הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"מ 45907-02-20

לפני כבוד השופט נצר סמארה

תובעת
נתבעת שכנגד

דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד חנן דהרי

נגד

נתבעות
תובעות שכנגד

  1. יפה ואקנין
  2. איי. די. איי חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד עמית טני

פסק דין

1. לפניי תביעה ותביעה שכנגד, בסדר דין מהיר, לחיוב הנתבעים בפיצוי כספי בגין נזקי רכוש והפסדים שנגרמו על רקע תאונת דרכים.

תאונת הדרכים ארעה ביום 25.08.2019 בין כלי רכב, מסוג אוטובוס, מ"ר 92-136-01 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת והנתבעת שכנגד (להלן: "האוטובוס") לבין כלי רכב, מסוג פרטית, מ"ר 11-317-73 שבעת התאונה היה בבעלות הנתבעת 1 והתובעת שכנגד 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 והתובעת שכנגד 2 בביטוח נזקי רכוש לרבות ביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "הפרטית") (ולהלן: "התאונה").

2. אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים לגבי האחריות לקרות התאונה ולעניין היקף הנזק.

3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוצגו ראיות הצדדים, והעידו נהגי כלי הרכב המעורבים בתאונה.

4. עוד בפתח ישיבת ההוכחות הגיעו הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה באופן חלקי.

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לרבות תמונות שהוגשו לתיק לאחר ישיבת ההוכחות, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק בכלי הרכב, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, כך שנהג האוטובוס יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 70% (לאחר הפחתת ראש הנזק בגין השבתת האוטובוס) ואילו נהג הפרטית יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 30%.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית בלבד, כדלקמן:

נהג האוטובוס אישר כי הוא לא נכנס עם כל האוטובוס למפרץ תחנת האוטובוס שמצד ימין אלא העמיד את האוטובוס באלכסון, כאשר חלקו הקדמי בתוך המפרץ וחלקו האחורי חוסם באופן חלקי את נתיב הנסיעה הימיני בו הוא נסע קודם לכניסה לתחנת האוטובוס. נהג האוטובוס הכיר בכך שהוא חוסם את נתיב הנסיעה הימיני אך טוען כי לא הייתה לו ברירה מאחר שמפרץ תחנת האוטובוס היה "תפוס".

העמדת האוטובוס שהוא כלי רכב גדול באופן שהעמיד נהג האוטובוס הגביר את הסיכון להתרחשות התאונה שהתממש. לנוכח אופן העמדת האוטובוס באלכסון, כאשר הוא חוסם בחלקו את נתיב הנסיעה, נהג הפרטית המשיך בנסיעתו וכאשר היה פחות או יותר במקביל לקדמת האוטובוס, יצא האוטובוס מן התחנה סטה שמאלה ופגע בדופן הימינית של הפרטית.

מעיון בנזק לפרטית עולה כי היא ניזוקה בדופן הימינית החל מדלת ימינית קדמית ואחורנית, מבלי שהיא ניזוקה בחלקה הקדמי של הדופן הימינית. נתון שאינו מתיישב עם טענת פגיעת הפרטית באוטובוס בעודה סוטה ימינה. שהרי אז הייתי מצפה לראות נזק לדופן הימינית הקדמית של הפרטית.

סבורני כי היה על נהג האוטובוס להמתין בסבלנות ורק לאחר התפנות המפרץ להכניס את האוטובוס אליו, ואז כאשר היה מבקש לצאת בחזרה לנתיב הנסיעה שדה הראייה שלו לשמאל היה פתוח יותר מאשר שדה הראייה שלו כאשר הוא ביקש לצאת ממצב של עמידה באלכסון.

מכאן, שעיקר האחריות חל על נהג האוטובוס.

עם זאת, איני פוטר את נהג הפרטית מהאחריות לקרות התאונה.

נהג הפרטית נהג בשוויון נפש חרף הסיכו ן הכרוך בנסיעה לצד אוטובוס עומד בתחנת אוטובוס. אמנם, לא כל האוטובוס היה מצוי בתוך מפרץ תחנת האוטובוס, אולם היה על נהג הפרטית להבין לנוכח אופן עמידתו של האוטובוס באלכסון כי האוטובוס קולט ומוריד נוסעים ולנהוג משנה זהירות בהסיעו את הפרטית לצדו. יתירה מזאת, סבורני כי נהג הפרטית לא היה ער דיו למתרחש מולו ולא שם לב בזמן להתחלת התנועה של האוטובוס.

אשר למחלוקת בעניין היקף הנזקים הנטענים בתביעה ובתביעה שכנגד, אומר שמאחר שהנזקים הנטענים שנגרמו נתמכים בחוות דעת שמאי ובאסמכתאות המתאימות, ומאחר שהצד שכנגד לא הגיש שומה נגדית, שככלל באמצעותה ניתן היה לסתור את גובה הנזק ומאחר שהצד שכנגד אף לא ביקש לחקור את שמאי הצד שכנגד על חוות דעתו, הרי שסכומי התביעות, זולת ראש הנזק ימי עמידה של האוטובוס שבתביעה העיקרית, בדין יסודו.

לגבי ראש הנזק ימי עמידה של האוטובוס, אומר כי מדובר בראש נזק שלא הוכח. לא ברור מה הנזק שנגרם לתובעת העיקרית שממילא מפעילה מערך אוטובוסים ומחזיקה באוטובוסים המשמשים כאוטובוסים חלופיים לאוטובוסים היוצאים מפעילות ארעית. כך שלא ברור איזה הפסד בגין השבתת האוטובוס נגרם לתובעת העיקרית. לכן, יש להפחית ראש נזק זה שהועמד על סך של 1,204 ₪, מסכום התביעה העיקרית.

על כן, סכום התביעה המוכח בתביעה העיקרית יעמוד על 3,700 ₪.

התביעה העיקרית
6. הנתבעות, באמצעות הנתבעת 2, תשלמנה לתובעת את הסכומים הבאים:

6.1. סך של 1,110 ₪, שהינו 30% מסכום התביעה המוכח, בתוספת אגרת בית משפט כפי ששולמה, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד תשלום המלא בפועל.

6.2. שכ"ט עו"ד בסך של 1,800 ₪.

6.3. שכר העד כפי שנפסק במהלך הדיון.

התביעה שכנגד
7. הנתבעת שכנגד תשלם לתובעות שכנגד את הסכומים הבאים:

7.1. סך של 6,484 ₪, שהינו 70% מסכום התביעה, בתוספת אגרת בית משפט כפי ששולמה, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד תשלום המלא בפועל.

7.2. שכ"ט עו"ד בסך של 1,800 ₪.

7.3. שכר העד כפי שנפסק במהלך הדיון.

8. הסכומים הכוללים המנויים בסעיפים 6 ו-7 לעיל ישולמו תוך 30 יום.

9. הואיל והצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה ניתן בזה פטור מתשלום המחצית השנייה של אגרת בית משפט, הן בתביעה העיקרית והן בתביעה שכנגד, וככל שזו שולמה היא תושב למשלם.

10. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, ג' אב תש"פ, 24 יולי 2020, בהעדר הצדדים.