הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"מ 52957-06-17

לפני כבוד השופטת עידית קצבוי

התובעים:

1.ישיר איי די איי חברה לביטוח
2.יזהר מאירוב

נגד

הנתבע:

רז אברהם

נגד

שומרה חברה לביטוח
צד ג':
פסק דין

1. לפניי תביעה בסדר דין מהיר, לתשלום סכום של 56,591 ₪ בגין נזקי רכוש שנגרמו, על פי הנטען, בעטיה של תאונת דרכים מיום 29.7.16.

2. בתאונה היו מעורבים רכב שמספר הרישוי שלו 9085031 אשר נמצא בבעלות התובע 2 ומבוטח על ידי התובעת 1 (להלן : "רכב התובעת") ורכב הנמצא בבעלות הנתבע 1 שמספר הרישוי שלו 14-195-13 (להלן : "נהג הנתבע").

3. אין חולק על כי אירעה התאונה אך יש מחלוקת באשר לנסיבותיה.

4. הנתבע הגיש הודעת צד ג' נגד חברת שומרה בטענה כי הנזק שנגרם מכוסה בפוליסת ביטוח צד ג' אשר הוצאה על ידה.
חברת שומרה טענה כי הפוליסה פקעה עם מכירת הרכב מבעליו הקודם לנתבע יום לפני קרות התאונה.

5. ביום 23.1.19 התקיים בפניי דיון בו נשמעו עדויות הנהגים המעורבים בתאונה. כן נשמעה עדותו של אבי הנתבע אשר הגיע למקום התאונה לאחריה. בנוסף נשמעו עדויות מר טל שנפ וגברת חני שנפ אשר מכרו את רכב הנתבע לנתבע (להלן: מוכרי הרכב) וזאת לעניין שאלת הכיסוי הביטוחי של צד ג' לנזקי התאונה.

6. הואיל ומדובר בתביעה בסדר דין מהיר, ינומק פסק הדין באופן קצר ותמציתי, בהתאם לקבוע בתקנה 214 ט"ז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984.

האחריות לקרות התאונה

7. לטענת התובעים אירעה התאונה כאשר רכבם נסע בנסיעה ישרה כדין תוך שהוא חוצה את צומת הרחובות עמק בית שאן ואליהו הנביא במודיעין. על פי הנטען, רכב הנתבע התפרץ לצומת מבלי ליתן לרכב התובע זכות קדימה חרף תמרור זכות קדימה אשר היה מוצב בכיוון נסיעתו, וכתוצאה מכך התרחשה התאונה.
מנגד טוען הנתבע כי נהג בהתאם לתמרור המוצב בכיוון נסיעתו והאט את הרכב, וכשנכנס לצומת בנסיעה איטית הגיח לפתע רכב התובע במהירות מופרזת וגרם לתאונה.

8. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדויות, עמדתי על נסיבות קרות התאונה, מיקום הרכבים, מיקום הפגיעות, ועיינתי בכל אשר הובא בפני, השתכנעתי להעדיף את גרסת התובעים על פני גרסת הנתבע לעניין התרחשות התאונה וזאת מהנימוקים הבאים:
לא יכולה להיות מחלוקת בין הצדדים ע ל כי הנתבע הוא שהיה צריך ליתן לתובע זכות קדימה בצומת בו התרחשה התאונה, שהרי בכיוון נסיעתו של הנתבע היה מוצב תמרור המורה על מתן זכות קדימה. בהתאם אף הנתבע עצמו אינו מכחיש כי זכות הכניסה לצומת הייתה נתונה לנהג התובעת.

מצאתי את עדותו של נהג התובעת באשר לנסיבות התרחשות התאונה עקבית, אמינה והגיונית יותר מגרסתו של הנתבע. נהג התובעת מספר כי במועד התאונה היה ברכבו עם אשתו ושני ילדיו הקטנים אשר ישבו מאחור. עוד ציין, ודבריו לא נסתרו, כי בכיוון נסיעתו לעבר הצומת היו מוצבים מספר פסי האטה. בנסיבות אלו קשה לקבל את הטענה לפיה נהג התובעת נסע במהירות מופרזת על גבי פסי ההאטה שעה שרכבו מאויש על ידי מספר נוסעים, בהם שני ילדיו הקטנים. גרסתו המפורטת של התובע באה לביטוי כבר בהודעתו המפורטת של התובע לחברת הביטוח (מצורף לכתב התביעה). חקירתו של התובע על ידי ב"כ הנתבע לא החלישה את גרסת התובע ולא ערערה אותה והיא נותרה איתנה גם לאחריה.

לעומת זאת מצאתי את גרסתו של הנתבע אמינה פחות. כך למשל נמצאו בה סתירות באשר להתנהלותו של הנתבע לפני התאונה, כאשר בכתב ההגנה נרשם כי "האט את רכבו עד כמעט לכדי עצירה" (סעיף 5 לכתב ההגנה) בעוד שבעדותו בבית המשפט ציין : "עצרתי. נכנסתי לתוך הצומת" (עמוד 7 שורה 17). משעומת הנתבע בחקירה הנגדית באשר להבדלי הגרסאות לא הצליח ליתן הסבר משכנע לענין זה. ראו להלן:
ש. " אמרת שעמדת כמה שניות, אך בסעיף 5 לכתב הגנתך כתוב שהאטת את הרכב עד כדי עצירה, איזה גרסה נכונה?"
ת. האטתי את הרכב, עצרתי את הרכב לשניה או שתיים.
ש. מה שכתוב בכתב ההגנה לא מדויק? יודע את ההבדל בין כמעט עצרתי לעצרתי?
ת. לא, תסביר לי".

ד . סתירות נוספות בגרסת הנתבע ניתן למצוא גם מהשוואת עדותו לעדות אביו אשר הגיע
לאחר התאונה. כך למשל טען הנתבע בעדותו כי לאחר התאונה הגיע למקום חבר שלו ועוד
כארבעה אנשים שהגיעו עם אביו (ראו עמוד 8 שורה 13-16). לעומת זאת אבי הנתבע סיפר
בעדותו כי הגיע למקום התאונה לבד וכי לא הייתה בזירת התאונה אנשים נוספים המוכרים
לנתבע ולאביו (עמוד 12 שורות 2-12). הגם שאבי הנתבע הגיע לתאונה לאחריה ולפיכך אין
בעדותו כדי לשפוך אור על נסיבות התאונה, הרי שיש בסתירות הכה ברורות בין גרסאות
הנתבע ואביו כדי לעורר קושי באמינות גרסת הנתבע באופן כללי.

מעבר לאמור לעיל, אני סבורה כי גם עיון בתמונות רכב התובע מיד לאחר התאונה מתיישבות
יותר עם גרסתו המפורטת לפיה נוכח המהירות בה נכנס הנתבע לצומת הסתחררה מכוניתו ימינה (ראו ת/1).

לנימוקים שלעיל מצטרפת גם התמונה העולה מגרסת הנתבע ואביו ונתמכת גם בעדות
התובע, לפיו הנתבע ואביו עשו מאמצים לבירור חברת הביטוח בה היה מבוטח הרכב (מבלי להיכנס בשלב זה לשאלה אם אמנם סברו כי נהיגתו של הנתבע מבוטחת). הבהילות בה פעלו לאתר את חברת הביטוח ואת פוליסת הביטוח הרלוונטית יכולה להצביע אף היא על כי הנתבע הבין כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על כתפיו, שאחרת יש להניח כי היה פועל מלכתחילה לדרוש פיצוי מצד התובע עצמו.

9. לאור כל הנימוקים המפורטים לעיל אני קובעת כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על כתפי הנתבע מאחר שלא ציית לתמרור שהיה מוצב בכיוון נסיעתו ולא נתן זכות קדימה לרכב התובע.

10. מאחר שהתובע תמך טענותיו לעניין הנזק בחוות דעת, ומאחר שחוות דעת זו לא נסתרה על ידי הנתבע, אני קובעת כי התובע עמד בנטל הוכחת נזקיו.
כיוצא מכל האמור לעיל, הנתבע חייב בנזקי התובעים כמפורט בכתב התביעה.

אחריות שומרה לנזקים שנגרמו בעקבות התאונה

11. לאחר שהגעתי למסקנה לפיה יש לראות בנתבע כמי שאחראי לקרות התאונה יש לדון בהודעת צד ג' שהוגשה על ידי הנתבע נגד חברת שומרה.
12. על פי ההודעה, חברת שומרה הייתה המבטחת של רכב הנתבע במועד התאונה ולפיכך היא חבה בשיפוי הנתבע בגין הסכומים בהם יחויב.
חברת שומרה טוענת כי פוליסת הביטוח שהוצאה לרכב פקעה עם מכירת הרכב לנתבע, יום לפני מועד התאונה.

13. המחלוקת בין הצדדים הינה הלכה למעשה משפטית ועובדתית, וניתן לפצלה לשתי שאלות- האחת אם עצם מכירת הרכב אכן מפקיעה את ביטוח הרכב, והשנייה הינה מחלוקת עובדתית בין הנתבע לבין עדי צד ג'- מר טל שנפ וגב' חני שנפ - אשר מכרו את הרכב לנתבע. על פי הנתבע, מוכרי הרכב, התחייבו בפני הנתבע לבקשתו, כי לא יבטלו את הביטוח עד ליום ראשון אזי יוכל הנתבע לערוך ביטוח חדש. על פי מוכרי הרכב, מעולם לא התחייבו לכך, ורק לאחר התאונה פנה אליהם הנתבע בבקשה כי יפעילו את פוליסת הביטוח על מנת שתכסה את נזקי התאונה שעבר.

14. אתחיל מהמחלוקת המשפטית, ואקדים ואומר כי אני סבורה שעמדתי לעניין זה מייתרת הלכה למעשה את הדיון במחלוקת העובדתית בין הצדדים.
אין מחלוקת בין הנתבע לבין צד ג' באשר לשתי נקודות - כי פוליסת הביטוח לא בוטלה עובר להתרחשות התאונה, וכי הבעלות ברכב הועברה באופן מלא לנתבע.

15. האם העברת הבעלות ברכב הפקיעה את חוזה הביטוח?
על מנת להשיב לשאלה זו יש לפנות בראש ובראשונה לסעיף 1 לחוק חוזה ביטוח הקובע כי :
"חוזה ביטוח הוא חוזה בין מבטח לבין מבוטח המחייב את המבטח, תמורת דמי ביטוח, לשלם, בקרות מקרה הביטוח, תגמולי ביטוח למוטב."
בהמשך לו קובע סעיף 11 לחוק חוזה הביטוח כי :
(א) המבוטח הוא גם המוטב אם לא נקבע מוטב זולתו.
)ב(...
(ג) כל עוד לא קרה מקרה הביטוח רשאי המבוטח, בהודעה בכתב למבטח, לקבוע מוטב זולתו ורשאי הוא לבטל את הקביעה ולקבוע מוטב אחר ; אולם הקביעה תהיה בלתי חוזרת אם נקבע כך בחוזה או בהודעה בכתב מאת המבוטח למבטח".
בהתאם לקבוע בסעיפי החוק שצוטטו לעיל נקבע כי בעת כריתת חוזה הביטוח נקשר קשר אישי ישיר בין המבטחת לבין המבוטח, ומאחר שכך בעת מכירתו של הרכב והפסקת בעלותו של המבוטח, פוקעות גם הוראות הפוליסה. הדברים המפורטים לעיל נקבעו בהקשר של נזקי גוף שנתבעו בגין תאונת דרכים בע"א 427/64 נאור נ' מריואת (29.4.196 5).

16. בעקבות פסיקה זו תוקנה החקיקה הרלוונטית לביטוח בגין נזקי גוף וכיום קובע סעיף 13 לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש) כי שינוי בעלות ברכב אינו פוטר מבטח שהוציא פוליסה לכיסוי חבות טעונת ביטוח, אלא בתנאים מסוימים המנויים בסעיף, ואשר הנטל להוכיחם הוא על
המבטח.

17. אלא שתיקון חקיקה זה אינו חל על כל הנוגע לביטוח מקיף והמצב החוקי וגם הפסיקתי בעניין זה נותר כשהיה.
אכן ניתן למצוא בפסיקה מהשנים האחרונות ניצני שינוי בקביעות המוחלטות שנקבעו בעבר בפסיקה. כך למשל נקבע בע"א 18563-03-11 ‏יונס סויטאת נ' ביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ,
22.1.2012 וכן ראו תא"מ 43129-06-16 חן ואח נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, 9.8.2017.

עם זאת הלכת בית המשפט טרם שונתה, ועל פי הזרם השולט בפסיקה העברת הבעלות ברכב מפקיעה את הוראות פוליסת הביטוח החלה עליו (ראו למשל בר"ע 3381/08 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' חביש (28.9.2008), ע"א 257/08 נתיב אקספרס תחבורה ציבורית בע"מ נ' בוטיביקה (10.11.2009) עוד ראו בעניין זה ירון אליאס דיני ביטוח 165-163 ( (מהדורה שניה) והאסמכתאות המפורטות בו.
(ראו גם את פסק דינה של כב' השופטת וילנר ב תא 28741/01 ‏ ‏ פרץ אלי נ ' אמאל אסעד, 12.10.2004 שהנסיבות המתוארות בו דומו ת לנסיבות התביעה דנן)

18. אני סבורה כי עצם הימנעותו של המחוקק מלתקן את הוראות החוק באשר לביטוח מקיף שעה שמצא לנכון להורות על תיקון החקיקה בכל הנוגע לביטוח נזקי גוף מעיד על כי הוראות הדין בכל הנוגע לביטוח מקיף ממשיכות לעמוד בעינן.

19. כיוצא מכך, יש לקבוע כי ברגע בו הושלמה מכירת הרכב לנתבע והועברה אליו הבעלות ברכב, פקעה הפוליסה שחלה על הרכב. מאחר שאין מחלוקת על כי השלמת רכישת הרכב והעברת הבעלות נעשתה יום לפני קרות תאונת הדרכים, אין מנוס מלקבוע כי הוראות הפוליסה אשר חלה על הרכב עד למועד העברת הבעלות לא היו תקפות במועד התאונה.

20. בנסיבות אלו אין למעשה משמעות לשאלה אם הובטח לנתבע כי הפוליסה לא תבוטל למשך מספר ימים או לא. נוכח הוראות החוק והפסיקה אין זה משנה אלו הסכמות היו בין המוכר לבין הרוכש של הרכב משהסכמות אלו לא עוגנו במערכת היחסים עם המבטחת עצמה.

21. על אף האמור לעיל ועל מנת להניח את הדעת, אציין כי גם במישור העובדתי מצאתי כי הנתבע לא הצליח להוכיח כי בינו לבין מוכרי הרכב קיימת הייתה הסכמה לעניין זה –

22. בראש ובראשונה על פי עדותו של התובע, אשר מהווה עד נייטרלי לעניין מערכת היחסים בין הנתבע לבין צד ג', הנתבע סירב להציג לו בתחילה רישיון רכב ופוליסת ביטוח וטען כי הרכב נמצא בשלבי קניה (ראו עמוד 2 שורות 14-17 וכן עמוד 4 שורות 21-31). תיאור דברים זה מתיישב יותר עם התנהלותו של מי שסבור שאין לו פוליסת ביטוח תקפה כדין . גם תיאורו של הנתבע כי פנה למספר חברות ביטוח על מנת לברר מהי חברת הביטוח אשר ביטחה את הרכב טרם רכישתו (עמוד 10 שורות 8-14) מעידה על כי לא הייתה לו ולאביו כל ידיעה באשר לחברת הביטוח המבטחת . בכך יש כדי לסתור את טענות אבי הנתבע בעדותו כאילו מוכרי הרכב הציגו להם את ביטוח הרכב לבקשתם (עמוד 13 שורות 13-17). חוסר עקביות מצאתי גם בתיאור אופן השגת פרטי המבטחת לאחר התאונה על ידי הנתבע ועל ידי אביו. הנתבע ציין כ כאמור לעיל כי פנה למספר חברות ביטוח לאחר שמוכר הרכב סירב ליתן לו את פרטי המבטחת , בעוד שאבי הנתבע טען כי פנה באופן אישי לסוכנת הביטוח שלו אשר נתנה לו את פרטי המבטחת (עמוד 13 שורות 22-31)

23. מעבר לכך יש לציין כי עדותם של מוכרי הרכב, מר טל שנפ וגב' חני שנפ הייתה משכנעת בכל הנוגע להסכמות הצדדים במהלך פגישת המכירה ועקבית בכל הנוגע לעיתוי פנייתו של אבי הנתבע אליהם לאחר התאונה ועיקרי השיחה שנערכה ביניהם בעקבותיה.

24. נוכח כל האמור לעיל מצאתי לנכון גם לדחות את גרסתם העובדתית של הנתבע ואביו לפיה הסכימו הנתבע ומוכרי הרכב על הותרת פוליסת הביטוח על כנה עד ליום ראשון.

25. סיכומו של דבר- מצאתי כי דין התביעה נגד הנתבע להתקבל ולפיכך אני מורה לנתבע לשלם לתובעים סך של 56,591 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל, אגרת בית משפט כפי ששולמה, שכר בטלת עדים כפי שנפסק במהלך הדיון ושכר טרחת עורך דין בסך של 7,000 ₪.

26. אני קובעת כי דין הודעת צד ג' להידחות ומחייבת את הנתבע לשלם את אגרת בית המשפט, את שכר עדויות עדי צד ג' וכן שכר טרחת עו"ד על סך 1,800 ₪.

הסכום הכולל ישולם בתוך 30 ימים.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"א שבט תשע"ט, 27 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.