הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"ק 41040-11-12

לפני כבוד השופט יובל גזית

התובע:

המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד עודד רקובר ועו"ד מאיה אופק

נגד

הנתבעת:

כלל בריאות חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אורי ירון ועו"ד נתנאל בר אילן

פסק דין

1. התביעה הינה תביעת שיפוי של המוסד לביטוח לאומי בהתאם להסכם עתיק היומין (להלן: "ההסכם") בינו לבין חברות הביטוח בגין מקרים בהם פיצה המוסד נפגע בתאונת דרכים, מקום בו הנתבעת חברה בתשלום הפיצויים לנפגע מכוח חוק פיצוים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

2. ביום 16.12.05 נפגע מר ל.ע.י (להלן: "הנפגע") בתאונת דרכים עת התנגש באוטובוס, מספר רישוי 3062315, אשר בוטח בביטוח חובה ע"י הנתבעת.

3. אין חולק בדבר קרות התאונה וחבות הנתבעת בפיצוי הנפגע.

4. הנפגע הגיש תביעה לנכות כללית למוסד לביטוח לאומי, ושולמו לו נכון ליום הגשת התביעה 621,739 ₪. במקביל הגיש הנפגע תביעה כנגד הנתבעת מכוח חוק הפיצויים (ת"א 1949-06 מחוזי תל-אביב) ונפסק לו פיצוי בסך של 1,267,689 ₪.
במסגרת ערעור אזרחי שהגיש (1693/11) התווסף לסכום הנטו סך של 350,000 ₪.

5. היות והנפגע היה "הולך רגל" כמשמעותו בהסכם, הרי שהשיפוי הנתבע הינו בגובה 80%, כלומר סך של 497,391 ₪.

6. התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר ולכן הוגשה בקשת רשות להגן בפני התביעה שהתקבלה והפכה לכתב ההגנה של הנתבעת.

7. המחלוקות השונות בין הצדדים ילובנו להלן:

א. הנכות הצמיתה.
לית מאן דפליג כי בעת הגשת התביעה, הנכות הרפואית לא הייתה נכות צמיתה.
לטענת התובע התביעה הוגשה נוכח מועד ההתיישנות וסירוב הנתבעת להאריכו.
בשלב זה אין משמעות לסיבה.
ברי כי לאחר הגשת התביעה נקבעה נכותו הצמיתה של הנפגע.
יתר על כן, משהמוסד לביטוח לאומי שילם לנפגע תשלומים אף מכוח הנכות הזמנית, הרי שקמה לו עילת תביעה. לפיכך יש לדחות את טענות הנתבעת בעניין זה.

ב. הריבית ההסכמית
בסעיף 6 להסכם נקבע:
"החברה תשלם את תביעת המוסד לפי דרישתו תוך
60 יום מיום קבלתה. פגרה החברה בתשלום פרק זמן
העולה על 15 יום, יהיה עליה לשלם למוסד ריבית בגובה
הריבית המכסימלית על סכום התביעה, לפי חוק פסיקת
ריבית תשכ"א - 1961, ועוד 20% מסכום הריבית הנ"ל".

לאחר מכן נערך שינוי באשר למועד התשלום כאמור במכתבו של מנכ"ל אבנר ולפיו היה והתשלום לא משולם בתוך 45 ימים מן הדרישה, תחול הריבית המקסימלית.
במקרה דנן הוגשה התביעה בטרם התגבש הסכום המלא לתשלום נוכח אי קביעת הנכות הצמיתה.
עם זאת, הנתבעת יכולה הייתה ואף צריכה לשלם את הסכום שאינו שנוי במחלוקת.
הנתבעת קיבלה את ההודעה על קביעת הנכות הצמיתה בהודעה שהוגשה לביהמ"ש ביום 5.7.15.
התשלום לא שולם בתוך 45 ימים מן ההודעה ונוכח המשא ומתן שנוהל בהסכמת שני הצדדים והחישובים להם נדרשו, הרי שבידי הצדדים היו הנתונים הצריכים לפחות מיום הגשת ראיות התובע ביום 17.9.18 וממועד זה, בהעדר תשלום, תחול הריבית המקסימלית.

ג. ההסכם ופסק הדין בתביעת הנפגע.
ראשית, התובע רשאי לתבוע שיפוי אף על פי סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח חדש], תשנ"ה - 1995 והוא אכן תבע כעילה חלופית.
שנית, בהסכם לא נקבע כי השיפוי תלוי בניכוי הגמלאות בתביעת הנפגע במישור שבין חברת הביטוח לנפגע.
שלישית, בפועל הפרקטיקה הינה שחברת הביטוח משלמת לנפגע פיצוי בגין נזקיו בניכוי תגמולי המל"ל.
לא זו אף זו, בפסה"ד המפורט שניתן על ידי בית המשפט המחוזי נקבע במפורש אילו תגמולים יש לנכות, אם לאו, מסכום הפיצוי. חזקה על הנתבעת ששטחה את כל טענותיה או שצריכה הייתה לעשות כן, לפני הערכאה המבררת וכן לפני ערכאת הערעור.

ד. ריבית ההיוון.
ברי כי קיימת אסימטריה שעה שתקנות ההיוון של המוסד לביטוח לאומי שונו ומעמידות את שיעור ההיוון על 2% בעוד ששיעור ההיוון לפיצוי נפגעים עומד על
3%.
עם זאת, סבורני כי הצדק עם המוסד שכן התביעה נסמכת על ההסכם ומכאן ששיעור הריבית ההיוון אינו רלבנטי, וכן נוכח פסיקת בתי המשפט בערעור אזרחי 3751/17, ע"א 4268/17 ות"א (מחוזי חיפה) 3380-01-17 אשר קבעו כי על אף האנומליה והאסימטריה זכותו של המוסד לתבוע שיבוב בהתאם לחישוב של 2% היוון.

8. הצדדים יערכו את החישוב בהתאם לאמור בפסק הדין והנתבעת תשלם את החיוב בתוך 30 ימים מיום הסכמת הצדדים באשר לסכום.

9. במידה ולא תושג הסכמה, יגישו הצדדים חוות דעת אקטואריות מטעמם על בסיס הקביעות בפסה"ד ובמידת הצורך ימונה מומחה אקטואר מטעם בית המשפט.

10. הנתבעת תישא באגרת בית משפט ובנוסף בשכ"ט ב"כ התובע בסכום כולל של 60,000 ₪.

ניתן להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים מיום קבלת פסה"ד.

המזכירות תשלח את פסה"ד לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"א אדר תש"פ, 17 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.