הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"מ 49170-12-16

לפני כבוד השופט יאיר חסדיאל

התובעת:

ד"ר זאב הולנדר, משרד עורכי דין
ע"י ב"כ עו"ד אמיר דר

נגד

הנתבע:

יורם גלובוס
ע"י ב"כ עו"ד רון קולנברג

פסק דין
התובעת הגישה כנגד הנתבע כתב תביעה בסדר דין מקוצר על סך 56,306 ₪ בגין שירותים משפטיים שלטענתה קיבל ממנה הנתבע. משעה שקיבל התובע רשות להתגונן נוהל ההליך כתביעה בסדר דין מהיר, ואשר על כן תנומק הכרעתי בתמציתיות בהתאם למצוות סעיף 214טז (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 [להלן: "התקנות"].

על פי גרסת התביעה ביצעה התובעת לבקשתו של הנתבע מלאכה משפטית מורכבת שהשקיעה בה משאבים מקצועיים רבים במשך כעשרה חודשים ב שנת 2014, וזאת בין היתר, לצורך רישום שיעבוד על מניות חברת ג.ג. אולפני ישראל – ירושלים בע"מ [להלן – " חברת ג.ג."] לטובת בנק דיסקונט, הקמת חברה זרה שנרשמה כבעליה של חברת ג.ג., ורישום חברת הנאמנויות של התובעת כדירקטור ובעלת מניות באותה חברה זרה, כאשר במסגרת השירותים שניתנו לצורך האמור לעיל הוכנו אף שתי חוות דעת, האחת ביחס לדין הישראלי, והשנייה, ע"י משרד עו"ד זר, לעניין הדין החל על מקום מושבה של אותה חברה זרה. התובעת מלינה על כך שבגין קבלת השירותים המשפטיים כאמור פרע הנתבע לתובעת אך חלק מחשבונות שכר הטרחה שנשלחו אליו, ונותר חייב לה סך של 12,607 $, העולה בהמרה לש"ח ובתוספת מע"מ לסכום התביעה, נכון למועד הגשתה.

ביום 4.4.17 , וטרם קיום דיון במעמד הצדדים בבקשת הנתבע למחיקת כותרת התביעה ולחלופין למתן רשות להתגונן כנגדה, הודיעו הצדדים בכתב כי הגיעו להסכמה דיונית ולפיה תינתן לנתבע רשות להתגונן, ובלבד שכתב ההגנה יהיה אך ורק התצהיר שצורף לבקשת הרשות להתגונן, והסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה.
התצהיר המדובר ניתן על ידי מר דוד לוי [להלן : " לוי"] ומחזיק שבעה סעיפים בלבד. תחילה הצהיר לוי כי הנתבע שוהה זה מספר חודשים מחוץ לישראל ועל כן ניתן תצהיר זה על ידי לוי כעוזרו האישי של הנתבע המעורה היטב בכל ענייניו העסקיים, אחר הצהיר כי הנתבע משמש כדירקטור בחברת ג.ג., כי השירותים המשפטיים להם טוענת התובעת ניתנו לחברת ג.ג. ולה בלבד וכי למיטב ידיעתו מעולם לא נכרת הסכם בין הנתבע באופן אישי ובין התובעת למתן אותם שירותים, ולבסוף הצהיר כי למיטב ידיעתו אין ולא היה לנתבע כל צורך אישי במתן השירותים כאמור וככל הידוע לו אין לו כל חוב כספי כלפי התובעת בגין השירותים הללו.

יוזכר כי משניתנת לנתבע רשות להתגונן מפני תובענה המתבררת בסדר-דין-מקוצר, תכלית הפיכת התצהיר לכתב הגנה הינה שלא ירחיב הנתבע את יריעת ההגנה ויכלול בה טענות שלא באה עליהן שבועה שבתצהיר [בר"ע 36/66 גרינברג נ' אלון, פ"ד כ(3) (3), רע"א 271/14 רז נ' פלד (2014)]. ההחלטה בהסכמה על מתן רשות להתגונן על יסוד התצהיר לבדו , הא ותו לא, גזרה אפוא את יריעת המחלוקת בין הצדדים מתחילתו של ההליך הדיוני, וכתנאי לניהולו, לחזית צרה שעניינה זהות הלקוח לו ניתנו השירותים המשפטיים, דהיינו שאלת היריבות, כאשר עצם מתן השירותים המצוינים בכתב התביעה לא הוכחש בתצהיר, ומשכך אינו מצוי בגדר המחלוקת, כפי שקובעה בכתבי הטענות של הצדדים.

לאלתר ייאמר - בתום דיון ההוכחות שהתקיים ביום 4.12.17, ואל מול היקפן של ראיות התביעה ועוצמתן, התגלתה הגנת הנתבע כהגנת קש. הנתבע עצמו השוהה בארצות הברית לא הגיש תצהיר עדות, זאת על פי פרקליטיו מחמת איסור שהטילו עליו רופאיו לטוס, טענה שלא נתמכה בתעודה רפואית הערוכה כהלכתה בהתאם לסעיף 22 לפקודת הראיות (נוסח חדש) התשל"א-1971 , ותחת זאת שלח לאולם בית המשפט עד יחיד שאין תואר הולם לו מאשר "עד קש". ליבי ליבי ללוי, אשר הרושם המובהק שעלה מעדותו בפניי הוא כי נשלח על ידי מעסיקו למשימה הגדולה על מידותיו - גילומה של דמות הרחוקה ממנו, תוך דקלום של מה שהתבקש לדקלם - ועשה זאת באופן בלתי משכנע בעליל, כשחקן בסרט חובבני דל תקציב, ותוך ריקון חלקים גדולים מתצהירו.
העד נחשף כמי שאינו בקי כלל בעסקי הנתבע, לרבות אלו אשר ביחס אליהם ניתנו השירותים המשפטיים, הודה כי אינו יודע מי היא עדת התביעה עו"ד עדי רון אשר עבדה אצל התובעת ומול הנתבע במסגרת מתן השירותים המשפטיים לצורך עסקת השעבוד , והתברר כי אף אינו מכיר את הגב' שרון רז, השותפה להתכתבויות אשר הוצגו על ידי התובעת ביחס למתן השירותים המשפטיים והמשמשת על פי תוארה שם כ- "מנהלת לשכת הנהלה, קבוצת גלובוס". וכאילו לא די בכך, עמד העד על דעתו כי חברת ג.ג. היא זו שפרעה חלק משכר הטרחה לתובעת, בעוד שעל פי מוצג נ/1 נעשה התשלום דווקא באמצעות חברה אחרת בשם "גלובוס גרופ שירותי תקשורת (1998) בע"מ", [להלן – "חברת גלובוס גרופ"] , דבק בכך שקיימת "כרטסת" המוכיחה שהתשלומים נפרעו ע"י חברת ג.ג., אך הסביר שזו לא הוגשה עקב מעברה של החברה מנוה אילן למשרדים חדשים, כאשר "רוב החומר נשאר בקונטיינרים שנמצאים עדיין בנוה אילן", העיד כי ראה את הכרטסת במחשב, אך לא הסביר מדוע לא הוגש תדפיס שלה, והתקשה ליישב את גרסתו עם נוסחי מסמכים שהוצגו על ידי התובעת. ודוק, בעוד התובעת הגישה לבית המשפט תיק מוצגים בן מאות עמודים הכול שלל ההתכתבויות ומסמכים , הנתבע לא טרח לתמוך את גרסת לוי אפילו במסמך אחד בודד , וכאמור, נמנע מלהזמין לעדות עדים נוספים שהיו שותפים באמת ובתמים למגעים הקשורים במתן השירותים המשפטיים ושהיו יכולים לתמוך בגרסתו, כגון גב' שרון רז המצוינת לעיל או רואה החשבון שטיפל מטעמו בעסקת השעבוד, מר תמיר סער.

למעשה, מלבד תצהיר לוי, המסמך היחיד אשר סומן כמוצג מטעמו של הנתבע הינו מסמך שדרש בא כוחו מהתובעת את הצגתו במהלך דיון ההוכחות, והתובעת הסכימה ללא תנאי ועל אתר להגישו לתיק בית המשפט, וזאת חרף העובדה כי המדובר במסמך שהיה אמור להיות גם בשליטת הנתבע ולא הומצא על ידו במסגרת גילוי המסמכים המוקדם שהוא מחויב לו על פי סדרי הדין. דא עקא שאותה ראיה נ/1 דווקא מוכיחה כאלף עדים, או בהשאלה כאלף חברות, את הכחש שביסוד גרסת ההגנה שכן עולה ממנה כי לא חברת ג.ג. היא זו שפרעה חלק מהחשבונות בגין אותם שירותים משפטיים, אלא חברת גלובוס גרופ אשר על פי עדות עו"ד הולנדר מנויה על קבוצת החברות של הנתבע [ראו עמ' 7 לפרוטוקול שורות 17-19], ועובדה זו כשלעצמה מורה על כך כי הלקוח של התובעת היה מר גלובוס עצמו, בפעולתו עבור מכלול עסקיו האישיים .

כאן המקום להזכיר מושכלות יסוד אותן ניסחתי לא מזמן באופן הבא: "מבחן מאזן ההסתברויות השורר במשפט האזרחי, הוא תחרות גרסאות בסופה זוכה בבכורה הגרסה המסתברת יותר מחומר הראיות. שלילת גרסת היריב הדיוני צריכה להיעשות, בראש ובראשונה, באמצעות הצגת גרסה חלופית מחושלת. אשר על כן, דרך כלל על מנת לשכנע את בית המשפט, ולמעט באותם מקרים ייחודים בהם המדובר בבעל דין שלא הייתה לו ידיעה או לא הייתה לו יכולת ידיעה בדבר הנסיבות מהן נולד הסכסוך, חובה על צד להציג גרסה עובדתית סדורה, ברורה, לכידה ומפורטת [וראו לעניין זה גם הוראות סעיפים 86-89 לתקנות]. גרסת הגנה, אף כזו הטוענת לחוסר יריבות, אינה יכולה אפוא להימסר ככתב חידה שאין בו מענה צלול לשאלות העולות מראיות התביעה".[תא"מ 6132-08-16 מולטי טרנס בע"מ נ' אחמד אבוסיף (2017)]

ראיות התביעה כללו את תצהירו מידיעה אישית של עו"ד זאב הולנדר, בגדרו תוארה מערכת היחסים המקצועית בין הצדדים החל משנת 2006 שהתבטאה במתן שירותים משפטיים באופן אישי לנתבע. כן נטען בתצהיר כי לאור היכרות רבת שנים זו שהייתה טבועה בה כבר הבנה הדדית של האופן בו התובעת נוהגת לחייב לקוחות בגין שירותים, לא נדרש הנתבע לחתום על הסכם שכ"ט בגין השירותים הנוספים שביקש בסוף שנת 2013 והעומדים ביסוד התביעה, וכפי שהסביר העד במהלך עדותו – "אינני עורך עם לקוח ותיק הסכם שכ"ט בכל פעם שהוא פונה למשרדי" [עמ' 4 לפרוטוקול, שורה 4] . המצהיר הרחיב לעניין טיב העבודה המשפטית שבוצעה ותכליתה, ועמד על כך שהאמירה בחוות הדעת שהוכנה במסגרתה לפיה התובעת משמשת כיועצתה המשפטית של חברת ג.ג., נכללה לבקשת בנק דיסקונט, אך בפועל כל העבודה בוצעה עבור הנתבע ולבקשתו, כאשר בכל השיחות שניהל המצהיר עם הנתבע, לא הועלתה מעולם טענה לגבי החשבונות שנשלחו לו, או ביחס לכך שהחייבת הינה חברת ג.ג. לתצהיר צורפו העתקי דרישות התשלום, פירוט שעות העבודה, וכרטסת לקוח על שם הנתבע, מהם עולה כי סך של 10,822.03 $ שולם על החשבון באופן המפורט בסעיף 6 לעיל .
בנוסף הוגש תצהירה של עו"ד עדי רון אשר טיפלה אצל התובעת בעניין השעבוד לבנק דיסקונט ובעניין הקמת החברה הזרה. לתצהירה של עו"ד רון צורפו מעל ל-200 עמודים של העתקי התכתבויות עם גב' שרון רז המוזכרת לעיל, ושל העתקי התכתבויות וחלופות מסמכים עם בנק דיסקונט, והכוללים בין היתר מסמך מיום 5.2.14 עליו חתום הנתבע ובסעיף 4 לו נכתב כהאי לישנא: "בעקבות בדיקת שערכו יועציי המשפטיים, התברר לי כי לא ניתן להחיות את חברת בוש ודוז. בהתאם ביקשתי כי תוקם חברה חדשה באותו השם באיי הבתולה הבריטיים, במטרה שהיא תחזיק בכל הון המניות המונפק והנפרע של חברת ג.ג.", הודעת דוא"ל לבנק דיסקונט מיום 10.8.14 בה נוקטת העדה בלשון זו – "אנסה ללחוץ על הלקוח. אם יש לך קשר עימו, נא עזרתך", וכן הודעת דוא"ל מיום 27.8.14 לה מכותב גם הנתבע וגם בה הוא מכונה "הלקוח". כן צורפו לתצהיר עו"ד רון כ-250 עמודים נוספים של התכתבויות וחלופות מסמכים מול רו"ח תמיר סער מטעמו של הנתבע , מול עורך הדין שטיפל בחוות הדעת לפי הדין הזר, ומול הסוכן במדינה הזרה שטיפל ברישום השעבוד.
כאן המקום להתעכב על כך שבמהלך חקירתם הנגדית על ידו נמנע ב"כ הנתבע מלהציג לעדים מטעם התובעת ולו שאלה אחת הנוגעת לנטען בתצהיריהם ביחס לזהות הלקו ח עבורו ניתנו השירותים המשפטיים. בשים לב לכך, משעיון במסמכים שצורפו תומך במסקנה כי השירותים המשפטיים שניתנו קידמו את עניינו של הנתבע על כלל עסקיו, ולא את עניינה של חברת ג.ג. גרידא, ומשגרסאות העדים מטעם התובעת לעניין זה פורטו ובוססו כדבעי, אני מקבלן במלואן.

עדותו של עו"ד הולנדר ביחס לשיחות שניהל עם הנתבע, בהן הבטיח לו הלה לפרוע את יתרת החשבונות, וללא העלאת כל טענה ביחס אליהם, לרבות טענה כי החשבונות אמורים להיפרע ע"י חברת ג.ג., לא נסתרה, ולא הוצג מטעם הנתבע כל מכתב תשובה החולק על חובתו לפרוע את מכתבי הדרישה לתשלום שכר טרחה שנשלחו אליו באופן סדיר מדי חודש בחודשו ואשר צורפו לתצהיר הולנדר, ואת החשבון מיום 21.9.15 הנובע מהשירותים שניתנו בחו"ל באמצעות חברת הנאמנויות של התובע ת. אדרבא, כאמור לעיל, חלק מהחשבונות שהוצאו על שם הנתבע נפרעו ללא כל טענה מצדו , בהמחאות שנמשכו מחשבונה של חברת אחרת בבעלות הנתבע שאינה כלל חברת ג.ג..

בא כוח הנתבע כונן את רוב בניינה של חקירת העדים מטעם התובעת על עניינים הנוגעים לתמחור השירותים המשפטיים והחיובים בגינם, ומתוך 71 שורות פרוטוקול שהעלו את סיכומיו בעל-פה על הכתב, הקדיש חמש שורות בלבד לעניין שאלת היריבות עליה השתית הנתבע הגנתו בתצהיר לוי , ואשר ביחס אליה ניתנה הרשות להתגונן מלכתחילה, ואף הגדיל והכריז: "זוהי למעשה הסוגיה שעומדת במרכז הכרעתו של ביהמ"ש, מהו הנושא הכספי". בכך השחית הנתבע את הגנתו, שכן השתמט מלהגן באופן שהותר לו בהסכמת הצדדים, השתמש שלא בתום לב דיוני במידת ההפתעה שבחקירת העדים על מה שלא התכוננו לו בעטיה של אותה הסכמה, ובענייני חשבונות המצריכים ירידה לפרטי פרטים, ומעל לכל פרץ את גדרי החזית הדיונית ביד גסה בניגוד לדין, ולכך אין להסכין. [ראו רע"א 271/14 זיו רז נ' נתן פלד (2014)] .
לעניין זה, ומשהלכה למעשה לא חלק על עצם מתן השירותים המשפטיים ועל כך שלא נפרעה יתרת סכומי החשבונות שנשלחו , ביקש הנתבע להיתלות בהלכה הידועה שקבע בית המשפט העליון בע"א 9282/02‏ יכין חקל בע"מ נ' עו"ד יחיאל, פ''ד נח(5) 20, ולפיה האחריות לעריכת הסכם שכר טרחה מוטלת, בראש ובראשונה, על שכמו של עורך-הדין, ומחדלו בעניין זה, אף כי איננו שולל ממנו את עצם הזכאות לשכר ראוי, עשוי לבוא בחשבון גובה השכר, אלא שכאמור לעיל עניין גובה השכר נשלל מרשימת הפלוגתאות בין הצדדים הכוללת רכיב אחד בלבד – זהות הלקוח לו ניתנו השירותים המשפטיים , ולעניין זה, וחרף היעדרו של הסכם שכ"ט כתוב, עמדה התובעת בשופי בנטל השכנוע כי הנתבע הוא הלקוח עבורו נעשתה המלאכה הרבה.
הרבה למעלה מן הצורך אעיר גם כי נסיונו של ב"כ התובע בסיכומיו להצדיק את פריצת גדרי הפלוגתא תוך שימוש בהוראת סעיף 84 לתקנות לפיה "אין צורך בהכחשה לענין שיעור דמי הנזק, ולעולם יראו אותו כשנוי במחלוקת זולת אם הודו בו במפורש", אין בו ממש, משאין המדובר בתביעה לדמי נזק, ואף בנסיון זה השליך הנתבע את תום הלב הדיוני אל מאחורי גבו כלאחר יד, משל אין לו כל ערך.

עניין זה של חוסר תום הלב הוא נדבך נוסף שאין להתעלם ממנו. עיקרון תום הלב חולש על המשפט האזרחי כולו [ע"א 5503/11 דבח נ' דינרי (2012) ], וזאת מש "אין מערכת משפטית יכולה להתפרנס מגופו של הדין בלבד. גופה של מערכת המשפט זקוק הוא לנשמה, ויש שאף לנשמה יתרה; נשמה זו תימצא למערכת המשפט בדמותן ובצלמן של נורמות ערכיות שונות, שיסודן בעקרון העל של עשיית הישר והטוב, ועקרון תום הלב אחד החשובים והמיוחדים שבנורמות ערכיות אלה". אשר על כן, "תורת תום הלב [...] מתפרשת כיום גם על פעולות משפטיות בעלות אופי דיוני: עיקרון תום הלב חל בסדרי הדין. חובתו של בעל דין להפעיל את כוחותיו המשפטיים-דיוניים בדרך מקובלת ובתום לב. עליו לפעול כאדם סביר והוגן בנסיבות המיוחדות של המקרה" [בש"א 2236/06 חממי נ' אוחיון (5.6.2006)]. דוקטרינת ההשתק השיפוטי (Judicial Estoppel) יונק ת את חיות ה מעקרון תום הלב [ראו רע"א 5765/14 ‏ ‏פנינג נ' קראוס (2015) – להלן – "עניין פנינג" ], כאשר התכלית העומדת בבסיסה היא הגנה על טוהר ההליך השיפוט י ועל אמון הציבור במערכת המשפט, ונוגעת לרצון למנוע ניצול לרעה של הליכי המשפט. במובן זה מבטא כלל ההשתק השיפוטי את החובה המוטלת על בעלי הדין לנהל הליכים בתום לב. "בהחילו את כלל ההשתק השיפוטי יימנע בית המשפט מלדון בטענה לגופה אפילו נכונה היא, ובכך עלול להיפגע גם הערך של גילוי האמת".[בר"מ 8689/14 הוועדה המקומית לתכנון ובניה מגדל העמק נ' מבני תעשיה בע"מ (2015)].
בראי האמור לעיל דומני כי אין לשלול תחולתו של השתק שיפוטי אף בגדרו של אותו הליך וזאת ביחס לטענות הפועלות להרחבת חזית המחלוקת בין הצדדים, ושעה שהסכמת הצדדים בדבר מתן רשות להתגונן הותנתה בגדירת הפלוגתאות ביניהם. לעניין זה יוטעם כי הסכמה שכזו מצמיחה טובת הנאה גם לנתבע שקיבל את הרשות להתגונן, אשר למצער במקרה דנא נחסך ממנו הסיכון הכרוך בהתייצבות לדיון בבקשה למחיקת הכותרת ולחילופין למתן הרשות להתגונן ובהעמדת טענותיו להכרעת בית המשפט, לרבות הסיכון המשפטי והראייתי הכרוך בחקירת המצהיר מטעמו במעמד זה, אם לא יקבל בית המשפט את הבקשה למחיקת כותרת התובענה.

תוצאת הדברים היא שהתביעה מתקבלת במלואה. הנתבע ישלם אפוא לתובעת את הסך של 56,306 ₪ נכון למועד הגשת התביעה , וזאת בתוך 30 ימים מהיום.
ביחס להוצאות המשפט – אכן, הנתבע התגונן בקש, ואף פעל לשינוי החזית הדיונית תוך ס רבול ההליך, אך נראה כי את ההתדיינות בתיק זה ניתן היה לחסוך בדרך של עריכה מראש של הסכם שכר טרחה כתוב אשר היה פותר בנקל את עניין זהות הלקוח , ויפה כאן אזהרתו של כב' השופט רובינשטיין בפסק דינו בעניין פנינג - "עורכי דין, היזהרו באי הסכמיכם!". אשר על כן יישא כל צד בהוצאותיו.

ניתן היום, י"ט כסלו תשע"ח, 07 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.