הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"מ 45802-12-17

לפני כבוד השופט נצר סמארה

תובעת

קווים תחבורה ציבורית בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד חנן דהרי

נגד

נתבעים

  1. נפתלי חיים כלפון
  2. איי. אי. ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד עוז רומנו

פסק דין

1. לפניי תביעה, בסדר דין מהיר, לחיוב הנתבעים בפיצוי כספי בגין נזקי רכוש על רקע תאונת דרכים.

תאונת דרכים ארעה ביום 16.10.2017, בין כלי רכב, מסוג אוטובוס, מ"ר 73-325-52 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת (להלן: "האוטובוס") לבין כלי רכב, מסוג פרטית, מ"ר 81-408-74, שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 ובבעלותו ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "הפרטית") (ולהלן: "התאונה").

2. אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה ולגבי היקף הנזק.

3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוצגו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4. עוד בפתח ישיבת ההוכחות הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5. על יסוד כל החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק בכלי הרכב, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית בלבד כדלקמן:

אני מעדיף את גרסתו של נהג הפרטית, שהייתה משכנעת ומהימנה עליי, על פני גרסתו של נהג האוטובוס.

השתכנעתי כי נהג האוטובוס – בעת הסעת האוטובוס על נתיב הימיני מבין שלושה נתיבים נסיעה לאותו הכיוון על דרך מנחם בגין בתל אביב לכיוון צפון – לא הקפיד על נסיעה בנתיב הימיני בקטע הכביש שבין עיקול הכביש ימינה ובין עיקול הכביש שמאלה, המאופיין בקטע כביש צר בשל עבודות "הרכבת הקלה" בתל אביב, ועל ידי כך איפשר בחוסר ערנותו ובחוסר זהירותו את סטיית האוטובוס שמאלה לנתיב נסיעתה הפרטית, ופגע עם הפינה השמאלית הקדמית בדופן הימינית של הפרטית.

בנסיבות העניין, ולאור נתוני הכביש, סבורני כי לא היה באפשרותו של נהג הפרטית לנקוט בכל פעולה למניעת התאונה.

כמו כן, עלה בידי הנתבעים להראות כי אכן התביעה מאת התובעת הגיעה רק אחרי שנהג רכב הנתבעים שיגר מכתב המתאר את השתלשלות נסיבות התאונה.

משכך, האחריות לקרות התאונה תוטל במלואה על נהג האוטובוס.

באשר למחלוקת בעניין היקף הנזק הנטען, הרי שלאור מסקנתי בשאלת האחריות לקרות התאונה, ברי כי המחלוקת בשאלת הנזק מתייתר.

6. לפיכך, התביעה נדחית, ללא צו להוצאות למעט, שכר העד, כפי שנפסק בדיון, אשר ישולם תוך 30 יום.

7. התובעת תישא בשכר העד מטעמה, כפי שנפסק בדיון.

8. הואיל וב"כ הצדדים הקדימו להסמיך את בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה ניתן בזה פטור מתשלום המחצית השנייה של אגרת בית המשפט, וככל שזו שולמה היא תושב למשלם.

9. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, י"א כסלו תשע"ט, 19 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.