הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"מ 49056-11-19

מספר בקשה: 4
לפני כבוד השופטת שרון הינדה

המבקשים:

  1. רם גמליאל
  2. יהודה מלאך

נגד

המשיבים:

  1. שמואל סעדיה
  2. עמית המפל

החלטה

לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן כנגד המבקש 1 ביום 13.1.20, העדר הגנה.
המבקש 1 מודה בקבלת כתב התביעה ועותר לביטול פסק הדין בטענה כי טעה לחשוב שעומדים לרשותו ולרשות הנתבע 2 בתיק, 60 ימים להגשת כתב הגנה, ורק כאשר הגיש לתיק בית המשפט ייפוי כוח, 54 ימים לאחר מועד המצאת כתב התביעה, התחוור לו כי ניתן נגדו פסק דין בהעדר הגנה והבין שטעה במניין הימים.
לגופו של עניין, מתייחס המבקש 1 בבקשתו לקיומו של הליך משפטי נוסף בין המבקש 2 המיוצג על ידו, לבין המשיב 2, אשר ההתנהלות נטענת במסגרתה כגון אי התייצבות לישיבת מהו"ת, טענה בדבר שקר של מזכירתו למשיב 1, ופרסום לשון הרע היוו בסיס להגשת התביעה בהליך זה.
המבקש 1 מכחיש פרסום לשון הרע וטוען למעשה כי אין המדובר בכלל בפרסום. כן טען כי מדובר ב"תביעת השתקה" שהוגשה בחוסר תום לב ובידיעה שיסודות העילה אינם מתקיימים.
המבקש 1 מכחיש שהורה למזכירתו לשקר למשיב 1.
עוד טען כי לא התייצב לישיבת מהו"ת בשל טעות מצערת אולם התנצל והביע הסכמה לקבוע ישיבת גישור ללא צורך בישיבת מהו"ת.
לפיכך סבור המבקש 1 כי יש לבטל את פסק הדין נגדו ולאפשר לו להתגונן כנגד התביעה.
ביחד עם הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה גם בקשה להאריך המועד להגשת כתב הגנה למבקש מס' 2 שנגדו טרם ניתן פסק דין.

המשיבים מתנגדים לביטול פסק הדין.
לדידם של המשיבים טעות האנוש שגרמה לטעות ברישום המועד להגשת כתב ההגנה אינה מהווה עילה לביטול פסק הדין מחובת הצדק, ובהתחשב בכך שהמבקש 1 עורך דין שעליו להיות בקיא במועדים, הרי שאין עילה לביטול פסק הדין גם לא על פי שיקול דעת בית המשפט. הטעות האמורה גם אינה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד להגשת כתב הגנה.
לגופו של עניין טענו המשיבים כי היעדרות המבקשים מישיבת הגישור היא בניגוד לכללי האתיקה החלים על עורכי הדין והיא מתעצמת נוכח הפגיעה הקשה בסדר היום של המשיבים והוצאת דיבתם.
לעניין לשון הרע, המשיבים טענו כי המבקש 1 הוציא דיבתו של המשיב 2 בשיחתו עם המשיב 1 ועוולת לשון הרע התגבשה וכי מדובר בפרסום שלא חלות עליו ההגנות בחוק.
עוד טענו המשיבים כי המבקשים פעלו בחוסר תום לב ושלא כדין משהגישו ללא רשות בית המשפט כתב הגנה וגרמו לכך שיקבע בתיק מועד דיון, בטרם בוטל פסק הדין נגד הנתבע 1.
בנסיבות אלה סבורים המשיבים כי יש לדחות הבקשה לביטול פסק הדין ולחייב את המבקשים בהוצאות נוכח התהלותם ובין השאר גם בגין עשיית דין עצמי עת הגישו כתב הגנה לתיק.
דיון:
פסק דין שניתן בהיעדר הגנה, ניתן לביטול באחת משתי עילות: האחת - חובת הצדק, שעה נפל פגם בפסק הדין ובדרך כלל נובע הפגם מהיעדר המצאה כדין, והשנייה – על פי שיקול דעת בית המשפט, תוך בחינת הסיבה לאי ההתגוננות וסיכויי ההצלחה להתגונן כנגד התביעה (ראו: א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שתים עשרה, עמ' 637).
בעניינו, המבקש מודה כי קיבל את כתב התביעה ועל כן לא נפל פגם בפסק הדין ואין אנו בבקשה לביטול פסק דין על פי חובת הצדק, אלא על פי שיקול דעת בית המשפט.
לשם ביטול פסק דין על פי שיקול דעת בית המשפט, בוחן בית המשפט מהי סיבת מחדלו של המבקש להתגונן במועד ומהם סיכויי ההצלחה כי הגנתו תתקבל, כאשר התשובה לשאלה השנייה היא החשובה יותר.
לעניין סיבת המחדל, בית המשפט קבע כי אם יתברר שלא מדובר בזלזול מופגן בבית המשפט כי אם צירוף נסיבות אומלל, אי הבנה או היסח הדעת ואפילו רשלנות מסוימת מצד המבקש, וביחד עם זאת יש למבקש הגנה סבירה, יטה בית המשפט לקבל את הבקשה ולאפשר ליבון הנקודות השנויות במחלוקת. עוד נקבע כי גם אם התנהגות של המבקש כרוכה ברשלנות כלשהי מצידו, ניתן לכפר עליה בפסיקת הוצאות ובלבד שיומו של המבקש בבית המשפט לא יקופח מטעם זה בלבד. (ראו: ע"א 32/83 אפל נ' קפח, פ"ד לז (3) 431; רע"א 1598/00 נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה, פורסם באתר משפטי).
לטענת המבקש 1 טעות משרדית היא שהובילה לאי הגשת כתב ההגנה במועד. מצופה כי המבקש 1 שהוא עורך דין יהיה בקיא במועדים הקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי להגשת כתב הגנה בהליך מסוג זה. יחד אם זאת נוכח הגשת ייפוי הכוח לתיק ביום 20.1.20, טרם חלוף המועד להגשת כתב ההגנה, נראה כי אין המדובר בזלזול מופגן בבית המשפט אשר הוביל לאי הגשת כתב ההגנה של המבקש 1 במועד. על כן אבחן האם למבקש הגנה סבירה כנגד התביעה.
ההלכה היא כי המבקש אינו חייב להראות הגנה איתנה כנגד התביעה אלא די בהגנה אפשרית (ראו: ע"א 32/83 אפל נ' קפח, פ"ד לז (3) 431; א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שתים עשה עמ' 637).
במקרה זה טוען המבקש 1 כי יסודות עוולת לשון הרע אינם מתקיימים. די בטענה זו כדי להוות הגנה אפשרית כנגד התביעה. באשר ליתר רכיבי התביעה, טענות הנוגעות לשקרים ושיחות בין הצדדים, המדובר במחלוקת הטעונה בירור ואף בהן הגנה אפשרית כנגד התביעה.
לסיכום, אני סבורה כי על אף שסיבת המחדל של המבקש 1 בגינה לא הוגשה כתב ההגנה במועד אינה מניחה את הדעת, הרי שלאור קיומה של הגנה אפשרית כנגד התביעה, ברי שבאיזון האינטרסים בין הצדדים, הנזק שעלול להיגרם למבקש 1 מהותרת פסק הדין על כנו גדול מהנזק שייגרם למשיבים מביטול פסק הדין ובירור התביעה. על כן אני סבורה כי יש לבטל את פסק הדין על פי שיקול דעת בית המשפט תוך חיוב המבקש 1 בהוצאות בגין מחדלו להתגונן במועד.
באשר לבקשה להארכת המועד להגשת כתב הגנה מטעם המבקש 2.
לא מצאתי כי ניתן בבקשה טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד.
יחד עם זאת נכון להיום טרם ניתן פסק דין כנגד המבקש 2 וכתב הגנה מטעמו של המבקש 2 הוגש לתיק.
בנסיבות אלה, התוצאה כי יינתן פסק דין כנגד המבקש 2 חרף ביטול פסק הדין כנגד המבקש 1 וקיומו של כתב הגנה בתיק, עלולה לגרום לתוצאות סותרות ככל שלא תתקבל התביעה. במצב זה יגרם למבקש 2 נזק גדול יותר מאשר הנזק שייגרם למשיבים מקבלת כתב ההגנה מטעמו לתיק.

סיכומו של דבר, פסק הדין כנגד המבקש 1 מבוטל.
כתב ההגנה שהוגש לתיק ישמש ככתב ההגנה של שני הנתבעים בתיק.
המבקש 1 ישלם למשיבים הוצאות בגין מחדלו להתגונן במועד בסך של 3,500 ₪.
מעכבת ביצוע ההחלטה בדבר תשלום ההוצאות עד לסיום ההליך.
המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום, כ"ב אדר תש"פ, 18 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.