הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"מ 62283-01-15

בפני
כבוד ה שופטת אפרת בוסני

תובעת

הכשרה חברה לביטוח בע"מ

נגד

נתבעים

1.ברוך יוסף
2.מנורה חברה לביטוח בע"מ

צד ג' חלוד עראד

פסק דין

1. לפניי תביעת שיבוב על סך של 123,170 ₪ בגין נזקי רכוש של רכב המבוטח אצל התובעת בתאונת מיום 27.06.2014 בה היה מעורב רכב הנתבע 1 שבוטח אצל הנתבעת 2 ( להלן: "התאונה"). הנתבעים שלחו הודעת צד ג' במסגרתה נתבע צד ג' לפיצוי ושיפוי הנתבעים בגין כל סכום בו יחויבו בפסק הדין, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין.

תמצית טענות הצדדים
2. אין מחלוקת כי רכב הנתבעים פגע ברכב התובעת מאחור, כשרכב הנתבעים סטה אל נתיב הנסיעה בו היה רכב התובעת בעצירה לפני צומת "אבו כביר", כשאור אדום דולק בכיוון נסיעתו. גדר המחלוקת נוגע לטענת ההגנה שמעלים הנתבעים, לפיה התאונה נגרמה עקב רשלנותו ופזיזותו של רכב צד ג' שהוסע מימין לנתיב נסיעת רכב הנתבעים, התפרץ בפתאומיות לנתיב נסיעת הנתבעים, גרם לרכב הנתבעים לסטות אל נתיב נסיעת רכב התובעת וחצה את הצומת באור אדום ( ראה סעיף 5 לכתב ההגנה).

לצד הכחשת התביעה לגופה, טוען צד ג' בכתב ההגנה כי לא היה מעורב כלל באירוע, ולהעדר מגע בין כלי הרכב של הצדדים לבין רכב הצד השלישי.

3. כן חלוקים הצדדים בשאלת הנזק, תוך שהנתבעים וצד ג' טוענים כי הנזק שנקבע בחוות דעת שמאי התובעת מופרז, להיעדר קשר סיבתי בין הנזק הנטען לתאונה ולהכחשת רכיב ירידת הערך שנקבע בחוות דעת שמאי התובעת. בכתבי הטענות מטעם הנתבעים וצד ג' נטענו עוד טענות לפער הזמנים שבין מועד בדיקת רכב התובעת לבין מועד התאונה, וכי בפועל התובעת שילמה סכומים נמוכים מהסכומים הנתבעים, בהיותה זכאית להנחת חלפים והנחות מוסך. טענות אלה אינן רלוונטיות למחלוקת בתיק זה, ולא אדרש להן.
4. שלושת הנהגים המעורבים בתאונה העידו בפניי וכן הגב' הדר אברהם, עדת ראייה לתאונה שהובאה לעדות על ידי הנתבעים. הנהגים המעורבים הדגימו במכוניות צעצוע את אופן התרחשות התאונה וכן הוגשו טפסי ההודעה מטעם הנהגים ( מסומנים ת/1, נ/1, ג/1, בהתאמה), תמונות הנזק ברכב התובעת ( ת/2) דו"ח פעולה של המשטרה ( נ/2) והודעת הנהג מטעם התובעת במשטרה ( ת/3). באי כוח הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה ואני נדרשת להכרעה.

דיון והכרעה
5. רכב הנתבעים סטה לנתיב נסיעת רכב התובעת שהיה בעצירה במופע אור אדום ופגע ברכב התובעת מאחור (ראו עדות נהג רכב התובעת עמ' 2 שו' 18-19, ועדותו של הנתבע עמ' 3 שו' 12-15). הנתבעים אינם טוענים לאחריות כלשהי של נהג רכב התובעת לתאונה וכשהנתבע נשאל על ידי ב"כ התובעת האם יש לו טענה כנגד נהג רכב התובעת, תשובתו "מה פתאום" (עמ' 3 שו' 26-27) ממחישה זאת.

סלע המחלוקת בתיק, עניינו בטענת הנתבעים כי רכב צד ג' שסטה במהירות לנתיב בו הוסע רכב הנתבעים וחצה את הצומת במופע אור אדום, הוא הגורם לסטיית רכב הנתבעים לנתיב של רכב התובעת ולפגיעה בו, והכחשת צד ג' את המיוחס לו. השאלה אפוא היא האם רכב צד ג' סטה לנתיב נסיעת הנתבעים כגרסת הנתבעים, וככל שכך האם יש לראות בצד ג' בבחינת " גורם זר מתערב", המנתק את הקשר הסיבתי בין הנתבע להתרחשות התאונה. זאת, על אף שלא היה מגע בין רכב צד ג' לבין רכב הנתבעים ורכב התובעת. אקדים ואומר; לאחר שבחנתי את העדויות והמוצגים ואת טענות הצדדים, הגעתי למסקנה לקבל את גרסת הנתבעים לסטיית רכב צד ג' לנתיבם, אולם לא לקבל את הטענה להיות צד ג' בבחינת " גורם זר מתערב" שאחריותו מכרעת להתרחשות התאונה ולנזקי רכב התובעת. אבהיר טעמיי;

6. הנתבע טען בעדותו כי סטה שמאלה לנתיב רכב התובעת ופגע ברכב התובעת, מאחר וביקש להימלט מרכב צד ג' שסטה לנתיב נסיעת רכב הנתבעים מימין. גרסת הנתבע בעדותו לסטיית רכב אחר לנתיב נסיעת רכב הנתבעים, הייתה אחידה בטופס ההודעה (נ/1), ובהתאם ליומן הפעולה של משטרת ישראל (נ/2), גם בגרסה שמסר הנתבע לשוטרים שטיפלו באירוע סמוך לאחר התאונה.

כדברי הנתבע בעדותו: "הגענו לצומת של אבו כביר רמזור אדום, הרכב ב.מ.וו. עצר לפניי ברמזור, אני נסעתי בנתיב מימינו, הוא עצר לפניי, הרמזור היה אדום, אני התקרבתי בנתיב מימינו לחלק האחורי של רכב התובע ואז מימין שלי הפתיע רכב נוסף עבר לפניי ועבר את הרמזור שהוא באדום. כדי לברוח ממנו ברחתי שמאלה ואז התנגשנו עם הפינה השמאלית קדמית שלי בפינה הימנית אחורית של רכב התובע " (עמ' 3 שו' 12-15). הנתבע חזר והבהיר שפגע ברכב התובעת מאחר וברח מהרכב הנוסף (עמ' 3 שו' 25,29), כשלדבריו: "אמרתי שואף לאפס, אני מתקרב לרמזור הסטייה היה מאד מהירה בגלל הפחד. אני פגעתי ברכב התובעת כי נבהלתי וסטיתי ולא בגלל שרכב אחר פגע בי" (עמ' 4 שו' 7-8).

7. גרסה זו של הנתבע, נתמכת בעדות עדת הראייה, הגב' אברהם. עדת הראייה העידה עדות סדורה ואחידה, שמכנותה התרשמתי ונתתי בה אמון. העדה , הבהירה בפתח עדותה כי אין לה קשר עם המעורבים ( עמ' 5 שו' 24) ועדותה לא נסתרה. לדבריה, היא נסעה ברכב מורה נהיגה מאחורי רכב הנתבעים. היה לה שדה ראייה לפנים והיא ראתה רכב שעמד לפנות ימינה, התחרט ובמהירות המשיך בנסיעה לכיוון ישר, ואז רכב הנתבעים שחשש לפגוע באותו הרכב, סטה ופגע ברכב התובעת (עמ' 5 שו' 24-29). העדה חזרה על דברים אלה גם בחקירתה הנגדית (עמ' 6 שו' 17-18) וניכר באופן בו העידה כי מהלך סטייתו של אותו רכב אחר לנתיב הנתבעים היה משמעותי מבחינתה, כך שנשאלה אם רכב הנתבעים לא היה סוטה שמאלה, השיבה: "זה היה נגמר באסון" (עמ' 6 שו' 3).

תמיכה לדברי עדת הראייה בעדותה יש ביומן הפעולה (נ/2) בו צוין על ידי השוטרים שטיפלו בתאונה סמוך לאחר התרחשותה אותה גרסה של עדת הראייה, כדלקמן: "... ולטענת עדת הראיה שנסע ברכב בסמוך, ברכב אחר מסר כי ראתה רכב אשר סטה מנתיב, גרם לתאונה וברח מהמקום וברמזור אדום מס' הרכב 5731651"... מס' רכב זה הוא רכב צד ג'. מדובר בגרסה אוטנטית ובסמוך לתאונה של עדה ראיה ניטראלית בפני השוטרים, ואני מייחסת לה משקל רב, התומך, אף הוא בקבלת עדותה של עדת הראיה שמכנותה התרשמתי. בהקשר זה אציין כי לא ראיתי לגרוע מהאמון שאני נותנת בעדות עדת הראייה, למרות דברי הנתבע בחקירתו כי שוחח עם עדת הראייה טרם עדותה, ודיבר אתה בעניין התאונה, וכדבריו: "נזכרנו ביחד מה היה" (עמ' 5 שו' 16). עדת הראייה הכחישה נחרצות שדיברה עם הנתבע על התאונה והבהירה: "לא דיברתי עם הנתבע על התאונה. אני לא מכירה אותו וגם לא זכרתי שזה שהוא" ( עמ' 7 שו' 4-5) וכשנאמר לה שהנתבע העיד שהם דיברו על התאונה חזרה העדה על עמדתה: "לא דיברנו על התאונה" ( עמ' 7 שו' 8). עדת הראיה מסרה בעדותה גרסה שאת עיקריה, על פי יומן הפעולה ( נ/2) מסרה לשוטרים סמוך לאחר התאונה. בנוסף, עדת הראייה, כפי שיפורט להלן, לא היססה בעדותה לחלוק על עדות הנתבע בנוגע לנתיב נסיעת רכב הנתבעים, ולא ראיתי לגרוע ממשקל דבריה, בשל דברי הנתבע בנוגע לפרטי שיחתם, אותה מכחישה העדה.

8. תמיכה נוספת בגרסת הנתבע לסטיית רכב צד ג' לנתיבו יש בעדות נהג רכב התובעת. הגם שנהג רכב התובעת העיד שלא ראה את הרכב האחר, את סטייתו, או את חצייתו את הצומת ברמזור אדום, נהג רכב התובעת ידע לומר כי הנתבע טען בפני השוטרים שהגיעו למקום "..שמישהו או משהו גרמו לו לסטות" (עמ' 2 שו' 20). ניתן להבין כי נהג רכב התובעת שהיה בעצירה והמתין להתחלפות הרמזור, לא שת ליבו לנעשה בנתיבים אחרים, אולם עדות נהג התובעת כי הנתבע חזר על גרסת סטיית הרכב האחר לנתיבו סמוך לאחר התאונה, תומכת אף היא בקבלת גרסה זו.

9. צד ג' טען בעדותו כי אינו זוכר את התאונה, כשלדבריו: "אני לא זוכר את התאונה. לא זוכר איזה תאונה זו. אני בא מבאר שבע. אני לא פגעתי באף אחד. היה לי הונדה סיביק. אני לא זוכר את התאונה. לא הייתי מעורב בתאונה. לא ראיתי תאונה ולא ראיתי כלום" ( עמ' 8 שו' 6-8). קשה לייחס משקל רב לעדותו של צד ג', שנה לאחר מועד התאונה ולקבוע על יסודה ממצאים, כשמנגד קיימת גרסה אוטנטית אחרת של הנתבע ושל עדת הראייה ביומן הפעולה ( נ/2). גרסה עליה חזרו הנתבע ועדת הראייה בעדותם, ואותה אני מקבלת. ייאמר כי בהקשר לגרסת צד ג' לא ניתן להסתמך על טופס ההודעה שהוגש מטעמו ( ג/1), לאחר שצד ג' כפר בחקירתו הנגדית בטופס ההודעה וטען לגביו: "אני לא יודע מה זה הנייר הזה. אני לא חתום עליו" ( עמ' 8 שו' 18).

10. שאלה נוספת נוגעת לזיהוי הרכב שסטה וחצה את הצומת באדום, כרכבו של צד ג'. צד ג' לא כפר בהימצאותו במקום, אולם טען כי לא סטה, אינו זוכר ולא ראה תאונה. בדו"ח הפעולה מפורט מס' רישוי רכב צד ג' כרכב המעורב, כפי שנמסר על ידי עדת הראייה לשוטרים סמוך לאחר התאונה. עדת הראייה הבהירה בעדותה ובחקירתה הנגדית שראתה בעיניה, יחד עם מורה הנהיגה עמו נסעה מאחורי רכב הנתבעים את מס' הרישוי של רכב צד ג', ורשמה אותו ( עמ' 6 שו' 10) וכשנשאלה מי ראה את מספר הרישוי השיבה: "שנינו ביחד, הוא הקריא ואני הייתי ואני הייתי צריכה להתכופף כדי לרשום. מורה הנהיגה ראה ואני הסתכלתי על המספר הסופי. גם אני ראיתי את כל המספר וגם את מה קרה. אחרי שהוא חצה ראיתי את המספר הסופי, תוך שהוא הקריא לי ראיתי את המספר. ראיתי בעיניים שלי את כל הספרות, רשמתי בפתק ונתתי את הפתק לנתבע, חיכנו איתו למשטרה..." (עמ' 6 שו' 12-15). מדובר בעדה ניטרלית, שאין לה, או למצער לא הוכח שיש לה, קשר עם מי מהמעורבים. עדות עדת הראייה בנוגע לפרטי רישוי רכב צד ג' כרכב שסטה לנתיב הייתה אחידה, סדורה ומעוררת אמון. על פי יומן הפעולה ( נ/2) העדה מסרה את פרטי הרישוי של רכב צד ג' לשוטרים סמוך לאחר התאונה. כך שלעמדתי הנתבעים הרימו את הנטל המוטל עליהם, כדי מאזן ההסתברויות במשפט האזרחי, להוכחת טענתם כי צד ג' הוא נהג הרכב האחר שסטה לעבר רכב הנתבעים, הגם שעדת הראייה לא יודעה לזהות את סוג הרכב.

לאור עדותה של עדת הראיה כי ראתה בעצמה את מס' רישוי רכב צד ג', אותו רשמה, אינני דנה לכף חובה את הנתבעים על כי לא זימנו לעדות גם את מורה הנהיגה, שברכבו נסעה עדת הראייה.

11. תקנה 40( א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 קובעת: "לא יסטה נוהג רכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון". מסקנתי אפוא היא, כי רכב צד ג' שהחל בפנייה ימינה סטה במהירות לנתיב בו הוסע רכב הנתבעים, לאחר שהתחרט וביקש לחצות את הצומת בנסיעה בכיוון ישר. התנהגות זו של צד ג' עומדת בניגוד לתקנה 40( א) לתקנות התעבורה, ומצביעה על תרומתו של צד ג' להתרחשות התאונה. אלא שבחינת העדויות והראיות שהונחו בפני, אין בו לקבוע כי אחריותו של צד ג' היא הסיבה המכרעת לתאונה, בבחינת גורם מתערב המביא לניתוקו של הקשר בסיבתי בין התנהגות הנתבע לתאונה.

12. התאונה ארעה לפני צומת "אבו כביר" בחולון, בכביש בו יש שלושה נתיבים לכיוון נסיעה ישר, כשבנתיב הימני סמוך לצומת, יש פנייה ימינה ובהמשכה ממשיך הנתיב לנסיעה לכיוון ישר. כך העידה עדת הראייה וכך עולה מתמונת זירת התאונה באתר " גוגל מפות" במחשב בית המשפט. עדת הראיה הבהירה בעדותה כי נסעה בנתיב של רכב הנתבעים, מאחורי רכב הנתבעים ( עמ' 5 שו' 30) וכי רכב הנתבעים הוסע בנתיב הימני מבין שלושת הנתיבים לכיוון ישר, ורכב צד ג' לאחר שפנה ימינה והתחרט, סטה לנתיב " הצמוד אליו" הוא הנתיב הימני ביותר בו הוסע רכב הנתבעים ( עמ' 6 שו' 19-20). לדברי עדת הראיה: "רכב הנתבע נסע ברכב הנתיב הימני מימינה. בנתיב מימין לא היה רכב זה היה הנתיב של צד ג'. יש שלושה נתיבים ולא ארבעה נתיבים. אחד ימינה ושלושה נתיבים ישר. הנתיב הימני הוא לימין וגם ישר" (עמ' 7 שו' 1-3). עדות זו יש בה הגיון, שכן השכל הישר מחייב שרכב צד ג' שעל פי המסקנה אליה הגעתי פנה ימינה בנתיב הימני והתחרט וביקש להמשיך בנסיעה לכיוון ישר ולחצות את הצומת, יעשה זאת, לאור קרבת הפנייה ימינה לצומת, מהנתיב הצמוד לנתיב הפנייה ימינה- הוא הנתיב הימני המוביל לכיוון ישר- ולא יסטה לנתיב אחר.

13. עדת הראייה הבהירה בחקירתה, כי עובר לתאונה רכב הנתבעים הוסע בנתיב בימני, רכב התובעת היה בנתיב השמאלי והנתיב האמצעי הפריד ביניהם. בשל חשיבות העניין אביא את הדברים בשלמותם.
ש. באיזה נתיב היה רכב התובעת
ת. הוא היה בנתיב השמאלי.
ש. הרכב המסחרי שפגע בו
ת. הוא היה בימני.
ש. ביניהם יש נתיב אמצעי.
ת. כן. ( עמ' 6 שו' 25-30)

עדות זו של עדת הראיה הניטרלית שהובאה לעדות על ידי הנתבעים, עדיפה עלי מאשר עדותו של הנתבע לפיה רכב הנתבעים הוסע לפני התאונה בנתיב האמצעי, מימין לרכב התובעת ( עמ' 3 שו' 13-14), ואותה אני מקבלת.
14. עדות זו של עדת הראייה מסתברת יותר עם עוצמת הנזק ברכב התובעת, מאשר גרסת הנתבע, שעדותו בנוגע למהירות נסיעת רכב הנתבעים עובר לתאונה לא הייתה אחידה וגרסתו באשר לנתיב בו הוסע רכב הנתבעים ומהירות נסיעתו אינה סבירה. בעוד שביומן הפעולה ( נ/2) גרסת הנתבע הייתה כי רכב הנתבעים היה בעצירה ברמזור אדום, בעדותו לא טען הנתבע כי רכב הנתבעים היה בעצירה, אלא לדבריו היה במהירות " אפס. יש רמזור אדום. אני מאט לעצור ברמזור אדום" (עמ' 4 שו' 3). עדת הראייה, לא החזיקה אחרי הנתבע וטענה בעדותה כי רכב הנתבע הוסע במהירות סבירה ( עמ' 7 שו' 21).

15. רכב התובעת, ואין על כך חולק הוסע בנתיב השמאלי ועל פי עדות נהג רכב התובעת היה הרכב הראשון בנתיבו ( עמ' 1 שו' 19). רכב הנתבעים לפני התאונה, על פי עדות הנתבע התקרב עם חלקו הקדמי לחלק האחורי של רכב התובעת שהיה בעצירה לפני רמזור ( עמ' 3 שו' 12-13). בתאונה ניזוק רכב התובעת בצד הימני אחורי בעוצמה רבה. נזקי התיקון של רכב התובעת, על פי חוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה, הוערכו בסך של 75,723 ₪ בתוספת ירידת ערך ובתמונות הנזק ( ת/2) נראים סימני מעיכה קשים בפח במוקד ימין אחורי של רכב התובעת. עוצמת הנזק ברכב התובעת והיקפו, אינם סבירים לסטייה של רכב הנתבעים במהירות אפס, כדי עצירה, מהנתיב שמימין לנתיב רכב התובעת, כגרסת הנתבע. נזקים כאלה מסתברים יותר עם עדותה של עדת הראייה כי רכב הנתבעים היה בנסיעה ( עמ' 7 שו' 21) וסטה מהנתיב הימני ביותר לנתיב השמאלי בו היה רכב התובעת בעצירה. כך שלמעשה רכב הנתבעים חצה שני נתיבים כשפגע ברכב התובעת. בנוסף עוצמת הפגיעה ברכב התובעת, ומסקנתי כי רכב הנתבעים סטה מהנתיב הימני מבין שלושה נתיבים לנתיב השמאלי בו היה רכב התובעת, תומכת בכך כי רכב הנתבעים, עובר לתאונה, נסע במהירות גבוהה, וזאת כמסקנה מסתברת מחומר הראיות.

כשהנתבע מתבקש להבהיר בעדותו כיצד ייתכן שנסע במהירות אפס ונמצא 4-5 מטרים מאחורי רכב התובעת ומימינו כגרסתו, גרם רכב הנתבעים לנזק של מאה אלף ₪, משיב הנתבע: "אמרתי שואף לאפס, אני מתקרב לרמזור הסטייה היה מאד מהירה בגלל הפחד. אני פגעתי ברכב התובעת כי נבהלתי וסטיתי ולא בגלל שרכב אחר פגע בי" (עמ' 4 שו' 7-8) ובהמשך לאותה שאלה, השיב: "לא יודע. אני לא שמאי ( שו' 14). הסברו של הנתבע היה מתחמק ולא מניח את הדעת.

16. לאור מסקנתי כי רכב הנתבעים סטה מהנתיב הימני ביותר מבין שלשה נתיבים לנתיב השמאלי ביותר בו היה רכב התובעת בעצירה, וחצה למעשה במהירות נסיעה גבוהה שני נתיבים כשפגע ברכב התובעת מאחור, הגם שאני מקבלת את גרסת הנתבע רכב הנתבעים לסטיית רכב צד ג' במהירות ובפתאומיות לנתיב בו הוסע רכב הנתבעים, מירב האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של הנתבע ואין לראות בצד ג' את הגורם המכריע להתרחשותה, באופן שיפטור את הנתבע מאחריות.
17. סעיף 64 (2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], 1968 מעגן את דוקטרינת "הגורם הזר המתערב" לפיה, מי שגרם לנזק באשמו יהיה פטור, באם אשמו של אחר היה הסיבה המכרעת לנזק. הפסיקה קובעת כי רשלנותו של האחד אין בה בהכרח לבטל את הקשר הסיבתי לתוצאות רשלנות של השני, אם הגורם הרשלני הראשוני יכול היה לצפות מראש את מעשה הרשלני האחר וכי על מנת שינותק הקשר הסיבתי על הגורם הזר להיות אירוע שמחוץ לצפייה הסבירה.

בע"א 8199/01 עיזבון המנוח עופר מירוזל ואח' נ' מירו (10.3.2003) נקבע:
"התערבותו של גורם זר בין מעשה ההתרשלות לבין התרחשות הנזק אין בה, כשלעצמה, כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין השניים. השאלה היא תמיד, אם התערבות זו צפויה היא אם לאו... במקום שהתערבותו של הגורם הזר צפויה היא, אין בה כדי לנתק את הקשר הסיבתי. במקום שההתערבות אינה צפויה, יש בה כדי לנתק את הקשר הסיבתי... הצפיות הרלוואנטית "איננה ראיית הנולד מדוייקת של כל פרטי הענין אלא ראייתו בקווים כלליים בלבד. זאת לגבי האירוע המהווה את הרשלנות, לא כל שכן לגבי תוצאותיו" (פסקה 5).

18. השאלה האם אשמו של אדם אחר הייתה הסיבה המכרעת לנזק, כאמור בסעיף 64(2) ל פקודת הנזיקין, נבחנת בשלושה מבחנים חלופיים: מבחן הצפיות- עניינו בשאלה האם המזיק, כאדם סביר היה צריך לצפות שהתרשלותו תגרום נזק לניזוק ובמקרה של התערבות גורם זר, נשאלת השאלה האם התערבות הגורם הזר היא בגדר הצפיות הסבירה. מבחן הסיכון - עניינו בשאלה האם התוצאה המזיקה היא בגדר הסיכון שיצרה התנהגות המזיק. על פי גישה זו, מתקיים הקשר הסיבתי המשפטי, אם התוצאה המזיקה היא בתחום הסיכון שיצרה התנהגותו של המזיק, גם אם התוצאה המזיקה נגרמה בשל התערבותו של גורם זר. מבחן השכל הישר- עניינו בשאלה, האם כל התכונות המציינות את הרשלנות בהתנהגות המזיק, תרמו בפועל להתהוות הנזק וכאשר מדובר בגורם זר, השאלה היא האם התערבותו שוללת, באופן הגיוני, את קיומו של הקשר (ע"א 576/81 בן שמעון נ. ברדה, פ"ד לח (3)1 (1984) (להלן: פסקה 7 לפסק הדין). הצפיות הנדרשת אינה צפיות מדויקת של פרטי האירוע, אלא צפיות לאופיו הכללי של האירוע ועפ"י תכונותיו העיקריות )שם בפסק הדין פסקה 9).

19. בפסיקה נקבע, לא אחת, כי נהיגה בכביש טומנת בחובה אירועים שונים, שאף אם לא קיימת החובה לצפות אותם באופן ספציפי, ניסיון החיים מלמד כי מדובר בתופעה מוכרת ויש להביא בחשבון את התרחשותם של סיכונים אלה בעת נהיגה בכביש. בעניין ע"פ 84/85, בן שמואל ליכטנשטיין נ. מדינת ישראל פ"ד מ (3) 141, 154 (1986), קובע בית המשפט העליון:
"נהג הנוהג בכביש, אפילו בתנאים אופטימליים שתוארו, עשוי להיתקל באירועים שונים, שאף כי אין לומר שחובה עליו לצפות איזה מהם באופן ספציפי, הרי הם מהווים חלק מהסיכונים הרגילים והנורמליים, כרוכים בנהיגה בדרכים. כך למשל הימצאות כתם שמן בכביש או שברי זכוכית או בעל חי החוצה את הכביש באופן פתאומי או תקר בצמיג או אירועים אחרים כיוצא באלה, שניסיון החיים מלמד, שהם תופעה מוכרת בכביש. נהג סביר אינו יכול, ואינו חייב, לכן, לצפות שבמקום מסוים בכביש יקרה אירוע ספציפי זה או אחר כגון אלה. אך הוא חייב להביא בחשבון את האפשרות שאירוע מסוג זה עלול לקרות לו במהלך הנסיעה. ככל שהינו נוהג במהירות רבה יותר, כך יקשה עליו לשלוט במכוניתו, אם יתקל באיזה מסיכוני דרך אלה..."

20. לכאורה נראה סביר להניח שנהג הנוסע בנתיבו ומבחין ברכב הסוטה בפתאומיות לנתיב נסיעתו, ייבהל מהרכב הסוטה לנתיבו ויסיט את רכבו כדי למנוע את התאונה עם הרכב שסטה לנתיבו, אולם לא אחת סטייתו של הנהג שהסיט רכבו בשל רכב אחר תיחשב כהפעלת שיקול דעת שגוי וכהתנהגות לא סבירה. כפי שנקבע בע"א 315/70 אטיאס נ' פורת, פ"ד כה (1) 365, 370-371 (26.01.1971):
"ברור שאין לקבוע מראש כללי התנהגות של נהג בשעת דוחק ויש להתייחס לכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו. לא פעם התנהגות הנהג היא על הגבול בין מקרה של שיקול-דעת מוטעה ובין התנהגות לא סבירה בנהיגת כלי רכבו. כמובן שאין למדוד את התנהגותו של הנהג לפי כללים מדוקדקים שקל לקבעם לאחר מעשה, אך לא תמיד גם נהג סביר יפעל לפיהם בעת המקרה כשהוא פועל בלחץ המאורע ובדוחק הרגע".

21. במקרה דנן, סבורני כי הנתבע הפעיל שיקול דעת מוטעה ולא סביר בסטייתו לנתיב נסיעת בו היה רכב התובעת בעצירה, וכי הנתבע אחראי לתאונה ולנזקי רכב התובעת בתאונה. גם אם בעת שרכב הנתבעים נוסע בנתיבו לכיוון ישר לפני הצומת, רכב צד ג' סטה במהירות מהפנייה ימינה לנתיב הנסיעה של רכב הנתבעים לפניו, רכב צד ג', אליבא גרסת הנתבע ועד הראייה לא עצר אלא המשיך בנסיעה ואף חצה את הצומת באדום, ואילו הנתבע סטה שני נתיבים לשמאלו ופגע ברכב התובעת. הנתבע לא הוכיח כי נקט באמצעי אחר למניעת פגיעה ברכב התובעת שהיה בעצירה שני נתיבים משמאלו ולפניו. רכב הנתבע לא בלם, ומעוצמת הפגיעה ברכב התובעת ניתן ללמוד כי רכב הנתבעים נסע במהירות על אף שהתקרב לצומת עם מופע אור אדום. סטייתו של רכב הנתבעים מהנתיב הימני ביותר לנתיב השמאלי מבין שלושה בו היה רכב התובעת, למרות סטיית רכב צד ג' שהמשיך בנסיעה, אינה סבירה ואלמלא מהירות נסיעתו של רכב הנתבעים, ואילו הנתבע נקט בזהירות סבירה כשהוא מתקרב לצומת בה מופע אור אדום, מאט את מהירות נסיעתו ואף עוצר או למצער סוטה לנתיב האמצעי ולא לנתיב השמאלי בו היה רכב התובעת, היה בידי רכב הנתבעים למנוע או להקטין את פגיעה ברכב התובעת שהיה בעצירה שני נתיבים לשמאלו.

22. מכאן, לעמדתי אין בסטיית רכב צד ג' לנתיב נסיעת רכב הנתבעים כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין התנהגות הנתבע, סטייתו שמאלה תוך חציית שני נתיבים, לבין הפגיעה ברכב התובעת.

23. שאלה נפרדת נוגעת ליחסים שבין הנתבעים לבין הצד השלישי, לאור ההודעה לצד שלישי, ובמסגרתם בנסיבות המקרה ולאור המפורט לעיל, לצד ג' אשר סטה לנתיב נסיעת רכב הנתבעת וגרם לסטייתו, אחריות לשיפוי הנתבעים בשיעור של 30%.

24. אשר לנזק, התובעת צירפה לכתב התביעה חוות דעת שמאי בדבר הנזק הישיר של רכב התובעת בגין תיקון וירידת ערך וכן אסמכתאות לתשלום. לבד מהכחשת הנזק, הנתבעים וצד ג' לא הציגו חוות דעת נגדית ואף לא ביקשו לחקור את שמאי התובעת. כך שחוות דעת שמאי התובעת, שקביעותיה הן קביעות שבמומחיות, לא נסתרה ואין לקבל את טענות הנתבעים וצד ג' בנוגע לרכיביה.

סוף דבר
25. אשר על כן התביעה מתקבלת, הנתבעים, יחד ולחוד, ישלמו לתובעת את סך של 123,170 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, וכן שכר העד כפי שנפסק בדיון, אגרת בית המשפט ושכ"ט עורכי דין בשיעור של 11.7%.

26. ההודעה לצד שלישי מתקבלת בחלקה, צד ג' ישלם לנתבעים סך שך 36,951 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, וכן שכר העדה כפי שנפסק בדיון, אגרת בית המשפט בגין הליכי צד ג' ושכ"ט עורכי דין בשיעור של 11.7%.

ניתן היום, כ"ה אלול תשע"ו, 28 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.