הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"ק 29016-09-17

מספר בקשה: 15
לפני כבוד השופט עזריה אלקלעי

המבקש:
עו"ד חיים שמולביץ
ב"כ המבקש עו"ד אבי מור.

נגד

המשיבה:
ד"ר מירה לבין פוניה
ב"כ המשיבה עו"ד ישראל שפלר.

החלטה

לפני בקשה שהגיש המבקש להורות על עיכוב הליכי התובענה שלפני בשל "הליך תלוי ועומד" עד למתן פסק דין בתובענה בגדר ת"א 62671-05-18 חיים שמולביץ ואח' נ' אלפא מטאל ואח' בבית המשפט המחוזי.

טענות המבקש:
התובענה נפתחה כתביעה בסדר דין מקוצר, לפיה הנתבע חתם על הסכם הלוואה עם התובעת לקבלת סך 260,000 ₪ וסכום זה לא הושב על ידו .
בפועל, מצב הדברים שונה וההלוואה כביכול, נשוא התביעה דנן, הינה רק חוליה אחת בתוך מסכת שלמה וארוכה של עובדות ומערכות חוזיות אשר התובעת כלל אינה צד להן.
לטענת הנתבע, התובעת, הגב' פוניה, משמשת כלי משחק בידי בעלה, מר יעקב פוניה, כאשר הסכום הנתבע על ידי גב' פוניה כביכול, ניתן למעשה על ידי בעלה כהלוואה לחברת "אם תקשורת המונים בע"מ" (להלן: " אם תקשורת"), שהנתבע משמש כמנהלה ומחזיק ב-45% ממניותיה.
"אם תקשורת" היא חברה פרטית העוסקת במתן שירותי טלפון לבתי סוהר בישראל ובעולם.
בשנת 2012 או בסמוך לכך החלה "אם תקשורת" לספק את שירותיה לשירותי בתי הסוהר בישראל, ולאחר זמן קצר החלה לספק ם לשירותי בתי הסוהר במדינות מעבר לים.
בשנת 2015 לערך, עת הייתה "אם תקשורת" במשא ומתן עם חברה ישראלית בדבר השקעה בחברה, פנה לחברה פוניה, שהציג עצמו כאיש עסקים בעל קשרים ענפים וממון רב וביקש להשקיע בחברת "אם תקשורת" ובעיקר בפעילותה במקסיקו.
פוניה דרש כי "אם תקשורת" תבטל את המשא ומתן עם החברה הישראלית עמה הייתה במשא ומתן כאמור וכי תשיב את ההלוואה אשר אותה חברה העניקה לה.
ההתקשרות בין הצדדים התבססה על התחייבותו של פוניה לממן עלויות הדרושות במדינות שונות מעבר לים. ביום 9.2.16 נחתם בין "אם תקשורת", בין הנתבע ומר דהן לבין חברה זרה בשם "אלפא מטאל" (להלן:"אלפא") הסכם שכותרתו "הסכם הלוואה ואופציה" במסגרתו הוסכם בין היתר:
אלפא תלווה לאם תקשורת 260,000 דולר.
לאחר חתימת הצדדים על הסכם ההלוואה ינהלו הצדדים משא ומתן לחתימה על הסכם השקעה.
במהלך המשא ומתן והטיוטות שהוחלפו בין הצדדים, הסכימו הצדדים כי בנוסף על ההשקעה של פוניה כפי שפורטה בהסכם ההשקעה, ילווה פוניה ל"אם תקשורת" סך נוסף של 100,000 דולר, שאות ו יוכל להמיר על פי שיקול דעתו להשקעה נוספת בחברה.
בשל התמשכות המשא ומתן בין הצדדים ונוכח היזקקותה של החברה לתזרים מזומנים, הציע פוניה לנתבע להקדים חלק מההלוואה השנייה. תחילה, דיבר פוניה על סך של 100,000 דולר אך לאחר מכן שינה את הסכום לסך של 70,000 דולר.
הנתבע שאל את פוניה, אם בכוונתו להעביר את הכסף ישירות מ"אלפא" ל"אם תקשורת" כפי שנעשה במסגרת ההלוואה שביניהם, פוניה השיב בחיוב, אך לאחר מכן הוא טען בפני הנתבע כי מאחר ול "אלפא" הייתה בעיה תזרימית ומאחר ואין לו עסקים בישראל והוא אינו רוצה להסתבך עם שלטונות המס בארץ, הוא יעביר את הכסף באמצעות החשבון של אשתו, הגב' פוניה.
לטענת הנתבע, מעולם לא היו לו יחסים עסקיים או כספיים עם הגב' פוניה ולמעשה כלל אינו מכיר אותה.
ביום 18.6.16 העבירה גב' פוניה התובעת מקדמה , כחלק מההלוואה השנייה , בסך של 260,000 ₪ (שווה ערך ל-70,000 $). במסגרת מסירת ההלוואה מר פוניה הנחה את הנתבע לחתום על פתק שכותרתו "הסכם הלוואה" המאשר את מתן המקדמה על ידי גב' פוניה ל"אם תקשורת".
בהסכם המקדמה נקבע כי ההלוואה תוחזר עד יום 10.9.16 וזאת למקרה שהסכם ההשקעה לא ייחתם. הגם שהיה ברור באותו מועד, כי ההסכם ייחתם, כפי שאכן אירע בחלוף שבועיים.
מאחר ומתן המקדמה הותנה במתן שתי בטוחות, נקבע בהסכם כי הנתבע יהיה ערב באופן אישי להשבת ההלוואה ואילו מר דהן העמיד שיק ביטחון מטעם בנו, מר יעקב דהן.
הנתבע ביקש ממר פוניה לציין בהסכם המקדמה, שמתן המקדמה הוא חלק מהסכם ההשקעה, עליו חתמו הצדדים מספר ימים לאחר מכן, אך מר פוניה סירב , וזאת בנימוק לפיו אין לו עסקים בארץ והוא ביקש להימנע מהצורך לתת עליהם דין וחשבון לרשויות המס בישראל. יחד עם זאת, מר פוניה הבהיר גם במעמד חתימת הסכם ההשקעה כי הסך של כ-70,000 דולר שהועבר מחשבונה של גב' פוניה לחשבונו של הנתבע, מהווה חלק מהסך של 100,000 דולר אותו התחייב להלוות ל"אם תקשורת" בהתאם להסכם ההשקעה.
ביום 2.9.16 לאחר משא ומתן בין מר פוניה לבין מר דהן, גליק והתובע הצליחו הצדדים להגיע להסכמות ונחתם הסכם השקעה. בין היתר, נקבע בהסכם ההשקעה, כי מר פוניה יעניק לחברה הלוואה בסך 100,000 דולר, שכאמור, 70,000 דולר מהם הועברו כמקדמה באמצעות אשתו.
כעבור זמן מה, התברר לנתבע וליתר שותפיו להסכם ההשקעה כי מר פוניה הפר את ההסכם בשורת הפרות המפורטות בבקשה.
חרף בקשות המייסדים ממר פוניה לתקן את הפרותיו , נמנע מר פוניה מלעשות כן ואף העלה כנגד המייסדים טענות שונות ומופרכות, כאילו הם אלו אשר הפרו את הסכם ההשקעה.
ביום 12.9.17 הגיש מר פוניה, תוך שהוא מסתתר מאחורי גבה של אשתו, את ה תובענה דנן.
ההליך האמור הוא לא ההליך היחידי בו נקט מר פוניה, וביום 24.9.17 הגיש מר פוניה באמצעות "אלפא" בקשה לממש את שטר החוב שנחתם על ידי הנתבע לצורך הבטחת השבת ההלוואה הראשונה, שהועמדה לטובת "אם תקשורת" במסגרת הסכם ההלוואה. לאחר שהנתבע הגיש התנגדות לביצוע שטר, הועברה התביעה לבית משפט השלום ב מסגרת ת"ט 70160-01-18.
ביום 24.1.18 פתח מר פוניה הליך הוצל"פ נוסף באמצעות "אלפא" למימוש משכון מניותיו של הנתבע, שמושכנו לטובת "אלפא" כבטוחה לה שבת ההלוואה שהועמדה לטובתה על ידי "אם תקשורת" בהתאם להסכם ההלוואה.
מר פוניה בחר להפריד את הסכסוך למספר רב של פלוגתאות שבגינן נקט במספר הליכים המתנהלים במקביל והמציגים כל א חד מהם לבתי בית המשפט בהליכים השונים תמונה חלקית ביותר כאשר כל אחד מהם עוסק בנדבך אחד ושונה של מערכת היחסים העסקית הכוללת בינו לבין הנתבע ו"אם תקשורת".
ביום 29.5.18 לאחר שהנתבע קץ בהתנהלות זו של מר פוניה, הגיש הנתבע לבית המשפט המחוזי בתל אביב במסגרת התובענה בת"א 62671-05-18 בקשה למתן צו מניעה זמני ובו עתר למתן צו שימנע מלהמשיך ומלנקוט את ההליך למימוש המשכון על מניות הנתבע ולהורות על עיכוב הליכי ההוצל"פ למימוש המשכון. במקביל, הגישו הנתבע ו"אם תקשורת" כתב תביעה נגד "אלפא", מר פוניה וגב' פו ניה ובו עתר הנתבע לסעדים כדלקמן:
סעד הצהרתי, לפיו ההלוואה הראשונה הומרה להשקעה בהתאם להסכם ההלו ואה הראשונה ובהתאם להסכם ההשקעה ומשכך הבטוחות על מניות הנתבעת ב"אם תקשורת" אשר ניתנו להשבת ההלוואה הראשונה ובכלל זה המשכון על מניותיו, ערבותו ושטר החוב - פקעו.
סעד הצהרתי לפיו המקדמה בגין ההלוואה השנייה, נשוא התביעה דנן, הוענקה למעשה על ידי מר פוניה ו/או על ידי "אלפא" ל"אם תקשורת" ולא על ידי גב' פוניה לנתבע, ועל כן, אין הנתבע נדרש להשיב לגב' פוניה , או למר פוניה , או ל"אלפא" דבר.
סעד הצהרתי, לפיו המקדמה בגין ההלוואה השנייה הומרה להשקעה.
סעד הצהרתי, לפיו הסכם ההשקעה הופר הפרה יסודית על ידי מר פוניה או "אלפא" ועל כן הוא מבוטל.
להליך בבית המשפט המחוזי צורפו "אם תקשורת", מר פוניה באופן אישי, "אלפא" וגב' פוניה שהינם כל בעלי הדין הרלבנטיים למסכת היחסים החוזית שבין הנתבע ו"אם תקשורת" לבין מר פוניה או מי מטעמו. הליך זה פור ש את התמונה המלאה של מערכת היחסית הסבוכה , על מלוא המחלוקות והסכסוכים שבין הצדדים , וזאת להבדיל מהתובענה דנן המציגה רק זווית אחת מאותה מסכת עובדתית ואשר אליה לא צורפו כל בעלי הדין הרלבנטיים: לא "אם תקשורת, לא מר פוניה ולא "אלפא".

טענות התובעת:
ההליכים בתיק זה הוגשו ביום 12.9.17 דהיינו לפני כשנה וביום 19.10.17 הגיש הנתבע בקשת רשות להתגונן שבה טען, כי ההלוואה הועמדה לו במסגרת מערכת יחסים עסקית בין חברה שבשליטתו "אם תקשורת" לבין חברת "אלפא".
הנתבע טען בבקשתו, כי ההלוואה לא הועמדה על ידי גב' פוניה אלא על ידי מר פוניה או על ידי חברת "אלפא". עוד טען הנתבע, כי ההלוואה לא הועמדה לו באופן אישי אלא ל"אם תקשורת". לטענת הנתבע, לאחר שנחתם בין הצדדים הסכם השקעה הומרה כביכול ההלוואה בהשקעה. בנוסף, נטען כי "אלפא" הפרה את הסכם ההשקעה.
בהסכמת התובעת ניתנה לנתבע רשות להתגונן בטענות הנ"ל, בהמשך השלימו הצדדים את ההליכים המקדמיים והצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית.
"אלפא" נקטה בשני הליכים משפטיים נגד הנתבע: האחד, תיק הוצל"פ לביצוע שטר חוב, שם הגיש הנתבע התנגדות בה העלה את אותן טענות שנטענו על ידו במסגרת תביעה זו ונטענות כעת בתביעה החדשה. השני, תיק הוצל"פ למימוש משכון שעשה הנתבע על מניות שבבעלותו.
הנתבע הגיש את התביעה בבית המשפט המחוזי לפסק דין הצהרתי שבה עתר לסעדים שפורטו לעיל.
לטענת התובעת, התביעה בבית המשפט המחוזי היא למתן סעד הצהרתי שלילי, כאשר סעד הצהרתי ובמיוחד סעד הצהרתי שלילי יינתן במקרים נדירים בלבד ולפיכך, לתביעה בבית המשפט המחוזי אין סיכוי ממשי. על כן, אין מקום לעיכוב ההליכים בתיק זה עד להכרעה בבית המשפט המחוזי.
טעם נוסף לדחיית הבקשה, הוא כי התביעה בבית המשפט המחוזי הינה תביעה שהוגשה מאוחר יותר מהתביעה דנן מבחינת הזמן וגם מסיבה זו אין להיעתר לבקשה לעיכוב ההליכים.

דיון והכרעה
המתווה הנורמטיבי
לעניין עיכוב הליכים בשל הליך תלוי ועומדת נקבע ברע"א 2812/13 קולומביה ציוד וצרכי צילום בע"מ נ' דלתה דיגיטל בע"מ (פורסם בנבו, מיום 11.7.13) כדלקמן:
"כבר נפסק בבית משפט זה כי הרציונאל העומד בבסיס דוקטרינת ההליך התלוי והעומד הינו מניעת ניהול הליכי סרק וחיסכון בזמן שיפוטי, וכן מניעת הכבדה מיותרת על הצד שכנגד [ראו: רע"א 627/13 סגל נ' פנינת מלכי ישראל בע"מ [פורסם בנבו] (19.2.2013), פסקה 13 להחלטתי; רע"א 5394/09 סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ נ'KIA MOTORS CORPORATIONS [פורסם בנבו] (27.6.2012), פסקה 16 לפסק דינו של המשנה לנשיא (בדימ') א' ריבלין; ע"א 9/75 אל-עוקבי נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד כט(2) 477, 483 (1975) (להלן: עניין אל-עוקבי)]. כך, גם הוגדרו השיקולים שעל הערכאה הדיונית לשקול בבואה להורות על עיכוב הליכים בשל הליך תלוי ועומד, אשר בגדרם באים, בין היתר: זהות השאלות שבמחלוקת, זהות בעלי הדין, יעילות הדיון, חיסכון בזמן שיפוטי, הימנעות מכפל התדיינות ומאזן הנוחות [ראו למשל: רע"א 5642/11 דובק בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף ומס קניה תל אביב [פורסם בנבו] (21.11.2011), פסקה 6 להחלטת השופט ע' פוגלמן]".
באשר להלכת הליך "תלוי ועומד" יפים גם הדברים בע"א 9/75 שיך סולימאן מוחמד אל-עוקבי נ' מינהל מקרקעי ישראל (פורסם בנבו, מיום 12.6.1975):
"לפי ההלכה, כמו ב"מעשה-בית-דין", כך גם ב"ענין תלוי ועומד" העילות צריכות להיות זהות (ראה פסק-דיני ב-ע"א 424/73, [1], בע' 540-541), ברם הזהות איננה נקבעת לפי צורת התביעות אלא לפי מהותן. השאלה, אם צד למשפט מוטרד פעמיים בגלל אותה העילה תלויה לא בטעמים טכניים של זהות צורת התביעות אלא בענינים של ממש, היינו, לפי מהותן העיקרית. [...] כדי להחיל את עקרון "הענין תלוי ועומד" יש להוכיח את זהות העילות בשתי התובענות, כאמור לעיל. ראה ע"א 167/63, [2], בע' 2625, וראה גם את דברי ב-ע"א 424/73, [1], בע' 541. [...] לענין זהות העילות, אין זה הכרחי, שתהיה חפיפה מוחלטת בין כל הענינים העשויים להידון בשתי התובענות. העיקר הוא, כאמור, שבשתיהן עומדת לדיון אותה סוגיה מהותית. [...] הרעיון העומד מאחורי הכלל של "ענין תלוי ועומד" הוא כפול - מניעת הכבדה מיותרת על היריב ומניעת הטרדה מיותרת של בית-המשפט. [...] כאמור, השאלה המרכזית בשתי התביעות היא זהה. אין להכביד על בתי-המשפט בדיון מקביל באותה שאלה מהותית, שאם לא כן, שני בתי-משפט יצטרכו לשמוע בנפרד ראיות דומות וטיעונים דומים, ואף עלולים הם באותו ענין להגיע לתוצאות הפוכות."
ברע"א 1514/13 נאות בית וגן בע"מ נ' מועדון הכדורגל א.נ. ביתר ירושלים (2001) בע"מ (פורסם בנבו, מיום 6.11.2013) נקבע לעניין זה:
"אכן, במרבית המקרים מעוכבת התביעה השנייה בזמן. זאת בעיקר בשל העובדה שבקשה לעיכוב הליכים בתובענה נסמכת לרוב על הליך תלוי ועומד שכבר מתנהל. ואולם, כפי שכבר קבע בית משפט זה, שאלת הקדימות בזמן אינה מכרעת והעיקר הוא קידום אינטרס היעילות... אינטרס זה יקודם, לדעתי, בראש ובראשונה אם תעוכב התובענה שיכולה להיות מושפעת מהתובענה האחרת. לפי אמת מידה זו, ניתן להסביר במקרה דנא את הסיבה לעיכוב תביעת המבקשת על אף שהינה ראשונה בזמן".
דברים אלו יפים גם לענייננו.
התביעה שלפניי הוגשה כאמור כתביעה פשוטה בסדר דין מקוצר , שעניינה הלוואה שניתנה על ידי גב' פוניה , התובעת , לנתבע.
בבקשה למתן הרשות להתגונן שהגיש הנתבע הוא פרש בהרחבה מערכת עובדתית סבוכה שבה טען, כי ההלוואה כלל לא ניתנה לו על ידי גב' פוניה אלא על ידי חברת "אלפא", וזאת במסגרת עסקה רחבה יותר אותה פירט בהרחבה בבקשת הרשות להתגונן שהגיש.
בין הצדדים מתקיימים הליכים נוספים שתולדתם באותה מערכת עסקית בין הצדדים. האחת, בקשה לביצוע שטר והשנייה, בקשה לביצוע שטר משכון.
לאחר הגשת התביעות על ידי התובעת בתביעה דנא והבקשות לביצוע שטר ומשכון, המפורטות לעיל, על ידי מר פוניה במסגרת אותה עסקה, הגישו הנתבע ו"אם תקשורת" תובענה לפסק דין הצהרתי בבית המשפט המחוזי בתל אביב, כאשר בתביעה זו כרך הנתבע את כל העניינים הנדונים בין הצדדים ואת כל הצדדים הקשורים לסכסוך ובתוכם גם את הסכסוך נשוא התביעה שלפנ יי.
אין חולק, כי התביעה העתידה להתברר בפני בית המשפט המחוזי תקיף את כל הסכסוך שבין הצדדים על כל מרכיביו ותכריע בכל הסוגיות הצריכות לעניין בין כל הצדדים הרלבנטיים.
התביעה שלפניי, באם תמשיך להידון, תכריע בסכסוך שבין גב' פוניה והנתבע וככל שיידרש העניין, תכריע באופן אגבי גם בטענות הנתבע ביחס לסכסוך בכללותו . אולם , סבור אני כי הכרעה בתובענה שלפניי, ככל שתהיה, לא תביא לסיום הסכסוך בין כל הצדדים, לרבות בין הצדדים שאינם צד לסכסוך שלפני ולא בטוח כי הכרעה ככל שתינתן ביחס אליהם תכריע בסכסוך במובן של יצירת מעשה בית דין.
כמו כן, הכרעה בסכסוך הספציפי שלפניי, בנפרד מהמחלוקות האחרות, יכולה ליצור מצב של הכרעות סותרות.
לאור האמור לעיל, סבור אני כי הגם שהתביעה בבית המשפט המחוזי הינה התביעה השנייה בזמן, הרי שעיכוב התביעה שלפניי יקדם את אינטרס היעילות, שכן התביעה שלפנ יי מהווה נדבך אחד בלבד מהסכסוך בכללותו ו באם תעוכב תושפע בוודאות מהתביעה שבבית המשפט המחוזי, תביעה שעתידה להכריע גם בשאלת ההלוואה שניתנה לכאורה על ידי הגב' פוניה לנתבע, וזאת לצד הכרעה בכלל הסכסוכים שבין הצדדים.

סוף דבר
אשר על כן, הנני מורה על עיכוב ההליכים בתביעה שלפני עד להכרעה בתביעה ב-ת.א. 62671-05-18 בבית המשפט המחוזי בתל אביב.
התובעת תשלם לנתבע את הוצאות הבקשה בסך 2,500 ₪.

ניתנה היום, כ"ט חשוון תשע"ט, 07 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.