענות משיב ה 1:

בנסיבות מקרה זה ישנן עילות המצדיקות את אי העברת ההליך לבוררות, ודחיית הבקשה לעיכוב ההליך.

משיבה 2 העבירה לרשות המבקשת סך של 368,770 $, סכום זה לא מצא את דרכו למשיבה 1, ונותר ברשות המבקשת . זו האחרונה נמנעה מלהעביר לרשות משיבה 1 את כספי התרומות, ונמסר למשיבה 1 כי הכספים אשר גויסו למענה ולמען משפחתה "ינוהלו" במסגרת המבקשת, והמשיבה 1 תהא זכאית לקבל את הכספים בנסיבות בהן תחליט המבקשת כי מדובר במטרה ראויה.

תוקף ההתחייבות - מאחר והמבקשת סירבה להעביר לרשות משיבה 1 את התרומות שגויסו למענה, נקטה התובעת בהליך של הגשת התביעה הראשונה, ולאחר הפעלת מסכת לחצים בלתי אפשרית נאלצה התובעת לסלק את עורכי דינה מייצוגה, ואולצה להיות מיוצגת על ידי עו"ד שוירץ (להלן: " עו"ד שוירץ"), אשר נכפה עליה. כתוצאה ישירה מהחלפת הייצוג אשר נכפה על משיבה 1, נמחקה התביעה הראשונה, ומשיבה 1 הוחתמה, בניגוד לרצונה על הסכם עם המבקשת, במסגרתו היא חזרה בה מתביעתה, והסכימה כי מאותה נקודת זמן ואילך, יתבררו טענותיה בפני בורר.

חתימת המשיבה 1 על ההסכם נעשתה על סמך ייעוץ משפטי שניתן על ידי עו"ד שוירץ, הנגוע בניגוד עניינים חמור.

עו"ד שוירץ תמרץ את משיבה 1 להתקשר בהסכם הפוגע בזכויותיה.

דין התקשרותה של משיבה 1 בהסכם, בטלות, מאחר שביסוד החתימה ישנן הטעיה, כפייה ועושק.

לאור האמור, יש עילה המצדיקה את פסלות ההסכם, וכתוצאה ישירה מכך, את תניית הבוררות.

מדובר בהסכם שדינו להתבטל, ואין כל תוקף מחייב ל"הסכמת" המשיבה 1 להתדיין בבוררות.

ועוד, כאשר עותר בעל דין לעיכוב הליכים עקב קיומה של תניית בוררות, יש לבחון ולברר את טיב ההסכמה, בראי זכות הגישה לערכאות. משיבה 1 חתמה על הסכם בוררות המקנה למבקש להתדיין בפני בורר, אשר זהותו אמורה להיקבע על ידי הרב סלומון, המוגדר "כנאמן" , מקום בו הוא אינו נאמן על התובעת כלל.

ניהול ההליך שלא בפומבי, ימנע את חשיפת התנהלותה הלקויה של המבקשת.

צד נוסף בהליך - מעיון בהסכם עולה כי משיבה 2 אינה צד להסכם, ואף מטעם זה יש להורות על דחיית הבקשה, מטעמי נחיצות המשיבה 2 לצורך הכרעה שלמה וכוללת (סעיף 53 לתגובה) .

משיבה 1 לא שמה ליבה לכך כי במסגרת בקשתה, ואף במסגרת ההסכם, נפקדה עמדתה של משיבה 2, כל זאת על אף העובדה שבכותרת ההסכם מצוין כי משיבה 2 היא צד להסכם (סעיף 86 לתגובה).

על פי הפסיקה, מקום בו נפקדת משיבה 2 מהסכם הבוררות, יש מקום לערוך את המבחן הדו שלבי, לצורך בחינת שאלת עיכוב ההליכים. יש לבחון את הנחיצות הדיונית והנחיצות המהותית שבקיום הליך אחד בבית המשפט כנגד הנתבעים כולם.

קיים אינטרס ציבורי לבירור ההליך בבית המשפט, הואיל והמבקשת אינה יכולה ואינה רשאית להחזיק ברשותה את כספי התרומות, מקום בו הוצגה בפניה דרישה מפורשת מטעמה של משיבה 1 לקבלת הכספים. יצוין, כספי התרומה שהתקבלו אצל המבקשת הינם נכס השייך למשיבה 1.

המבקשת, בהיותה גורם אשר קיבל כסף למען המשיבה 1, אינה רשאית ואינה יכולה להחזיק את הכסף ברשותה, לנהלו ולקבוע כיצד ובאיזה אופן תקבל משיבה 1 את כספי התרומות. הפעלת מערך לגיוס תרומות, בסיומו נותרים כספי התרומות ברשותו של המתרים, הוא מעשה אסור, העולה כדי עבירה פלילית.

בנסיבות הקיימות, ניהול ההליך במסגרת בוררות אינו אפשרי.

ישנו יותר מחשש, כי התנהלות הגורמים עמם באה משיבה 1 במגע בעניין התרומות, קרי – נציגי המבקשת, אינם נוהגים ביושר.

משיבה 1 מאשרת כי הינה מנהלת כספים בניגוד לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדרים), התשע"ו – 2016 (להלן: " חוק הפיקוח").

מקום בו יש חשש למעשי תרמית ו/או התנהלות העומדת בניגוד לחוק, תיטה הכף לדחיית בקשת עיכוב ההליכים, וזאת מטעמי תקנת הציבור.

המבקשת יוצאת מתוך נקודת הנחה מוטעית כי היא יכולה להפוך עצמה, ללא כל הרשאה חוקית, למי שאמונה כאפוטרופוס על נכס כספי התרומות לילדי המשיבה 1.

לאור האמור, יש להורות על דחיית הבקשה לעיכוב ההליכים.

בתמצית תשובת המבקשת :

קיומו של הסכם בוררות שלא בוטל - אין חולק שבין הצדדים ישנו הסכם בוררות ברור ומפורש, ודי בכך כדי לעכב את ההליך.

משיבה 1 הסתירה את קיום ההסכם מבית המשפט, וכיום מנסה לטעון כי הוא נחתם תחת לחץ וכפייה. מדובר בטענה מופרכת וחסרת בסיס. מכל מקום, אף אם כטענת משיבה 1, ההסכם נחתם תחת לחץ וכפיה, אזי מדוע משיבה 1 לא ביטלה את ההסכם.

יתרה מכך, עד ליום זה, וגם במסגרת התובענה דנן לא התבקש כל סעד של ביטול ההסכם, ולא ניתנה הודעה על ביטול ההסכם. כל עוד ההסכם לא בוטל, הוא קיים. לא ניתן במסגרת של תגובה לבקשה לעיכוב הליכים לטעון כי מדובר בהסכם שדינו להתבטל.

יש לדחות את הטענה לפיה עו"ד שוירץ אשר ייצג את משיבה 1 בהסכם, הינו "מטעם" המבקשת. המבקשת ונציגיה לא הכירו כלל את עו"ד שוירץ, והוא הובא על ידי משיבה 1, או מי מטעמה. משיבה 1 ביקשה שהמבקשת תשלם את שכרו, מאחר וידה אינה משגת.

עוד יש לתמוה מדוע ב"כ משיבה 1 סבור כי בכך טעם נפגם, כאשר הוא עצמו פנה למבקשת בבקשה כי תשלם לו את שכר טרחתו.

המבקשת התנהלה בשקיפות כלפי משיבה 1, ובהתאם למקובל במבקשת – המבקשת לא חולקת כי הכספים נאספו עבור משפחת משיבה 1, וכי הם מיועדים למשפחת בירמכר. עם זאת, אין מדובר בכספים ששייכים למשפחת בירמכר או שהם קניינה, אלא בכספים ששייכים בשלב זה לציבור התורמים, עד שיחולקו למשיבה.

המבקשת פעלה ופועלת בשקיפות מלאה כלפי משיבה 1 . כמו כן, המבקשת סבורה כי לא נכון למסור את כל התרומות בבת אחת לידי משיבה 1, וזאת לטובתה.

הזכות לפנות לבוררות – משיבה 1 טוענת כי הסכם הבוררות שולל ממנה גישה לערכאות. עם כל הכבוד, זהו מהותו של הסכם הבוררות, אשר קובע בהסכמת הצדדים גורם מכריע אחר, משיקולים שונים של הצדדים, וביניהם יעילות וסופיות הדיון. יתירה מזו, זכות הגישה לערכאות איינה מוחלטת, ובצידה החובה לכבד הסכמים ולקיימם.

משיבה 1 מנסה לטעון כי לא חתמה מרצון על הסכם הבוררות, אולם טענות מופרכות אלו אין מקומם בהליך דנן.

משיבה 1 טוענת כי יש צורך בניהול הליך פומבי כדי לחשוף את ההתנהלות הלקויה של המבקשת. עולה כי משיבה 1 רוצה לנהל משפט ראווה כנגד המבקשת, חלף דיון ענייני. מכל מקום, טענה זו רלוונטית, לכל היותר, לשלב מאוחר יותר, לאחר מתן פסק בורר.

קיומו של צד נוסף בהליך אינו שולל עיכוב הליכים – משיבה 1 טוענת כי הכספים שהותרמו על ידי משיבה 2, הועברו במלואם למבקשת. על טענה זו המבקשת לא חולקת. יוצא אפוא כי הסעד המתבקש בתביעה רלוונטי בפועל כלפי המבקשת בלבד.

הכספים מוחזקים בידי המבקשת, ובענייננו משיבה 2 אינה חיונית כלל, ואין חשש שפיצול הדיון ישאיר את משיבה 1 חסרת סעד.

משיבה 1 טוענת כי קיים אינטרס ציבורי בבירור ההליך בבית המשפט, ומתעלמת מהאינטרס הציבורי בניהול ראוי של הקרן שפועלת כנאמנה של ציבור התורמים.

בניגוד לטענת משיבה 1, המבקשת אינה נותנת שירותים בנכס פיננסי , ואינה עוסקת ב מתן אשראי, ועל כן לא חלה עלה כל חובת רישוי. המבקשת הינה עמותת חסד, שלא למטרות רווח.

דיון והכרעה:

בוררות; המסגרת הנורמטיבית

סעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח – 1968 ( להלן: "חוק הבוררות") קובע כדלקמן –

"(א) הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וביקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך.
(ב) בקשה לעיכוב הליכים יכול שתוגש בכתב ההגנה או בדרך אחרת, אך לא יאוחר מהיום שטען המבקש לראשונה לגופו של ענין התובענה.
(ג) בית המשפט רשאי שלא לעכב את ההליכים אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות".

ההלכה היא כי בדרך כלל יכבד בית המשפט הסכמי בוררות. ראו בעניין זה בר"ע 843, 844/03 , תל ציון שירותי בנייה וניהול בע"מ נ' טרטקובסקי אלכסנדר ואח' [פורסם בנבו] (ניתן ביום 15/01/04):

"כיבוד ההתחייבות ליישב את הסכסוך באמצעות בוררות היא הכלל. כוחו של הכלל מתעצם כאשר יתרונותיה של הבוררות מובהקים. זהו המצב ביחס לבוררות בעניינים של מומחיות וזהו המצב כאשר בעלי הדין בחרו להם בוררות קהילתית או בוררות המיוחדת לצרכיהם".

התנאים הקבועים בחוק הבוררות לצורך עיכוב הליכים הינם:

קיום הסכם בוררות.
התובענה שהוגשה לבית המשפט מתייחסת לסכסוך שההסכם חל עליו.
בעל דין שהוא צד להסכם מבקש את העיכוב.
המבקש היה מוכן ועודו מוכן, לעשות כל הדרוש לקיום בוררות.
המבקש ביקש את עיכוב ההליכים בכתב ההגנה או בדרך אחרת ובלבד שהיה זה לפני שטען לראשונה לגופו של ענין בתובענה.

אפילו התקיימו כל התנאים, סעיף 5( ג) לחוק הבוררות מאפשר לבית המשפט שלא להורות על עיכוב ההליכים, אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בפני בורר ר' פרופ' סמדר אוטולנגי, בוררות דין ונוהל, כרך א', עמוד 256, מהדורה רביעית מיוחדת, תשס"ה – 2005, להלן: "פרופ' אוטולנגי").

כעת נבחן את התנאים לעיכוב ההליכים בהתאם לסעיף 5 לחוק הבוררות –

התנאי הראשון – קיומו של הסכם בוררות -

בעניינינו, אין חולק כי בין הצדדים נחתם הסכם בוררות ביום 28.06.2018 (נספח א' לבקשה).

בעיון בהסכם עולה כי צד א' להסכם הינם המבקשת ומשיבה 2, וצד ב' להסכם מוגדרת המשיבה 1.

כמו כן, עולה כי במסגרת ההסכם משיבה 1 הסכימה למחוק את התביעה הראשונה כנגד צד א' (סעיף 19 להסכם).

ועיקר העיקרים, בהסכם ישנו סעיף בוררות הקובע בזו הלשון (סעיף 20 להסכם):

"הצדדים מסכימים בזאת, כי כל סכסוך שיתגלע בית (צ"ל "בין", הערה שלי נ.ב) הצדדים, הם יפנו לבוררות בהתאם לבורר שיקבע "הנאמן" וחתימה על הסכם זה הינה כחתימה על שטר בוררות".

הנה כי כן, בין הצדדים קיים הסכם בוררות. ברם, משיבה 1 מבקשת לתקוף את תוקפו של ההסכם, ועל כך אדון בהמשך.

התנאי השני – התובענה שהוגשה לבית המשפט מתייחסת לסכסוך שההסכם חל עליו -

על הנתבע המבקש את עיכוב ההליכים להוכיח כי הסכם הבוררות חל על הסכסוך שלגביו מוגשת התובענה. לעניין זה ראו קביעת כב' השופט דנציגר ברע"א 180/07 אמיר כץ נ' איגוד הכדורסל בישראל [פורסם בנבו] (ניתן ביום 02/07/09) :

"הלכה מושרשת היא כי תניית בוררות המחייבת פניה לבוררות בכל סכסוך הנוגע ליחסים החוזיים בין הצדדים, בדומה לתנייה בעניין שלפנינו, יש לפרש בהרחבה, באופן שכל המחלוקות שנתגלעו בין הצדדים ואשר נוגעות לאותם יחסים... או נובעות מהם... תתבררנה במסגרת הליך הבוררות" .

מעיון בהסכם הבוררות, תנאי זה מתקיים בענייננו.

התנאי השלישי - בעל דין שהוא צד להסכם מבקש את העיכוב -

מעיון בהסכם עולה כי צד א' להסכם הינם המבקשת ומשיבה 2, וצד ב' להסכם מוגדרת המשיבה 1.

הנה, המבקשת הינה צד להסכם, ועל כן, גם תנאי זה מתקיים בענייננו.

התנאי הרביעי - נכונות לקיים את הליך הבוררות -

בהקשר זה נשאלת השאלה האם המבקשת נכונה לקיים הליך בוררות.

על המבקשת להוכיח שהינה מוכנה לעשות את כל הדרוש לקיום הבוררות, וכי היא עדיין מוכנה לכך בעת הגשת הבקשה. הנטל הוא על מבקשת העיכוב.

בענייננו, טוענת המבקשת כי היא מוכנה לעשות את כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה. לתמיכה לכך צירפה את תצהירו של מר יעקב יפה.

המשיבה 1 לא טוענת כי המבקשת לא רוצה לקיים את הליך הבוררות, אלא טוענת לפגם בהסכם הבוררות, שדינו ביטול.

לאור האמור, תנאי זה מתקיים.

התנאי החמישי - המבקש ביקש את עיכוב ההליכים בכתב ההגנה או בדרך אחרת ובלבד שהיה זה לפני שטען לראשונה לגופו של ענין בתובענה –

על הנתבע להגיש את הבקשה לעיכוב הליכים ככל המוקדם, ולא יאוחר מהיום שבו טען לראשונה לגופו של עניין בתובענה. ניתן לעשות כן בכתב ההגנה, אולם לא מעבר לכך –

"[...] החשוב הוא, שבקשת העיכוב תוגש לפני נקיטת עמדה במשפט עצמו" ( ר' פרופ' אוטולנגי בספרה, בעמ' 279 ובדבר העקרונות הכללים בעמ' 277 בספרה).

בעניינו המבקשת הגישה את הבקשה, ולאחריה הגישה את בקשת הרשות להתגונן. ניתן לומר, אם כן, שהמבקשת עמדה על זכותה במועד ובשלב המהותי של "פרוץ הסכסוך בין הצדדים" ( ר' תא ( י-ם) 56453-02-12 יוסף דב שטיצברג נ' יעקב בנימין ויצהנדלר ( פורסם בנבו), והפסיקה שהובאה שם - ת.א ( ת"א) 986/88 אורי מנשה נ' החברה להשקעות של בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"מ תשמ"ט (3) 504, 518 (1989)).

סכומם של דברים המבקשת עומדת בכל חמשת התנאים המצטברים, כפי שפורט לעיל.

האם יש לדחות את הבקשה מהטעמים שהעלתה המבקשת:

כעולה מכל אשר הובא בפניי, אין חולק כי נחתם הסכם הבוררות, אך משיבה 1 מבקשת לערער את תוקפו של ההסכם, ומציינת כי ההסכם נכפה עליה, וכי עו"ד שוירץ שייצג אותה, היה נגוע במניעים פסולים.

ביני לביני לא ניתן להתעלם מדברי המבקשת כי עד ליום זה, וגם במסגרת התובענה דנן לא התבקש כל סעד של ביטול ההסכם, ולא ניתנה הודעה על ביטול ההסכם. אשר על כן, סבורה אני שכל עוד ההסכם לא בוטל, הוא שריר וקיים.

יודגש, מדובר בהסכם, המשתרע על ארבעה עמודים, המפרט הסכמות שהיו בין הצדדים, ובין היתר יש בו גם תניית בוררות, אותו בעצם מבקשת משיבה 1 לבטל.

צודקת המבקשת כי לא ניתן במסגרת תגובה לבקשה לעיכוב הליכים לטעון כי מדובר בהסכם שדינו להתבטל.

לטעמי, ככל שסבורה משיבה 1 כי יש לבטל את ההסכם, מהטעמים שגוללה באריכות יתרה במסגרת כתב תגובתה לבקשה, היה עליה לעשות כן במסגרת תביעה לביטול הסכם הבוררות.

בנוסף, טוענת משיבה 1 כי הסכם הבוררות שולל ממנה גישה לערכאות.

גם בהקשר זה צודקת המבקשת, שזהו מהותו של הסכם הבוררות, אשר קובע בהסכמת הצדדים גורם מכריע אחר, משיקולים שונים של הצדדים, וביניהם יעילות וסופיות הדיון.

יצוין, זכות הגישה לערכאות איינה מוחלטת, ובצידה החובה לכבד הסכמים ולקיימם. משמונח בפניי הסכם יש לכבדו, וככל שטוענת משיבה 1 כי אין תוקף להסכם, שתפעל על פי הדין.

עוד טוענת משיבה 1 כי יש צורך בניהול ההליך ב"פומבי", על מנת לחשוף את התנהלותה הקלוקלת של המבקשת. לעניין זה, יפים הדברים שנאמרו בע"א 550/75 רפאל ומרים מורלי נ' דוד בגון [פורבם בנבו], אליו מ פנה המבקשת:

"אולם יהא ערך הפומביות אשר יהא, גורס אני, כי קודם כל צריך בית-המשפט לקיים את רצון הצדדים, כפי שהוא מובע בהסכם שביניהם, ורק במקרים יוצאי-דופן יאפשר לסכסוך להיות מובא בפניו. צדדים שמסרו את הסכסוך לבוררות עשו זאת מתוך בחירה חופשית, ואל לנו להתערב בכך".

בענייננו, טוענת משיבה 1 , כפי שכבר נאמר, כי לא חתמה על הסכם הבוררות מתוך "רצון חופשי" . כפי שכבר הערתי, מן הראוי שמשיבה 1 הייתה פונה לבית המשפט בהליך נפרד לביטול ההסכם, ולא בדרך של תגובה לבקשה שבפניי.

משיבה 1 מעלה גם את הטענה כי משיבה 2 הינה צד נחוץ להליך – משיבה 1 הגישה את תביעתה גם כנגד משיבה 2, שעיננו הרואות כי בהסכם היא מופיעה כצד יחד עם המבקשת.

יחד עם זאת, משיבה 1 טוענת כי הכספים שהותרמו על ידי משיבה 2 הועברו במלואם למבקשת. מכאן – הסכסוך האמתי הינו בין המבקשת לבין משיבה 1, לפיה זו האחרונה מבקשת לקבל לידיה את מלוא הכספים, ואילו המבקשת סבורה כי אין להעביר את מלוא הסכום בבת אחת.

משיבה 1 מעלה את הטענה כי קיים אינטרס ציבורי בבירור ההליך בבית המשפט, ומעלה חששות כי המבקשת פועלת בתרמית, לא בהתאם להוראות הפיקוח, ואף מזכירה את חוק העונשין.

המבקשת מטעמה מציינת כי אינה נותנת שירותים בנכס פיננסי, ואינה עוסקת במתן אשראי, כך שאין עליה חובת רישוי.

אציין כי טענות משיבה 1, הינן טענות שלא תקעו יתד נאמן בראיה כלשהי, ולו סבורה משיבה 1 כי המבקשת פועלת בניגוד לחוק, ואף מבצעת עבירה, פתוחה בפניה הדרך לפנות לרשויות החוק, קרי – למשטרה.

בכל הנוגע לטענת האפוטרופסות, סבורה אני שאין בטענה זו ממש. ברי בעיני כי המבקשת אינה משמשת כאפוטרופוס לילדי משיבה 1.

סוף דבר

לאור המקובץ לעיל, משלא פנתה משיבה 1 לביטול ההסכם, תניית הבוררות תקפה. ככל שמשיבה 1 מבקשת ל תקוף את ההסכם, פתוחה הייתה בפניה הדרך לעשות כן. שהרי, ההסכם טומן בחובו הסכמות, ובין היתר קיימת בו תניית בוררות.

בנסיבות אלה, בפניי הסכם בוררות, שלא שוכנעתי שיש טעמים שלא להעביר את ההליך להליך בוררות.

ככל שמשיבה 1 תגיש תובענה נפרדת לביטול ההסכם תוך 30 ימים, ההליך שבפניי ימחק, ללא כל התראה. ככל שלא תוגש תובענה, ההליך שבפניי יעוכב ויועבר להליך בוררות.

בנסיבות העניין, בשלב זה, המזכירות תסגור את התיק, ומשיבה 1 תישא בהוצאות ההליך בסך של 2,500 ₪, שישולמו תוך 30 ימים.

בנסיבות העניין, המזכירות תסגור את התיק.

המזכירות תמציא החלטתי זו לב"כ הצדדים.
ניתנה היום, י"ד סיוון תשע"ט, 17 יוני 2019, בהעדר הצדדים.