הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"מ 48618-07-17

לפני כבוד השופט רז נבון

התובעת:

א.ד. עלמור נכסים בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד יוסף משה אשור

נגד

הנתבע:

אלעד דניאל בנו
ע"י ב"כ עו"ד שמעון בוטרשוילי

פסק דין

לפניי תביעה כספית ע"ס 8,109 ₪, שהוגשה על ידי התובעת-חברה לתיווך נכסי נדל"ן, כנגד הנתבע, ועניינה זכאות נטענת לעמלת תיווך אשר לא שולמה על פי הנטען לתובעת בסך של 7,700 ₪ + מע"מ, בקשר עם דירת מגורים ששכר הנתבע בפרויקט בצפון תל-אביב בשם WEST (דירה מס' 8 בקומה ראשונה).
א. רקע עובדתי ותמצית טענות הצדדים-
התביעה הוגשה כתביעה בסכום קצוב (לפי ס' 81א1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967) והיא הועברה לבית משפט זה, לאחר שהוגשה על ידי הנתבע התנגדות. ניתנה לנתבע רשות להתגונן (ע"י כב' הרשם יעקבי).
לטענת התובעת, התקשר עמה הנתבע בהסכם ביום 5 בפברואר 2016, הנושא את הכותרת "הזמנת שירותי תיווך" (להלן: "ההסכם"; "הסכם התיווך"), על מנת שזו תסייע בידיו במציאת דירת מגורים שביקש לשכור , ובעקבות האמור הוצגה לו דירה אותה שכר.
הסכם השכירות, מתייחס לטענת התובעת לדירה מספר 8 בקומה הראשונה שבפרויקט "WEST" שבצפון ת"א (להלן: "הדירה שבמחלוקת"; "דירה מס' 8") ועמלת התיווך לא שולמה לה .
הנתבע מצדו אישר, כי הוא פנה לתובעת על מנת שזו תאתר בעבורו דירה להשכרה בתל-אביב; הוא גם מאשר שחתם על ההסכם אלא שלדבריו הנתבעת הראתה לו באותו פרויקט מגורים (להלן: "הפרויקט") דירה אחרת – את דירה מס' 9, וכי הסכם התיווך עליו חתם התייחס בכלל לדירה מס' 9 באותו פרויקט (להלן: "דירה מס' 9") ולא לדירה מס' 8 שאותה שכר בסופו של יום ושלא הוצגה לו כלל על ידי התובעת .
לטענת הנתבע, זייפה התובעת את הסכם התיווך, באופן שהתווספו בו נכסים שעליהם לא חתם כלל הנתבע, שכן לא ראה אותם מעולם.
הנתבע טוען, כי הוא התוודע לדירה מס' 8 (אשר שייכת לאותם הבעלים של דירה מס' 9) רק בחלוף כחודש ימים מאז שראה את דירה מס' 9, וזאת בעקבות פרסום באינטרנט (שלא הוצג).
ב. דיון והכרעה -
ב.1. האם הציגה התובעת את דירה מס' 8 בפני הנתבע?
הנכס מושא המחלוקת הינו דירה מס' 8 בפרויקט - דירה שאותה שכר בסופו של יום הנתבע.
מעיון בכתב התביעה ניתן היה לסבור לכאורה , כי התובעת הציגה את הדירה שבמחלוקת בפני הנתבע, עובר לחתימתו על הסכם השכירות . כך בס' 9 לכתב התביעה: "בסמוך למועד חתימת ההסכם בין הצדדים פעל סוכן מטעם התובעת וקיים מפגש בין הנתבעת ובין הנכס במסגרתו נמסרו פרטים אודות השכרת הנכס" [ההדגשה אינה במקור]
הגם שמדובר במשפט שמנוסח שלא בבהירות, הרי שמשמעות המילים- מפגש בין הנתבע לבין הנכס , מלמד על הצגת הדירה שבמחלוקת בפני הנתבע.
אין בכתב התביעה כל אבחנה בין דירה מס' 9 לבין דירה מס' 8. כל שיש בנמצא הוא תיאור עובדתי של מפגש כאמור.
דא עקא, שבהמשך בירור התיק התחוור, כי התובעת מעולם לא הראתה לנתבע את דירה מס' 8 בפרויקט אלא רק את דירה מס' 9.
כך, בתצהיר העדות הראשית שהגישו העדים מטעם הנתבעת טען מתווך הנתבעת מר אסי פרוינד (להלן: "המתווך"), כי ביום 5 בפברואר 2016 הוא הציג ביחד עם מנהלת התובעת, הגב' אבי דרוויש (להלן: "המתווכת"), את דירה מס' 9 בפרויקט.
בתצהיר המתווך כמו גם בתצהיר המתווכת נאמר, כי הם הודיעו לנתבע, שלמשכיר דירות נוספות בפרויקט והמתווך אף הבהיר, כי יצר (בשלב מאוחר יותר) קשר עם הנתבע וביקש לעדכן אותו, כי קיימת גם דירה מס' 8 בפרויקט, אלא שהנתבע לא היה מעוניין להמשיך בהתקשרות. כפי שיובהר גם בהמשך, הדברים נאמרו גם במסגרת עדותו של המתווך.
מסקנת האמור הינה אם כן, כי הנתבע לא ביקר מעולם בדירה מס' 8 ביחד עם התובעת ו/או עם נציגיה וזו לא הוצגה לו מעולם פיזית על ידה.
ב.2. האם נחתם הסכם הזמנת שירותי תיווך ביחס לדירה מס' 8?
השאלה המרכזית בתיק זה, היא האם נחתם הסכם תיווך בקשר עם הדירה מושא המחלוקת, אם לאו. כפי שאבהיר להלן, מסקנתי הינה, כי אין בנמצא כל הסכם תיווך בין התובעת לבין הנתבע בקשר עם דירה מס' 8. הסכם התיווך נחתם ביחס לדירה אחרת – דירה מס' 9.
התובעת צרפה לכתב התביעה הסכם הזמנת שירותי תיווך (להלן: "ההסכם") אשר בחלקו העליון מולא המלל הבא:

מעיון בהסכם זה עולה לכאורה , כי הוא מתייחס לשתי דירות בקומה הראשונה בפרויקט (הגם שהנתבע חתום רק ביחס לנכס המופיע בס"ק 1 והגם שהדירה השנייה בס"ק 3 מחוקה בקו ואין חתימת לקוח לצדה ).
הנתבע כפר בהסכם שהוצג על ידי התובעת; טען כי מדובר בזיוף והציג את נ/1 שהינו עותק ממסמך הזמנת שירותי התיווך שעליו חתם בפועל ואשר נמסר בידיו. מעיון במסמך זה עולה, כי הנכסים המופיעים בס"ק 2 ו- 3 (ועליהם סימני מחיקה) אינם מופיעים בו:

התובעת מצדה הבהירה, כי אין מדובר במעשה זיוף, וכי הנכסים שבס"ק 2 ו- 3 אכן התווספו על די המתווך בשלב מאוחר יותר, כאשר סבר המתווך שהוא עתיד להראות לתובע שני נכנסים נוספים-דבר שלא יצא לפועל ומשכך נמחקו אותם נכסים.
היינו, שני הצדדים מאשרים ומסכימים, כי הנכס היחיד שהופיע בהסכם שעליו חתם הנתבע הינו הנכס המופיע בס' 1 להסכם- "דירה-פרויקט וסט ק-1- יונתן – 7,700 ₪ ".
כעת נשאלת השאלה מהו הנכס המופיע בס"ק 1 להסכם? האם מדובר בדירה מס' 8 או בדירה מס' 9?
על כך ענה המתווך מר פרוינד תשובות ברורות וחד משמעיות מהן ניתן ללמוד, כי הנכס המופיע בס"ק 1 להסכם מתייחס לדירה מס' 9 בלבד ולא לדירה מס' 8 מושא המחלוקת בתיק זה:
בס' 13 לתצהירו טען המתווך, כי: "ידוע לי כי הנתבע במסגרת תצהירו טוען לזיוף אולם אין הדבר נכון שכן חתימתו רק על הנכס הראשון אותו ראה ולא על הנכסים אשר נמנע מלהגיע לפגישות ולא ברור מהו הזיוף הנטען". [ההדגשה אינה במקור]

ומהו הנכס הראשון (והיחיד) אותו ראה?

בס' 5 לאותו תצהיר אישר המתווך, כי מדובר בדירה מס' 9: "הריני להצהיר כי ביום 05.02.2106 ביחד עם אבי דרוויש מנהל המשרד הראתי את הדירה מס' 9 השייכת ליונתן סרי בפרוייקט ווסט ק-1 תל אביב".

בס' 10+ 11 לתצהירו מבהיר המתווך, כי יצר קשר עם הנתבע ועדכן אותו כי: "קיימת גם דירה מס' 8 בפרויקט ווסט ק-1 של הבעלים יונתן סרי בעל הדירה שראה מיום 5.2.2016". בהמשך מתאר המתווך, כי הנתבע לא היה מעוניין להמשיך בהתקשרות ולכן לא חתם על התוספת להסכם. היינו, הנתבע ראה בפ ועל רק דירה אחת, וזו דירה מס' 9 (מעבר לכך – האמור מלמד, כי בעת החתימה על ההסכם, אף לא דובר כלל על דירה מס' 8, זאת בניגוד לטענות שהועלו לאחר מכן בדיעבד ע"י התובעת).
מסקנת האמור הינה אם כן, כי לשיטתו של המתווך, כאמור בתצהירו- חתימת הנתבע בהסכם היא רק על הנכס שראה הנתבע בפועל - וזוהי דירה מס' 9 ולא דירה מס' 8.
בנוסף, ביום 22 בפברואר 2018, התקיימה ישיבת הוכחות בתיק, והמתווך נחקר על תצהירו. במסגרת עדותו הבהיר המתווך בצורה ברורה, כי הוא הציג לנתבע את דירה מס' 9 והחתים אותו על הסכם ביחס אליה, וכי ביחס לדירה מס' 8 המתווך רק תכנן להחתים את הנתבע על הסכם, לאמור:
עמ' 9 ש' 16-21:
"ש. אתה הראית לנתבע את דירה מס' 9 של יונתן כן או לא?
ת. כן.
ש. אתה גם החתמת אותו בקשר לדירה מס' 9?
ת. כן. החתמתי אותו לגבי דירה בקומה ראשונה דירה של יונתן.
ש. דירה מס' 9?
ת. כן".

עמ' 10ש' 5-10:
"ש. אם סיפרת לו על אותה דירה אח"כ זה יכול להסביר למה לא החתמת אותו באתו מעמד על דירה 8?
ת. רואים דירה אז חותמים עליה.
ש. מה המשמעות של מה שאתה אומר?
ת. החתמתי אותו על מה שהוא ראה ובפגישה השנייה תכננתי להחתים אותו על הדירה השנייה דירה 8 ועוד דירה אחרת באותו פרויקט של בעלים אחרים " [ההדגשה אינה במקור]
היינו- המתווך מבהיר ב"רחל בתך הקטנה", כי הוא החתים את הנתבע על הדירה שהוא הראה לו- על דירה מס' 9, שכן הוא "מחתים על מה שרואים".

המתווך רשם בס"ק 3 להסכם נכס נוסף בקומה ראשונה בפרויקט והוא התייחס לדירה מס' 8, אלא שרישום זה נעשה שלא בפניו של הנתבע, תוך שהוא מתכננן בעתיד להראות לו את הדירה הזו – תכנון שלא יצא לפועל ומשכ ך הועבר קו מחיקה על גבי דירה זו (ודוק- הדברים מאיינים את טענת הזיוף שהעלה הנתבע – אך לגופם, יש בהם כדי להביא לדחיית התביעה, שכן הם מלמדים על כך, כי פרטיה של דירה מס' 8 התווספו רק בשלב מאוחר יותר).

דברים ברורים וחד משמעיים אלה שבים ומאששים את שהובהר בתצהיר המתווך, לפיו הנתבע הוחתם על הסכם תיווך ביחס לדירה מס' 9 ולא ביחס לדירה מושא המחלוקת.

כאן המקום לציין, כי במסגרת שמיעת ההוכחות, העלתה המתווכת (מנהלת התובעת) גרסה עובדתית חדשה, ולפיה ס"ק 1 בהסכם מתייחס הן לדירה מס' 8 והן לדירה מס' 9 – כך בעמ' 8, ש' 7-8: " ת. החתימה בסוג נכס מס' 1 דירה של יונתן בקומה 1 בסך 7,700 ₪ גם דירה 8 וגם דירה 9- הן דירות זהות אחת על אחת ברמת הסדין".
דין הדברים להידחות: ראשית, המדובר בגרסה עובדתית חדשה, שאין לה זכר בכתב התביעה או בתצהירה של המתווכת, ומשכך היא עולה כדי הרחבת חזית. שנית, מדובר בגרסה עובדתית שאף סותרת את תצהירה של המתווכת שטוענת בס' 13 לתצהירה, כי החתימה בהסכם התיווך נעשתה רק על הנכס הראשון שראה הנתבע ולא על נכסים שלא ראה (ודוק- גם התצהיר עולה כדי הרחבת חזית של כתב התביעה); שלישית, גרסתה של המתווכת סותרת כאמור הלכה למעשה את גרסתו של המתווך אשר אישר, כי הוא זה שהחתים בפועל את הנתבע והוא זה שכתב ידו מופיע על גבי ההסכם.
מסקנת האמור הינה אם כן, כי הסכם להזמנת שירותי תיווך נחתם אך ורק ביחס לדירה מס' 9 שאותה ראה הנתבע בפועל ולא ביחס לדירות אחרות, לרבות דירה מס' 8 באותו הפרויקט. ולענייננו – אין בנמצא הסכם תיווך חתום אשר מתייחס לדירה מושא המחלוקת.
יוער, כי במסגרת סיכומי התובעת, לא נעשה כלל ניסיון לאבחן בין הדירות- תחת זאת הועלו טענות כלליות בדבר הסכם תיווך ביחס לדירות בקומה הראשונה, תוך שהתובעת מתעלמת כאמור מכך, כי הוכח שדירה מס' 8 לא הייתה חלק מהסכם התיווך ולא הוצגה לנתבע.
ב.3. האם זכאי מתווך לקבל עמלת תיווך בהיעדר הסכם תיווך חתום?
המסגרת הנורמטיבית -
סעיף 9(א) לחוק המתווכים במקרקעין התשנ"ו- 1996 (להלן: "חוק המתווכים"; "החוק") קובע, כי מתווך לא יהא זכאי לדמי תיווך, אלא אם כן חתם הלקוח על הזמנה בכתב לביצוע פעולות התיווך בנוסח שייקבע על ידי שר המשפטים, לאמור:
"מתווך במקרקעין לא יהא זכאי לדמי תיווך, אלא אם כן חתם הלקוח על הזמנה בכתב לביצוע פעולת תיווך במקרקעין, שבה נכללו כל הפרטים שקבע שר המשפטים, באישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת" [ההדגשה אינה במקור]
גם סעיף 14 לחוק המתווכים קובע, כי אך ורק בהתמלא דרישת הכתב (ודרישות מצטברות נוספות) יהיה זכאי מתווך לדמי תיווך:
"(א) מתווך במקרקעין יהיה זכאי לדמי תיווך מאת לקוח אם נתקיימו כל אלה:
...
(2) הוא מילא אחר הוראות סעיף 9"; [ההדגשות אינה במקור]
"דרישת הכתב" הקבועה בדין, המחייבת חתימה של הלקוח וכן פרטים מלאים כאמור בתקנה 1 לתקנות המתווכים במקרקעין (פרטי הזמנה בכתב), תשנ"ז-1997 (להלן: " תקנות המתווכים"), אינה דרישה טכנית. המדובר בדרישה מהותית.
בע"א (תל-אביב-יפו) 2232-08 טל דורון נ' יונה גרשי, תק-מח 2010(4), 3284 ,עמ' 3288 קבע בית המשפט המחוזי בת"א את הדברים הבאים:
"13. הדרישה המהותית הראשונית, הינה חתימת הלקוח על אותה הזמנה בכתב לביצוע פעולת התיווך (להלן- ההזמנה), דרישה שבחקיקה הראשית, אשר קובעת כי בהיעדרה נשללת זכאותו של המתווך בדמי תיווך. דהיינו, הוראה זו חלה גם במקום שאלמלא קיומה, זכאי היה המתווך לדמי תיווך.

כך גם יש להפנות לסעיף 14 לחוק, אשר קובע על דרך החיוב מהם התנאים אשר בהתקיימם זכאי המתווך לדמי תיווך. תנאים אלו כוללים הן את הדרישה להיות המתווך בעל רישיון לפי החוק, הן היותו הגורם היעיל - ובנוסף בהתאם לס"ק (א)(2) "הוא מילא אחר הוראות סעיף 9".

הנה כי כן, המחוקק בחר "להבטיח" את קיומה של הדרישה המהותית הן בדרך השלילה והן בדרך החיוב.

בע"א (ת"א) 1183/08 מטרופוליס נ. הצלחת יחזקאל בע"מ (לא פורסם, 19.8.09) וכן בע"א (ת"א) 3252/05 טרכטנברג נ. אפריקה ישראל למגורים בע"מ (לא פורסם, 28.5.08) קבענו כי הוראות החוק הקוגנטיות מחייבות הקפדה על מילויין וכי אי מילויין לא יקים או ישלול את זכאות המתווך לשכרו. כך גם יש להדגיש את ההבדל בין הוראות חוק המקרקעין תשכ"ט-1969 בדבר הדרישה והפרשנות של עריכת מסמך בכתב לבין הוראות החוק דנן. שם המחוקק לא קבע הכיצד יש למלא אחר דרישת הכתב, ועל כן בתי המשפט יצקו תוכן להוראה זאת, תוך ריכוכה במקרים המתאימים. מנגד, לענין הזכאות לדמי תיווך אמר המחוקק דברו ואף מחוקק המשנה.

בנסיבות אלו, דרך כלל, לא יהיה מקום לסטות מהוראות הדין ואין מקום, ככלל, לסטות מההוראות או לרככן". [ההדגשה אינה במקור]
בת"א (ירושלים) 2433/03 - יעקב סימקוביץ' ואח' נ' אילן רג'ואן תק-של 2004(1), 1307 ,עמ' 1309 , עמד כב' השופט סולברג על חשיבות ס' 9 לחוק ועל כך שלא ניתן לעקוף את הוראות הדין, לאמור:
"21. מדברי ההסבר להצעת החוק [הצ"ח 2136, תשנ"ב, בעמוד 388] ומדברי הכנסת בעת הבאת הצעת-החוק לקריאה שנייה ושלישית, למדנו על הרקע לחקיקתו. מחלוקות לרוב נתגלעו בין מתווכים לבין לקוחותיהם על אודות מה שסוכם ביניהם - אם סוכם - לגבי שירותי התיווך, הנכס נשוא התיווך, תשלום דמי-התיווך, וכיוצא באלה מחלוקות, אשר פירנסו את בתי המשפט ואת עורכי-הדין, תוך שגרעו מפרנסתם של מתווכים ולקוחותיהם. מצב הדברים חִייב עיגון סטטוטורי חד-משמעי, נוקשה, לשם הסדרת הנושא. במיוחד כך, בבוא גלי-העלייה מברית המועצות לשעבר, אנשים אשר ההוויה הישראלית הייתה זרה להם. בעת ההיא התרבו עוד המכשלות ביחסי מתווך-לקוח.
22. הוראת סעיף 9 לחוק, נמנית על חידושיו העיקריים; קרי, הזמנה בכתב דווקא לביצוע פעולת-תיווך במקרקעין. לשונו הברורה והנחרצת של סעיף 9, מלמדתנו על ההכרח בהזמנה בכתב; בלעדיה אַיִין.
דומה כי המחוקק ביקש להסיר כל ספק בדבר הזה, וביקש להורות הוראה קוגנטית, בלשון מצווה, ערוכה "כתנאי בני גד ובני ראובן (במדבר לב, כ-לב), לאמר: מתווך לא יהיה זכאי לדמי תיווך אלא אם חתם הלקוח על הזמנה בכתב [סעיף 9(א)], ומתווך יהיה זכאי לדמי תיווך אם נתקיימו תנאים מסויימים, בתוכם מילוי אחר הוראת סעיף 9 הנ"ל (סעיף 14)" [כדברי כב' השופט י' אטדגי בת"א (תל-אביב-יפו) 64282/01 כהן מגורי אילן נ' אלפי רות, תק-של 2002 (2), 3908].
...
משבאה לעולם הוראת סעיף 9 לחוק, שוב לא יוכל מתווך לזכות בדמי-תיווך מכוחו של חוק לבר חוק המתווכים במקרקעין, או מכוחו של הדין הכללי. אם לא נאמר כן, מה הועילו חכמים בתקנתם? נמצאנו מסכלים את תכליתו של חוק המתווכים במקרקעין, ומאפשרים למעשה מצב בו מה שהיה, הוא שיהיה. אותן מחלוקות, ואותו מצב של חוסר וודאות אשר שרר לפני חוק המתווכים, ימשיך לשרור גם לאחר חקיקתו". [ ההדגשה אינה במקור]
עוד אפנה לעניין המהותיות של הזמנת שירותי תיווך בכתב לפסק דינו של כב' השופט שנלר בע"א (תל-אביב-יפו) 1183/08, מטרופוליס ייזום השקעות ונכסים (המאה ה-13) בע"מ נ' הצלחת יחזקאל בע"מ (בפירוק מרצון) ואח', תק-מח 2009(3), 6726 ,עמ' 6730 :
"14. הנה כי כן, בהעדר הזמנה לא מתקיים אותו תנאי מקדמי לזכאות המתווך לדמי תיווך יהיו נסיבות היחסים העסקיים שבין הצדדים, אשר יהיו.

משכך, ככל שברור הדבר כי אין הזמנה בכתב, אין מקום לניהול הליך מיותר אשר תוצאתו ברורה מראש ואשר על כן דין תביעה שכזאת להיות מסולקת על הסף". [ההדגשה אינה במקור]
להשלמת התמונה יוער, כי במהלך השנים ניתן לזהות מגמות שונות של ריכוך דרישת הכתב, ואולם מגמות אלא מתאפשרות רק במקרים שבהם ישנו הסכם תיווך ויש חסר למשל באחד מהפרטים הנדרשים למשל ב תקנה 1 ל תקנות המתווכים במקרקעין (פרטי הזמנה בכתב), תשנ"ז – 1997 (להלן: " תקנות המתווכים"). כפי שאבהיר להלן, לא זה הוא המקרה שבפנינו.
לעניין מגמת הריכוך שלא חלה כאשר אין כלל הסכם תיווך - ראה למשל ע"א (ירושלים) 36998-03-13 מרדכי קינן נ' ב.י איר ואח' (10.9.13), שם קבע כב' השופט מינץ את הדברים הבאים:
"סעיף 9(א) לחוק המתווכים קובע כי מתווך במקרקעין לא יהא זכאי לדמי תיווך אלא אם חתם הלקוח על הזמנה בכתב הכוללת פרטים שנקבעו בתקנות. מדובר בדרישה מהותית ולא ראייתית, שבאה לקבוע מתכונת קשיחה וקוגנטית בכל הקשור לזכאות לדמי תיווך ( ע"א (ת"א) 3252/05 טרכטנברג נ' אפריקה ישראל מגורים בע"מ, 28.05.08; ע"א (ת"א) 1691/09‏ לנדאו נ' קראסן הייטס בע"מ, 24.06.10). אכן, ניתן לזהות גישות שונות בפסיקה לגבי רמת הדקדוק והגמישות שיש לגלות בדרישה לקיום מלוא תנאי ההזמנה הקבועים בחוק ובתקנות, ובמספר מקרים "רוככו" דרישות הפירוט, אך זאת ככלל רק כאשר מדובר היה בהזמנה שהייתה חסרה פרט כזה או אחר, אך היא הייתה על פניה בגדר הזמנה לשירותי תיווך (ראו למשל, ע"א (ת"א) 2232/08 דורון נ' גרשי, 12.10.10; ע"א (ת"א) 3049/01 דותן נ' גורביץ, 2.03.05; ע"א (ת"א) 2819/00 בן אור נ' רוזן, 30.06.02; ע"א (ת"א) 1413/04 מטרופוליס יזום השקעות ונכסים 1993 בע"מ נ' מנחם מליק מרכזים מסחריים בע"מ, 30.10.05). ברם, כל האמור לא נקבע במקום בו לא הייתה כלל הזמנה בכתב או מסמך אחר ממנו ניתן היה להסיק קיומה של הזמנה. בהעדר הזמנה בכתב, כבמקרה זה, אין המתווך זכאי לדמי תיווך גם לא מכוח דינים אחרים, תהיינה נסיבות היחסים שבין הצדדים, אשר תהיינה ( ע"א 1183/08 בעניין מטרופוליס; ע"א (ת"א) 1691/09‏ בעניין לנדאו). " [ההדגשה אינה במקור]

מן הכלל אל הפרט -
כפי שהובהר לעיל, אין מחלוקת, כי ביחס לדירה מס' 8 מושא המחלוקת, לא נחתם הסכ ם הזמנת שירותי תיווך בין הצדדים.
מעת שאין בנמצא הזמנה בכתב חתומה ביחס לדירה מס' 8, הרי שהמסקנה היא שדרישת הכתב לא קוימה ולא מולאה. גם לריכוך הקיים בפסיקה אין רלוונטיות במקרה דנן שבו ההזמנה הכתובת מתייחס לדירה מס' 9 – היינו לנכס אחר בכלל.
לשיטת התובעת דובר עם הנתבע על כך שיש לבעלים של דירה מס' 9 דירה נוספת באותו הבניין (הנתבע כופר בכך), ובחלק מגרסאותיה המשתנות של התובעת אף נטען כי דובר על דירה מס' 8 במעמד הביקור בדירה מס' 9, אלא שלטעמי אין בכך, גם אם היה ממש בדברים, כדי לקיים את דרישת הכתב שהינה דרישה מהותית שבלעדיה אין.
ככל שהתובעת סברה, כי היא מבקשת לכלול במסגרת ההסכם שעליו חתם הנתבע דירה נוספת כזו או אחרת באותו בניין מגורים, היה עליה לכלול זאת במסגרת ההסכם שעליו חתם הנתבע.
מעת שהתובעת החתימה את הנתבע רק על דירה אחת (והראתה בפועל רק את דירה מס' 9 ) , כאשר ההחתמה הייתה רק ביחס לדירה מס' 9, הרי שלא ניתן בדיעבד לרכך את דרישת הכתב ולהכניס אותה "בדלת האחורית" ביחס לדירה נוספת שאין ביחס אליה הסכם חתום בין הצדדים.
גם אם הייתה מתקבלת גרסתה של התובעת, לפיה היא זו שעניינה את הנתבע ביחס לדירה מס' 8 אך זה לא הגיע בסופו של יום לראותה, הרי שאין בכך עדיין לרפא את הפגם של אי מילוי דרישת הכתב.
בהיעדר הסכם תיווך ובהיעדר הזמנה חתומה ומסודרת ביחס לפרטי הנכס הספציפי, קרי דירה מס' 8, לא מתמלאת דרישת הכתב, ולא קמה זכאותו של המתווך לקבלת עמלת תיווך. הא ותו לא.
כל תוצאה אחרת עשויה להביא לאי וודאות שעשויות לפגוע בכלל הציבור.
די באמור כדי להביא לדחיית התביעה.
מבלי לגרוע מן האמור לעיל, וגם אם הייתה מתקבלת פרשנותה של התובעת, לפיה הסכם התיווך מתייחס לכל הדירות של אותו יונתן הבעלים של דירה 8 ו- 9 (וכאמור פרשנות כזו לא יכולה להתקבל לנוכח העדויות הברורות מהן עלה, כי המתווך התכוון להחתים רק בעתיד את הנתבע ביחס לדירה מושא המחלוקת), הרי שגם אז קובעת הפסיקה הרלוונטית, כי כאשר לא נזכרת הדירה הרלוונטית ("שטופס ההזמנה כלל לא מזכיר את הדירה"), לא ניתן לבצע השלמה של פרטים נדרשים מכוח תקנות המתווכים, שכן זהו לב ליבו של העסקה. ר' בר"ע (ירושלים) 663/08 מתי פרג'י ואח' נ' גיל אפרתי עו"ד (14.12.08). עוד אציין, כי מדיניות משפטית של ריכוך לא יכולה להתקבל במקרה דנן, בשים לב לכך, כי גם עובדתית הוכח שדירה מס' 8 לא הוצגה לנתבע ולא נאמר לו אודותיה בעת ביקורו בדירה מס' 9.
ב.4. טענות נוספות שיש ליתן אליהן את הדעת
הרחבת חזית מצד התובעת - מי שקורא את כתב התביעה, לא יכול לנחש, כי הגרסה העובדתית של התובעת הינה, כי ההסכם נחתם ביחס לדירה מס' 9 ואילו הנתבע שכר לבסוף דירה אחרת – את דירה מס' 8 שלא הוצגה לו.
לא רק שאין לגרסה זו כל זכר בכתב התביעה, אלא שגם לגרסה שעלתה בדיעבד, לפיה ההסכם אשר צורף לכתב התביעה מולא בחלקו רק בדיעבד על ידי נציגי התובעת אין כל זכר, וגרסה זו עלתה, רק לאחר שהנתבע טען את הדברים, לאחר שהותיר בידיו עותק מן ההסכם אשר נמסר לו.
לכאורה, מעיון בכתב התביעה ניתן ללמוד, כי עסקינן בנתבע שחתם על הסכם למתן שירותי תיווך, וכי המסמכים בקשר לכך צורפו לכתב התביעה. ר' ס' 6 לכתב התביעה: "מסמכים המעידים על ההתקשרות וההתחייבות מצ"ב...".
המדובר במצג שגוי, שכן כפי שהובהר לעיל, אין כל מסמך ואין כל התקשרות בין הצדדים ביחס לדירה מס' 8 שאותה שכר בסופו של יום הנתבע.
כמתואר לעיל, גרסתה העובדתית של התובעת התפתחה במהלך בירור התיק באפן העולה כדי הרחבת חזית של ממש (לרבות בשלב שמיעת ההוכחות במסגרת עדותה של המתווכת) . בשים לב לאמור לעיל, הרי שיש ממש בטענות הנתבע בסיכומיו בדבר הרחבות פסולות ואסורות במסגרת ההליך דנן מצדה של התובעת. אציין, כי התובעת לא מצאה לנכון להגיש סיכומי תשובה הגם שניתנה לה האפשרות לעשות כן.
על גרסתו של הנתבע – טענתו של הנתבע הינה, כי גילה את הדירה שבמחלוקת בעקבות מודעה באינטרנט, וכי רק בדיעבד התחוור לו, כי מדובר בדירה שנמצאת בבעלות הבעלים של דירה מס' 9. הנתבע לא צירף את המודעה לכתבי טענותיו, וממילא שלא זימן גם לעדות את הבעלים של דירה מס' 8 ו-9 ששמו יונתן, על מנת שיאשש את הטענה לפיה הוא העמיד את דירה מס' 8 להשכרה באמצעות פרסום באינטרנט (מאידך גיסא, גם התובעת לא זימנה את אותו יונתן למתן עדות). התובעת מצדה סבורה, כי יש לזקוף את האמור לחובתו של הנתבע ובסיכומיה היא מתייחסת למצגים כוזבים וחוסר תום לב . אינני קובע מסמרות ביחס לכך, ואולם כעניין של מדיניות משפטית ראויה ורצויה, יש לקבוע, כי מעת שאין בנמצא הסכם תיווך ביחס לדירה שבמחלוקת, והייתה רק "כוונה" להחתים על הסכם תיווך ביחס לדירה זו, אין משמעות לטענות הללו – בהיעדר מילוי דרישת הכתב המהותית, אין מקום לטענות מעין אלה.
ג. סוף דבר -
לנוכח האמור לעיל, דין התביעה להידחות.
התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט בסך של 750 ₪, וכן תשלם לנתבע שכ"ט עו"ד בסך של 3,500 ₪. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, שאם לא כן הם יישאו הפרשי ריבית והצמדה החל ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תדוור את פסק הדין לצדדים בפקס ובדואר רשום בצירוף אישור מסירה.

ניתן היום, כ"ח אדר תשע"ח, 15 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.