הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"מ 72171-07-18

לפני כבוד השופט אריה ביטון

התובעת:

ש. שלמה רכב בע"מ

נגד

הנתבעים:

1.עמרם וקנין
2.שומרה חב' לביטוח בע"מ

פסק דין

1. לפניי תביעה כספית שהגישה התובעת כבעלת רכב כנגד הנתבעים בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכבה בשל תאונת דרכים שארעה בין רכבי הצדדים.

2. לאחר שהנתבעת הכירה באחריותה לתאונה, נותרה בין הצדדים מחלוקת באשר לשיעור הנזק שנגרם לתובעת, כפי שיובהר להלן.

טענות הצדדים בתמצית

3. התובעת טוענת, כי בתאריך 16.2.17 נפגע רכבה על ידי רכב הנתבעים בפגיעה מאחור אשר הדפה את רכבה אל עבר רכב נוסף, דבר אשר גרם לה לנזק של ממש. נזקי התובעת הוערכו בחוות דעת השמאי מטעמה , אשר צורפה כנספח לכתב התביעה. נזקים אלו הוערכו בסך של 39,795 ₪ בניכוי שרידי הרכב בסך של 5341 ₪ ובצירוף דמי גרירה בסך 200 ₪ ושכר טרחת השמאי בסך של 690 ₪ הגיעו הם לכדי סך כולל של 35,344 ₪.

עוד לטענתה, הכירה הנתבעת 2 באחריותה לתאונה, אלא שזו בחרה לשלם לתובעת באופן חד צדדי סך כולל של 26,654 ₪ כסכום שאינו שנוי במחלוקת. לפיכך, נותרה לה תביעה על סך של 8690 ₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית נכון למועד הגשת התביעה בסך של 8889 ₪.

4. בכתב הגנתם טוענים הנתבעים, כי המדובר בתביעת הפרשים וכי הכירו הם באחריותם לקרות התאונה ואף שילמו לתובעת סך של 26,654 ₪. אלא, שלהם מחלוקת בגין ערך הרכב ועלות הגרירה , וכן שכ"ט שמאי ששולם בהתאם להבנות בין חברות הביטוח. על כן, לטענתם, בחרה התובעת להגיש תביעת סרק ולבזבז זמן שיפוטי יקר , ויש , לפיכך , להשית עליה את הוצאות המשפט. הנתבעת צירפה לכתב הגנתה מסמך חישוב ערך הרכב על פי מחירון לוי יצחק, לפיו יש להפחית מערכו 35% בגין בעלות על הרכב של משרד הביטחון/צה"ל.

דיון והכרעה

5. בדיון שנערך בפני, הציגו באי כוח הצדדים את עיקר המחלוקת שנותרה ביניהם והיא נוגעת בעיקרה בערך הרכב וההפחתה הנדרשת בשל היותו בשימוש צה"ל, בהתאם למחירון השמאי לוי יצחק. התובעת טוענת כי ההפחתה לרכב שבשימוש נהג יחיד ובל יסינג תפעולי הינה 18% ואף הציגה לב"כ הנתבעת אישור על נהג יחיד. הנתבעת מצידה אינה חולקת על היות הרכב בבעלות התובעת אלא שלפי תכתובת שערכה עם משרד השמאי לוי יצחק דינו של הרכב כדין רכב שבבעלות משרדי ממשלה המחייב הפחתה בשיעור 35%.

6. לאחר שב"כ הנתבעת שמע את עמדת בית המשפט לענין הסעיף הנכון במחירון לוי יצחק ביקש הוא לצאת להתייעצות עם משרדו ולאחריה חזר לאולם ועמו התייצב עו"ד דואל אשר נכנס בסערה לאולם וביקש להחליף את עו"ד דבח בדיון, תוך עמידה על חקירת שמאי התובעת. לאחר שבית המשפט הבהיר לעו"ד דואל כי התנהגותו המאד תוקפנית ואשר חוזרת על עצמה אינה מקובלת על בית המשפט וכי עליו לשוב למקומו בשולחן, התקיימה חקירתו הנגדית של שמאי התובעת, מר לואי חורי.

7. בחקירתו הנגדית הבהיר השמאי כי הפחית הוא 18% מערך הרכב בשל כך שהתובעת הודיעה לו כי קיים אישור לנהג יחיד ברכב נשוא התיק. לדעתו, כאשר אין המדובר בנהג יחיד ברכב המשמש את צה"ל בליסינג אזי ההפחתה צריכה לעמוד על 22% כפי הרשום במחירון לוי יצחק בסעיף 5.ג.1. עוד הבהיר הוא, כי אינו מכיר את הפרשנות המצריכה הורדה בשיעור 35% כאשר אין המדובר בנהג יחיד.

8. בסיכום טענותיו טען ב"כ הנתבעת, כי התובעת לא העבירה אישור על רכב שבשימוש נהג יחיד שאז היתה היא מבצעת הפחתה מתאימה. ב"כ התובעת ציין בסיכומו כי לפי בקשת ב"כ הנתבעת, עו"ד דבח, העביר לו ערב הדיון אישור על נהג יחיד ואלו סיכמו על הגשת המסמכים בהסכמה, לרבות מסמכי הנתבעת מאת השמאי שצורפו וסומנו נ/1. בשל הרלוונטיות של המסמכים להכרעה במחלוקת, התקבלו גם מסמכי התובעת וסומנו ת/1- ת/4.

9. ואכן, כטענת ב"כ התובעת, יש לקבל את פרשנות התובעת והשמאי מטעמה לצורך הפחתת ערך הרכב בגין נהג יחיד בליסינג תפעולי, כ מופיע בסעיף 7 למחירון לוי יצחק מיום 1.2.2017, שהוגש וסומן ת/4. התובעת הציגה אישור מתאים לשימוש של נהג יחיד כמופיע במוצג ת/2. אישור זה עומד בדרישה המופיעה במחירון בחלק ההערות לסעיף 7, דהיינו אישור לנהג יחיד של החברה החוכרת או חברת הליסינג. די היה בכך כדי שב"כ הנתבעת, שקיבל לידיו ערב הדיון אישור זה, ישתכנע ויקבל את קביעת שמאי התובעת להפחתה הנדרשת בשיעור של 18% מערך הרכב. בוודאי שלא היה מקום לעמוד על דרישה להפחתת שיעור של 35% שהינה הפחתה הנדרשת בגין בעלות של משרד הביטחון או צה"ל ברכב, בעוד שהיה זה ברור מרישיון הרכב כי הבעל ות ברכב הינה של התובעת. רישיון הרכב הוצג לתיק עוד במסגרת נספחי כתב התביעה. יוצא איפוא, כי גם אילו היתה נותרת מחלוקת בין הצדדים הרי שזו יכולה היתה להיות נוגעת לאישור על נהג יחיד של רכב ליסינג, ואזי, כפי שאף ציין שמאי התובעת בחקירתו הנגדית, ניתן היה ל טעון להפחתה של לא יותר מ-22% , כנדרש בסעיף 5.ג.1. למחירון לוי יצחק ולא כפי שדרשה הנתבעת .

10. ניסיונו של ב"כ הנתבעת לטעון במסגרת החקירה הנגדית כי צה"ל אינו חברה ועל כן אין לסעיף 5.ג.1. במחירון רלוונטיות, נועד לכישלון בהיותו בגדר פרשנות מוטעית, בדיוק כפי פרשנותו שבאין נהג יחיד אזי ההפחתה הינה כשל הפחתה לרכב שבבעלות משרד הביטחון/צה"ל המופיע בסעיף 3 למחירון. גם טענתו לקיומה של לאקונה במחירון אין בה כל ממש. ראשית, ברור כי עניין לנו בנהג יחיד בליסינג תפעולי של רכב בשימוש משרד הביטחון שלגביו חל סעיף 7. שנית, גם אילו לא היה זה ברור כי המדובר בנהג יחיד אזי לשם כך קיים סעיף 5.ג. למחירון העוסק בליסינג תפעולי. סעיף 5.ג.1. מתייחס לשימוש חברה, עמותות ואגודות שיתופיות למיניהן, ואילו סעיף 5.ג.2 מתייחס לשימוש של אדם פרטי. אין ספק כי משרד הביטחון וצה"ל נכנס בקטיגוריה של ג.1. ולא של ג.2. גם אם צה"ל אינו עונה להגדרה המדויקת של חברה, עמותה או אגודה שיתופית. היקש פשוט היה מוביל להשלמת הלאקונה הנטענת, ולא לפניה לפרשנות מוטעית להפחתה של 35% מערך הרכב בגין בעלות שאינה קיימת כלל . פרשנות זו נדחית מיניה וביה, ודי היה לעיין עיין היטב במחירון לוי יצחק בכדי להימנע מהתדיינות משפטית מיותרת זו.

סוף דבר

11. מכאן ברור כי יש לקבל את גרסת התובעת ולדחות את פרשנותה המוטעית של הנתבעת2 ובשל כך לקבל את תביעת התובעת במלואה.

12. לאור האמור לעיל, הנני מחייב הנתבעים לפצות התובעת בסך של 8889 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל, בשכ"ט עו"ד בסך של 5500 ₪, אגרת בית המשפט במלואה, לרבות המחצית השניה, ובשכר טרחת השמאי כפי שנפסק בדיון.

ניתן היום, י"ג שבט תש"פ, 08 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.