הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"מ 60427-12-17

לפני כבוד הרשמת הבכירה ויג'דאן חליחל

התובעת

1.הכשרה חברה לביטוח בע"מ
2.יעל שחר

נגד

הנתבעים

1.ליאור בנשימול
2.יוסף בנשימול
3.איילון חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

1. זוהי תובענה בגין נזק נטען שנגרם לרכב מדגם טיוטה (מ. ר. 88-631-79) בבעלות התובעת 2 ואשר בוטח על ידי התובעת 1 (להלן: רכב התובעות).
התביעה הוגשה בסכום של 1,926 ₪, כאשר סך של 936 ₪ נטענו לזכות התובעת 1 (531 ₪ נזק, בקיזוז השתתפות עצמית ו-405 ₪ בגין שכ"ט שמאי) ו-990 ₪ לזכות התובעת 2 (בגין השתתפות עצמית).

2. לטענת התובעות, ביום 3.8.2017 חנה רכב התובעות בצדו של כביש חד סטרי צר ברחוב בילינסון בקרית אונו. התובעת 2 פתחה את דלת כדי לצאת מהרכב, לאחר שווידתה כי הרחוב ריק מרכבים . לפתע, נטען, הגיח רכב הונדה (מ. ר. 50-391-31) נהוג על ידי הנתבע 1, ובבעלות הנתבע 2 ואשר בוטחה על ידי הנתבעת 3 (להלן: רכב הנתבעים), לאחר סיבוב פניה לרחוב עמידת רכב התובעות, ובחוסר זהירות פגע ברכב התובעות אשר היה כבר עם דלת פתוחה וגרם לו לנזקים.

3. בכתב הגנת הנתבעים נטענה גרסה אחרת לאופן התרחשות התאונה. שם נטען, כי בעוד רכב הנתבעים נוסע , נפתחה לפתע דלת רכב התובעות ובכך נגרמה התנגשות בלתי נמנעת בין הרכבים.
לחילופין, ייחסו הנתבעים לתובעים רשלנות תורמת בשיעור של 99%.

4. בנוסף הוגשה תביעה בבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב יפו (ת"ק (תביעות קטנות ת"א) 48882-10-17 בנשימול נ' שחר (פורסם במאגרים המשפטיים; 1.8.2018); להלן: התיק המקביל), העוסקת באותו אירוע. שם, תבע הנתבע 1 דכאן – את התובעות דכאן (מאוחר יותר, ומאחר שהנתבע 1 אינו הבעלים של רכב הנתבעים, תוקן כתב התביעה על דרך שינוי שם התובע שם – לנתבע 2 דכאן (החלטת כבוד הרשם הבכיר אריה דורני-דורון מיום 14.6.2018).

ביום 14.6.2018 התקיים דיון במעמד הצדדים, במסגרתו נשמעו עדויות הנהגים – התובעת 2 מחד, והנתבע 2 מאידך. הצדדים הסכימו למתן פסק דין לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984.

5. ביום 1.8.2018 ניתן פסק הדין בתביעה המקבילה, שם נקבע כי התביעה תתקבל בניכוי 15%. נקבע שם "כי קיימת חלוקת אחריות בין הצדדים: 85 אחוזים על הנתבעת ו 15% על נהגת רכב התובע".

6. ביום 11.12.2018 התקיים דיון לפני בתובענה זו. הצדדים וויתרו על העדת הנהגים וסיכמו את טיעוניהם בעל פה.

7. ב"כ הנתבעים הדגיש בסיכומיו, כי קביעת אחוזי אשם תורם נמוכים – לא יכולה , אפריורית, להוות קביעה המעגנת אשם יוצר אחריות. מכאן, שדינה של תובענה זו להידחות, ככל שהתובעות כאן מייחסות 15% אשם יוצר אחריות לנתבעים כאן על בסיס פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בתיק המקביל. עוד נטען, כי קבלת התביעה – בהתאם לפרופורציות אלה – משמעה קבלה תובענה זו בסכום של כ-200 ₪. דבר זה, נטען, ייצור הכבדה ועלויות מיותרות למבוטח הנתבעים – הוא הנתבע 1 – באשר פרמיות הביטוח יועלו בגלל קבלת תובענה זו.

8. ב"כ הנתבעים הרחיב עוד, כי פסיקת בית המשפט העליון בפרשת קסברי (רע"א 2809/18 קסברי נ' רוזן (פורסם במאגרים המשפטיים; 26.11.2018)), היא בגדר הנחיה לבתי המשפט לקבוע, בייחוד בתובענות הנוגעות לנזקי רכוש ברכבים – האם אשם תורם הוא גם אשם יוצר אחריות ואם לאו. אין בו, נטען, כדי להביא בהכרח לקביעה, כי ככל שנקבע אשם תורם ללא ציון מפורש שזה אינו יוצר אחריות – כדי להביא למסקנה כי הוא בהכרח יוצר אחריות. בייחוד, נטען, כאמור, הדבר נכון לגבי אחוזי אשם תורם נמוכים דוגמת המקרה דנן.

9. ב"כ התובעת הציג בסיכומיו קו טיעון שונה. כך נטען, כי עצם העובדה כי בית המשפט לתביעות קטנות חילק את האחריות – במילים אלה ממש – מצביעה, כי 15% הם אשם יוצר אחריות ולא רק אשם תורם. מכאן, ובהתאם לפסיקת בית המשפט העליון בפרשת קסברי, יש לייחס לנתבעים כאן אשם יוצר אחריות של 15%.

10. אכן, פסק דינו של בית המשפט העליון בפרשת קסברי לא קבע מבחן למענה על שאלה האם אשם תורם יוצר בהכרח, או לא יוצר בהכרח, אשם יוצר אחריות. אדרבה, כפי שנקבע, הדבר תלוי בנסיבות העניין. כך, ייתכנו נסיבות בהן אשם תורם יהיה שווא ערך לאשם יוצר אחריות. מאידך, ייתכנו מקרים שגם אשם תורם גבוה – יחסית – לא ייצור אשם יוצר אחריות. הכל, כאמור, תלוי נסיבות ותרומתו של משתתף כזה או אחר באירוע.

11. עיון בפסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בתיק המקביל מובילה למסקנה, בין היתר על בסיס הממצאים העובדתיים ששימשו את בית המשפט לתביעות קטנות בהנמקת תוצאתו, כי יוחס אשם יוצר אחריות לשני הנהגים. משכך, חלוקת האחריות של 15-85 אחוזים ייחסה 15% אשם תורם שהוא גם אשם יוצר לנתבעים דכאן.

12. טענת הנתבעים מגלמת למעשה טענה של העדר קשר סיבתי משפטי, שכן הסיכון שיצר נהג הנתבעים לא היה קשור להתרחשות האירוע. אין לקבל טיעון זה. לצד העובדה שאופן השימוש ברכב התובעים – פתיחת הדלת ללא תשומת לב, ואף לאחר מכן – השארתה פתוחה לזמן מה (כפי שקבע בית המשפט לתביעות קטנות בתיק המקביל) – הוא אכן סיכון יוצר אחריות. אלא שגם נהג רכב הנתבעים יצר סיכון, שאינו תלוי כלל בסיכון שנוצר כתוצאה מפתיחת הדלת של רכב התובעות: נסיעה לא זהירה בכביש צר מבלי לשים לב לתנאי הדרך. אכן, אילו לא הייתה נפתחת הדלת ברכב התובעות – לא הייתה מתרחשת התאונה. עם זאת, גם אילו רכב הנתבעים היה נהוג בצורה זהירה – לא הייתה זו מתרחשת. מכאן, שהאשם שיוחס לרכב הנתבעים בת יק המקביל הוא לא רק אשם תורם אלא גם אשם יוצר אחריות. הקשר הסיבתי המשפטי קיים גם קיים, שכן בחינתו לפי מבחן הסיכון המקובל לבחינתו של קשר סיבתי משפטי מביא לתשובה חיובית: "...הנזק מושא התביעה היה התממשות של סיכון בר-צפייה ובלתי סביר" (ישראל גלעד דיני נזיקין - גבולות האחריות 570 (תשע"ב-2012)).

12. בהינתן האמור לעיל – הרי שיש מקום לקבל את התביעה בגובה 15% מסכום התביעה שנתבע.
על כן, הנתבעים ישלמו – לתובעת 1 סך של 140 ₪, ולתובעת 2 סך של 148 ₪.
סכומים אילו יישאו הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (28.12.2017).

13. בהינתן תוצאה זו, בהינתן כי מדובר על התדיינות שניה באותו אירוע, בהינתן סכום התביעה – מחד, וסכום פסק הדין – מאידך, וכן בהעדר דיון הוכחות בו נחקרו עדים, הרי שראיתי לפסוק לזכות התובעת הוצאות בסכום של 752 ₪ (סכום האגרה ששולמה, ממנה לא יכלו התובעת להימנע, הגם שמדובר על סכום תביעה נמוך), וכן שכ"ט עו"ד התובעות בסכום של 794 ₪.

בקביעת סכום שכר הטרחה התחשבתי בין היתר באמור לעיל לעניין ההוצאות, וכן לסכום שכר הטרחה המומלץ לפי כללי לשכת עורכי הדין (כללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), תש"ס-2000).

14. הסכומים האמורים ישלמו תוך 30 ימים שכן אחרת יישאו הצמדה וריבית פיגורים מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"ט טבת תשע"ט, 27 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.