הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"מ 54471-04-19

לפני כבוד השופט נצר סמארה

תובעת

מורן לוי, ת"ז XXXXXX306
ע"י עוה"ד אנרה אבשלומוב

נגד

נתבעות

  1. פנינה טליאס
  2. איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ

ע"י עוה"ד דן טביב

פסק דין

1. לפניי תביעה, בסדר דין מהיר, לחיוב הנתבעות בפיצוי כספי בגין נזקי רכוש לרכב על רקע תאונת דרכים.

תאונת הדרכים ארעה ביום 05.04.2017 בין כלי רכב, מ"ר 50-501-63 שהיה נהוג בידי התובעת והפך להיות בבעלותה לאחר התאונה (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 41-861-39 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבעת 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "רכב הנתבעות") (ולהלן: "התאונה").

2. התובעת טוענת כי בעת שרכבה נסע כדין בנתיבו, הגיח רכב הנתבעות שיצא מחניה בנסיעה לאחור במהירות ובחוסר זהירות ופגע בצדו הימיני קדמי של רכב התובעת וגרם לו לנזקים. עוד מבקשת התובעת לטעון כי הנתבעת 1 הגישה תביעה קטנה בגין נזקיה שנגרמו באותה התאונה (ת"ק 70182-07-17), אלא שבית המשפט לתביעות קטנות דחה את תביעתה של הנתבעת 1. לטענת התובעת, בגין התאונה נגרמו לרכבה נזקים אשר הוערכו בידי שמאי רכב והיא נשאה בעלות תיקון הנזקים ובשכ"ט שמאי רכב. עתה מבקשת התובעת לחייב את הנתבעות בפיצוי בגין הפסדיה לרבות בזבוז זמן וטרחה.

מנגד, טוענות הנתבעות כי התאונה נגרמה ברשלנותה של התובעת. לטענת הנתבעות כאשר רכבן עמד להיכנס למתחם חנייה, הגיח לפתע רכב התובעת שניסה לעקוף את רכב הנתבעות בחוסר זהירות, והתנגש בחלקו האחורי השמאלי של רכב הנתבעות. אשר לפסק הדין בתביעה הקטנה, טוענות הנתבעות כי פסק הדין ניתן על דרך הפשרה ללא נימוקים ועל כן אין ללמוד ממנו לעניין האחריות לקרות התאונה. בנוסף, טוענות הנתבעות לניתוק של הקשר הסיבתי בין התאונה לנזקים הנטענים מאחר שרכב התובעת נבדק כשלושה חודשים לאחר התאונה. לצד זה, מכחישות הנתבעות את היקף הנזק הנטען שנגרם לתובעת. זאת ועוד, טוענות הנתבעות כי התובעת אינה זכאית להגיש את התביעה הואיל ולא הייתה בעלת הרכב במועד התאונה, אלא רק לאחריו.

3. למעשה, המחלוקות שבין הצדדים היא לעניין השאלה האם עומדת לתובעת עילת תביעה מקום שלא הייתה הבעלים הרשום של הרכב במועד התאונה, לעניין האחריות לקרות התאונה, לעניין הקשר הסיבתי שבין התאונה לנזק, ולעניין היקף הנזק.

4. נערכה לפניי ישיבת הוכחות במסגרתה הוצגו ראיות הצדדים, ובכלל זה מטעם התובעת הוגשו: פסק דין במסגרת התביעה המקבילה בתביעה הקטנה (ת/1), תמונות רכב התובעת (ת/2), ומטעם הנתבעות הוגשו: טופס ההודעה על התאונה (נ/1) ותמונות הנזק לרכב הנתבעות (נ/2).

כמו כן, העידו ונחקרו נהגות הרכבים המעורבים בתאונה ושמעתי (בשיחת טלפון יזומה לבקשת בית המשפט ולאחר שהוזהר לומר את האמת) את גרסתו של בעלה של התובעת לגבי הנזקים ברכב התובעת.

5. לאחר שמיעת עדויות הצדדים, סיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם בעל פה.

6. עתה כל שנותר הוא לדון ולהכריע בתובענה.

7. על יסוד מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, לרבות בסיכומי טענותיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות, מהנימוקים וכפי האמור להלן:

עמידותה של התובעת

7.1. אין חולק כי התובעת הייתה הנהגת ברכב התובעת בעת התאונה. אין גם חולק כי היא הייתה המחזיקה של רכב התובעת במועד התאונה. בנוסף, על פי האסמכתאות שצורפו לכתב התביעה עולה כי במועד התאונה רכב התובעת היה רשום על שם אדם בשם "אברהם לוי" ורק בחלוף כחודשיים מהתאונה הרכב נרשם על שמה של התובעת.

7.2. בנסיבות העניין, כאשר הנתבעות לא עמדו על סוגיית הבעלות של התובעת ברכב התובעת, במובן זה שהתובעת לא נשאלה על כך, אף לא שאלה אחת, והנתבעות לא העלו כל טענה בסוגיה זו בסיכומיהן, הרי שנראה כי הנתבעות זנחו טענה זו.

די בכך כדי לקבוע כי עומדת לתובעת זכות לתבוע בגין נזקי רכב התובעת.

האחריות לקרות התאונה

7.3. התובעת סיפרה כי נסעה בנתיבה וראתה את רכב הנתבעות עומד בצד ימין כשהוא בהטיה, ובזמן שרכב התובעת כמעט חולף על פני רכב הנתבעות, נסע האחרון לאחור, מבלי שהיה לכך כל סימן מקדים, לרבות אורות נסיעה לאחור (עמ' 1, שורות 21-18 לפרוטוקול). התובעת מוסיפה כי הדופן הימינית הקדמית ברכב התובעת נפגעה כתוצאה מהתנגשות רכב הנתבעות (עמ' 1, שורה 22 לפרוטוקול). התובעת מתארת כי לא היה באפשרותה לחמוק מהתאונה (עמ' 2, שורות 2-1 לפרוטוקול). בחקירתה הנגדית נשאלה, בין היתר, האם היא ראתה את רכב הנתבעות נוסע לאחור או שמא רק הרגישה את המכה, והתובעת השיבה כי בוודאות ראתה את רכב הנתבעות נוסע לאחור (עמ' 2, שורות 4-3 לפרוטוקול). התובעת מתארת כי לאחר התאונה ולאחר שהנהגות יצאו מרכביהן, כל אחת הטילה את האשמה בנהגת האחרת (עמ' 2, שורות 12-11 לפרוטוקול).

לעומת זאת, הנתבעת 1 סיפרה כי כבכל יום הגיעה לחנייה שלה (מתחת לבניין) והייתה צריכה לעמוד עם רכבה על המדרכה כדי שהשער ייפתח, טרם הספיקה להתקדם עם רכבה לעבר החנייה שלה, שמעה חבטה בחלקו האחורי של רכבה (עמ' 3, שורות 3-1 לפרוטוקול). הנתבעת 1 סיפרה עוד כי חלק מרכבה עדיין היה בנתיב (עמ' 3, שורה 4 לפרוטוקול), והיא שללה כי הסיעה את רכבה לאחור אלא מבהירה כי רגלה לחצה על דוושת הבלם רגל ברכבה (עמ' 3, שורות 8-7 לפרוטוקול). הנתבעת 1 העידה כי לא הבחינה בכל רכב מאחוריה כאשר עמדה לפני הפנייה לכיוון חנייתה (עמ' 3, שורות 10-9 לפרוטוקול). הנתבעת 1 לא ידעה לומר איך התרחש המגע בין הרכבים ואף שוללת כי ניסתה לתמרן את רכבה (עמ' 3, שורות 22-20 לפרוטוקול).

7.4. לאחר שבחנתי את גרסאות נהגות הרכבים בדבר אופן קרות התאונה מצאתי להעדיף במעט את גרסתה של הנתבעת 1 על פני גרסתה של התובעת. גרסתה של התובעת הייתה מהוססת, מתחמקת ולא הייתה מהימנה עליי.

7.5. אשר לטענת התובעת, לפיה הנתבעת 1 העלתה בפניה את עובדת קיומם של חיישני הנסיעה לאחור ברכבה, הרי שאין בכך בהכרח להעיד כי רכב הנתבעות נסע לאחור (עמ' 3, שורות 31-30 לפרוטוקול). לא מן הנמנע כי אם התובעת טענה בפניה לאחר התאונה כי ההתנגשות בין הרכבים נגרמה בשל הנסיעה לאחור של רכב הנתבעות, הרי שנושא חיישני הנסיעה לאחור יעלה כטענת הנתבעת 1 שביקשה להסב את תשומת לבה של התובעת לכך שאם רכב הנתבעות היה אכן נוסע לאחור הרי שחיישני הנסיעה לאחור שלו היו מצפצפים.

7.6. במצב זה, שבו לא מצאתי להעדיף את גרסתה של התובעת אלא ההיפך הוא הנכון – העדפתי במעט את גרסתה של הנתבעת 1 על פני גרסתה של התובעת – הרי שלא עלה בידי התובעת להרים את נטל ההוכחה המוטל על כתפיה במשפט אזרחי (מעל למאזן ההסתברויות) כדי להוכיח כי התאונה נגרמה ברשלנותה של הנתבעת 1.

7.7. די בכך כדי לדחות את התביעה, שהרי מקום שלא הוכחה אחריות ברי כי גם הנזק הנטען שנגרם לתובעת אינו נקשר בנתבעות.

7.8. יחד עם זאת, על מנת שהפסק דין לא ייצא חסר אראה להלן כי גם בחינת הנזק וזיקתו לתאונה מביאה לתוצאה זהה, לפיה דין התביעה להידחות.

הנזק

7.9. מעיון בתמונות הנזק לרכב התובעת הנזק היחיד שניתן להבחין בו הוא שהמגן הקדמי החיצוני אינו יושב במקומו.

7.10. הגם שבחוות דעת שמאי הרכב מטעם התובעת נרשמו נזקים לרכיבים נוספים, לרבות פנס קדמי ימיני וכנף ימינית קדמית, נזקים אלו אינם נראים כלל ועיקר בתמונות רכב התובעת (ת/2).

7.11. לא זו אף זו, בשיחה שהתקיימה עם בעלה של התובעת אשר טיפל בעניין תיקון רכב התובעת, אישר במילים אלו: "הייתה עוד מכה באותו המקום וסידרתי הכל ביחד. משהו שלא קשור למקרה. זה היה מקדימה. לא דיווחתי לביטוח, לא היה משהו רציני היה משהו בטמבון קדמי... צבעתי את המגן על הדרך וזהו" (עמ' 5, שורות 23-21 לפרוטוקול).

ניתן לראות כי ישנה אמירה ברורה של עד מטעם התובעת לכך שלרכב התובעת היה נזק קודם באותו מוקד נזק שלכאורה נפגע בתאונה, אשר בעלה של התובעת דאג לתקן נזקים אלו במסגרת תיקון "הנזקים" מהתאונה מושא התובענה.

7.12. למעלה מזאת, בחוות דעת השמאי מטעם התובעת, שהיא חוות דעת שנערכה טרם תיקון הרכב, אין הפרדה בין הנזקים שקשורים לתאונה לבין נזקים שאינם קשורים בתאונה. הגם שבעלה של התובעת אמר בפה מלא כי היו נזקים קודמים.

7.13. יתירה מזאת, רכב התובעת נבדק כשלושה חודשים לאחר התאונה, ביום 14.07.2017. יש בשיהוי זה להקים את החשש שמא נזקים שנגרמו לרכב התובעת לאחר התאונה הולבשו על התאונה. הדבר מקבל משנה תוקף לאור תמונות רכב התובעת שצורפו מהן לא עולה כל אינדיקציה לנזק במוקד הנטען.

7.14. בנוסף לכך, אף על פי שבעלה של התובעת אמר כי תיקן את הנזקים, או לפחות את חלקם (עמ' 5, שורות 25-22 לפרוטוקול), כל שהוגש לתביעה הוא מסמך הצעת מחיר של המוסך, בהתאם לחוות דעת שנערכה טרם תיקון הרכב וזאת מבלי שהוגשה כל קבלה לתיקון הרכב, הגם שבעלה של התובעת אמר כי הרכב תוקן בפועל. מאחר שאין זה סביר כי התיקון נעשה ללא תמורה הרי שההנחה היא שבגין התיקון הופקה קבלה או אסמכתא אחרת בגין תשלום התמורה. חרף זאת, קבלה או אסמכתא בדבר תשלום בגין התיקון אין בנמצא.

7.15. לפיכך, גם אם הייתי קובע כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על שכמה של הנתבעת 1, הרי מאחר שלא עלה בידי התובעת להוכיח את נזקיה ואת זיקתם לתאונה, אז דין התביעה הוא דחייה.

8. אשר על כן, לא עלה בידי התובעת להוכיח את תביעתה.

לפיכך, התביעה נדחית.

9. התובעת תשלם לנתבעות הוצאות משפט לרבות שכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,000 ₪, תוך 30 יום.

10. המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, י"ג אייר תש"פ, 07 מאי 2020, בהעדר הצדדים.