הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"ק 19632-02-14

מספר בקשה: 16
לפני כבוד השופט עזריה אלקלעי

המבקשת:
אילה קרייזלר

נגד

המשיבה:
שייקד קריאייטיב בע"מ

החלטה

לפניי בקשת המבקשת מיום 21.1.19 למתן החלטה בבקשה שהגישה לביטול פסק דין בהיעדר הגנה.
ראשית יוער, כי עד הגשת הבקשה למתן החלטה לא הובאה לעיוני התשובה לתגובה ועל כן לא ניתנה החלטה עד עתה.
ראשיתו של התיק שבכותרת בתביעה בסדר דין מקוצר שהגישה המשיבה ביום 10.2.2014 לתשלום סך של 53,100 ₪, הואיל ולטענתה, המבקשת לא שילמה לתובעת תמורה, עליה הסכימו הצדדים, עבור שירותי פרסום שהעניקה לה התובעת.
ביום 13.8.2014 ניתנה על ידי החלטה בבקשה שהגישה המבקשת לעיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות והעברת הסכסוך לבוררות. בהחלטה זו נדחתה הבקשה, שכן טענות המבקשת לא גובו בראיות ובאסמכתאות שיכולות היו לתמוך בגירסתה לקיומה של תניית בוררות . באותה החלטה, בסעיף 21 נקבע כי לאור העובדה שהמבקשת – הנתבעת לא הגישה בקשת רשות להתגונן מטעמה, חרף מספר ארכות שניתנו לה, זכאית התובעת ליטול פסק דין וכי עליה להגיש פסיקתה לחתימה עד ליום 1.9.14.
ביום 18.8.14 נחתמה על ידי פסיקתה כאמור.
בחלוף תקופה של כ- 4 שנים, ביום 22.5.18, הגישה המבקשת בקשה לארכה לביטול פסק דין, בה התבקש בית המשפט ליתן למבקשת, הנתבעת, ארכה להגשת בקשה לביטול פסק דין מטעמה בהתאם להוראות תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: " התקסד"א") וכן להורות על ביטול פסק הדין בהתאם לתקנות 201 ו- 214 לתקסד"א. כמו כן, בקשה הנתבעת כי ביהמ"ש יראה בבקשה זו כבקשה למתן רשות להתגונן.
במסגרת בקשתה, פירטה המבקשת את נסיבות אי הגשת הבקשה למתן רשות להתגונן מטעמה במועד שנקבע, אותן בתמצית תלתה בבאי כוחה הקודמים ובמבצע צוק איתן שהתרחש באותה תקופה, אשר בעטיו נאלצה להעביר את החברה שניהלה לארה"ב, ושם שהתה עד לא מזמן . כמו כן, ציינה כי פסק הדין וההחלטה שקדמה לו לא הובאו לידיעתה עד למועד כתיבת הבקשה שלפניי, לכן לא הגישה את הבקשה לביטול פסק הדין קודם לכן. בנוסף, ציינה המבקשת את טענות ההגנה שלה מפני התביעה, לפיהן, יש לה, לטענתה, סיכויים גבוהים שגירסתה תתקבל והתביעה נגדה תידחה.
דבר זה מהווה, לשיטתה של המבקשת , גם טעם מיוחד המצדיק מתן הארכה להגשת הבקשה לביטול פסק דין, וגם מהווה טעם לביטול פסק הדין שניתן נגדה בהיעדר הגנה.
המבקשת הוסיפה וציינה כי טעם מיוחד נוסף למתן הארכה הוא כי פסק הדין ניתן בהיעדר סמכות, לאור תניית הבוררות, שהוכחה לטענת הנתבעת בבקשתה הנוכחית, תניה המחייבת את הצדדים לפנות להליך של בוררות.
התובעת הגישה תשובה לבקשה, במסגרתה ציינה כי דין הבקשה להידחות. התובעת הדגישה כי לבקשה צורפו אימיילים הנחזים להיות מזויפים, וזאת על מנת לייצר ראיות התומכות בגירסת הנתבעת. התובעת טוענת כי מאז מתן פסק הדין, הנתבעת נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה, וכל ניסיונות התובעת לגבות את החוב הפסוק לא צלחו. יחד עם זאת, טוענת התובעת, כי הנתבעת ידעה על פסק הדין, שכן מזכירות בית המשפט שלחה אותו למען שהנתבעת סיפקה, דבר אשר מקים חזקה כי פסק הדין נמסר לה. כמו כן, לפי מערכת נט המשפט, ניתן להיווכח כי משנת 2014, 4 עורכי דין מטעם הנתבעת עיינו בהחלטה (החל ממאי 2015) ועדיין רק במאי 2018, כ- 4 שנים לאחר פסק הדין, מוגשת הבקשה.
די בכך לשיטת התובעת על מנת להביא לסילוק הבקשה על הסף.
כאמור, טענתה העיקרית של התובעת, היא כי הבקשה של הנתבעת נסמכת על אימיילים מזויפים, ולכן אין לקבל את הבקשה. לכן, טוענת התובעת, כי ככל והבקשה לא תסולק על הסף, בטרם ביהמ"ש ידון בה, יש להורות לנתבעת להעביר את האימיילים המקוריים בקובץ אלקטרוני ולהעמיד את תיבת האימייל שלה לבדיקה פורנזית. בנוסף, טוענת התובעת כי יש לדחות את בקשת הנתבעת שכן סיכויי ההגנה שמציגה הנתבעת קלושים וטענותיה אינן אלא מחזור של הבקשה לעיכוב הליכים, שנדחתה בהחלטה מנומקת. טענות הנתבעת בדבר רשלנות באי כוחה הקודמים אינן מהוות טעם לביטול פסק הדין, ולכל היותר מקימות לה עילת תביעה כנגד באי כוחה.
הנתבעת הגישה תגובה לתשובה במסגרתה השיבה לטענות התובעת.

דיון והכרעה
כאמור, לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין וכן בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 18.8.2014.
השאלה הראשונה שעלי לבחון היא האם יש מקום להאריך את המועד הקבוע בתקנות להגשת הבקשה לביטול פסק דין, שכן לפי תקנה 201 לתקסד"א, על הנתבעת היה להגיש בקשתה בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.
כאמור, פסיקתה נחתמה על ידי ביום 18.8.2014 וההחלטה מכוחה נחתמה, ניתנה ביום 13.8.18.
מהמסמכים שלפניי, לא ניתן לדעת מהו המועד המדויק בו הומצא לנתבעת פסק הדין.
המסמך היחיד הנמצא לפניי הוא דו"ח צפיות באי כוחה של הנתבעת בהחלטות האמורות במערכת נט-המשפט, ולפיו באי כוחה השונים של הנתבעת צפו בפעם הראשונה בהחלטה מיום 13.8.2014, הדוחה את הבקשה לעיכוב הליכים והקובעת כי התובעת רשאית ליטול פסק דין, כבר ביום 26.5.2015 ולאחר מכן, הם צפו בהחלטה גם ביום 8.9.2015, ביום 18.1.2018 וביום 14.3.2018.
בתא"ק 1023/03 (מחוזי ת"א) רושינק נ' בנק הפועלים (פורסם בנבו, מיום 14.11.2016) נקבע כי יש לראות החלטה שנשלחה על ידי בית המשפט לנמען באמצעות מערכת נט-המשפט ושנצפתה באתר, כהמצאה כדין לנמען, וזאת מכוח עקרון הדדיות, אשר משמעותו היא כי המבקש לשגר לביהמ"ש בקשות באמצעות מערכת נט-המשפט, יהיה מחויב לקבל ממנו החלטות באמצעות המערכת. החלטה זו ניתנה, בין היתר, על רקע זאת שבשנים האחרונות גוברת המגמה להעדיף את כלל הידיעה על כלל ההמצאה.
הנה כי כן, בענייננו, אף אם נלך לטובת הנתבעת, אין חולק כי הבקשה לביטול לא הוגשה במועד הקבוע בתקנות והוגשה זמן רב לאחר המועד בו ידעה הנתבעת לראשונה על ההחלטה ועל פסק הדין.
לפיכך, עלי לדון תחילה בשאלה האם יש ליתן לנתבעת ארכה להגשת הבקשה.
תקנה 528 לתקסד"א קובעת כך:
"מועד או זמן שקבע בית המשפט או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו, ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו."
בית המשפט העליון קבע לא אחת כי השאלה האם יש מקום להאריך את המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין שלובה בשאלה השנייה העומדת על הפרק והיא, האם יש להיעתר לבקשה לביטול פסק הדין. דהיינו, יש "לפזול" אל עבר ההליך העיקרי ולבחון את סיכוייו הלכאוריים.
ובלשונו של בית המשפט העליון ברע"א 4131/17 יהלומי מור ברדרס בע"מ נ' יורי מור (פורסם בנבו, מיום 15.8.2018) בפסקאות 8-9 לפסק הדין:
"השאלה הראשונה בה יש להכריע במקרה דנן היא האם יש מקום להאריך את המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין; התשובה לשאלה זו שלובה בשאלה השנייה העומדת על הפרק והיא, האם יש להיעתר לבקשה לביטול פסק הדין – זאת משום שבמסגרת הבקשה להארכת מועד, יש " לפזול" אל עבר ההליך העיקרי ( בהקשר זה הבקשה לביטול פסק הדין) ולבחון את סיכוייו הלכאוריים [ רע"א 7092/11 איוב מ.ט.ח. בצוע פרויקטים בע"מ נ' קרן הסיטי בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 18 (16.8.2012)]; והנה, במסגרת המענה לשאלה זו יש להשיב, בין היתר, על השאלה - האם בכוחם של המשיבים להביא לביטולו של פסק הבוררות. זאת, שכן כאשר נטען לביטול מכוח שיקול דעתו של בית המשפט ( להבדיל מביטול מחובת הצדק), נדרשת בחינה של סיכויי הצלחתו של ההליך העיקרי ( בהקשר זה – התנגדות המבקשים לאישור פסק הבוררות) [רע"א 5736/15 עובד נ' פקיד שומה טבריה, [פורסם בנבו] פסקה 5 והאסמכתאות שם (8.10.2015)].
האפשרות להורות על ביטול החלטה או פסק דין שניתנו במעמד צד אחד מעוגנת בתקנה 201 לתקנות. בקשה לביטול פסק דין כאמור צריכה להיות מוגשת תוך 30 ימים מיום שהומצא פסק הדין למבקש. מכיוון שזהו מועד הקבוע בחיקוק, הרי שנדרשים טעמים מיוחדים שיירשמו לשם הארכתו ( תקנה 528 לתקנות) ."
הנה כי כן, כבר במסגרת הדיון בשאלה הראשונה, עלי להידרש לסיכויי ההליך.
מעיון בבקשה, עולה כי הנתבעת טוענת להגנתה, כי בין התובעת לנתבעת אין יריבות, שכן החוזה לקבלת שירותים מהתובעת נחתם בין התובעת לבין חברה שהנתבעת ניהלה. לתמיכה בטענתה זו, צירפה הנתבעת לבקשתה כמה מיילים ותכתובות שנערכו בין גורמים שונים בחברה ובין נציג התובעת, מהם עולה לכאורה כי אכן ההתקשרות לא נעשתה באופן אישי בין הנתבעת לבין התובעת, כי אם בין חברה, הנקראת B/בי ארט בע"מ והח"פ שלה הוא 514786805, ובין התובעת.
כמו כן, טוענת הנתבעת כי התובעת לא מילאה את התחייבויותיה לפי ההסכם והפרה את ההסכם, ועל כן, אין לקבל את תביעתה.
בנוסף, טוענת התובעת, כי לפי ההסכם שבין הצדדים (ואשר לפי התכתובות שהועברו בין הצדדים וצורפו לבקשה - אף אושר ע"י נציג התובעת ), קיימת תניית בוררות, המחייבת את הצדדים לפנות לבוררות במקרה של סכסוך, ועל כן, לטענת הנתבעת, פסק הדין ניתן בחוסר סמכות.
בשלב זה, סבור אני כי קיימת לנתבעת הגנה לכאורית מפני התביעה, אשר אם תוכח, ייתכן ויהיה בה כדי להביא לדחיית התביעה.
לפיכך, יש טעם מיוחד בענייננו למתן הארכה להגשת הבקשה.
עתה לשאלה השנייה אותה עלי לבחון, והיא האם מתקיימים התנאים הקבועים בדין לביטולו של פסק הדין.
מכל המפורט לעיל, עולה כי אין מקום להורות על ביטול פסק הדין מכוח חובת הצדק. שכן, כאמור, הנתבעת ידעה על פסק הדין והתחמקה, מסיבות השמורות עימה, מלהתמודד עימו בדרכים העומדות לרשותה לפי חוק. רק בחלוף כ- 4 שנים ממועד פסק הדין, בחרה הנתבעת להגיש בקשתה זו.
אולם, לאור קביעתי לעיל, כי קיימת לנתבעת הגנה לכאורית שסיכוייה טובים ככל ותוכח, וכן לאור זכות הגישה לערכאות, זכות שהוכרה כזכות יסוד רמת מעלה, אשר הפסיקה מעניקה לה חשיבות רבה, סבור אני , מכוח שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט , כי יש מקום להורות על ביטול פסק הדין. זאת וודאי, כאשר ניתן לרפא את מחדלה של הנתבעת בפסיקת הוצאות.
אבקש להעיר, כי לא נעלמה מעיני טענת התובעת בדבר בידוי ראיות ע"י הנתבעת במסגרת הבקשה לביטול פסק דין, אולם, בשלב זה מדובר בטענה בלבד, שנטענה בעלמא, ואין בה כדי לגבור על זכותה של הנתבעת לקבל את יומה בבית המשפט. כמובן, שבפני התובעת תהא פתוחה הדרך לשוב ולטעון טענותיה אלה, תוך תמיכתן בראיות הנחוצות.
לאור האמור לעיל, ובנסיבות העניין, הריני לקבוע כי פסק הדין יבוטל, בכפוף לכך שהנתבעת תשלם לתובעת הוצאות בסך של 7,500 ₪ בתוך 30 יום.
רק לאחר הגשת הודעתה של התובעת לתיק, לפיה ההוצאות שולמו במועד הנקוב לעיל , אורה על ביטול פסק הדין ואתן הנחיות להמשך ניהול התיק.

ניתנה היום, י"ז שבט תשע"ט, 23 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.