הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"מ 9757-12-17

לפני כבוד השופט נצר סמארה

תובעת

קל אוטו שירותי מימון (1998) בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד יוסי דבח

נגד

נתבעות

  1. רונית לוגיסטיקה בע"מ
  2. כלל חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד נתן בודה

פסק דין

1. לפניי תביעה, בסדר דין מהיר, לחיוב הנתבעות בפיצוי כספי בגין נזקי רכוש לרכב על רקע תאונת דרכים.

תאונת הדרכים ארעה ביום 20.12.2016 בין כלי רכב, מסוג פרטית, מ"ר 15-209-30 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת להלן: "הפרטית") לבין כלי רכב, מסוג משאית, מ"ר 16-912-51 שבעת התאונה היה בבעלות הנתבעת 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "המשאית") (ולהלן: "התאונה").

2. אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים בשאלת האחריות לקרות התאונה ובשאלת היקף הנזק.

3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוצגו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4. עוד בפתח ישיבת ההוכחות, הגיעו הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק בכלי הרכב, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית בלבד לביסוס מסקנתי.

אני מעדיף את גרסתו של נהג המשאית שהייתה קוהרנטית, סדורה ומהימנה עליי, על פני גרסתו של נהג הפרטית שהייתה בלתי קוהרנטית, בלתי עקבית, מהוססת, מתפתחת והקרינה חוסר מהימנות.

השתכנעתי כי נהג הפרטית ניסה להשתלב בנתיב נסיעתה של המשאית, כשהוא עוקף אותה מימין ומבלי לנקוט בזהירות הנדרשת.

נהג הפרטית ביקש להקדים את המשאית ולמעשה להשתחל למרווח שנוצר בין המשאית לרכב שנסע מלפניה, מבלי להיות בקשר עין עם המשאית, תוך התעלמות משטח המת הקיים לנהג המשאית לימין, ובכך גרם ברשלנותו לקרות התאונה.

סבורני כי בנסיבות העניין לא היה באפשרותו של נהג המשאית לנקוט בכל פעולה למניעת התאונה משום שהפרטית סטתה באחת שמאלה מלפני המשאית, מבלי ליתן כל התראה מראש.

משכך, האחריות לקרות התאונה חלה במלואה על נהג הפרטית.

באשר למחלוקת בעניין הנזק הנטען, הרי שלאור מסקנתי לעיל, ברי כי הדיון במחלוקת זו מתייתר.

6. אשר על כן, התביעה נדחית, ללא צו להוצאות, למעט שכר העד, כפי שנפסק בדיון אשר ישולם תוך 30 יום.

7. התובעת תישא בשכר העד מטעמה כפי שנפסק בדיון.

8. הואיל והצדדים הקדימו להסמיך את בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה ניתן בזה פטור מתשלום המחצית השנייה של אגרת בית המשפט, וככל שזו שולמה היא תושב למשלם.

9. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, י"א כסלו תשע"ט, 19 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.