הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"מ 46948-01-19

לפני כבוד השופט רז נבון

התובעים:

1.יוסף פרדו
2.מור פרדו
ע"י ב"כ עו"ד איל יפה

נגד

הנתבע:

משה לסמן
ע"י ב"כ עו"ד דרור כהן

פסק דין

לפניי תביעה כספית ע"ס 57,000 ₪ שהוגשה על ידי התובעים, ועניינה נזקים נטענים לדירתם, כתוצאה מחדירת מים שמקורם בנזילה מהדוד השייך לשכנם, הנתבע.

רקע עובדתי ותמצית טענות הצדדים:
התובעים הינם אב ובתו, אשר בבעלותם דירת מגורים בבניין היי טאואר-ברחוב בן שפרוט 2 בתל אביב (להלן: "הבניין"). המדובר בדירה מספר 12 בקומה החמישית (להלן: "דירת התובעים"; "הדירה").
גם לנתבע דירת מגורים בבניין - המדובר בדירה מספר 13 בקומה החמישית (להלן: " דירת הנתבע").
מדובר אפוא בשכנים באותה הקומה בבית מגורים בתל אביב. יוער כבר עתה, כי במועדים הרלוונטיים למחלוקת, טרם עברו הצדדים להתגורר בדירותיהם. דירת הנתבע הייתה מצויה באותה העת בשיפוצים (זו נרכשה כמעטפת) וקבלן מטעמו של הנתבע בשם בעז סירי (להלן: "הקבלן") נשכר לצורך הכשרתה/שיפוצה.
ביום 10 במרץ 2017, החלה נזילת מים מדוד המים השייך לדירתו של הנתבע- מדובר בדוד שהיה ממקום בחדר המדרגות (להלן: "האירוע"; "אירוע הנזילה"). הצדדים מכנים בכתבי הטענות את האירוע כפיצוץ בדוד, ואולם מדובר בנזילה להבדיל מפיצוץ פיזי של גוף הדוד. כך או כך, אין מחלוקת, כי מים זרמו מדוד השייך לדירת הנתבע (להלן: "הדוד").
כפועל יוצא מן האירוע החלה זרימת מים למקומות שונים בבניין; לתקרת הלובי, לקומות מגורים נמוכות יותר, וכן לדירות סמוכות.
בסמוך לאחר האירוע, עודכנו התובעים על ידי חברת האחזקה ולאחר שהגיעו לדירתם גילו, כי מים חדרו גם לדירתם. נעשתה פנייה לנתבע- וזה תיקן באמצעות הקבלן מטעמו את הרטיבות אשר נגרמה לדירה.
עניינה של התביעה המונחת לפניי בנזקים שונים אשר נגרמו לתובעים (כך לטענתם) כתוצאה מאירוע הנזילה.
תמצית טענות התובעים:
לטענת התובעים, נגרמו לדירתם נזקים כבדים במוקדים הבאים: מתחת לריצוף, בארונות, בממ"ד ובמטבח.
בתצהיר העדות הראשית מטעם התובעים נטען לראשונה, כי עבודות תיקון הנזקים בדירתם הסתיימו בחודש יוני 2017.
על פי הנטען, בקשר עם אירוע הנזילה נגרמו לתובעים הנזקים הבאים:
תשלום לשמאי אודי וולנרמן - 30,000 ₪.
בדיקת רטיבות מכון התקנים - 1,400 ₪.
עבודות נגרות בדירה - 8,150 ₪.
תשלום חשמל (לדירה חלופית) - 662.79 ₪.
תשלום ארנונה (לדירה החלופית) – 1,139.88 ₪.
שכ"ד לדירה חלופית לחודשים 3-6/2017 – 25,000 ₪.
ועד בית לדירה החלופית – 800 ₪.
סה"כ: 47,460.67 ש"ח
יוער, כי סכימה של הסכומים בס"ק א-ו לעיל, אינה מביא לתוצאה של 47,460.67 ₪ אלא לסך של 40,152,67 ₪ בלבד. בישיבת ההוכחות בתיק הובהר, כי אכן מדובר בטעות אריתמטית והסך הנכון הוא 40,152.67 ₪.
עוד עתרו התובעים לפיצוי בסך של 10,000 ₪ בגין עוגמת נפש, הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.

תמצית טענות הנתבע:
הנתבע אינו כופר בכך, כי "אירע פיצוץ מדוד מים שבבעלות הנתבע" (ס' 15 לכתב ההגנה). היינו, אין מחלוקת ביחס לשאלת החבות והנתבע מאשר, כי מקור הרטיבות בדירת התובעים הינ ו בדוד המים השייך לדירתו שאירעה בו נזילה.
אלא שהנתבע כופר בנזק המתואר על ידי התובעים. לדבריו, דירת התובעים: "סבלה מרטיבות קלה בחדר הממ"ד ומתחת למספר אריחים בכניסה לדירתם".
הנתבע טוען, כי מייד לאחר האירוע הוא פעל לתקן את הליקויים הן בדירת התובעים והן לתיקון הליקויים אשר נגרמו בבניין, באמצעות הקבלן מטעמו, מר סירי.
תחילה סרבו התובעים לאפשר לקבלן להיכנס ולבצע את התיקונים, וגם לאחר שהחלו העבודות הערימו התובעים קשיים. כך למשל, סרבו התובעים לאפשר לקבלן להרים את האריחים על מנת לאפשר ייבוש החול הרטוב בזמן ההמתנה להגעת אריחים חדשים (התובעים התנו זאת בהגעת האריחים תחילה).
הנתבע מדגיש, כי תקופת התיקונים, בגין נזקי הרטיבות, ארכה כשלושה שבועות, ואף י כולה הייתה להסתיים בחלוף שבועיים ימים, לולא עיכובי התובעים. הסיבה לכך שהתובעים לא התגוררו בדירה משך 4 חודשים נעוצה לטענתו בכך שהתובעים ביצעו עבודות שיפוצים שונות בדירתם לאחר ביצוע התיקון.
הנתבע מלין גם על שיהוי בהגשת התביעה ועל כך, כי מדובר בתביעה לנזקים עקיפים, שכן הנזק תוקן.
לצד כל אלה, עמד הנתבע בכתב הגנתו על הימנעותם של התובעים מהבאת ראיות לתמיכה בטענותיהם.
המסגרת הדיונית:
ישיבה מקדמית בתיק התקיימה ביום 13 במאי 2019. עד לישיבה המקדמית לא הוגשו תצהירי עדות ראשית, הגם שהמועד לכך חלף.
בישיבה המקדמית באה בקשה של התובעים לאפשר להם להגיש תצהירי עדות ראשית באיחור וכמו כן לצרף מסמכים שלא גולו ברשימת המסמכים.
בהחלטתי מיום 13 במאי 2019 (בפרוטוקול הדיון) הוריתי, כי לא ניתן להגיש כעת מסמכים שלא גולו בכתבי הטענות בהליך בסדר דין מהיר. מבלי לגרוע מן האמור, ובכפוף לפסיקת הוצאות, התרתי הגשת תצהירי עדות ראשית (הדדית) וצירוף המסמכים שנזכרו בתצהירי הגילוי אף לא צורפו בפועל.
נוכח האמור, הוגשו תצהירי עדות ראשית על ידי הצדדים; תצהירה של התובעת 2 (להלן: "התובעת") ותצהירו של הנתבע. תצהירו של הנתבע הוגש באיחור, וזאת מבלי לקבל רשו ת לכך (אלא שלא באה בקשה לפסול אותו – רק בקשה לפסיקת הוצאות שאליה אתייחס בהמשך).
ישיבת הוכחות בתיק התקיימה ביום 24 בנובמבר 2019. הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה עם סיום הדיון.

דיון והכרעה:
אשר לאחריות בגין אירוע הנזילה- אין מחלוקת, כי הנתבע חב בגין האירוע. הנתבע גם אינו כופר בכך, כי המים שנזלו מהדוד שבבעלותו (אשר הוצב בחדר המדרגות המשותף) הגיעו לדירת התובעים וגרמו שם לרטיבות.
אשר להיקף הנזק -
רב הנסתר על הנגלה. לא הובאו לפניי תמונות המעידות על היקף הנזק; לא הובאה חוות דעת מקצועית כלשהי על היקף הנזק ומיקומו (הגם שבמסגרת התביעה מבוקש פיצוי בגין תשלום לשמאי- כאשר חוות הדעת עצמה לא צורפה על ידי התובעים) .
האינדיקציה היחידה לרטיבות מצויה בנספח "ה" לכתב התביעה; המדובר בדו"ח מכון התקנים הישראלי, מיום 23 באפריל 2017 בדבר רטיבות מתחת לריצוף הקיים בדירה (להלן: "הבדיקה"). ממצאי הבדיקה עולה, כי הרטיבות מתחת לריצוף במטבח אינה עולה על התקן הנדרש (3%), ואילו בממ"ד הרטיבות שנמצאה (7.5%) עולה על התקן הנדרש (3%).
מסקנת האמור הינה אם כן, כי במסגרת ההליך דכאן הוכח, כי אירוע הנזילה הביא לרטיבות מתחת לאריחי הממ"ד- רטיבות שהצריכה תיקון, שכן מדובר ברטיבות מעל התקן המותר.
היינו, אירוע הנזילה הביא לרטיבות בממ"ד בלבד- המדובר בממ"ד שיועד לשמש כחדר ארונות בדירת התובעים. לא הובאה כל ראייה לכך, כי אירוע הנזילה פגע ביתר חלקי הדירה בצורה כלשהי.
כאן המקום להבהיר, כי לפי עדותה של התובעת מדובר בדירת חמישה חדרים בשטח נרכש של 134 מ"ר (לטענתה קיבלה בפועל שטח קטן יותר- 100 מ"ר אלא שהדבר לא הוכח), כאשר הממ"ד אמור היה לשמש כחדר ארונות וכחדר כביסה. אין מדובר בחדר שיועד למגורים.
בנוסף, אני מוכן להניח, כי לצורך בדיקת הרטיבות של מכון התקנים במטבח (שיצאה תקינה) בוצע קידוח מקומי באריח- דבר שהצריך החלפתו.
אין מחלוקת בין הצדדים, כי הרטיבות תוקנה (ר' עדותה של התובעת מיום 13 במאי 2019, עמ' 3 לפרוטוקול, ש' 18). מטענות הצדדים עולה, כי בוצעו עבודות נוספות ע"י הקבלן גם במטבח –ואולם כמתואר לעיל לא הוכח, כי מעבר לממ"ד התגלתה רטיבות שהצריכה החלפת אריחים/ייבוש חול.
אשר למשך ביצוע העבודות- טען הנתבע בכתב הגנתו, כי אלה נמשכו שלושה שבועות. התובעת מצדה טענה לראשונה בתצהיר העדות הראשית מטעמה, כי אלה נמשכו עד לחודש יוני 2017 (היינו מספר חודשים).
אבהיר כבר עתה, כי טענות אלה של הצדדים לא הוכחו ולא הובאו לגביהן ראיות; אף צד לא מצא לנכון לזמן את הקבלן שביצע את העבודות או לצרף אסמכתא כלשהי לצורך תמיכה בטענות אלה. על משמעות הדברים אעמוד בהמשך. מסקנת האמור הינה אם כן, כי העבודות נמשכו לפחות שלושה שבועות – אך משכם המדויק לא הוכח.
אבחן להלן את ראשי הנזק הנתבעים:
תשלום לשמאי אודי וולנרמן - 3,000 ש"ח
על ידי התובעים צורפה חשבונית מס/קבלה, אשר נושאת תאריך 30 באפריל 2017, ע"ס 3,000 ₪, שהוצ אה ע"ש התובע 1 (להלן: "התובע"), על ידי אודי וולנרמן שמאות בע"מ. בקבלה נרשם: "עבור ניהול תביעה נגד נזק בן שפרוט 2 ת"א".
רב הנסתר על הנגלה ביחס לרכיב נזק זה, שכן: לא הוצגה בתיק כל חוות דעת; מסתבר מדברי התובעת כי כלל לא הוכנה חוות דעת ובישיבת ההוכחות נטען שלא נמסרה לה כזו ; לא הובא הסבר כלשהו – לא בכתב התביעה ולא בתצהיר העדות הראשית ביחס להוצאה זו; לא ברור מה בין הנזק שנגרם לבין הגשת תביעה- האם מדובר בתביעה זו א ו אחרת? כאמור אין הסבר וכל שיש בנמצא היא קבלה שלא ברור מה הקשר הישיר בינה לבין התביעה ומדוע על הנתבע לשלם בקשר לכך.
ודוק- גם אם היה ממש בטענת התובעים, לפיה לא ניתנה על ידי השמאי חוות דעת (טענה מוקשית שיש קושי לקבלה), מצופה היה מהתובעים לזמן את השמאי למתן עדות, כדי שניתן יהיה להבין איזו עבודה בוצעה על ידו.
בשים לב לאמור, דין הנתבע בראש נזק זה- להידחות.

בדיקת רטיבות ע"י מכון התקנים - 1,400 ש"ח
על ידי התובעים הוצגה בדיקה מטעם מכון התקנים וכמו כן הוצג אישור בדבר קבלת תשלום בתאריך ביצוע הבדיקה ע"ס 1,400 ₪.
סבורני, כי על הנתבע לשאת בסך האמור, שכן מדובר בבדיקה שהוזמנה על ידי התובעים לצורך הערכת הרטיבות שנגרמה כתוצאה מאירוע הנזילה. המדובר בחוות דעת בלתי תלויה שנועד לאשש ולברר את טענות הנזק, לא כל שכן את היקפו.
בסיכומי הנתבע נטען, כי אם היו התובעים מאפשרים לנתבע לבצע את התיקון עוד בחודש מרץ 2017, לא היה צורך בביצוע אותה בדיקה שבוצעה בחודש אפריל 2017. אין ממש בטענה זו ולא ברור מה הקשר בין הדברים. נוכח חדירת המים, מצאו התובעים לנכון לברר את היקף הטעון תיקון. המדובר בהוצאה לגיטימית שהיא פועל יוצא לנזק שגרם הנתבע.
מעת שהנתבע הינו המזיק שבעטיו נגרם אירוע הנזילה, הרי שעליו גם לשאת בהוצאות סבירות אלה בגין חוות דעת שנועדה לברר את הנזק.
בשים לב לאמור, דין הנתבע בראש נזק זה- להתקבל. על הנתבע לשלם לתובעים סך של 1,400 ₪.
עבודות נגרות בדירה- 8,150 ש"ח
לכתב התביעה צורפה על ידי התובעים הצעת מחיר בכתב יד מיום 25 באפריל 2017, מאת "נגרות ועיצוב פנים" ולפיה: "הצעה לפירוק והרכבה ארונות על 3 קירות בממ"ד ופירוק והרכבה חלק מארונות מטבח כולל תיקונים שיש צורך לנזקים אם יחולו כתוצאה מהפירוק ס"כ 7,000 שח + מע"מ".
לתצהיר העדות הראשית צורף צילום קטוע בחלקו של חשבונית מס' 1010 מיום 20 ביולי 2017, של נגרות ועיצוב פנים- צוין בה "פירוק והרכבה ארונות בממ"ד" כאשר הסכום המופיע שם הינו 7,000 ₪. החלק התחתון של החשבונית שבו נכלל סכום המע"מ והסכום לתשלום לא נראה במסמך שהוגש.
מתחוור, כי חדר הממ"ד שימש את התובעת (אשר לדבריה התעתדה לעבור לדירה ביחד עם בנה) כחדר ארונות וכביסה.
אירוע הנזילה הביא לנזקי רטיבות בממ"ד (נזקים שהצריכו את ייבוש מצע החול שמתחת לאריחים), קרי בחדר הארונות, ולטעמי הצעת המחיר שהובאה והקבלה שצורפה בגין פירוק והרכבה של ארונות עולים בקנה אחד עם תיאור הנזק.
ככל שהיה בדעת הנתבע לסתור את הטענות ביחס לצורך בפירוק והרכבה של ארונות בממ"ד, הרי שהוא יכול היה על נקלה לזמן את הקבלן מטעמו שביצע את העבודות –כדי שיאיין את הטענות לפיהן לא נפגעו ארונות הממ"ד כתוצאה מאירוע הנזילה. הנתבע לא עשה כן.
הנתבע גם לא סתר את העלויות שהציגו התובעים לפירוק והרכבה כאמור; הוא גם לא מצא לנכון לזמן את מנפיק החשבונית (הנגר שפירק את הארונות והרכיב אותם מטעם התובעים). כל אלה עומדים לחובתו של הנתבע.
אלא שמבלי לגרוע מן האמור, העלה הנתבע שתי הסתייגויות שיש בהן כדי לקבוע, כי התובעים אינם זכאים למלוא הסכום הנתבע:
הסתבר, כי התובעים הגישו תביעה כנגד חברת הביטוח שלהם (שלטענתם נדחתה). בגין רכיב הנגרות נתבע על ידם סך של 7,000 ₪ בלבד.
בנוסף, הפנה הנתבע לכך, כי הצעת המחיר המקורית התייחסה לעבודות הן בממ"ד והן במטבח.
כל שהדברים נוגעים להצעת המחיר שהתייחסה הן לממ"ד והן למטבח, הרי שהדברים נכונים ואולם בסופו של יום הובאה קבלה שמתייחסת לעבודות שבוצעו רק בממ"ד. כאמור, רשאי היה הנתבע לנסות ולסותר את הקבלה ו/או את היקף העבודות אך הוא לא עשה זאת.
אשר לסך שצוין בתביעת הביטוח – המדובר במסמך שעליו חתום התובע 1 – שלא התייצב לדיון, והוא נחתם בחודש פברואר 2018. התובעים לא הצליחו לספק הסבר מניח את הדעת לסתירה זו (למעט טענות בדבר טעות ואי אזכור המע"מ) והמסקנה היא, כי הדיווח שניתן "בזמן אמת" לחברת הביטוח בדבר נזק כולל בסך של 7,000 ₪ בגין נגרות, הוא המחייב .
בשים לב לאמור, דין הנתבע בראש נזק זה- להתקבל בחלקו . על הנתבע לשלם לתובעים סך של 7,000 ₪.

תשלומים לדירה חלופית: חשמל- 662.79 ש"ח; ארנונה 1,139.88 ש"ח; שכר דירה 25,000 ש"ח; ועד בית 800 ₪
במסגרת כתב התביעה הובאו ראשי נזק שונים, אשר התייחסו להוצאות בגין דירה חלופית. במכתב מיום 7 באוגוסט 2018 שצורף לכתב התביעה צוין, כי: "בשל הצפת הדירה באופן שלא מאפשר מגורים במשך 4 חודשים נאלצה מרשתי, גב' מור פרדו, המגדלת ילדים כאם חד הורית להמשיך ולהתגורר בשכירות ולא יכלה להיכנס לדירה החדשה".
בתצהיר העדות הראשית באה הגרסה הבאה (בס' 4): "כאמא חד הורית המגדלת ילדים ובהם ילד הסובל מאסטמה חריפה לא יכולתי להיכנס לדירה עם הרטיבות והאבק הרבים שהיו בה. השיפוץ עצמו הסתיים בסוף יוני 2017 גם לפי גירסת הנתבע".
כפי שיובהר להלן, אינני יכול לקבל את טענות התובעים לפיה נוכח אירוע הנזילה, לא ניתן היה להתגורר בדירה במשך ארבעה חודשים ומשכך יש לפצותם בגין הצורך להוסיף ולשכור דירה בה הוסיפה התובעת להתגורר בה (ממילא שלגבי התובע 1 לא נטען דבר בקשר לכך):

ראשית, לא הובאה לפניי אסמכתא כלשהי לפיה אירוע הנזילה גרם לכך, כי לא ניתן יהיה להתגורר בדירה, זאת על אחת כמה ו כמה כאשר זו התרחשה בחדר שאיננו חדר למגורים. לטעמי, שעה שבעל דין מבקש לטעון, כי דירתו אינה ראויה למגורים כתוצאה מנזילה או להבדיל בעת ביצוע עבודות תיקונים ( בחדר ממ"ד – שאינו משמש לשינה), עליו לספק אסמכתאות לכך, לרבות חוות דעת מקצועית.
בענייננו, ולמרות שהסתבר שברקע הדברים נשכר שמאי מטעם התובעים, הרי שלא צורפה שום אסמכתא לתיק אודות מצבה של הדירה; על מראה הדירה כתוצאה מהנזילה, ומעבר לכך לא צורפה כל חוות דעת מקצועית שקובעת, כי עבודות התיקונים בדירה מנעו מעבר אליה או כי מצבה נוכח הנזילה לא אפשר זאת. המדובר לטעמי במסמך מהותי שחסר (חוות דעת הנדסית מקצועית שנהוגה בתיקים מסוג זה), ודי בו כדי להביא לדחיית הטענות של התובעים בהקשר זה.
היינו, אין בנמצא שום ראייה היכולה לאשש את הטענה לפיה הדירה לא הייתה ראויה למגורים נוכח אירוע הנזילה או שלא ניתן היה להתגורר בה בעת ביצוע עבודות התיקונים.
למעשה וכפי שהבהרתי לעיל, אין בידי בית המשפט שום אינדיקציה (תמונה/סרטון או כל מסמך אחר) שיכול לסייע לו כדי ללמוד על היקף הנזילה והיקף הנזק האמיתי. נוכח האמור וודאי שלא ניתן לקבוע דבר ביחס לשאלה האם הדירה הייתה ראויה למגורים אם לאו.

שנית, גרסתם של התובעים התפתחה למעשה בתצהיר העדות הראשית. בעוד שבכתב התביעה נטען שלא ניתן היה להתגורר בדירה נוכח מצבה, הרי שבסעיף 4 לתצהיר העדות הראשית נטען שלא ניתן היה להיכנס לדירה נוכח רטיבות ואבק שאליהם לא ניתן היה לחשוף ילד שסובל מאסטמה חריפה.

מדובר לטעמי בהרחבת חזית ובטיעונים עובדתיים סותרים, שכן כעת כבר לא נטען שההצפה עצמה מנעה מגורים.

מעבר לכך, גם טענות חדשות מעין אלה (בדבר מצב רפואי חריג) דרושות הוכחה כדוגמת מסמכים רפואיים על מצב הילד; חוו"ד על הקשר שבין מצבה של הדירה לבין בריאות הילד; אסמכתא כלשהי על מצבה של הדירה כתוצאה מהנזילה ועוד. כל אלה לא הובאו על ידי התובעים.

היינו, גרסתם של התובעים בהקשר זה הייתה גרסה לא עקבית ומתפתחת.

לא זו אף זו-מדובר בגרסה חסרה. כך למשל אין תיאור עובדתי מתי החליטו התובעים לא לעבור; מה בדיוק הביא אותם למסקנה הזו; מדוע בחרו שלא לעבור גם לאחר שעבודות השיפוצים שנחזות לטעמי להיות עבודות לא מורכבות החלו כבר להתבצע.

כך או כך, מדובר בגרסאות שנטענו ללא תימוכין ודינן להידחות כאמור.

בנוסף, טענתם של התובעים בדבר מניעות של ארבעה חודשים להתגורר בדירה אינה ממוקדת. לא ברור האם המניעות חלה כתוצאה מהאירוע עצמו – וככל שכך הוא הדבר לא הובא הסבר בקשר לכך; ככל שמדובר במניעות שנוגעת לעבודות התיקונים בלבד, הרי שלא הובא טיעון כלשהו באשר למשך זמן ביצוע העבודות.

ממילא גם שבגרסתם של התובעים בהקשר זה (דרישה לפיצוי בגין שכירת דירה משך ארבעה חודשים) התגלעו בקיעים רבים:

כך למשל, בישיבת ההוכחות הסתבר, כי הגם שהתובעת טוענת, כי התכוונה לעבור לדירה החדשה בסמוך ליום ה- 10.3.17, הרי שההתקשרות החוזית שלה עם בעלת הנכס הייתה עד לסוף חודש מרץ 2017. אלא שחרף זאת, עתרו התובעים לפיצוי כספי עבור חודש זה. בישיבת ההוכחות נטען, כי מדובר בטעות (וכי את הפיצוי יש לחשב החל מחודש אפריל ועד לחודש יולי) ואולם מדובר בהרחבת חזית שלא ניתן לאפשר אותה. היינו, בעוד שהתובעים עותרים לפיצוי כספי בגין שכירת דירה בחודש מרץ 2019 הסתבר, כי מדובר בהוצאה שהיה על התובעים להוציא ללא קשר לאירועים הנטענים.

תהיות נוספות עלו בכל הנוגע לאלמנט הקטנת הנזק/דחיפות התיקון. הנזק התרחש כידוע ביום 10 במרץ 2017. דא עקא, שרק ביום 23 באפריל 2017 זימנו התובעים את נציגי מכון התקנים לצורך מתן חוות דעת- היינו בחלוף כחודש ימים. התובעים לא סיפקו הסבר לשיהוי זה, ואולם גם אם היה מסתבר, כי לא ניתן היה לעשות שימוש בדירה, הרי שלפנינו התנהלות שעולה כדי אי הקטנת הנזק.

מעבר לכל אלה, התובעים לא ביססו שום מסגרת עובדתית מוכחת של משך ביצוע העבודות, ואופן התנהלות מהלך התיקונים שבוצע על ידי הקבלן מטעמו של הנתבע. וביתר פירוט: לא ניתן להבין מגרסת התובעים מדוע הם בחרו שלא לעבור לדירה משך ארבעה חודשים נוכח תיקון בחדר הממ"ד (גם אם נביא בחשבון את הצורך בהחלפת אריח במטבח שניזוק כתוצאה מבדיקת מכון התקנים).

אלא שבכך לא סגי; גם אם הייתה מתקבלת הטענה, לפיה לא ניתן היה לגור בדירה בעת ביצוע עבודות התיקונים או עד לתיקונם וגם אם הייתה מתקבלת הטענה לפיה עבודות התיקונים התמשכו כארבעה חודשים, הרי שגם אז היה קיים קושי לקבל את טענות התובעים:

אשר לחשבון החשמל בדירה השכורה אשר צורף (662.79 ₪) :

גם אם נצא מנקודת הנחה, כי התובעת הוסיפה להתגורר בדירה בה התגוררה בשכירות ברחוב ז'בוטינסקי 99 בתל-אביב, ושאותה היא התעתדה לעזוב ביום 1 באפריל 2017 לטובת מעבר לדירת התובעים (להלן: " הדירה השכורה"), הרי שאין בצריכת החשמל שנצרכה, כדי להקים חבות כלשהי כנגד הנתבע.

שהרי, אין מצד התובעת טענה, כי נדרשה לצרוך חשמל בכפל – גם בדירת התובעים וגם בדירה השכורה. נהפוך הוא- הטענה היא, כי נוכח אירוע הנזילה לא עברו התובעים להתגורר בדירה (ודוק- ממילא שגם התובעת אינה טוענת, כי אביה התובע היה אמור לעבור ולהתגורר בדירה).

היינו, צריכת החשמל הינה פועל יוצא של חיים בתוך בית מגורים; בין אם זו נצרכת בדירה א' או בדירה ב'.

גם אם הייתה מתקבלת הטענה לפיה נוכח הנזק שנגרם מדוד המים של הנתבע, התעכב המעבר לדירתה התובעים, הרי שצריכת החשמל של התובעת אינה פועל יוצא של הנזק ואין כל מקום לפיצוי בגינה.

על האמור אוסיף, כי אין בכתבי טענותיהם של התובעים שום אסמכתא לפיה היו אלה התובעים ששילמו את הסכום האמור, וגם החשבון הדו-חודשי שצרפו, שאיננו על שמם ואין עליו אינדיקציה לתשלום אינו יכול לסייע בטענותיהם אלה.

למען הסדר- התובעים מגדירים את הדירה השכורה כדירה החלופית. בפסק הדין היא מוגדרת כאמור כדירה השכורה- שכן אין מדובר בדירה חדשה שאליה עברה התובעת, אלא דירה שעל פי הנטען המשיכה התובעת לשכור לאחר שלא הייתה יכולה לעבור לדירה.

אשר לתשלומי ארנונה בדירה השכורה (1,139.88 ₪):

לטענת התובעים שולמו על ידם תשלומי ארנונה ביחס לדירה השכורה.

דא עקא, שהתובעים לא צרפו שום חשבונית, קבלה או מסמך אחר שיש בו כדי ללמד, כי הם אלה ששילמו את הסכומים הללו. למעשה לא צורפה שום קבלה על ביצוע תשלום, למעט כיתוב בכתב יד: "שולם 18/4 5175102".

מעבר לאמור, אין בנמצא כל טענה של התובעים לפיה נדרשו לשלם תשלומי ארנונה בכפל- היינו, גם עבור דירת התובעים וגם עבור הדירה השכורה. מעת שאין טענה לתשלום בכפל (או לכל הפחות תשלום בגין הפרשי שטחים בגין החשבונות השונים), הרי שממילא אין בנמצא כל נזק בר פיצוי.

התובעים נמנעו כאמור מלטעון לתשלום בכפל; הם נמנעו מלצרף אישורי תשלום ארנונה ביחס לדירת התובעים; הם נמנעו מלספק מידע מתבקש האם בעת ביצוע עבודות השיפוץ הנטענות הוגשה בקשה לפטור מתשלום ארנונה בשל נכס ריק ועוד.

נוכח האמור, דין הטענות להידחות.

אשר לתשלומי שכירות בדירה החלופית וועד בית:

מעת שקבעתי, כי לא הוכח שלא היה ניתן להתגורר בדירה במהלך החודשים הנתבעים בכתב התביעה, הרי שוודאי שאין התובעים זכאים לפיצוי כספי בגין תשלומי שכירות וועד ל-"דירה חלופית".

החסר הינו חסר בהוכחת הצורך בדיור חלופי; החסר לטעמי גם נעוץ באי הוכחת משך ביצוע העבודות.

עוגמת נפש
אין מחלוקת, כי נוכח אירוע הנזילה המתואר חדרו מים לדירתם של התובעים; אין ספק, כי מדובר היה בדירה חדשה שאליה תכננה התובעת לעבור עם בני משפחתה, ואין ספק, כי אירוע זה שגרם לנזק ולרטיבות בממ"ד, הביא לעגמת נפש לא מבוטלת.
אכן הנתבע תיקן את הנזק בדירה, ואולם הוא נמנע מלתאר את מהלך העבודות ונמנע מלספק הסבר מדוע התארכו העבודות עד למחצית השנייה של חודש יוני 2017.
הנתבע מצדו טען, כי התובעת הקשתה על ביצוע העבודות, מנעה את כניסת הקבלן והעלתה דרישות שונות ומשונות, ואולם מסתבר, כי מי שהיה מצוי בקשר ישיר עם התובעת היה כמעט תמיד הקבלן מטעמו.
דא עקא, שקבלן זה לא הובא למתן עדות על ידי הנתבע, כך שטענות הנתבע נסמכות לטעמי בהקשר זה על עדויות מפי השמועה. הנתבע אמנם מציין, כי שוחח טלפונית עם התובעת ואולם גם הוא מאשר, כי ההתנהלות הייתה בפועל מול הקבלן.
משמעות הדברים הינה אם כן, כי הנתבע לא הוכיח שפעל במהירות וביעילות הנדרשת לביצוע התיקונים ומשיקוליו שלו בחר שלא לזמן לעדות את הקבלן.
כפי שהבהרתי לעיל – התובעת לא הצליחה להוכיח, כי דירתה לא הייתה ראויה למגורים בעת ביצוע עבודות התיקונים ואולם מעגמת הנפש אשר נגרמה, לא ניתן להתעלם. יש לאמוד אותה על הסך של 4,500 ₪ (ולא יותר מכך- בשים לב לכך, כי הליקויים תוקנו, והתובעים פוצו על נזקיהם בעין).
תוצאת האמור- בגין רכיב עגמת הנפש, על הנתבע לפצות את התובעים בסך של 4,500 ₪.
שיח בין הצדדים
לטענת התובעים הציע הנתבע לשלם להם כספים שונים כחלק ממו"מ לפשרה שהתנהל עם התובע והקבלן. הנתבע כפר בדברים וממילא שהתובע לא התייצב לצורך מתן עדות. לא רק שהטענות לא הוכחו, אלא שלגופם של דברים – שיח שהתנהל בין הצדדים עובר להליך אינו שיקול לפסיקת כספים לכאן או לכאן.
סוף דבר:

נוכח האמור לעיל סברתי, כי על הנתבע לשלם לתובעים סך כולל של 12,900 ₪.
בנוסף, יישא הנתבע בהוצאות התובעים ובשכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪ (הסך הינו מופחת בשים לב לכך, כי התביעה התקבלה רק בחלקה) ובהוצאות משפט בסך של 500 ₪ נוספים בגין הגשת תצהיר העדות הראשית באיחור וללא קבלת היתר לכך.

הסכומים שנפסקו ישולמו בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, שאם לא כן הם יישאו הפרשי ריבית והצמדה על פי דין.

המזכירות תדוור לצדדים בדואר רשום בצירוף אישור מסירה.

ניתן היום, כ"ו חשוון תש"פ, 24 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.