הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"מ 56279-02-18

לפני כבוד השופט נצר סמארה

תובעים
נתבעים שכנגד

1.מנורה מבטחים ביטוח בע"מ
2. חן פאר
ע"י ב"כ עוה"ד בני אפריאט

נגד

נתבעים
תובעת שכנגד

  1. חיים לוי
  2. ביטוח חקלאי – אגודה שיתופית מרכזית בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד גיא בני משה

פסק דין

1. לפניי תביעה ותביעה שכנגד, בסדר דין מהיר, לחיוב בפיצוי כספי בעקבות נזקי רכוש על רקע תאונת דרכים.

תאונת הדרכים ארעה ביום 17.10.2017 בין כלי רכב, מ"ר 93-575-54 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי התובעת 1 בביטוח נזקי רכוש לרבות ביטוח אחריות לנזקי צד ג' ובבעלות התובע 2 ונהוג בידיו הם גם הנתבעים שכנגד (להלן: "רכב התובעים") לבין כלי רכב, מ"ר 26-867-73 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 והתובעת שכנגד בביטוח נזקי רכוש לרבות ביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2. אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא המחלוקת היא בשאלת האחריות לקרות התאונה ובשאלת היקף הנזק שנגרם לתובעים בשתי התביעות.

3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוצגו ראיות הצדדים והעידו נהגי הרכבים המעורבים בתאונה שני עדי ראייה מטעם התובעים ועדת ראייה אחת מטעם הנתבעים שישבה לצד הנהג ברכב הנתבעים בעת התאונה.

4. עוד בפתח ישיבת ההוכחות הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחות אותה או לקבלה באופן חלקי.

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה, נסיבות התרחשותה ולמוקדי הנזק בכלי הרכב, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעות להתקבל חלקית, באופן שנהג רכב הנתבעים יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 25% ונהג רכב התובעים יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 75%.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית בלבד כדלקמן:

5.1. מעיון במוקדי הנזק ברכבים ולאור אופי הנזקים, עולה כי דלת השמאלית הקדמית של רכב התובעים אכן הייתה פתוחה טרם בואו של רכב הנתבעים.

אלא שלא הייתה כל סיבה סבירה להותיר את דלת הנהג ברכב התובעים פתוחה ובכך למעשה להגביר את הסיכון בהתרחשות התאונה. פתיחת דלת הנהג מבלי שיש לנהג הרכב כוונה לצאת ממנה באופן מידי (כמובן לאחר שתנאי הכביש מאפשרים זאת), וזאת רק כדי שהדיבורית ברכבו לא תיכבה, היא מנוגדת לחובת הזהירות שיש לנהג רכב. כבר הדגשתי במספר פסק דין שעסקו בתאונות דרכים הנגרמות אגב פתיחת דלת, כי ככלל שיקולי נוחות בפתיחת הדלת הפונה לכביש לא צריכה לגבור על שיקולי הזהירות באקט שכזה. בנסיבות העניין, פתיחת הדלת הנהג רק כדי להמשיך לשוחח בדיבורית היא שיקול של נוחות גרידא. באותה מידה יכול היה נהג רכב התובעים לפתוח את הדלת הימינית הקדמית ברכבו על מנת שהדיבורית לא תיכבה, ובכך למנוע את הסיכון הכרוך בהותרת דלת הפונה לכביש פתוחה.

יוטעם כי אני בספק כי העדים מטעם נהג רכב התובעים ראו את רגע התאונה להבדיל משמיעת רעש התאונה שלאחריה נוכחו לדעת כי נגרמה התאונה.

5.2. משכך, עיקר האחריות לקרות התאונה חל על נהג רכב התובעים. עם זאת, איני פוטר את נהג רכב הנתבעים מאחריות לקרות התאונה.

5.3. סבורני כי נהג רכב הנתבעים לא נתן דעתו לדלת הפתוחה של רכב התובעים לפני שהתקרב לרכב התובעים, לא בכדי גרסאותיהם של נהג רכב הנתבעים ושל רעייתו בעניין זה היו מהוססות ומעורפלות למדי.

5.4. באשר למחלוקת בעניין היקף הנזקים הנטען, אומר שמאחר שהנזקים הנטענים שנגרמו לרכבים המעורבים בתאונה, נתמכים בחוות דעת שמאיות ובאסמכתאות המתאימות, ומאחר שהצדדים שכנגד לא הגישו שומה נגדית, שככלל באמצעותה ניתן היה לסתור את גובה הנזק, ומאחר שהצדדים שכנגד אף לא ביקשו לחקור את שמאי הצד השני על חוות דעתו, הרי שסכומי התביעות, למעט ראשי הנזק בדבר הפסד הנחת היעדר תביעות ובטלה וטרדה שבתביעה העיקרית, בדין יסודם.

לגבי ראש הנזק הפסד הנחת היעדר תביעות, מדובר בנזק עתידי אשר טרם התגבש. התובעים לא צירפו כל אסמכתא בדבר ההפסד בפועל. מכאן, שלא ניתן לאשר ראש נזק זה. ברי כי עם התגבשות ההפסד, וכנגד הצגת אסמכתא על הפסד בפועל ישלמו הנתבעים בגין הפסד זה בהתאם לגובה ההפסד בפועל.

לגבי ראש הנזק בטלה וטרדה, לא ברור מה הנזק שנגרם לתובע 2, אף הנזק לא פורט כלל ועיקר ונראה כי מדובר בניסיון לנפח את התביעה גרידא.

משכך, יש להפחית ראשי נזק אלו מסכום התביעה העיקרית, כמו גם את רכיב הפרשי הצמדה וריבית המשוערך בין היתר על בסיס ראשי הנזק לעיל שלא הוכחו.

אשר על כן, דין התביעה והתביעה שכנגד, להתקבל חלקית, כפי שנקבע בפתח סעיף 5 לעיל.

התביעה העיקרית
6. הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובעים את הסכומים הבאים:

6.1. סך של 15,167 ₪, שהינו 25% מסכום התביעה, בתוספת אגרת בית המשפט כפי ששולמה, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 01.01.2018 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

6.2. שכ"ט עו"ד בשיעור 17.55% מהסכום המוצמד שנפסק.

6.3. שכר העדים כפי שנפסק במהלך הדיון.

התביעה שכנגד
7. הנתבעים שכנגד, באמצעות הנתבעת שכנגד 2, ישלמו לתובעת שכנגד את הסכומים הבאים:

7.1. סך של 9,743 ₪, שהינו 75% מסכום התביעה שכנגד, בתוספת אגרת בית המשפט כפי ששולמה, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה שכנגד ועד למועד התשלום המלא בפועל.

7.2. שכ"ט עו"ד בשיעור 17.55% מהסכום המוצמד שנפסק.

7.3. שכר העדים כפי שנפסק במהלך הדיון.

8. הסכומים הכוללים המנויים בסעיפים 6 ו-7 לעיל ישולמו בתוך 30 יום.

9. הואיל והצדדים הקדימו להסמיך את בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה, ניתן בזה פטור מתשלום המחצית השנייה של אגרת בית המשפט הן לגבי התביעה העיקרית והן לגבי התביעה שכנגד, וככל שזו שולמה היא תושב למשלם.

10. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ"ג טבת תשע"ט, 31 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.