הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"מ 71932-07-18

מספר בקשה: 1
לפני כבוד השופט רז נבון

המבקש/הנתבע:
יוסי גולן

נגד

המשיבה/התובעת:
ביר שופ בע"מ

החלטה
(בקשה להורות על הפקדת ערובה להבטחת הוצאות)

ברקע הדברים - תביעה כספית ע"ס 70,000 ₪ שהגישה המשיבה כנגד המבקש. המדובר בתביעה לפיצוי כספי לפי חוק איסור לשון הרע תשכ"ה-1965. על פי הנטען , סעד המבקש במסבאה שמפעילה המשיבה, ולאחר מכן השמיץ אותה בקבוצת פייסבוק באופן העולה כדי הוצאת לשון הרע. המבקש התגונן מפני התביעה וטען, כי מדובר בתביעת השתקה. טרם התקיים דיון מקדמי בתיק זה.
הבקשה- בקשת המבקש לחייב את המשיבה, חברה בע"מ בהפקדת ערובה בסך של 18,000 ₪.
לטענת המבקש, מדובר בחברה העוסקת בתחום המסעדנות; המדובר בתחום לא יציב, כך שאין למבקש בטוחה למקרה והתביעה תדחה. עוד טוען המבקש, כי סיכוי הצלחתה של התביעה אינם גבוהים.
תשובת המשיבה - המשיבה מתנגדת למבוקש וטוענת, כי בנסיבות העניין אין זה מצדיק לחייב אותה בהפקדת ערובה; כי היא בעלת אמצעים כלכליים לשאת בהוצאות את תפסקנה, וכי לתביעה סיכויים טובים. לעניין המצב הכלכלי נטען, כי מחזור הכנסותיה של החברה הסתכם בשנת 2018 בסך של 1,805,000 ₪ עד לחודש אוגוסט 2018 ובקשר לכך אף צורף אישור רואה חשבון.
תגובת המבקש – המבקש סבור, כי אישור רואה החשבון אינו מספק וכי מכתב בדבר מחזור המכירות הוא חסר משמעות.
כפי שיובהר להלן, דין הבקשה להתקבל.
המסגרת המשפטית -
סעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות") קובע כהאי לישנא:
"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין ".
הפסיקה פרשה את ההוראה ככלל, לפיו יש כעקרון לחייב כל חברה להפקיד ערובה, אלא אם קמו נסיבות לפטור אותה מהפקדת ערובה. ר' לעניין זה את החלטתו של כב' השופט אורנשטין בעש"א (ת"א) 31734-03-14 רוברטו רודה ואח' נ' בן מאיר ואח' (12.5.14):

"הפסיקה פרשה את ההוראה האמורה ככלל, קרי, שכעקרון על כל חברה תובעת יש להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע אלא אם קמו נסיבות לפטור אותה מהפקדתה. ההוראה דנן היא תולדה של שינויים בחקיקה עובר לחוק החברות וכן תיקון בחוק עצמו. סעיף 232 ל פקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן: "פקודת החברות") קבע חזקה שלפיה יש ככלל לחייב חברה תובעת במתן ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, אלא אם כן קיימים בנסיבות העניין טעמים לסתור אותה. ראו: אורי גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" 752 (מהדורה עשירית, 2009) (להלן: "גורן"). הוראה זו נשמטה מחוק החברות אך הוספה בהמשך בתיקון מספר 3 לחוק החברות (הצעת חוק החברות (תיקון), התשס"ב-2002, ה"ח 638), מאחר שהמחוקק סבר שיש מקום להוספת סעיף 353א לחוק החברות המחייב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות. נאמר בהקשר זה בהצעת החוק ש"מוצע להחזיר לחוק את סעיף 232 ל פקודת החברות כדי להבהיר כי לא הייתה כל כוונה לשנות מן הפסיקה לפיה הוחלו כללים מיוחדים בכל הקשור לחיובה של חברה תובעת, במתן ערובה להוצאות הנתב ע".
ברע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים (11.2.2009), עמד כב' השופט מלצר על המבחנים שבהם יש לבחון בקשה להפקדת ערובה (" המבחן המשולש"): המבחן הראשון- על בית המשפט לשקול את מצבה הכלכלי של החברה. "משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה"; המבחן השני- גם אם החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין יש לבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה- כאן יש להביא בחשבון גם זכויות חוקתיות, אך גם את ההנחה לפיה חיוב חברה בהפקדת ערובה מהווה את הכלל ואילו הפטור מהווה את החריג; המבחן השלישי- גובה הערובה הנדרשת ומידתיותה (בהנחה שהמסקנה היא שיש להפקיד ערובה).

מן הכלל אל הפרט -

המבחן הראשון –
לטעמי המסמך שצורף על ידי רואה החשבון מטעם המשיבה, בדבר מחזור הכנסות בסך של 1,805,000 ₪ אינו מהווה אינדיקציה מספקת למצבה של החברה.

שהרי מחזור ההכנסות אינו יכול לשקף את רכיב ההוצאות, וממילא שאין בו כדי ליתן תמונה מלאה וברורה אודות מצבה הכלכלי של החברה המשיבה.

המשיבה לא צרפה אישור רואה חשבון בדבר איתנות פיננסית, אין היקף עסקאות, אין היקף נכסים, אין כל מידע אודות הוצאות והכנסות, אין דו"חות כספיים- אין שום אינדיקציה להצביע על כך, כי החברה אינה מצויה כיום בחובות, וכי תוכל לפרוע הוצאות משפט, ככל שיפסקו כנגדה.

ממילא גם שאישור רואה החשבון שעסק במחזור הכנסות היה על סמך דיווח החברה המשיבה למוסדות, קרי, אף אין מדובר בבדיקה אישית של רואה החשבון, אלא הוא נסמך על דיווח המשיבה.

יוער, כי המשיבה ציינה בתגובתה, כי מאזן ההכנסות שלה טומן בחובו סודות מסחריים, ולכן לא צורף דו"ח מאזן. המשיבה הציעה, כי הדו"ח ייחשף רק לעיני בית המשפט, ככל שיהיה צורך בכך, אלא שדו"ח כאמור לא הוגש לעיני בית המשפט. כך או כך- הייתה יכולה המשיבה לצרף אישור רואה חשבון שיניח את דעת בית המשפט בדבר היעדר חובות ובדבר סולבנטיות – אלא שאישור רואה החשבון איננו מציין זאת.

המסקנה המתבקשת היא, כי המשיבה לא הוכיחה כמתחייב, כי ביכולתה לשלם את ההוצאות, ככל שיפסקו (ודוק- הטענה לפסיקת הוצאות לפי התעריף המומלץ אינה רלוונטית –שכן עשויות להיפסק הוצאות משפט ריאליות).

המבחן השני- מעת שהכלל מחייב להורות על הפקדת ערובה, הרי שיש להצביע על נסיבות ברורות המצדיקות סטייה מכלל זה. נסיבות אלה לא הוכחו בפניי ואינני רואה גם הצדקה לסטות ממנו שעה שלא הוכחה איתנות פיננסית.
ממילא גם שלא הוכח או נטען, כי חיוב בהפקדת ערובה יחסום את דרכה של המשיבה לבית המשפט.
ודוק- גם הנטל בשלב זה מוטל על כתפי החברה (ר' רע"א 10376/07 הנזכר לעיל בעניין הנדסה ממוחשבת וההפניות לפס"ד אואזיס המופיעות שם).

אשר לסיכויי ההליך- בהתאם לרע"א 10376/07 הנזכר לעיל, המדובר בפרמטר שאין זה ראוי להיכנס אליו בהרחבה, וודאי בתיק שבו טרם התקיים ולו דיון מקדמי ראשון. קיימות טענות לכאן ולכאן.

המבחן השלישי- המדובר בהליך בסדר דין מהיר שאינו מורכב. הגם שהוצאות המשפט עשויות להיות ריאליות, יש להתאימן לסוג ההליך ולמסגרת הדיונית.
מעת שכך, תוך בחינה מידתית של הדברים סברתי, כי יש להעמיד את הערובה על הסך של 12,000 ₪.

סוף דבר- המשיבה תפקיד בקופת בית המשפט סכום של 12,000 ש"ח להבטחת הוצאות המבקש, ככל שתידחה התביעה והמשיבה תחויב בהוצאות. זאת תעשה המשיבה עד ליום 9 בדצמבר 2018, תוך מסירת הודעה לפיה עשתה כן. ככל שלא תימסר לתיק הודעה על כך עד למועד האמור, תדחה התביעה. אינני עושה צו להוצאות.

המזכירות תדוור את ההחלטה לצדדים ותרשום תזכורת פנימית ביומני ליום 10 בדצמבר 2018 .

ניתנה היום, י"ב כסלו תשע"ט, 20 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.