הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"מ 45813-10-17

לפני כבוד השופט נמרוד אשכול
התובעת:
י.ס. נחמן יזמות בע"מ
באמצעות ב"כ עוה"ד יהונתן ישר.

נגד

הנתבע:
מיכאל משה בן עטר
באמצעות ב"כ עוה"ד יונתן קיוול ו/או שלמה גוגיג

פסק דין

רקע עובדתי
התובעת, חברה העוסקת בניכיון שיקים באישור משרד האוצר , הגישה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל שני שיקים כל אחד על סך 16,900 ₪. מועד פירעון האחד הוא 27.5.2016, ומועד פ ירעון השני הוא 27.6.2016 (להלן: "השיקים"). הנתבע ציין כי אכן מסר שלושה שיקים וזאת לבקשתו של מר אהרון מרצבך כנגד התחייבותו של האחרון להעביר לחשבונו של הנתבע את סכום ההמחאה עובר לתאריכי פירעון השיקים. הנתבע ציין כי, הצעה דומה הועברה על ידי מר מרצבך לשלושה מחבריו. עוד ציין שהעביר למר מרצבך שלושה שיקים, כל אחד על סך 16,900 ₪, שמועד פירעונו של הראשון הוא 27.4.2016. את התשלום הראשון כיסה מר מרצבך, אולם לא העביר כספים לכיסוי השיק השני, ובהעדר כיסוי, הבנק לא כיבד השיק והוא חזר. עוד הוסיף הנתבע כי למען הזהירות פנה לבנק וביקש לבטל את השיקים הנוספים.
בסה"כ נמשכו על ידי הנתבע 4 שיקים: האחד – נפרע. שניים - הוגשו לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, הרביעי - נקרע ולא הוגש לביצוע.

השיקים הוגשו לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. המבקש (הנתבע), הגיש התנגדות לביצוע שטר. בהחלטת כבוד הרשם יעקובי מיום 2.1.2018, קבע הרשם כי ההתנגדות תתקבל בכפוף להפקדת ע רבון על ידי המבקש בסך כולל של 6000 ₪, ותשלום הוצאות המשיבה בסך כולל של 1,800 ₪. המבקש הפקיד את הכספים וההתנגדות התקבלה. בהמשך לכך, הועבר התיק בפני מותב זה ל שם בירור טענות התובעים, התקיים הליך הוכחות שבמסגרתו העידו: הנתבע, מנהל התובעת מר יוסף סייג, מר אהרון מרצבך לאחר שהוצא נגדו צו הבאה . בהמשך, הגישו הצדדים סיכומים בכתב.

הטענה העיקרית של הנתבע היא, כי לא קיבל תמורה כנגד השיקים, למעט עמלה בסך 300 ₪ לכל שיק. טענתו הנוספת היא, שמדובר בקנוניה בין מספר אנשים וצ'נג'ים (חנויות להמרת כספים) בבני ברק, אשר הונו אותו ו את מספר חבריו. כן ציין כי, מסר השיקים על סמך התחייבות כי סכום השיק יועבר עובר ליום הערך המצוין בשיק. אין המדובר בעסקה טובה, אלא בעמלה תמורת השירות.

טענות הצדדים
טענות הנתבע
אין המדובר בעסקה אמיתית, אלא בגלגול חובות אשר התובעת, תוך ידיעה ברורה והפרת חובת זהירות קונקרטית כלפי הנתבע לא עמדה בה, וכתוצאה מכך ג רמה לנזק לנתבע. בפועל מתברר כי אדם בשם טויטו, גלגל את השיקים מהנתבע ומעוד ארבעת חבריו, כדי להחליף חוב נטען של טויטו וסיני, שסיני חייב לסייג. מדובר "מעגל פנימי של נוכלים ציידים, שיוצאים בבוקר וחוזרים עם חמש גופות אברכים...". הנתבע לא קיבל תמורה בעד השיקים, לפיכך מדובר בכישלון תמורה מלא.

התובעת איננה אוחזת כשורה. השיקים נמסרו לה כשהם פתוחים, ללא שם המוטב. שם הנפרע הוסף באמצעות חותמת מזויפת שהתובעת החזיקה במשרדה. על גבי השטר ישנה חותמת של חברה בע"מ בשם "אימפולייט". לא ברור מתי הוספה חותמת זו, ומי הראשון אשר ניכה את השיק.

התובעת איננה תמת לב, היא קיבלה ממר מרצבך שיקים בהיקף של 6,000,000 ₪. מדובר בצעיר אשר לא ברור מה מקור הכספים שלו. התובעת ידעה כי השיקים שהובאו מהאברכים, כוונתם לגלגול חובות ואין מאחוריהם כל עסקה אמיתית. התובעת היא נש"מ, בעלת רישיון ממשרד האוצר, ועליה לבחון את זכותו של המסחר ובנסיבות העניין לא פעלה על פי חובותיה בחוק.

התובעת אינה אוחזת בעד ערך. בהעדר אחיזה כשורה נטל ההוכחה חוזר לתובעת ועליה להוכיח את מעמדה בשיק. התובעת טענה כי הסבה את השיקים והעבירה במזומן סך של 184,700 ₪ כמפורט בחשבונית של "שכטר המרות בע"מ" (מוצג ת/1). מדובר בעסקת מזומן ואין כל הוכחה שהכספים הועברו. עוד יצוי ן כי הכרטסת איננה תומכת בטענות הנתבעת הנוספת.

התובעת היא נש"מ, והיה עליה לעמוד בהוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג-1993 (להלן " חוק הלוואות חוץ בנקאיות/ החוק"). עסקת ניכיון שיקים מהווה הלוואה חו ץ בנקאית, המחייבת הסכם הלוואה להכיל את כל הפרטים המפורטים בסעיף 3(ב) לחוק. בהעדר הסכם הלוואה, דין התביעה השטרית להידחות, מה גם שהריבית בעסקה היא ריבית מעל 30% האסורה על פי החוק.

טענות התובעת
על מושך השיק נטל ההוכחה ליתן הס ברים מדוע אין עליו חובה לשלם השיק. קל וחומר, כאשר אוחז השיק הינו צד שלישי. אין מקום להכפשת שמו של התובע וזאת בלי בסיס ראייתי ו/או עובדתי.

השיקים הנ"ל, התקבלו אצל התובעת מחברת "סימוורלד טק פרטנרס בע"מ" (להלן " סימוורלד"). מי שעמד מול התובעת במסגרת עסקת הניכיון הוא מר אהרון מרצבך, אשר במועדים הרלוונטיים היה הבעלים של סימוורלד.

בגין עסקת הניכיון המתוארת נתנה התובעת תמורה מלאה לחברה באמצעות מר מרצבך, תמורה זו, נתמכה באסמכתאות: חשבונית מס, דף חשבון בנק וצילומי שיקים. בנסיבות העניין התובעת, על פי סעיף 29 לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן " פקודת השטרות") היא אוחזת כשורה בשיק.

התובעת דוחה את טענת הנתבע למרמה זיוף וקנוניה. אלו טענות שהועלו על ידי הנתבע, כעת ולא הוזכרו על ידי הנתבע כאשר שיק אחר שלו נפרע במסגרת אותה עסקה. הנתבע קיבל סך של 300 ₪ על כל שיק, מדובר בשיק טובה, והנתבע הלך בעיניים עצומות ומסר את השיקים מבלי לשאול כל שאלה, ולפיכך אין לו להלין אלא על עצמו.

התובעת בעלת רישיון משרד האוצר פעלה כחוק, לא היה עליה לבדוק את מצבו הכלכלי של מר מרצבך, ואת מקור הכספים. העסקה בוצעה מול תאגיד ולכן, חוק הלוואות חוץ בנקאיות אינו חל בנסיבות העניין.
התובעת הציגה פסק דין שניתן על ידי כבוד הרשמת ורדה שוורץ בת.א.מ 32011-03-17, בו נקבע כי לנפרע עומדת רק טענה אחת והיא טענת הפגם בקניין. טענה זו לא נטענה כעת ולפיכך יש לדחות את ג רסתו של הנתבע, ולחייב את הנתבע בתשלום מלוא השיק.

דיון והכרעה
נטל ההוכחה בתביעה שטרית הוא על מושך השיק, אשר הגיש את ההתנגדות לביצוע שטר, חזקה על מושך השיק שהתכוון להתחייב בו. ברע"א 6553/97 חגי ואח' נ' חברת עבודי חיים בע"מ בעמוד 355 נקבע כי: "לאוחז בשיקים עומדת החזקה לכאורה כי הוא אוחז כשורה (סעיף 29 (ב) לפקודת השטרות [נוסח חדש], ובאופן רגיל על המושך לסתור חזקה זו. לא כך כאשר זכות הקניין בשיקים לוקה בפגם קנייני מסוג אלו המנויים בסעיף 29 (ב) , שאז, נטל הראיה בדבר היות האוחז אוחז כשורה, הוא על האוחז ..."

אין המדובר בצדדים קרובים, שאז ניתן להעלות טענות חוזיות, ולפיכך יש לבחון את המחלוקת בהתאם לדיני השטרות. טענת הנתבע היא , כי לא קיבל כל תמורה בעד השטר (ראה בנושא זה סעיפים 7-9 לתצהיר ההתנגדות מטעם הנתבע וכן עדותו מיום 2.1.2018 בעמ' 4, ש' 1-9).

בעניין נסיבות משיכת השיק ראה עדותו של הנתבע כדלקמן:
בסעיף 2 לתצהיר ההתנגדות הצהיר: "במהלך חודש אפריל 2016 פנה אליי מר אהרון מרצבך (להלן " מרצבך") בבקשה להעביר אליו שיקים דחויים, אשר נדרשו לו אותה עת, תוך התחייבות להעביר לחשבוני את סכום ההמחאה עובר לתאריכי הפירעון של השיקים ".
כן ראה סעיף 3 לתצהיר: " במקביל פנה מרצבך לשלושה מחבריי בהצעה דומה".
בדיון מיום 28.6.2018, העיד בנושא (עמ' 4 ש' 11-13) : "מרצבך פנה בשעתו אלי ולעוד כמה חברים שימסרו לו שיקים והיה בחור שהשיק שלו נפרע לפני, אז ראיתי מרצבך לא עומד בהתחייבות. הוא אמר שביום שהם יופקדו לחשבון שלי הוא ישים את הכסף לפירעון. בשיק הראשון הוא עשה את זה". עוד העיד בנושא: "הוא נתן לי בזמנו 300 ₪ עבור כל שיק, שזה דבר שפיתה אותי לבדוק יותר מידי" (עמ' 5, ש' 25) כן העיד: "300 ₪ אינם תמורה ל 16,900 ₪ (עמ' 5, ש' 32).

על נסיבות האירוע בכללותו, ניתן ללמוד גם מעדותו של מר אהרון מרצבך, אשר לאחר מספר דחיות ואף לאחר מתן צו הבאה, התייצב לעדות בבית המשפט, והעיד כדלקמן:

עדותו של מר מרצבך, אשר בחלק מהזמן סירב להעיד מחשש להפללה עצמית , מלמדת כי מדובר בחובות של אדם בשם שרגא סיני כלפי התובעת, כאשר השיקים שהוגשו תחילה לפירעון, חלק מאותן חובות (ראה עדות מר מ רצבך עמ' 19 ש' 27) כמו כן ראה עדותו של מר סייג כי שרגא סיני הכיר לו את מרצבך. העולה מהעדויות הוא שעל מנת לשלם ו/או לפרוע חובו של מר סיני, שחייב למר טויטו שחייב לאחרים, נשלחו גורמים שלישיים על מנת להביא שיקים של אותם אברכים כנגד פיתוי של עמלה בגובה מסוים. במקרה שלפנינו עמלה של 300 ₪ לשיק. אותם אברכים, ובכללם הנתבע, התפתו לכסף קל כאשר הובטח להם שהכספים עצמם, עובר ליום הפירעון, יועברו לחשבונם ובאופן כזה לא ינזקו.

סעיף 29 לפקודת השטרות קובע כדלקמן:
29. (א) כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך.
(ב) כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהא אוחז כשורה; אך אם הודו או הוכיחו בתובענה שהקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה פגועים ברמאות, בכפיה, או באלימות ופחד, או באי-חוקיות, חובת הראיה מוחלפת, עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי-חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר.

אין חולק כי, הנתבע קיבל סך של 300 ₪ עבור כל שיק, אולם מדובר בעמלה בשיעור של 1.8%, מסכום השיק, ולא בתמורה. אין לראות בעמלה זו, משום תמורה בגין השיק. העד העיד כי הסתמך על כך על הבטחתו של מרצבך, שעובר להפקדת השיק, יועבר לחשבונו הסכום הנקוב בהמחאה. הדבר אירע פעם אחת בלבד, ומאחר ולא אירע בפעם השנייה, השיק חזר בהיעדר כיסוי ולשאר השיקים ניתנה הוראת ביטול. כאמור לעיל, אין המדובר בתמורה, אלא בעמלה. כמו כן ובשים לב לסעיף 20 לפקודת השטרות לא ניתן להתעלם מהוצאתם ומסירתם של השיקים על סמך הבטחה שתועבר תמורה כנגדם, אשר, בכל הנוגע לשני השיקים הנ"ל, לא ניתנה תמורה.

כישלון תמורה מלא ונפקותו
לעניין כישלון התמורה נהוגה הייתה במשך שנים רבות ההלכה שנקבעה בעניין ע"א 333/61 גויסיקי נ' מאיר פ"ד טז, 595 (1962) (להלן " הלכת גויסקי") שם נקבע כי: "אם השטר סוחר בטרם נכשלה התמורה, אזי במועד הסיחור לא נפל כל פגם בשיק, וזכות המסחר בו אינה פגומה. כתוצאה מכך גם צד רחוק שאינו אוחז כשורה אלא אוחז בעד ערך בלבד, יהיה זכאי לפירעון השטר מהחייב השטרי וזאת גם כאשר אותו אוחז ידע כי התמורה טרם סופקה כאשר נטל את השטר" (ראה מיכל עופר צפוני, רות פלאטו שנער, "כישלון תמורות מלא, אחיזה כשורה ומה שביניהם" מאזני משפט יב' – תשע"ז, עמוד 22). מהאמור לעיל, עולה כי מקום בו קיים כישלון תמורה מלא, אזי לא ניתן להתגבר על הפגמים בשטר ו/או מסירתו אלא ע"י אוחז כשורה, וזאת כאמור לעיל. בשנים האחרונות שונתה ההלכה באופן מהות י. תחילה במסגרת רע"א 8301/13 טל טריידינג קורפ נ' בנק לאומי לישראל [פורסם בנבו 24.11.2015] (להלן "הלכת טל טריידינג"), ובהמשך ולאחרונה חזרו על הלכה זו במסגרת דנ"א 8447/15 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' טל טריידינג קורפ (פורסם בנבו).
בפרשת טל טריידינג נקבע בדעת רוב, כי יש לבטל את הלכת גויסקי ולקבוע שכל מי שאינו אוחז כשורה, לא יוכל להתגבר על טענת ההגנה של כישלון תמורה. כל זאת "ללא קשר לשאלה אם סיחור השטר לידי התובע האוחז נעשה לפני כישלון התמורה או לאחריו. מאחר שטענת ההגנה של כישלון התמורה עומדת למושך כלפי מעביר השטר, היא תעמוד לו גם נעבר שאינו אוחז כשורה" (רות פלאטו שנער, שם בעמ' 26). במילים אחרות: כישלון התמורה בעסקת היסוד מכשיל את מחזיק השטר הפגום מביצוע המימוש וזאת ללא כל קשר למועד בו אירע כישלון התמורה.

למעלה מהדרוש יש לבחון מעמדה של התובעת בשיקים
האם התובעת אוחזת כשורה?
משהוכח כי אין המדובר בתמורה, הנטל עובר לתובעת להוכיח כי היא אוחזת בשיק בתום לב ובעד ערך. טענת הנתבעת, בין היתר היא כי לא קיבלה תמורה משי שירותים בגין השיקים הנ"ל. היה ות וכח טענה זו יעבור נטל ההוכחה אל הבנק להוכיח כי הוא אוחז בשטר בתום לב ובעד ערך. בעניין זה ראה ע"א 425/78 המועצה המקומית מגדל העמק נ' ב.ש.ן חרושת ברזל ב ע"מ פ"ד לג (1) 304. כן ראה בעניין זה ספרו של שלום לרנר, דיני שטרות מהדורה שנייה (2007) 224 כדלקמן:
"לפי סעיף 29 (ב) סיפא, מקום שהוכיח הנתבע טענת הגנה ראויה, חובת הראייה מוחלפת, עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי חוקיות נתן בתום לב ערך בעד השטר". ההוראה אינה מוגבלת לטענת רמאות ואי חוקיות בלבד, היא חלה על כלל הטענות שיש למושך כלפי נפרע. במקרים אלה חובת ההוכחה עוברת לתובע, שעליו להוכיח כי נתן ערך לאחר היווצרותה של טענת ההגנה והיה תם לב במועד הרלבנטי".

יש לבחון האם התובעת אוחזת כשורה, וזאת בשים לב לסעיף 28 לפקודת השטרות הקובע כדלקמן:
28. (א) אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה:
(1) נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא היתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אמנם חולל;
(2) נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה.
(ב) ביחוד זכות קנינו של מסחר שטר פגומה כמשמעותו בפקודה זו, אם השיג את השטר, או את הקיבול, על ידי רמאות, כפיה, או אלימות ופחד, או באמצעים אחרים שאינם כדין, או בתמורה אי-חוקית, או כשהוא מסחר את השטר אגב מעילה באמון, או בנסיבות העולות כדי רמאות.
(ג) אוחז, בין בעד ערך ובין שלא בעד ערך, שזכות קנינו בשטר הגיעה לו מכוח אוחז כשורה ושאיננו שותף לשום רמאות או אי חוקיות הפוגעות בשטר, יש לו כל הזכויות אשר לאותו אוחז כשורה כלפי הקבל וכלפי כל הצדדים לשטר שקדמו לאותו אוחז.

כעולה ממארג העדויות בתיק, השיקים הובאו לתובעת על ידי מר מרצבך, כאשר הנמשך אינו מצוין בהם (לעניין זה ראה עדותו של מר סייג וכן עדותו של הנתבע). שם הנפרע הוסף על ידי מר סייג, בתאריך מאוחר יותר זאת באמצע ות חותמות אשר היו מצויות במשרדה. סעיף 19 לפקודת השטרות, קובע כי "היה השטר חסר פרט מהותי, האדם המחזיק בו, יש ל ו רשות לכאורה להשלים את החסר ככל שנראה לו". יחד עם זאת, נקבע, כי מי שמשלים שיק באופן כזה, אינו אוחז כשורה כי "במו ידיו עשה את השטר". בעניין זה ראה ע"א 377/68 מטע בית חרושת לצרכי מזון בע"מ נ' פרל, פ"ד כ"ג (1) 98, 100 (1969) שם נקבע:
"אדם הנוטל תורף של שטר וממלא בו את החסר, פועל אומנם לכאורה על פי רשות הנתונה בידיו לפי סעיף 19 לפקודה, איך אין הוא עצמו אוחז כשורה, כי במו ידיו עשה את השטר, ומשנטל אותו לא היה שלם". בע"א (מחוזי ת"א) 2010/05 שחף טקס בע"מ נ עו"ד פלדמן [פורסם בנבו] נקבע כי: "אפשר להשלים בשטר גם פרטים חיוניים לפי סעיף 19 לפקודת השטרות [נוסח חדש], אולם כל עוד השטר אינו מקיים את הוראות סעיף 3 (א) לפקודה ומכיל את כל היסודות המפורטים שם – אין מדובר בשטר. מכאן, שכשה גיע השיק של המשיב לידי המערערת – לא היה בידיה שטר, לא כל שכן שטר שהוא "שלם ותקין לפי מראהו" כלשון סעיף 28 (א) לפקודה ".

עדותו של מר סייג אינה מהימנה עלי וזאת מהטעמים הבאים:
א. בסעיפים 4-5 לתצהיר עדותו הראשית העיד כי קיבל את השיק מחברת סימוורלד כאשר השיקים "שלמים ותקינים על פי מראם". עדות זו היא בניגוד לעדויות בתיק, הן של הנתבע והן של מר מרצבך לפיהם השיקים הובאו למשרד כאשר הנמשך אינו מופיע בהם ומר סייג הוא אשר הוסיף את השם " סימוורלד" באמצעות חותמת אשר הייתה במשרדו.

ב. טענתו של מר סייג לפיה חברת אימפולייט אינה בשליטתו הינה בניגוד לעדותו הליכים אחרים אשר אוזכרו על ידי התובעת במהלך הדיון וכן בניגוד לכרטסת, מוצג ת/2, שבה חברת אימפולייט מהווה חלק מרכזי. עוד הוכח כי הוא מחזיק במשרדו חותמת הן של "אימפולייט" והן של "סימוורלד" ועשה בהן שימוש כרצונו.

ג. לטענתו של מר סייג עשה את העסקאות עם מר מרצבך, אשר לטענתו ייצג וחתם בשם חברת "סימוורלד". כאשר בודקים את המועדים הרלוונטיים עולה כי גם טענה זו הינה חסרת יסוד מאחר ועל פי הרישומים ברשם החברות (מוצג ת/3), מיום 26.1.2016, מנהל סימוורלד הוא אדם בשם אהרון לוינגר ולמר מרצבך אין כל חלק בחברה הזאת, לא מנהל ולא בעל מניות.

ד. גם טענתו לעניין התמורה לא הוכחה. בנושא זה הצהיר מר סייג בסעיף 9 לתצהיר עדותו הראשית: "שילמתי תמורה מלאה עבור שיקים אלו (בניכוי דמי ניכיון) בסך של 144,557 ₪ באמצעות שיק מס' 11528 על סך 70,000 ₪, ז"פ 18.3.16, ושיק מס' 11527 על סך 74,500 ₪ ז"פ 19.3.16."
עוד העיד בעניין זה בסעיף 10 כדלקמן:
"השיקים נפרעו על ידי סימוולרד ובכך שילמנו תמורה מלאה עבור השיקים מושא התביעה."
לבית המשפט הוצג מסמך (מוצג ת/1) שעניינו שובר נכיון/ קבלה מס' 1282 מאת שכטר המרות בע"מ , שירותי המרה. שם הלקוח במסמך זה הוא אהרון מרצבך, המסמך עצמו מפרט כי מדובר בדמי ניכיון בסך 1,149.4 ₪.

ה. יצוין כי ת/1 אינו חתום למעט חותמת שמסמך זה "מתאים למקור". לא ברור כיצד המסמך הגיע לתובעת, אם מדובר בדמי ניכיון לאדם פרטי בשם אהרון מרצבך, לא ברור מדוע אין הסכם כקבוע בחוק הלוואות חוץ בנקאיות. בנוסף, מדובר בתשלום במזומן על סך 184,700 ₪ לאהרון מרצבך. בכרטסת לקוחות מוצג ת/2, ל קוח בשם אהרון מרצבך חב ו/או משך שיק בסכום של 17,200 ₪. עוד עולה מהעדויות כי במועדים הנ"ל חב מר מרצבך לתובעת סכום של למעלה ממיליון ₪. ר אה עדותו של מר סייג בעמ' 9 ש' 16-17 לפרוטוקול הדיון מיום 28.6.2018 לעניי ן חובו של מר מרצבך ומחזור עסקיו. לפיכך, לא ברור כיצד אפשרה הת ובעת למר מרצבך לקבל במועדים הרלוונטיים סך של 184,700 ₪ במזומן. אם מר מרצבך הינו הלקוח האמיתי אז י העסקאות עם סימוורלד ה ינן עסקאות פיקטיביות שבאו לעקוף מגבלת תאגיד על פי חוק הלוואות חוץ בנקאיות.

ו. כן ראה עדותו של מר מרצבך בעמ' 24, ש' 8-9 לפיו אין קשר בין התקבול של ה – 144,500 ₪ ל עסקה וכן ראה עדותו בעמ' 24 ש' 12-14 "לא קיבלתי משכטר בחיים שום מסמך ניכיון. כשאני פרעתי את מס' השיק הזה 127 ו- 129, יכול להיות שפרעתי ויכול להיות שלא. יכול להיות שמישהו אחר קיבל את זה. יש פה הרבה שיקים שלא אני פרעתי. שאני לא יודע אם אני פרעתי אותם".

אין הוכחה ישירה כי התובעת היתה שותפה למעשים שפורטו לעיל, ראה סעיף 28(ג) לפקודת השטרות, אך התובעת לא הוכיחה כי נתנה ערך בעד השיקים.
סוף דבר

בשים לב לכל האמור לעיל, דוחה את התביעה ומורה על סגירת תיקי ההוצאה לפועל.
בכל הנוגע להוצאות ולשכר טרחת עורך דין: למרות התוצאה לא מצאתי לנכון לחייב את התובעת בהוצאות וזאת לאור התנהגותו של הנתבע כפי שפורטה לעיל.
מורה כי הפיקדון שהופקד על ידי הנתבע, בצירוף פירותיו, יושב לנתבע באמצעות בא כוחו.
יובהר כי, בנסיבות העניין אין צו להוצאות וכל צד יישא בשכר טרחת עורך דינו.

זכות ערעור כדין.

ניתן היום, כ"ז אדר א' תשע"ט, 04 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.