הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"מ 45438-04-17

לפני כבוד הרשמת הבכירה נעמה פרס

התובעים

1.איי. אי. ג'י. חברה לביטוח בע"מ
2.דרור קוסינובסקי

נגד

הנתבעות

1.יובל השחר יזמות בניה ותשתיות בע"מ
2.הכשרה חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

לפני תביעה בסדר דין מהיר, לתשלום בסך של 9,025 ₪, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו, על פי הנטען, לרכב התובע 2, בעטיה של תאונת דרכים מיום 24.1.16 (להלן: "התאונה"). על פי הנטען בכתב התביעה ובטופס ההודעה מטעם התובע 2 , התאונה התרחשה בעת חניית רכבו בצד הימני של רחוב יואב ברמת גן, שהינו רחוב חד סטרי בעל נתיב נסיעה אחד. או אז, משאית הנתבעת 1, מספר רישוי 99-462-1 2, המבוטחת בביטוח צד שלישי אצל הנתבעת 2, פגעה בחלקו השמאלי האחורי של הרכב והדפה אותו לימין הדרך, דבר שהביא לפגיעה בגלגל הימני אחורי של הרכב . בכתב ההגנה מטעמן, שללו הנתבעות כל מעורבות של משאית הנתבעת 1 בתאונה עם רכב התובע 2. בפתח הדיון מיום 25.2.18 הציג ב"כ התובעים תמונה, שאינה נושאת תאריך, אשר צולמה, על פי הנטען, במועד התאונה, על ידי מאן דהוא שנכח באזור, בה נראית משאית הנתבעות בסמיכות לרכב התובעים, הנמצא בחניה (מוצג ת/3) . אין חולק, כי בתמונה ת/3 לא נראית משאית הנתבעות פוגעת ברכב התובע 2. יוער, נהג משאית הנתבעות אישר בעדותו בבית המשפט, כי ביום התאונה ביצע עבודות העמסה ברחוב יואב ברמת גן, אך הכחיש קיומה של תאונה עם רכב התובעים.

בפתח הדברים אומר, כי התובע 2 לא התייצב למתן עדות, ללא מתן צידוק מתאים. אף אותו אדם שצילם את התמונה ת/3, וכפי הנראה ראה את אופן התרחשות התאונה, לא הובא לעדות. מטעם הנתבעות העיד מר קלנר גיורגי, נהג משאית הנתבעות בלבד. תביעה זו הינה תביעת תחלוף (שיבוב) של התובעת 1, אשר פיצתה את המבוטח שלה, הוא התובע 2, בהתאם לתנאי פוליסת ביטוח מקיף לרכב שרכש וכן תביעת הפסדים של התובע 2, שעילתה החזר השתתפות עצמית. הצדדים הסמיכוני להכריע את הדין בהתאם לסעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984 וזאת לאחר שהוסברה להם המשמעות הנובעת מכך. לאחר ניתוח מכלול חומר הראיות, לרבות עיון בטפסי ההודעה מטעם הנהגים המעורבים, מצאתי לדחות את התביעה, וזאת בשל הנימוקים המצטברים, כדלקמן:

האחד, גם אם אניח לטובת התובעים, כי התמונה ת/3 הינה ראיה קבילה (למרות שלא הוגשה באמצעות מי שצילם אותה, או למצער, מי שקיבל אותה, התובע 2, ככל הנראה), אני קובעת כי יש לייחס לה משקל ראייתי נמוך ביותר. עיון בתמונה ת/3 יכול ללמד, כי משאית הנתבעות אכן הייתה במקום התרחשות התאונה. אין בתמונה ת/3 כדי להוכיח את עצם מעורבות משאית הנתבעות בתאונה עם רכב התובע 2. בסופו של יום אין לדעת מתי צולמה תמונה ת/3 והאם מי שצילם את התאונה אכן ראה את רגע הפגיעה הנטען. כמו כן, לא נגלים בתמונה הנזקים לרכב התובע 2, המיוחסים לאירוע תאונה שנגרם על ידי משאית הנתבעות. אין לדעת, כל ועיקר, עם הנזק לרכב התובע 2 מקורו בתאונה או שמא מדובר בנזק קודם לרכב.
השני, הימנעות התובעים מלהעיד את התובע 2, או את מי שצילם את התמונה ת/3, פועלת לחובתם. אין ספק, כי התובע 2 ואותו אדם שצילם את התמונה ת/3, אשר פרטיו בוודאי שמורים אצל התובע 2, יכולים היו לשפוך אור על נסיבות התאונה. הגשת התמונה ת/3 בבדידותה, כאשר האותנטיות שלה מוטלת בספק, אינה מסייעת לתובעים בהרמת נטל השכנוע הרובץ לפתחם לשם הוכחת התביעה.
השלישי, בגרסת התובעים עלו, על פניה, מספר סתי רות מהותיות, אותן לא ניתן ליישב. כך בכתב התביעה נטען כי "נהג הרכב הפוגע השאיר פרטים שגוי ים" (ס' 5). לעומת זאת בחקירתו הנגדית בידי ב"כ התובעים נשאל נהג משאית הנתבעות, אם "יכול להיות שפגעת ולא הרגשת?" (פרוטוקול, עמ' 2, ש' 23). התובעים לא טרחו להציג כראיה את הפתק הנטען ואף בטופס ההודעה הידני, אשר צורף לכתב התביעה לא צוינו פרטים מזהים של המשאית הפוגעת. כידוע, שיטת המשפט הנהוגה בישראל היא שיטת משפט אדוורסרית ו"אין לו לדיין אלא מה שרואות עיניו". לא מתפקידו של בית המשפט להביא ראיות שבעל דין לא דאג להביאן. אכן, התובע אינו חייב בהבאת הראיות הטובות ביותר שניתן להשיג, קרי: ראיות מקסימליות. יחד עם זאת, אין התובע יכול להגיש שברי ראיות ולא לעשות כל שביכולתו, בסבירות ובמידתיות, כדי להוכיח את תביעתו.
לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות. התובעים יישאו בשכר עד הנתבעות בסכום של 500 ₪. אני פוטרת את התובעים מתשלום המחצית השנייה של האגרה.

ניתן היום, י' ניסן תשע"ח, 26 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.