הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"מ 44248-02-14

לפני כבוד השופט הבכיר מיכאל תמיר

התובעים

בן ציון ציטרין (ת "א 6802-12-14)
ב.צ. ציטרין גרופ בע"מ (ת"א 6802-12-14
ותא"מ- 44248-02-14)
שניהם באמצעות ב"כ עו"ד עידן מרום

נגד

הנתבעת
ליאורה לבנשטיין ( ת"א 6802-12-14 ו תא"מ 44248-02-14)
באמצעות ב"כ עו"ד עמירם טפירו

ובעניין

התובעת ליאורה ל בנשטיין (ת"א 45238-04 -14)
באמצעות ב"כ עו"ד עמירם טפירו

נגד

הנתבעים בן ציון ציטרין (ת"א 45238-04-14)
ב.צ. ציטרין גרופ בע"מ (ת"א 45238-04-14)
שניהם באמצעות ב"כ עו"ד עידן מרום

פסק דין

פסק הדין ניתן בשלוש תביעות שונות שהוגשו לבית משפט זה.

חברת ב.צ. ציטרין גרופ בע"מ (להלן "החברה") הגישה תביעה שטרית נגד ליאורה לבנשטיין (להלן "לבנשטיין") בתא"מ 44248-02-14 לביצוע המחאה מס' 390456 מיום 15/11/13 ע"ס 19,260 ₪.

לבנשטיין הגישה תביעה כספית על סך 443,411 ₪ ותביעה למתן חשבונות נגד החברה ונגד מר בן ציון ציטרין (להלן "בן ציון" ושניהם יחד "ציטרין") בת"א 45238-04-14.

ציטרין הגישו תביעה כספית על סך 715,500 ₪ נגד לבנשטיין בת"א 6802-12-14.

בן ציון הוא עיתונאי ואיש תקשורת שלפני מספר רב של שנים החל לספק שירותים של ייעוץ אסטרטגי ותקשורתי, יחסי ציבור, לובינג, ייזום והפקות דפוס ואירועים עסקיים, מיזמי אינטרנט ושירותים נוספים. בשנת 2009 הקים בן ציון את החברה שהוא מחזיק בכל מניותיה, מנהל אותה ומבצע פעילות מסחרית באמצעותה.

לבנשטיין היא יועצת ארגונית המתמחה בייעוץ ובניהול ייעוץ למשרדי עורכי דין.

על בסיס מצגים הדדיים וניסיון עבודה משותפת בעבר, הוסכם בין הצדדים כי הם יקימו מיזם משותף שיספק שירותי יחסי ציבור וישלב בין ניסיונו המקצועי של בן ציון והמוניטין שצבר בתחום לבין יכולתה של לבנשטיין לגייס לקוחות רבים למיזם.

בהמשך לכך נחתם בין הצדדים הסכם מיום 15/6/12 שנושא את הכותרת "הסכם עקרונות להקמת מיזם עסקי משותף בנושא יח"צ (להלן " המיזם")" אשר יקרא להלן "ההסכם".

לטענת לבנשטיין מדובר ב"הסכם שיתוף פעולה", "מיזם משותף" או "מיזם" ואילו לטענת ציטרין מדובר בהסכם שותפות והסמכות לפירוקה נתונה לבית משפט המחוזי בתל אביב.

ציטרין הגישו נגד לבנשטיין תביעה לפירוק השותפות בת"א 23459-12-14 שהוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב. לבנשטיין הגישה בתיק הנ"ל בקשה לעיכוב הליך פירוק השותפות עד להכרעה בתביעות שלפניי. בית המשפט המחוזי קיבל את בקשתה של לבנשטיין תוך דחיית בקשת ציטרין להמשיך לנהל את התביעה לפירוק השותפות, וזאת בהחלטה מיום 6/5/15 שבה נקבע כי מדובר בתביעות המתייחסות לאותה מסכת עובדתית שהועלו בהן אותן טענות משפטיות ושחלק מעילות התביעה בהן חופפות.

עוד נקבע בהחלטה הנ"ל כי "אני מקבלת את טענותיה של המבקשת כי במסגרת התביעה הנדונה נתבעו על ידי המשיבים מלבד הסעדים של קביעת מועד ייסוד השותפות וחיסולה, פירוק השותפות לחיוב המבקשת לשתף פעולה לסילוק חובות השותפות, גם סעדים נוספים כגון: סעד הצהרתי כי המבקשת אינה זכאית לפרמיה ששילמה עם הקמת השותפות הנטענת, קיזוז ועריכת חשבונות בין הצדדים, חיוב המבקשת בשיפוי המשיבים בהשבת אובדן הכנסות, וסעדים אלו חופפים את הסעדים אשר נתבעו בתובענה הראשונה".

כב' שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב הוסיפה וקבעה בהחלטה הנ"ל כי "אמנם אני ערה לכך כי חלק מהסעדים בתביעה הנדונה, שעניינם הצהרה על מועד היווסדותה וסיום פעולתה של השותפות, ובעיקר הסעד לפירוק השותפות, אינם סעדים אשר יוכרעו במסגרת התובענה הראשונה, אך בנסיבות אילו כאשר חלקה של התביעה הנדונה חופף לתביעה הראשונה, ועל מנת למנוע הכרעות סותרות, אין מנוס מעיכוב התובענה הנדונה". בית המשפט המחוזי עיכב את שמיעת התיק שלפניו עד להכרעה בתיק שלפניי.

בסעיף 11 להסכם נקבע כדלקמן : " עד לתאריך 1/1/13 על הצדדים להקים ישות משפטית נפרדת (כגון חברה בע"מ, שותפות ו/או תאגיד רשום אחר שעליו יוסכם) לצורך ניהול הפעילות המשותפת. לחלופין יוכלו הצדדים בהסכמה לנהל את הפעילות המשותפת תחת אישיות משפטית קיימת הנמצאת כיום בבעלות ליאורה, בתנאי שטרם להעברת הפעילות ו/או כספים כלשהם לישות זו יסדירו ביניהם בהסכמה את יחסי הבעלות באותה ישות משפטית. הצדדים יחזיקו בה בהתאם להתקדמות התשלומים לפי סעיף 7 לעיל, ויהיו זכאים לזכויות שוות בקשר אליה החל מ-15/6/14".

הצדדים פעלו על פי הוראות ההסכם, ובחודש מרץ 2013 פתחו תיק מס תחת השם "ציטרין את לבנשטיין", וכן נפתח חשבון בנק חדש בסניף בנק הפועלים שברח וב ריב"ל בתל אביב.

יש להכריע בראש ובראשונה בשאלה האם הצדדים הקימו שותפות.

בסיכומי ציטרין נטען כי היה על בית המשפט המחוזי לדון בתביעה לפירוק השותפות ו- "לחלופין בלבד" נטען כי יש לסלק את תביעתה של לבנשטיין על הסף והועלו טענות לגופו של עניין. עוד נטען בסיכומי ציטרין כי היות שמדובר בשותפות, אזי ככל שיהיו חיובים כלפי לבנשטיין, על השותפות לשלם חיובים אלו תחילה, ומכאן שקיימת חשיבות רבה לשאלה האם לפנינו שותפות ואם לאו. בסיכומי לבנשטיין אין כל התייחסות לטענת ציטרין כי מדובר בשותפות שיש לדון בפירוקה בתביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב.

סיכומי ציטרין מפנים לשורה ארוכה של אסמכתאות לכך שמדובר בשותפות: מוצג נ/2 מיום 1/1/13 - תעודת עוסק מורשה לשותפות; הפסקה הרביעית לכותרת הנספח להסכם השותפות מיום 17/6/13 (נ/3) שם צוינו המילים "מחיר הכניסה לשותפות של לבנשטיין"; הפסקה השמינית לכותרת הנספח להסכם – "חלקה של לבנשטיין בשותפות לפי מחזור של 630,000 ₪ הינו בפועל 26.89%"; לשונה של לבנשטיין בדוא"ל מיום 24/10/13 (נ/10) שבו היא מבקשת "לקבל את רשימת הלקוחות מאז חודש יוני 2012, בין אם מדובר בהתקשרות עם ציטרין גרופ או עם השותפות" ואסמכתאות נוספות כמפורט בסיכומי ציטרין (סע' 102 לסיכומים).

לבנשטיין הגישה נגד בן ציון תלונה במשטרת ישראל, ובהודעתה למשטרה מיום 29/6/14 (נ/12) ציינה כי " לפי ההסכם כל הפעילות והחשבוניות בנושא ייעוץ אסטרטגי מקצועי החל מיום 1/1/13 עוברת דרך השותפות ציטרין את לבנשטיין. גם מסמך זה היה צריך לעבור דרך השותפות".

מר ניר סבג, רו"ח שהגיש תצהיר לטובת לבנשטיין, כינה בתצהירו את ההתקשרות בין הצדדים "מיזם משותף" והוסיף כי הוסכם שהוא ישמש רוה"ח של המיזם המשותף שנקרא "ציטרין & לבנשטיין". בחקירתו הוצגו בפניו תכתובות דוא"ל ששלח בזמן אמת לציטרין וללבנשטיין (נ/42 ו- נ/47) שבהן מופיעה המילה "שותפות" אינספור פעמים ותעודת העוסק המורשה של השותפות שהופקה באמצעותו. לשאלה מדוע לא ציין בתצהירו את המילה "שותפות" השיב כי מבחינתו המונחים שותפות ומיזם עסקי הם "היינו הך", ושבכל מקום שבו ציין בתצהירו "מיזם משותף" הוא התכוון בעצם ל"שותפות". כשנשאל רו"ח סבג "אתה מסכים איתי שהצדדים האלה הקימו וניהלו שותפות? נכון?" תשובתו הייתה "כן".

בסעיף 11 להסכם נקבע במפורש כי עד ליום 1/1/13 יש להקים תאגיד או שותפות או כל תאגיד מוסכם אחר. לא הוקמה חברה, לא הוקם תאגיד והפעילות המשותפת לא התנהלה באמצעות חברה שהייתה בבעלותה של לבנשטיין כמפורט בהסכם, ולכן כל שנותר הוא הקמת שותפות.

בסיכומי לבנשטיין נטען בהקשר זה כי ציטרין כשל להוכיח מתי בדיוק הוקמה שותפות והאם מדובר בשותפות ולא בישות אחרת. כמו-כן נטען כי יש לשים לב גם לכך שבמהלך חלק גדול מהתקופה, לבנשטיין הייתה זכאית לקבל 17% בלבד בגין ההכנסות לאחר ניכוי ההוצאות.

בית המשפט המחוזי לא הכריע בשאלה זו בעת שקבע כי יש לעכב את ההליכים בתביעת ציטרין לפירוקה של השותפות עד לאחר הכרעה בתיקים שלפניי.

לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי אין ממש בטענות לבנשטיין הנ"ל, ויש לקבל את טענת ציטרין שלפיה הצדדים הקימו שותפות ואף קיבלו מספר עוסק מורשה לישות "ציטרין את לבנשטיין" (נ/2) מיום 1/1/13 אשר הודפס ביום 29/1/13. גם אם לבנשטיין הייתה זכאית לקבל 17% בלבד בגין הרווחים למשך פרק זמן ארוך כנ"ל, אין בעובדה זו כדי לשלול את העובדה שהצדדים פעלו באמצעות שותפות. יובהר כי לקביעה זו תהיינה השלכות לעניין אופן ההתחשבנות בין הצדדים על רקע תביעותיהם אשר הוגשו לפניי.

בהסכם נקבע כי הצדדים "ישתפו פעולה תוך השקעת משאבים משותפים בקידום הפעילות והנושאים הנוגעים לתחומי שיתוף הפעולה ולנושאים בהם הסכימו לשתף פעולה". הצדדים העריכו על יסוד הכנסות החברה ב.צ. ציטרין גרופ בע"מ כי שווי החברה לצורך עריכת ההסכם הוא מיליון ₪, ולכן נקבע כי על לבנשטיין לשלם 500,000 ₪ בתוספת מע"מ " לרשות הפעילות המשותפת" וכהלוואת בעלים באמצעות התשלומים הבאים כמפורט בסעיף 7 להסכם:

סך של 170 אלף ₪ בתוספת מע"מ, צמוד למדד המחירים לצרכן הידוע במועד חתימת ההסכם, שישולם עד ליום 1/1/13.

סך של 165 אלף ₪ בתוספת מע"מ צמוד למדד המחירים לצרכן הידוע במועד חתימת ההסכם, שישולם בתום שנה מחתימת ההסכם, ובתנאי שסך ההכנסות מהפעילות המשותפת במהלך השנה הקודמת לתשלום זה יעמוד לפחות על ממוצע של מיליון ₪ בתוספת מע"מ. תנאי להעברת תשלום זה הוא הקמת ישות משותפת בתחילת 2013.

סך של 165 אלף ₪ בתוספת מע"מ צמוד למדד המחירים לצרכן הידוע במועד חתימת ההסכם, שישולם בתום שנתיים מחתימת ההסכם, ובתנאי שסך ההכנסות מהפעילות המשותפת במהלך השנה הקודמת לתשלום זה יעמוד לפחות על ממוצע של מיליון ₪ בתוספת מע"מ.

לבנשטיין שילמה את התשלום הראשון בסך של 170,000 ₪ בתוספת מע"מ והוקמה אותה ישות משותפת, כאמור לעיל. משנכחו הצדדים לדעת כי במהלך השנה הראשונה הופחת מחזור הפעילות ממיליון ₪ ל- 630,000 ₪ בלבד, הוסכם ביניהם בהסכם נוסף מיום 17/6/13 (להלן " ההסכם הנוסף") כי לבנשטיין תעביר סך של 107,000 ₪ בתוספת מע"מ, ובעקבות זאת לבנשטיין וציטרין יהיו שותפים בחלקים שווים ב"פעילות המשותפת" – "ציטרין את לבנשטיין" החל מיום 1/6/13. בהסכם הנוסף נקבע כי על לבנשטיין לשלם את הסך של 107,000 ₪ בארבעה תשלומים שווים על סך 26,750 ₪ במועדים 17/6/13, 30/7/13, 30/8/13 ו- 30/9/13 וכי עליה לשלם את התשלום בגין המע"מ ביום 15/11/14.

לבנשטיין שילמה את כל התשלומים הנ"ל פרט לתשלום האחרון בגין המע"מ ויחד עם התשלום הראשון בסך של 107,000 ₪ + מע"מ מדובר בסך כולל של 306,000 ₪.

על רקע אירועים שתוארו בסיכומי ציטרין, נשלחה ללבנשטיין הודעת דוא"ל מיום 27/10/13 (נ/4) שבה הודע ללבנשטיין על סיום לאלתר של פעילות השותפות ועל איסור כניסתה של לבנשטיין למשרדי החברה.

תביעתה של לבנשטיין נגד ציטרין בת"א 45238-04-14 הוגשה על סך 443,411 ₪ וכוללת את רכיב התביעה על סך 306,000 ש"ח הנ"ל, אשר לטענתה יחד עם הפרשי הצמדה וריבית מגיע לסך של 340,274 ₪. כמו כן נתבעו רכיבים נוספים בסך של 53,930 ₪ "בגין חלקה של התובעת בהכנסות מלקוחות בתחומי הפעילות המשותפת, שציטרין מנע מהמיזם המשותף" בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, סך של 21,207 ₪ "בגין חלקה של התובעת בהכנסות מלקוחות המיזם המשותף" בתוספת הפרשי הצמדה וריבית וסך של 28,000 ₪ "בגין כך שציטרין הודיע לתובעת על סיום מיידי של המיזם המשותף, מבלי ליתן הודעה מוקדמת של שלושה חודשים כנקבע בהסכם ועל רקע אבדן הכנסה".

בהמשך לכך הודיעה לבנשטיין לבנק על ביטול ההמחאה האחרונה שנמסרה לציטרין בגין רכיב המע"מ כחלק מהתשלום השני הנ"ל והחברה הגישה המחאה זו לביצוע בתא"מ 44248-02-14.

בנוסף לתביעות הנ"ל הוגשה תביעת ציטרין נגד לבנשטיין על סך 715,000 ₪ בת"א 6802-12-14 המורכבת מהרכיבים הבאים: סך של 465,500 ₪ בגין אובדן הכנסות, ניהול מו"מ בחוסר תום לב, קיום הסכם בחוסר תום לב והפרת ההסכם; סך של 100,000 ₪ בגין הגשת תלונת שווא במשטרה ובגין עוולת הנגישה; סך של 50,000 ₪ בגין התפרצות למשרד של ציטרין וגניבת מסמכים ללא השבתם; וסך של 100,000 ₪ בגין פגיעה בשמו הטוב של בן ציון ופרסום לשון הרע אודותיו. בכתב תביעה זה טען ציטרין כי לבית משפט זה הסמכות העניינית והמקומית לדון בתביעה.

תביעתה של לבנשטיין נגד ציטרין

בכתבי הטענות והסיכומים שהגישה לבנשטיין נטען כי קיים בהסכם תנאי מפורש שלפיו כל אחד מהצדדים רשאי להודיע לצד השני על הפסקת הפעילות המשותפת, וככל שתינתן הודעה מעין זו עד ליום 15/6/15, יושב ללבנשטיין סכום השקעתה במיזם. משכך, תובעת לבנשטיין השבה של מלוא הסכום ששילמה - 306,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.

עוד נטען בסיכומי לבנשטיין כי ציטרין העלימו כספים ותקבולים בסך של 166,800 ₪ שהגיעו למיזם המשותף ולא העבירו ללבנשטיין כספים שהיא הייתה זכאית לקבלם. ללבנשטיין טענה נוספת לפיה בן ציון זייף הוראות העברה באופן שקיפח אותה ומנע ממנה לקבל סך של 21,207 ₪ וכן נטען, כאמור , כי היה על ציטרין לתת ל לבנשטיין הודעה בת שלושה חודשים מראש בטרם סיום השותפות, ועל כן היא זכאית לקבל 28,000 ₪ נוספים.

בסיכומי לבנשטיין נטען כי נודע לה במפתיע שציטרין העלימו ממנה תקבולים שונים וכן עסקו בפעילות מבלי לשתף את לבנשטיין ובניגוד למוסכם. לטענתה, בעת שנכנסה למשרד של ציטרין כדי להניח פתק על שולחנו, נפלו בטעות מספר קלסרים ו חומר רב התפזר על רצפת המשרד. מהחומר עלה כי ציטרין העלימו הכנסות. כמו-כן קיים תיאור לגבי פנייתה של לבנשטיין למשטרת ישראל כדי לפתוח בחקירה פלילית נגד בן ציון בגין כל מעשיו הנ"ל.

בסיכומי ציטרין נטען כי הם מעולם לא העלימו תקבולים והכנסות מלבנשטיין וכי היא קיבלה כל סכום שהיא הייתה זכאית לקבל מכוח הסכם השותפות. עוד נטען כי לא מדובר באירוע מקרי שבו נפלו קלסרים על רצפת המשרד ( או בקלסר יחיד שנפל לפי גרסתה הסותרת של לבנשטיין בתצהירה) , אלא בפריצה מכוונת של לבנשטיין למשרד כדי למצוא חומר במטרה להדוף את טענותיו של ציטרין אשר עמדו להודיע לה על סיום ההתקשרות בין הצדדים . לטענת ציטרין, לבנשטיין לא עשתה דבר לטובת השותפות, הציגה מצגי שווא בדבר יכולתה להביא לקוחות חדשים לשותפות וידעה כי בכוונתו של ציטרין לסיים את ההתקשרות עמה.

בסעיף 26 להסכם נקבע לאמור:

"בהינתן הודעה מראש של חודש במהלך השנה הראשונה להסכם זה ושלושה חודשים החל מהשנה השנייה מכניסת הסכם זה לתוקפו, יכול כל אחד מהצדדים או שניהם להפסיק את שיתוף הפעולה"

בסעיף 27 להסכם נקבע כדלקמן:

"והיה ומי מהצדדים יחליט על הפסקת הפעילות המשותפת עד לתאריך 15/6/15, לבנשטיין תהיה זכאית להחזר הכספים שהעבירה לטובת המיזם עד לרגע הפסקת הפעילות בתוספת ריבית פריים הנהוגה באותה העת והפרשי הצמדה לפי מדד המחירים לצרכן".

טענת לבנשטיין בהקשר זה היא כי תהיה מסגרת ההתקשרות אשר תהיה, בהסכם קיים מנגנון ברור שלפיו יש להשיב את הסכום ששילמה ושהוגדר כהלוואת בעלים אם מי מהצדדים יודיע על ביטול ההסכם, ובלבד שהודעת הביטול ניתנה לפני ה- 15/6/15. הודעת הביטול נשלחה ביום 27/10/13 ועל כן לפי הוראות ההסכם, על ציטרין להשיב את הסכום ששולם.

בסיכומי ציטרין נטען בהקשר זה כי יש להביא בחשבון רק את התשלומים ששילמה לבנשטיין בפועל בהפחתת המע"מ ששולם בגין התשלום הראשון, כך שמדובר בסך של 277,000 ₪ בלבד - 170,000 ₪ בתוספת 107,000 ₪. אשר לטענת לבנשטיין כי הסכום ששילמה בתוספת ריבית והצמדה עומד על סך כולל של 340,247 ₪, נטען כי לבנשטיין לא צירפה שום תחשיב שבאמצעותו אפשר ללמוד כיצד הגיעה לסכום זה וגם בחקירתה הנגדית לא הצליחה להסביר זאת.

עוד נטען בהקשר זה כי החבות להשבת הסכום הנ"ל חלה על השותפות ולא על בן ציון או על החברה בתור יחידים, וכי בסעיף 27 להסכם לא צוין אחרת. לטענת ציטרין, אין להתעלם מכך שהם העבירו לשותפות את תיק הלקוחות ואת הפעילות המסחרית שלהם שהוערכו בסך של כמיליון ₪ על יסוד ממוצע של כלל הכנסות החברה בשלוש השנים הקודמות. בהקשר זה נטען כי כפי שציטרין העבירו את תיק הלקוחות לשותפות, כך היה גם על לבנשטיין להעביר את הכספים לשותפות. לטענת ב"כ ציטרין, ניתן ללמוד זאת גם מכך שלבנשטיין הייתה זכאית לקבל 17% מרווחי השותפות לאחר ששילמה עבור 17% מתוך מיליון ש"ח הנ"ל, קרי שילמה את 170,000 הש"ח הראשונים. לטענת ציטרין, הכספים הועברו ישירות לציטרין בהסכמה משום שבדרך זו ניתן היה למנוע כפל מס בהעברת הכספים.

לטענת ציטרין, הכספים שהועברו מהווים "פרמיה" כמשמעותה בסעיף 52 לפקודת השותפויות [נוסח חדש], תשל"ה – 1975 (להלן " פקודת השותפויות") אולם לאור התנהלותה של לבנשטיין והפרת התחייבויותיה, יש מקום להורות על ביטול השבת הפרמיה מכוח סעיף 52(ב) לפקודת השותפויות, שכן בנסיבות אלה לבנשטיין איננה זכאית להשבת הפרמיה. לחלופין נטען כי יש להפחית את שיעור ההשקעה שלבנשטיין זכאית לקבל בשל מעשיה ומחדליה ובשל כך שההכנסות של השותפות ירדו עם כניסתה של לבנשטיין לשותפות, ועל כן יש להשיב ללבנשטיין כספים, אם בכלל, רק ביחס לשווי השותפות בעת חיסולה. עוד נטען כי יש להכריע בסוגיה זו במסגרת הדיון בבקשה לפירוק השותפות שהוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב ולמנות מומחה שיכריע בכך וכן בקיזוז יתר הזכויות והחובות של הצדדים.

בסיכומי התשובה מטעם לבנשטיין נטען כי אם בית המשפט יפסוק שיש להשיב את הסכום הנ"ל, תוצא חשבונית בסכום זה, ולכן יש להוסיף את שיעור המע"מ וכך להגיע לסך של 306,000 ₪ . אשר לטענה שלפיה על השותפות לשלם את הסכום ולא ציטרין, נטען כי המיזם המשותף מוחזק ממילא בידי בן ציון שערב אישית לכל חיובי החברה, ולכן על בן ציון והחברה להשיב את הסכום ששולם. לבנשטיין מפנה גם לנספח ד' לתצהירה שבו התחייבה החברה להשיב ללבנשטיין את סכום ההשקעה בתוספת ריבית והפרשי הצמדה. ב"כ לבנשטיין אף מפנה בסיכומיו לעדותו של בן ציון בדיון שבה אישר כי הוא אכן חתם כערב אישית להסכם ההלוואה. כמו-כן מפנה ב"כ לבנשטיין לעדותו של בן ציון בתשובה לשאלה שנשאל בעניין החזר הסכום ששולם, שם במקום להשיב כי אין להחזיר את הסכום השיב כי יש לבצע התחשבנות. ואולם, בן ציון העיד כי יש להביא בחשבון את ירידת שווי השותפות ממיליון ₪ ל- 600,000 ₪ וכי יש לשלם לו גם עבור ההוצאות של ציטרין והנזקים שנגרמו להם.

עיון בנספח ד' הנ"ל, הסכם ההלוואה מיום 14/6/12, מעלה כי הוא נוגע לתשלום הראשון בלבד, קרי לסך של 170,000 ₪. עוד עולה מהסכם ההלוואה כי מדובר בהלוואה אשר ניתנת לחברה "לתקופת ביניים קצרה וצרכי מימון זמניים שלה". בסעיף 8 להסכם הלוואה נקבע כי על החברה להשיב לידי לבנשטיין את סכום ההלוואה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בחלוף שנתיים וחצי מיום מתן ההלוואה, ובהיעדר זאת, תתווסף לסכומים הריבית השנתית על חריגה ממסגרת אשראי מאושרת כנהוג בבנק הפועלים בע"מ.

בסעיף 9 להסכם ההלוואה צוין כי הצדדים רשאים להגיע להסכמות אחרות בנוגע להחזר ההלוואה, אולם בסעיף 10 להסכם ההלוואה נקבע כי "הלוואה זו ניתנת כתמורה לקבלת 17% מההכנסות של ציטרין עד ליום 1/1/13".

על רקע ריבוי הסכמים שבהם הוראות סותרות לגבי מעמדם של הכספים שהעבירה לבנשטיין " לטובת המיזם" נשאלת השאלה, האם החובה להשיב לידי לבנשטיין את הכספים שהעבירה חלה על החברה או על השותפות?

בהסכם העיקרי צוין כי כנגד הבאת כל תיק הלקוחות של ציטרין בשווי 500,000 ₪, על לבנשטיין להעביר סך של 500,00 0 ₪ למיזם כהלוואת בעלים. בסעיף 19 להסכם נקבע שהוסכם על הצדדים "כי החל מיום 15/6/12 הפירות המימוניים ו/או הקנייניים שיופקו לצדדים מן העבודה המשותפת יתחלקו ביניהם לאחר ניכוי הוצאות המשותפות למיזם" וכן נקבע כי מיום 15/6/12 ועד ליום 31/6/13 תקבל לבנשטיין 17% מכלל הפעילות וכן 50% ממחזור הפעילות של הלקוחות שלבנשטיין תהיה הגורם להבאתם למשרד.

בסעיף 27 להסכם נקבע כאמור כי אם מי מהצדדים יודיע על הפסקת ההתקשרות עד לתאריך 15/6/15, לבנשטיין תהיה זכאית להחזר הכספים שהעבירה לטובת המיזם עד לרגע הפסקת הפעילות בתוספת ריבית פריים הנהוגה באותה העת והפרשי הצמדה לפי מדד המחירים לצרכן.

מהסעיף הנ"ל אנו למדים כי אם שני הצדדים היו ממשיכים לעבוד יחד ואף צד לא היה מודיע לשני על ביטולו של ההסכם עד ליום 15/6/15 (שנה לאחר מועד התשלום השלישי לפי ההסכם) , לבנשטיין לא הייתה זכאית לקבל את החזר הכספים.

בהסכם הנוסף הוסכם כי כנגד ביצועו של התשלום השני במלואו - סך של 107,000 ₪ בתוספת מע"מ "שני הצדדים יהיו שותפים בציטרין את לבנשטיין בחלקים שווים החל מ- 1/6/13".
לבנשטיין שילמה סך של 107,000 ₪ בלבד ללא רכיב המע"מ, ועל כן אין מקום לקבוע כי העבירה את מלוא הסכום הנדרש כדי ל היות שותפה בחלקים שווים וכדי לקבל 50% מ הכנסות השותפות לאחר ניכוי הוצאות .

כמו כן, קיימת מחלוקת בין הצדדים מי, אם בכלל, אמור להשיב ללבנשטיין את "החזר הכספים שהעבירה לטובת המיזם". מההסכם עולה כאמור כי מדובר בכספים שהועברו "לטובת המיזם" ולא "לטובת החברה" או "לידי החברה". מנגד, בסמוך למועד החתימה על ההסכם חתמו הצדדים על הסכם הלוואה נפרד שבו צוין כי לבנשטיין העבירה לחברה "הלוואה לתקופת ביניים קצרה וצרכי מימון זמניים שלה". מדובר באותם 170,000 ₪ ראשונים המופיעים בהסכם השותפות. בסעיף 4 להסכם ההלוואה נקבע כי "הלווה תחזיר את סכום הקרן בתוספת הצמדה, כשמדד הבסיס יהיה מדד שפורסם בחודש מאי 2012 וללא ריבית, זאת עד ליום 1/1/13 ולא יאוחר ממנו (להלן: "מועד החזר ההלוואה")".

סעיף 10 להסכם ההלוואה שבו נקבע כי "הלוואה זו ניתנת כתמורה לקבלת 17% מההכנסות של ציטרין עד ל- 1/1/13", מעלה אף הוא אי בהירות בנוגע ל תשלום הראשו ן ש שילמה לבנשטיין בסך של 170,000 ₪ הנ"ל.

ההסכם נחתם ביום 15/6/12, הסכם ההלוואה נחתם ביום 14/6/12 וההסכם הנוסף שכותרתו "נספח להסכם שנחתם בין הצדדים ביום 15/6/12" נחתם ביום 17/6/13.

בהואיל הראשון להסכם הנוסף צוין כי "ציטרין סיכם עם ליאורה שהוא ימכור לה 50% מהפעילות ביח"צ שהתנהלה בעת כריתת ההסכם במסגרת של ציטרין גרופ". בהסכם הנוסף יש התייחסות להפחתת ההכנסות של השותפות במהלך השנה הקודמת, והוסכם כי עם ביצוע התשלום הנוסף בסך של 107,000 ₪ בצירוף מע"מ, לבנשטיין תהא זכאית לקבל 50% מהכנסות השותפות לאחר ניכוי הוצאות. בהואיל הרביעי צוין במפורש כי מדובר ב"התאמות של מחיר הכניסה לשותפות של ליאורה".

בהסכם מאוחר זה לא צ וין כי מדובר בכספים ששולמו לשותפות כהלוואה אלא לצורך רכישת 50% מהפעילות כנ"ל. אין בהסכם הנוסף התייחסות לשאלה האם הכספים יישארו בשותפות או שמא החברה תהא זכאית לקבלם לידיה אם לא תימסר לצד זה או אחר הודעה על סיום ההתקשרות בין הצדדים.

לאור האמור לעיל אני קובע על יסוד הראיות שלפניי כי ההסכמים המאוחרים בין הצדדים מלמדים שהכספים הועברו לטובת המיזם / השותפות, ולצורך רכישת 50% מכלל הפעילות של השותפות, וזאת במיוחד לאור העובדה כי אין בהסכם הנוסף והמאוחר התייחסות כלשהי לכך שמדובר בכספי הלוואה שיש להחזירם .

ציטרין טענו, כאמור לעיל, כי משלא נקבע בהסכם מי נדרש להחזיר את הכספים, אין מקום לקבוע כי על החברה או על בן ציון אישית להחזיר אותם. כמו-כן נטען כי היות שהכספים הועברו כדי לרכוש 50% מכלל הפעילות של השותפות אזי גם אם יש מקום להחזיר את הכספים יש לבחון תחילה מה היה שוויה של השותפות בעת ההודעה על סיום ההתקשרות. עוד נטען כי הכספים שהועברו הם "פרמיה" כמשמעותה בסעיף 52 לפקודת השותפויות, אולם לאור התנהלותה של לבנשטיין והפרת התחייבויותיה, יש להורות על ביטול השבת הפרמיה מכוח סעיף 52(ב) לפקודת השותפויות , ובכל מקרה יש לדון בטענות אלו בבית המשפט שדן בבקשה לפירוק השותפות.

משעולה מההסכם הנוסף כי מדובר בכספים ששולמו כפרמיה לצורך רכישת 50% מכלל הפעילות של השותפות, על כל המשתמע מכך, ולאור כל האמור לעיל, אין אלא לקבוע כי על בית המשפט המחוזי שדן בתביעה לפירוק השותפות לדון במעמדם של הכספים הנ"ל.

על כן, ב מסגרת התביעה שלפניי, אין אפשרות להורות על השבת הכספים מכוח סעיף 27 להסכם במנותק ובהתעלם מכל הסוגיות הנ"ל , לרבות ההסכם הנוסף והמאוחר. על כן תביעתה של לבנשטיין נגד ציטרין בסך של 340,274 ש"ח נדחית, אולם אין בכך כדי לשלול קביעה של בית המשפט המחוזי הנכבד כי לבנשטיין זכאית לקבל את כל הסכום הנ"ל או חלק ממנו או כי היא זכאית לחלופין או בנוסף לכך לחלקה משווי השותפות נכון ליום סיום ההתקשרות.

תביעת לבנשטיין על סך 53,930 ₪ "בגין חלקה בהכנסות מלקוחות בתחומי הפעילות המשותפת שציטרין מנע מהמיזם המשותף"

בהסכם נקבע כי החל מיום 15/6/12 ועד ליום 31/6/13 ציטרין יקבלו 83% מכלל הפעילות ולבנשטיין תקבל 17% מכלל הפעילות וכן 50% ממחזור פעילות הלקוחות שלבנשטיין תהיה הגורם להבאתם למשרד, וכי התמורה תתקבל כנגד חשבונית מס כחוק. כמו-כן נקבע בהסכם כי החל מיום 15/6/13 ציטרין יקבל 66% ולבנשטיין תקבל 34%, והחל מיום 15/6/14 עם השלמת התשלום השלישי, חלקם של שני הצדדים יהיה שווה.

עם זאת וכאמור לעיל, תנאים אלו שונו בהסכם הנוסף, שם הוסכם כי כנגד ביצוע התשלום השני במלואו בסך של 107,000 ₪ בתוספת מע"מ, "שני הצדדים יהיו שותפים בציטרין את לבנשטיין בחלקים שווים החל מ- 1/6/13".

לבנשטיין שילמה את הסך של 107,000 ₪ בארבעה תשלומים ללא רכיב המע"מ, ביום 27/10/13 שלחה ציטרין ללבנשטיין הודעה על ביטול השותפות ולבנשטיין ביטלה את ההמחאה בגין תשלום המע"מ על סכום זה. לכן , משלא שולמה התמורה הנ"ל במלואה , לבנשטיין זכאית לקבל17% בלבד מההכנסות לאחר ניכוי ההוצאות. ראו לעניין זה סעיף 19 להסכם בעניין חלוקת " הפירות המימוניים", וזאת "לאחר ניכוי הוצאות משותפות למיזם".

נטען בסיכומי לבנשטיין כי "לנוכח פערי המידע, והעובדה כי מלוא החומר החשבונאי הוסתר על ידי ציטרין, נתבע על ידי לבנשטיין סך של 53,930 ₪ בלבד" וכן נטען כי מדובר ברכיב " שנתבע בחסר" וכי הסכום צריך להיות גבוה יותר.

לטענת לבנשטיין, ציטרין מודים בהעלמת סך של 166,800 ₪ תוך הפנייה לנספח נ/29 לתצהירו של ציטרין. על כן , כמפורט בסעיף 35 לסיכומי לבנשטיין, למיזם המשותף היו הכנסות בסך של 305,256 ₪ (138,376 ₪ שדווחו ו- 166,800 שהועלמו לטענתה) ומכאן שלבנשטיין קופחה בסך של 69,518 ₪. בחלופה "ב2ב" לסיכומי לבנשטיין נטען והוסבר כיצד ציטרין העלימו ממנה הכנסות בסך של 192,000 ₪ לכל הפחות, ולכן חלקה של לבנשטיין הוא 85,000 ₪.

לטענת ציטרין, די באמור בסעיף 15 להסכם כדי להשמיט את הקרקע תחת תביעת רכיב שני זה. בסעיף 15 נקבע כי " אין באמור לעיל למנוע מהצדדים לעסוק בעניינים אחרים שלא בשכר, או בשכר בין אם בהתנדבות ובין אם בשירות עצמם, משפחתם או קרוביהם, או כל צד שלישי – בתחומי פעילותם השונים החורגים ממסגרת נושאי שיתוף הפעולה ואף בעבור צדדים אחרים בתחום היח"צ והייעוץ התקשורתי והאסטרטגי. פירות ושכר שיופקו אגב עיסוקים אלו יהיו שייכים בלעדית לצד שקיבלם".

לטענת ציטרין הם פעלו בהתאם להוראות ההסכם , לרבות הוראות סע יף 15 הנ"ל.

כמו-כן נטען בסיכומי ציטרין כי לבנשטיין ציינה שני סכומים שונים מבלי לפרט דבר, ולא ברור כיצד הגיעה לשתי תוצאות שונות. ב"כ ציטרין הפנה לסעיף 7 לתצהיר התשובה של ציטרין שבו הוא מתייחס במפורש למכלול הטענות הנ"ל, תוך הפניה לחשבוניות ולאסמכתאות השוללות את טענותיה של לבנשטיין , לרבות נספחים נ/50-נ/62. עוד נטען כי אכן היו תקבולים שהגיעו ישירות לציטרין , אך הם נלקחו בחשבון בתחשיבים הסופיים, כמפורט במוצגים נ/29 ו- נ/22 אשר באים לידי ביטוי בסעיפים 79-83 לתצהירו של ציטרין. ב"כ ציטרין הוסיף וטען כי לבנשטיין קיבלה פירוט מלא ושוטף בנוגע לכלל ההכנסות.

בהקשר זה הפנה ב"כ ציטרין למוצג נ/12 שבו אישרה לבנשטיין כי ציטרין קיבלו תקבולים מלקוחות השותפות והעבירו לה את חלקה בהתאם להכנסות עד חודש יוני 2013. עוד נטען כי מרבית הסכומים שלבנשטיין טוענת כי הועלמו היו עבור החודשים אוגוסט – אוקטובר 2013 אשר לגביהם הצדדים היו אמורים לערוך התחשבנות ביום 27/10/13. ב"כ ציטרין מפנה בסיכומיו גם לעדותה של לבנשטיין שנשאלה האם אכן היה ידוע לה מראש כעולה ממוצג נ/29 כי לא הועלמו תקבולים והשיבה "דפים הוא יכול בלי סוף. התחשיבים הוא טוב מאוד בזה, בלהתיש עם מספרים, להתיש עם כל מיני מצגים". כן נטען כי עוד בעת שלבנשטיין הגישה תלונה במשטרה הייתה בידיה רשימה של 16 לקוחות שציטרין "הבריח" כביכול אך היא בחרה להסתיר זאת, וכשנשאלה על כך שוב העידה כי "יש חשבוניות של הלקוחות. אני לא צריכה לעשות לך סדר ".

בסעיפים 79-78 לסיכומי ציטרין נטען תוך הפניה לאסמכתאות כי "מיום הקמתה (15/6/12) ועד ליום חיסול פעילותה (27/10/13) הכנסות השותפות הסתכמו ב- 778,556 ₪, הוצאות השותפות הסתכמו ב - 299,066 ₪, הרווחים שציטרין גרופ היתה זכאית להם הסתכמו ב- 369,118 ₪, הרווחים שלבנשטיין ה ייתה זכאית להם הסתכמו ב- 110,371 ₪, הסכומים ששולמו לציטרין גרופ בפועל (בגין החזר הוצאות ובגין רווחים) הסתכמו ב- 668,184 ₪, וללבנשטיין שולם סך של 118,399 ₪" כמו-כן נטען כי "לאור הנתונים הללו, בגין התנהלותה השוטפת של השותפות מהקמת ועד לחיסולה – השותפות חייבת לציטרין גרופ 36,953 ₪, ואילו לבנשטיין חייבת לשותפות סך של 8,028 ₪". מבלי לקבוע האם נתונים אלה נכונים, ברי כי יש להביא בחשבון את הוצאות השותפות בעת קביעת הסכום המגיע ללבנשטיין, אם בכלל.

בסיכומי התשובה של לבנשטיין נטען כי ציטרין אינו רשאי לשנות את גרסתו בסעיף 27 לכתב ההגנה שלפיה הכנסות השותפות בחודשים מרץ – אוקטובר 2013 עמדו על סך של 138,377 ₪ (לא כולל מע"מ) בלבד – נתון שעליו חזר גם בחקירת המשטרה. בעניין זה העיד בן ציון בחקירתו כי התחשיב המופיע בתצהירו הוא אמת וכן העיד כי תחשיב זה נערך לאחר בדיקה יסודית יותר לקראת הגשת תצהיריו לתיק, ומכאן ההסבר לשוני בין הסכומים. בסעיף 17 לתצהירי התשובה של לבנשטיין נטען כי בעת שבן ציון עומת עם תחשיבו בדיון, הוא הודה כי חלק מהחשבוניות לא נכללו בחישוביו הסופיים, ואולם אין בטענה זו פירוט המאפשר לקבוע כי לבנשטיין לא ידעה בזמן אמת מה היו התקבולים ששולמו לציטרין בגין הפעילות המשותפת.

בסיכומי לבנשטיין יש התייחסות פרטנית לתשלומים שונים שלכאורה לא היו ידועים לה, אך לגבי חלק מהם לא פורט מה טיבם והאם מדובר בהכנסות מפעילות אחרת לפי סעיף 15 להסכם, ולגבי חלקם צוין כי מדובר בתקבולים ששולמו ישירות לציטרין בגין ייעוץ אסטרטגי תקשורתי. אין גם פירוט מספיק כדי לבסס את הטענה כי ציטרין העלימו הכנסות שהיה עליהם לשתף עם לבנשטיין עד גובה הסכום שנתבע.

בסיכומי התשובה של לבנשטיין אין התייחסות הולמת לתחשיבים הנ"ל אלא רק טענה כללית שלפיה בן ציון עומת בחקירה בעניין זה ונמצא כי מדובר בתחשיבים שגויים, תוך חזרה על הטענה כי אין לבן ציון כל הסבר מדוע העלים הכנסות וכי נתוני התחשיבים המאוחרים אינם תואמים את טענות ציטרין בכתב ההגנה. כמו-כן קיימת הפניה נוספת לעדותו של בן ציון וטענה כי השמיט מחישוביו שבע חשבוניות שסומנו ת/1 – ת/7 ולא שולם ללבנשטיין דבר מתוך אותם סכומים שמסתכמים בסך של 51,424 ₪.

לבנשטיין היא שנשאה בנטל להוכיח כי לא ידעה על כלל ההכנסות הנ"ל והיא לא הצליחה להרים נטל זה. אמנם קיימת טענה בכתב ההגנה הנוקבת בסכום הכנסות נמוך יותר מ- 306,000 ₪ הנ"ל, אך בן ציון הסביר זאת והציג אסמכתאות שמהן עולה כי לבנשטיין ידעה באופן שוטף על גובה התקבולים של השותפות. על לבנשטיין היה לבסס את טענתה בעזרת אסמכתאות ולהגיע לתוצאה אחידה ולא לשתי תוצאות שונות, ולכל הפחות היה עליה לציין כיצד הגיעה לסכומים שציינה, כמה כסף קיבלה בגין אותה תקופה, מהי היתרה שהיא לא קיבלה לטענתה ובגין אילו סכומים.

מעבר לכך נקבע בהסכם כי התשלומים שיש לשלמם בגין "הפירות הממוניים" משולמים "לאחר ניכוי הוצאות משותפות".

לבנשטיין לא העלתה טענה כלשהי בקשר לחלקה בהוצאות ואף אין כל התמודדות עם הנתון המופיע בנ/30 לתצהיר ציטרין שלפיו היו לשותפות הוצאות בסך של 299,066 ₪. לא ניתן לדון בתביעה זו לקבלת הכנסות מבלי להביא בחשבון את כלל ההוצאות של השותפות.

לאור האמור לעיל, תביעת לבנשטיין בגין הרכיב השני על סך 53,930 ₪ נדחית, אך אין בקביעה זו כדי לשלול קבלת כספים מהשותפות אם בית המשפט המחוזי יקבע זאת בתיק שלפניו.

תביעת לבנשטיין בסך של 21,207 ₪ בגין העברות כספים שזויפו

בסיכומי לבנשטיין נטען כי ציטרין זייפו הוראות העברה באופן שקיפח את לבנשטיין בסך של 21,207 ₪, וזאת תוך הפניה לנספח ז' לתצהירה של לבנשטיין. לטענת לבנשטיין, גרסתו הראשונה של בן ציון כעולה מכתב ההגנה הייתה כי מעולם לא זייפו את חתימתה של לבנשטיין ומדובר בחתימות שלה. לאחר מכן בסעיף 51 לתצהירו העלה בן ציון טענה חדשה וחזר בו מטענתו כי מדובר בחתימתה של לבנשטיין על המסמכים. בהקשר זה נטען כי לבנשטיין ובן ציון הסכימו ששניהם יחתמו על כל מסמך, ובעת שבן ציון חתם לבד, הוא מעל באמונה של לבנשטיין וגרם לה נזק בסך של 21,207 ₪.

בסיכומי ציטרין נטען כי חיבור הפרשי הסכומים שפורטו בנספחים ז' 4-1 מעלה כי מדובר בסך של 9,800 ₪. עוד נטען כי כוונת לבנשטיין באשר לרכיב תביעה זה הייתה ככל הנראה להעמיד את סכום התביעה על ההפרש בין הסכומים שהועברו לציטרין מכוח אותן ארבע העברות לבין הסכומים אשר הועברו אליה.

כמו-כן נטען בסיכומי ציטרין כי לבנשטיין מתעלמת מהעובדה שבעת משלוח הוראות המעבר הנ"ל בחודשים יוני - אוגוסט 2013, היא הייתה זכאית לקבל רק 17% בגין מרבית הרווחים וגם בתקופה שבה לבנשטיין הייתה זכאית לקבל 50% מהרווחים , מעטים הם המקרים שבהם כל צד קיבל סכומים זהים מחשבון השותפות בעת שחולקו ממנו כספים. נטען בסיכומי הנתבעים כי לבנשטיין נשאלה כיצד הגיעה לסכום שתבעה ואף קיבלה מחשבון כדי להיעזר בו במהלך החקירה אך היא לא הצליחה להסביר זאת.

אשר לטענת הזיוף, ציטרין טוענים כי מדובר בחתימה אחת שהייתה במחלוקת ובן ציון הצהיר כי שירטט על גבי המסמך הנדון חתימה במקום חתימתה של לבנשטיין על פי הרשאתה מבלי לנסות כלל לדמות את החתימה לחתימתה של לבנשטיין, ומכאן שלא מדובר בזיוף.

לגופו של עניין נטען כי כל אחת מההעברות הנ"ל נעשתה בהתאם למכתבים שהועברו בין הצדדים וכי הסכומים שהועברו בפועל הם הסכומים שכל אחד מהצדדים היה זכאי לקבל מחשבון השותפות. עוד נטען כי לבנשטיין ידעה בזמן אמת על כל העברה שבוצעה, כמפורט בהרחבה בסעיף 6 לתצהיר התשובה של ציטרין. לטענת ציטרין, חשבון השותפות היה חשוף כל הזמן ללבנשטיין וגם בוצעו אליה העברות, ועל כן אין כל יסוד לטענת הזיוף.

בסיכומי התשובה של לבנשטיין נטען כי בן ציון זייף את החתימה שלה על גבי ההעברות הנ"ל ולכן לבנשטיין זכאית לסך של 17,400 ₪ במונחי קרן ויחד עם רכיב המע"מ לסך של 20,532 ₪. בסעיף 42 לסיכומי התשובה של לבנשטיין יש התייחסות להפרשים בסך כולל של 17,400 ₪, אך אין כל הסבר כיצד הגיעה לסכומי ההפרשים הנ"ל. לבנשטיין לא הציגה ניתוח של הסכומים המגיעים לה לפי תחשיב של 17% מכלל ההכנסות לאחר ניכוי הוצאות. בנוגע לתשלום הראשון למשל, לבנשטיין תובעת הפרשים של 3,400 ₪, שכן לטענת ציטרין הם קיבלו ביום 28/6/13 סך של 5,175 ₪ ואילו לבנשטיין קיבלה 1,775 ₪ בלבד. הסכום הכולל הוא 6,950 ₪ ו-17% מסכום זה הוא 1,181.50 ₪ בלבד באופן שמתיישב עם טענת ציטרין כי לבנשטיין הייתה זכאית לקבל רק 17% בגין מרבית הרווחים בתקופה הנ"ל. כפי שנקבע לעיל, משלא שולם רכיב המע"מ בגין התשלום השני ובהמשך להסכם הנוסף, אין מקום לקבוע כי לבנשטיין זכאית ל- 50% מכלל ההכנסות לאחר ניכוי הוצאות אלא ל- 17% בלבד. גם לו הייתה לבנשטיין משלמת את הסכום הסופי בגין רכיב המע"מ, וגם אם מדובר בהעברות שבוצעו אחרי ה- 1/6/13 (המועד שצוין שלאחריו לבנשטיין הייתה זכאית לקבל 50% מכלל ההכנסות לאחר ניכוי הוצאות), לבנשטיין לא הוכיחה כי ההעברות בוצעו בגין כספים שהגיעו לשותפות אחרי המועד הנ"ל.

על כן ולאור הקביעות לעיל שלפיהן לבנשטיין לא פירטה כנדרש גם את הוצאות השותפות ו היות שהמקום הראוי לדון בכלל ההכנסות והוצאות השותפות הוא בבקשה לפירוק השותפות, אין לקבל את תביעתה של לבנשטיין בסך 21,207 ש"ח הנ"ל, והתביעה בגין רכיב זה נדחית.

תביעת לבנשטיין לקבלת פיצוי בסך של 28,000 ₪ בגין כך שלא ניתנה לה הודעה מוקדמת על סיום ההתקשרות שלושה חודשים מראש

בסעיף 47 לסיכומי לבנשטיין נטען כי לבנשטיין זכאית לקבל סך של 63,750 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת שהוא סכום גובה מזה שנתבע - 28,000 ₪. טענה זו התבססה בין היתר על תחשיב לא ברור שלפיו ההכנסה הממוצעת לתקופה שבין 27.10.12 לסוף 2013 עמדה על סך של 85,000 ₪ לחודש, דהיינו שך של 255,000 ₪ לשלושה חודשים. כמו-כן התבססה הטענה על "נתון שרירותי", כטענת ב"כ לבנשטיין, כי הרווח הוא בשיעור 50% מסכום זה.

לטענת ציטרין, לבנשטיין נמנעה לאורך כל ההליכים מלהסביר כיצד היא חישבה סכום זה, ובעת שנשאלה על כך בדיון ההוכחות השיבה "אני לא זוכרת איך, מה עשינו, איך חישבנו את זה". ב"כ ציטרין מפנה לתחשיב שנעשה בסיכומי לבנשטיין הנ"ל, וטען כי מוצג נ/26 שאליו הפנתה לבנשטיין הוא כרטסת המתייחסת לתקופה שמיום 24/6/12 ועד לסוף שנת 2013 ולא ניתן ללמוד ממנה מה היו הכנסותיו של ציטרין מיום 27/10/12 ועד לסוף שנת 2013. עוד נטען כי ההכנסות של ציטרין "מיום 27/10/12 ועד לסוף שנת 2013" לא היו 176,000 ₪, לא היה בסיס לקבוע כי הכנסות המיזם עמדו בממוצע על סך של 85,000 ₪ לחודש ולא היה מקום לאמץ באופן שרירותי שיעור רווח של 50%. כמו-כן נטען כי הכרטסת משקפת את כלל ההכנסות של החברה ולא רק את ההכנסות של השותפות, וכי מההכנסות אלה יש לנכות א ת סכום ההוצאות.

עוד נטען בסיכומי ציטרין כי יש לדחות את התביעה בגין הרכיב הרביעי הנ"ל גם לאור פריצתה של לבנשטיין למשרד של ציטרין, הכפשת שמו גם בפני פקידי בנק הפועלים, הגשת תלונת הסרק במשטרה וסירובה של לבנשטיין להשיב לבן ציון את המסמכים שהיא גנבה מחדרו כשבנסיבות אילו אין בסיס לתביעה למתן הודעה מוקדמת .

לבנשטיין לא התמודדה כלל עם טענות ציטרין בסיכומי התשובה שלה וחזרה על כך שהיא זכאית לקבל את הסכום שתבעה על יסוד מוצג נ/26. היה על לבנשטיין להתמודד עם כל הטענות, לרבות עם הטענה שלפיה יש לנכות הוצאות תחילה. כמו-כן לא היה מקום לציין באופן שרירותי 50% מהסכום כרווח. אין כל בסיס לקביעה כי מדובר בהכנסות בגובה 85,000 ₪ לחודש כשהסכום בממוצע יוצא הרבה פחות מסכום זה, ולא הוכח שהתקבולים ששולמו לציטרין בגין פעילותם לאחר מועד סיום ההתקשרות אכן קשורים ונוגעים לפעילות השותפות בעבר.

על כן גם תביעת לבנשטיין בגין הרכיב הרביעי נדחית.

סיכום לעניין התביעה של לבנשטיין נגד ציטרין

לאור כל הקביעות דלעיל, אני דוחה את תביעתה של לבנשטיין במלואה , אך אין בקביעה זו כ די לשלול תשלום כספים ללבנשטיין, בכפוף לסייגים שפורטו לעיל , במסגרת התביעה לפירוק השותפות שתידון ותוכרע בבית המשפט המחוזי.

התביעה השטרית בתא"מ 44248-02-14

החברה הגישה כאמור תביעה שטרית נגד לבנשטיין בתא"מ 44248-02-14 לביצוע המחאה מס' 390456 מיום 15/11/13 ע"ס 19,260 ₪. מדובר בהמחאה חמישית שנמסרה לציטרין בהמשך להסכם הנוסף ובגין רכיב המע"מ.

לטענתה של לבנשטיין, משנודע לה כי ציטרין העלימו ממנה הכנסות שהייתה זכאית לקבל בגין הפעילות בשותפות, היא נתנה לבנק הוראה לביטול ההמחאה הנ"ל. ההמחאה הוגשה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל והצדדים הגיעו להסדר דיוני שלפיו תינתן ללבנשטיין רשות להתגונן והדיון בתיקים השונים יאוחדו.

כידוע, הנטל בתביעה שטרית מוטל על בעלת ההמחאה, לבנשטיין במקרה דנן, והיה עליה לבסס טענת הגנה שדי בה כדי לדחות את התביעה השטרית.

בכלל סיכומיה של לבנשטיין אין כל התייחסות מפורשת וספציפית להמחאה זו או לתביעה השטרית בתא"מ 44248-02-14, וגם בסיכומי ציטרין אין התייחסות תביעה זו.

מעבר לכך, מדובר בהמחאה ששיקפה את סכום במע"מ בגין ארבעה תשלומים אשר כבר שולמו קודם לכן. לפיכך, משנוצר חיוב בגין מע"מ עבור ארבעת התשלומים הקודמים, ובהיעדר טענות ספציפית כלשהן מטעם לבנשטיין בעניין ההמחאה שהוגשה לביצוע, כשנטל ההוכחה בתביעה השטרית מוטל עליה, אני מקבל את התביעה השטרית במלואה ומורה בזאת על המשך ההליכים בתיק הוצל"פ מספר 01-XX191-14-0.

התביעה בת"א 6802-12-14

בתביעת ציטרין נגד לבנשטיין שהוגשה על סך 715,000 ₪ בת"א 6802-12-14 נתבעו, כאמור לעיל, הסכומים הבאים: סך של 465,500 ₪ בגין אובדן הכנסות, ניהול מו"מ בחוסר תום לב, קיום ההסכם בחוסר תום לב והפרת ההסכם; סך של 100,000 ₪ בגין הגשת תלונת שווא למשטרה ובגין עוולת הנגישה; סך של 50,000 ₪ בגין ההתפרצות למשרד של ציטרין וגניבת מסמכים ללא השבתם וסך של 100,000 ₪ בגין פגיעה בשמו הטוב של בן ציון ופרסום לשון הרע אודותיו. בכתב התביעה זה טענו ציטרין כי לבית משפט זה הסמכות העניינית והמקומית לדון בתביעה.

בסיכומי ציטרין הועלו טענות רבות ומפורטות בנוגע להתנהלותה של לבנשטיין ונטען כי היא הפרה בגסות את התחייבויותיה ואת המצגים לגבי יכולתה. קיימת התייחסות לכנס שערכה לבנשטיין אשר כשל, למיעוט ההכנסות לשותפות מצידה של לבנשטיין לעומת הפעילות הרבה של ציטרין שממנה התקבלו ההכנסות הרבות בעת קיומה של השותפות, לפריצה של לבנשטיין למשרדו של ציטרין ולגניבת מסמכים מהמשרד, להגשת תלונת סרק נגד ציטרין ועוד.

בסיכומי ציטרין הוצג ניתוח רחב מאוד לגבי רכיבי התביעה של לבנשטיין , אך לביסוס תביעתם של ציטרין הוקדש פחות מעמוד אחד בלבד (סעיפים 136- 144).

התביעה ע"ס 465,500 ₪ בגין אובדן הכנסות, ניהול מו"מ בחוסר תום לב, קיום ההסכם בחוסר תום לב והפרת ההסכם

בסעיף 137 לסיכומי ציטרין יש הפניה לסעיף 89 לתצהירו של בן ציון שלפיו חלה ירידה דרסטית בהכנסות ממיליון ₪ לשנה בממוצע, דהיינו כ- 83,000 ₪ לחודש ל- 45,767 ₪ לחודש בממוצע. בסעיף 148 לסיכומי ציטרין נטען כי בגין מעשיה ומחדליה של לבנשטיין שגרמו לירידה בהכנסות, עליה לפצות את ציטרין בגין אובדן הכנסות בסך של 316,480 ₪.

כמו-כן נטען כי בנוסף לסכום הנ"ל, על לבנשטיין לשלם פיצוי בסך של 100,000 ₪ בגין ניהול מו"מ בחוסר תום לב עובר לחתימת ההסכם השותפות, קיום ההסכם בחוסר תום לב והפרת ההסכם.

לבסוף נטען בהקשר זה כי בסעיף 92 לתצהירו של בן ציון יש פירוט בקשר לאובדן ההכנסות שנגרם בשל מעשיה ומחדליה של לבנשטיין לא רק במהלך תקופת השותפות אלא גם לאחר סיום ההתקשרות שאותם מעריכים ציטרין בסך של 612,724 ₪ תוך הפניה למוצגים נ/24 ו-נ/39.

בסיכומי לבנשטיין נטען תחילה כי לא בכדי הוקדש חלק מזערי מתוך סיכומי ציטרין לטענות מופרכות שאין לקבלן אשר נטענו ב"תביעה שכנגד". לטענת לבנשטיין, מדובר בטענות שאין להן כל בסיס וציטרין לא הוכיחו כי נגרמו להם נזקים כלשהם. בהקשר זה נטען כי על יסוד הנתונים לא הוכח כל אבדן הכנסות של ציטרין, שכן בשנת 2009 היו להם הכנסות בסך של 800 אלף ש"ח, בשנת 2012 היו הכנסות בסך של 1,500 אלף ש"ח ובשנת 2013 עמדו ההכנסות על סך 1,300 אלף ש"ח (לאחר מכירת מחצית פעילות לבנשטיין). על רקע זה נטען כי ציטרין לא הוכיחו אבדן הכנסות ביחס לשנים הקודמות.

במקור לא נקבע בהחלטה כי ציטרין רשאים להגיש סיכומי תשובה בנוגע לתביעתם, אך בית המשפט נעתר לבקשת ציטרין בעניין זה והוגשו סיכומי תשובה גם מטעמם.

ציטרין לא השכילו להגיש טענות מפורטות כנדרש אלא בחרו להרחיב ולפרט את טענותיהם רק לאחר שלבנשטיין הגישה את התייחסותה לסיכומים המצומצמים של ציטרין כנ"ל.

אל מול ארבע פסקאות קצרות שנכתבו בגין רכיב התביעה הראשון של ציטרין בסיכומים העיקריים מטעמם, בסיכומי התשובה של ציטרין הועלו בקשר לרכיב זה טענות אשר נפרסו על פני 33 סעיפים ו- 5 עמודים, וכל זאת מבלי לאפשר ללבנשטיין להשיב לטענות אלה. עד סעיף 27 מפורטות טענות בנוגע למצגי שווא שהציגה לבנשטיין כלפי ציטרין וכן נטען כי היא בקושי הצליחה לגייס לקוחות עבור השותפות, לא תרמה לעבודה המשותפת כנדרש ולא עשתה מאמצים ניכרים ללמוד את העבודה, ועל כן יש לראות בה כמי שהפרה את ההסכם.

בסיכומי התשובה של ציטרין הועלתה טענה חדשה שלפיה לבנשטיין אישרה בחתימתה בהסכם הנוסף כי היא מודעת לכך שהכנסות השותפות פחתו בסך של כ- 370,000 ₪ ועל כן נטען כי עצם הירידה בהכנסות מוכחת. ב"כ ציטרין מפנה שנית בסיכומי התשובה שלו לכך שגם לאחר החתימה על ההסכם הנוסף המשיכו הכנסות השותפות לרדת, ונכון לחודש אוקטובר 2013 ירדו ההכנסות לסך של 778,556 ₪. ב"כ ציטרין הגיע לנתון חדש – אבדן הכנסות בסך של 316,480 ₪ על פני 17 חודשים על יסוד נתון קודם של הכנסות בגובה 85,000 ₪ בממוצע אשר ירדו לאחר מכן לטענת ציטרין לסך של 45,767 ₪, ומכאן הפרש חודשי בסך של 37,233 ₪ שממנו יש להעביר 50% לציטרין, כך שבסה"כ יש להעביר לציטרין 316,480 ₪.

ב"כ ציטרין חזר על הטענה כי לבנשטיין ניהלה את המו"מ לקראת ההסכם בחוסר תום לב שכן הציגה את עצמה כמי שיכולה להביא הרבה לקוחות לשותפות, אולם בפועל לא הצליחה לגייס לקוחות כנדרש, ולכן יש לחייב אותה ב- 100,000 ₪ נוספים בגין רכיב תביעה זה.

כפי שנקבע במסגרת הדיון בתביעתה של לבנשטיין, גם כאן היה על ציטרין לפרט ולבסס את תביעתם בסיכומיהם הראשיים. ציטרין הקדישו עמוד ספציפי ונפרד ל"תביעה שכנגד" והיה עליהם לכלול את מלוא טענותיהם באותו פרק ולהימנע מלהעלות טענות חדשות בסיכומי התשובה לראשונה.

כן יובהר כי לבנשטיין התחייבה בהסכם שהיא בעלת יכולת גיוס לקוחות, ומכלל הראיות עולה כי היא לא הצליחה לעשות זאת ותרמה מעט מאוד למאמץ המשותף בתקופת קיומה של השותפות. ואולם, מסיבה זו נקבע בסעיף 26 להסכם כי בהינתן הודעה מראש " יכול אחד מהצדדים או שניהם להפסיק את שיתוף הפעולה".

קיימת מחלוקת בין הצדדים לגבי הטריגר לסיום ההתקשרות ולהודעה של ציטרין ללבנשטיין על כך. לטענת ציטרין, משכשלה לבנשטיין בכנס האחרון שהיה בטיפולה ולנוכח דלות הלקוחות שהצליחה להביא לשותפות, המציאה לבנשטיין גרסה שלפיה נודע לה באקראי בעת שנכנסה למשרד של ציטרין כי היו לציטרין הכנסות שהועלמו ממנה. לטענת לבנשטיין הטריגר היה בעקבות כך שנודע לה כי ציטרין גובים ולוקחים לעצמם כספים המיועדים לשותפות, ועל כן גם היא סברה שיש לסיים את ההתקשרות בין הצדדים.

הצדדים היו אמורים לשתף פעולה ולבנשטיין הייתה אמורה להשתלב בשותפות, אולם מסיבה זו או אחרת השותפות לא צלחה וניתנה הודעה על סיום השותפות.

אין לקבל את טענת ציטרין שלפיה הסכומים שנתבעו הוכחו גם אגב הגעת הצדדים להסדר בהסכם הנוסף. אם ציטרין סברו כבר אז שקיימים הפסדים הם היו רשאים לפעול בהתאם לסעיף 26 להסכם, אך ציטרין בחרו לעשות זאת שלא מטעמים של "אבדן הכנסה". לו חלף המועד הקב וע בהסכם, קרי ה- 15/6/15, ציטרין היו לוקחים לעצמם את כספי הלוואת הבעלים, אך ההודעה ניתנה לפני כן, ובכל מקרה כאמור, ההסכם הנוסף פועל לחובת ציטרין ולא לטובתם.

הצדדים קבעו מנגנון להפחתת התמורה שעל לבנשטיין לשלם לצורך רכישת 50% מהפעילות בשותפות ופעלו בהתאם, כדי לשלול את טענת ציטרין כי יש להטיל על לבנשטיין בלבד את האחריות להפחתת הכנסות השותפות.

כמו-כן אין לשלול כי היו גורמים נוספים שלא נבחנו ולא פורטו כנדרש אשר הובילו לאובדן הכנסות במהלך קיומה של השותפות ולאחר מכן. לכן ולאור האמור לעיל, יש לדחות רכיב זה בתביעת ציטרין.

התביעה ע"ס 100,000 ₪ בגין הגשת תלונת שווא למשטרה ובגין עוולת הנגישה

אשר לרכיב תביעה זה נטען כי מעשי לבנשטיין בכל הנוגע לתלונה שהגישה במשטרה נגד בן ציון נעשו ביודעין, בזדון וכדי לפגוע בציטרין כחלק ממהלך מתוזמן שביצעה לבנשטיין בניסיון להימנע ממכירת חלקה בשותפות על פי שוויה האמיתי. לטענת ציטרין, מעשיה חיבלו בשמו הטוב של בן ציון וסיכנו את חירותו. עוד נטען כי הדבר עולה גם לכדי עוולת נגישה אשר בגינה ובגין הנזקים שנגרמו לשם הטוב של ציטרין עקב כך, יש לחייב את לבנשטיין בפיצוי בסך של 100,000 ₪.

בהקשר זה נטען בסיכומי לבנשטיין כי מדובר בטענות מגוחכות וכי עצם העובדה שהתיק נמצא עדיין בחקירה במשך כמעט ארבע שנים לאחר פתיחתו והפרקליטות הורתה על החזרתו ליחידה החוקרת לשם בחינת תלונתה של לבנשטיין מראה כי לא מדובר בתלונת סרק, וציטרין לא הרימו את הנטל לביסוס טענותי הם ביחס לתלונה זו.

אל מול שלושה סעיפים בסיכומי הראשיים של ציטרין, בסיכומי התשובה של ציטרין הוצג פירוט נרחב יותר אשר לא נכלל בניתוח שנעשה לגבי "התביעה שכנגד". ציטרין טוענים כי לבנשטיין לא שיתפה פעולה עם המשטרה, הטעתה את חוקרי המשטרה ומסרה להם עובדות שאינן אמת ביודעה כי אינן אמת, וגם כאשר התברר ללבנשטיין כי חוקרי המשטרה הגיעו למסקנה שאין שום היבט פלילי למעשים שלבנשטיין מלינה עליהם, היא לא הסכימה לוותר ודחקה במשטרה להמשיך ולטפל בתלונה ללא כל סיבה. משכך נטען כי יש לחייב את לבנשטיין לשלם לציטרין פיצוי בסך של 100,000 ₪ בגין עוולת הנגישה.

גם כאן היה על ציטרין להתכבד ולפרט את מכלול טענותיו כנדרש בסיכומיו הראשיים ובצורה ברורה בפסקה שהתייחסה למה שהוגדר "התביעה שכנגד".

בסיכומים הראשיים של ציטרין קיים פרק נפרד מחוץ לדיון ב- "תביעה שכנגד" שכותרתו היא "ה- 27/10/13" על כך שלבנשטיין המשיכה מסניף הבנק לתחנת המשטרה ושם הגישה תלונות על קבלת דבר במרמה, זיוף מסמכים ועוד. בהקשר זה נטען כי לבנשטיין לא שיתפה פעולה עם החוקרים, הטעתה אותם, מסרה להם עובדות שאינן אמת וטענה שהעלימו ממנה תקבולים על אף שעלה ממוצג נ/12 כי ידעה על התקבולים עוד קודם. כמו-כן תואר כיצד לאחר שנמסר ללבנשטיין כי אין מקום לנהל חקירה משטרתית בעניין זה, היא פנתה לדרגים בכירים יותר בבקשה לחדש את החקירה.

אין בסיכומי התשובה של לבנשטיין התייחסות לפרק הנ"ל, אולם כאמור לעיל, ציטרין לא פירטו את טענותי הם כנדרש בסיכומי הם הראשיים בפרק "התביעה שכנגד".

הלכה ידועה היא כי על כל צד אשר מגיש סיכומים לפרט את מכלול טענותיו, ובהיעדר פירוט כנדרש בסיכומים הראשיים, אין אפשרות ואין מקום להשלים זאת בסיכומי התשובה לראשונה ובאופן שאינו מאפשר לצד השני להגיב לכך בסיכומיהם.

הגם שהתרשמתי מהראיות שהוצגו לתיק כי לבנשטיין לא התנהלה כיאות בכל הנוגע להגשת תלונתה למשטרה ואף נתגלו סתירות שונות בגרסתה לעניין זה, לאור כל האמור לעיל ומשלא נסתר כי החקירה המשטרתית עדיין תלויה ועומדת, אני דוחה את תביעתם של ציטרין בסך 100,000 ש"ח הנ"ל.

התביעה ע"ס של 50,000 ₪ בגין ההתפרצות למשרד של ציטרין וגניבת מסמכים ללא השבתם

ב"כ ציטרין טען בקשר לרכיב תביעה זה כי מעשי לבנשטיין הם בגדר עוולת הסגת גבול במיטלטלין, עוולת עיכוב נכס שלא כדין ועוולת גזל כהגדרתן בסעיפים 29, 31, 49 ו- 52 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] וכן בגדר עוולת פגיעה בפרטיות לפי סעיפים 1 ו- 4 לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981. כמו-כן נטען כי המעשים הם בגדר הפרת חובה חקוקה כמשמעותו של מונח זה בסעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], לרבות החובות החקוקות הקבועות בסעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, סעיף 383 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 ("גניבה") ועוד.

עוד נטען כי עד עצם היום הזה לא ידוע לציטרין אילו מסמכים גנבה לבנשטיין מהמשרד כך שאין באפשרותם לתבוע נזק ספציפי בגין כל העוולות המתוארות לעיל, אך בשים לב לחומרת המעשים והעובדה כי הוכחו במלואם, תוך חשיפת שבועת שקר של לבנשטיין, יש לפסוק לזכות ציטרין את מלוא הסכום שנתבע בגין רכיב תביעה זה, קרי את הסך של 50,000 ₪.

מסיכומי לבנשטיין ניתן לדלות, בקושי רב, טענות הנוגעות לתביעה בגין רכיב זה. כל שנטען הוא כי ציטרין לא ביסס גרימת נזק כלל ואין כל יסוד לטענות גם לנוכח העובדה שתיק החקירה נגד ציטרין עדיין תלוי ועומד.

גם כאן חרגו ציטרין בסיכומי התשובה והעלו טענות רבות בקשר לרכיב תביעה זה אשר לא הוזכרו בפרק העוסק ב-"תביעה שכנגד" בסיכומי ציטרין הראשיים. 11 סעיפים הוקדשו לתביעה בגין רכיב זה בסיכומי התשובה לעומת 3 סעיפים בלבד בסיכומים הראשיים.

בסיכומי התשובה תואר כיצד לבנשטיין חיטטה כמה פעמים במשרד של ציטרין וכי מר נועם שרון אף תפס אותה בעת המעשה. כמו-כן יש התייחסות לגרסת לבנשטיין שלפיה נכנסה למשרד כדי להניח פתק אשר גרם להפלת קלסרים ומסמכים שמהם גילתה, לטענתה באקראי, כי ציטרין מעלימים ממנה במכוון מסמכים ותקבולים של השותפות. בהקשר זה נטען כי לבנשטיין סתרה את עצמה ויש לקבוע כי דבריה אינם אמת.

בסעיף 42 לסיכומי התשובה הועלתה טענה חדשה שלפיה לבנשטיין גנבה מסמכים פרטיים הנוגעים לרכושו של בן ציון ולבני משפחתו, כעולה גם ממוצג נ/40, ולבנשטיין לא הייתה רשאית לעיין במסמכים אלה אלא במסמכי השותפות בלבד.

כפי שעולה מהאמור לעיל, ציטרין פירטו בסיכומיהם הראשיים טענות ספורות בלבד לביסוס תביעתם על סך 50,000 ש"ח הנ"ל, לבנשטיין כמעט ולא התייחסה לטענות אלה וציטרין חרגו והרחיבו מעבר למותר בסיכומי התשובה מטעמם, שם פורטו טענות חדשות שלא הוזכרו בפרק "התביעה שכנגד" בסיכומי הראשיים של ציטרין .

במאמר מוסגר יצוין כי לבנשטיין סתרה את עצמה בעדותה הנוגעת לנסיבות כניסתה למשרד של ציטרין. אין לקבל את גרסתה כי הניחה פתק על גבי שלושה קלסרים וכתוצאה מכך, לפי גרסה אחת קלסר אחד נפל, ולפי גרסה אחרת נפלו כמה קלסרים ונשפכו דפים שמהם גילתה לראשונה לטענתה כי ציטרין מעלים הכנסות מהשותפות.

ברי כי מסמכים פרטיים ששייכים לבן ציון ולבני משפחתו אינם פתוחים לעיונה של לבנשטיין, אך הטענה בעניין זה הועלתה לראשונה בסיכומי התשובה של ציטרין והיא אף איננה מבוססת כנדרש ולכן אין להידרש אליה. כמו-כן קיימת סתירה גם בגרסת ציטרין שכן מצד אחד נטען כי עד היום הזה לא ברור להם מה נלקח, ומנגד נטען כי נלקחו מסמכים פרטיים.

לבנשטיין טוענת כי בן ציון סתר את עצמו כיוון שבהתחלה טען שלא הועלמו הכנסות כלשהן, ולאחר מכן טען כי לאחר בירור מעמיק יותר הבין שמדובר בהכנסות בסכומים גבוהים יותר המגיעים ללבנשטיין, אך היא הייתה מודעת לכך תמיד, באופן שוטף ובזמן אמת. גם אם יש ממש בטענה זו, לבנשטיין לא הייתה רשאית להיכנס לבדה ועל דעת עצמה למשרד של ציטרין ולעיין במסמכים שהיו שם , בפרט כאשר אין לשלול שחלק מהמסמכים התייחסו לעניינים פרטיים של בן ציון ולא לפעילות הקשורה לשותפות.

קיים קושי לפסוק סכומים בגין עילת תביעה זו לנוכח פירוט מצומצם של הטענות בסיכומים הראשיים של ציטרין שכללו בעיקר הפניות להוראות חוק ואין בהן תיאור עובדתי מפורט לגבי המסמכים שנלקחו. עם זאת, הוכח שלבנשטיין נכנסה למשרד וחיטטה בחומר שנמצא שם ללא רשות, ואין לקבל את גרסתה שלפיה נודע לה על המסמכים "החסרים" באקראי. די בכך כדי לקבוע שלבנשטיין פגעה בזכותו של בן ציון לפרטיות, ועל כן אני מחייב את לבנשטיין לשלם לציטרין בגין רכיב תביעה זה סך של 25,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

התביעה ע"ס של 100,000 ₪ בגין פגיעה בשמו הטוב של בן ציון ופרסום לשון הרע על אודותיו

בסיכומי ציטרין צוין כי הם מוותר ים על רכיב תביעה זה כיוון שפקידי הבנק לא הוזמנו לעדות.

הגם שציטרין ויתרו על התביעה בגין רכיב אחרון זה, נטען בסיכומי לבנשטיין כי מנהל הבנק העיד שאינו זוכר גידופים כלשהם שגידפה לבנשטיין את ציטרין.

סיכום לעניין התביעה הכספית של ציטרין נגד לבשנטיין

מתוך התביעה של ציטרין שהוגשה על סך 715,000 ₪, אני מחייב את לבנשטיין לשלם סך של 25,000 ₪ בלבד בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

בקשת לבנשטיין לפיצול סעדים

לבנשטיין הגישה בקשה לפיצול סעדים שבה נטען, בין היתר, כי "בעת הגשת התביעה לא נעשתה התחשבנות הדדית כלשהי" ולאחר מכן נטען כי לא נעשתה התחשבנות מעולם. לבנשטיין מפנה בבקשתה הנ"ל גם לטענת ציטרין שלפיה "יש לפרק לאלתר את השותפות נשוא התובענה, ולקיים לאלתר הליך של התחשבנות וקיזוז בין הצדדים". ההחלטה שניתנה בעניין היא שניתן להתייחס לבקשה בדיון הקרוב שנקבע, אך ב"כ ציטרין הודיע שכדי לא להטריח את בית המשפט הוא יתייחס לבקשה לפיצול סעדים בסיכומיו.

ב"כ לבנשטיין חזר בסיכומיו על בקשתו להורות על פיצול סעדים, וטען כי זכות זו עומדת לכל צד במקרה דנן. עוד נטען כי קיים פער בין מה שנטען בכתב ההגנה של ציטרין לבין מה שצוין בתצהירו של בן ציון, והוא אף אישר זאת במקרים אחדים. לא מצאתי התייחסות לבקשה זו בסיכומים הראשיים של ציטרין. לבנשטיין חזרה על בקשתה לפיצול סעדים פעם נוספת בסיכומי התשובה, ואילו ציטרין התייחסו לבקשה לפיצול סעדים לראשונה בסיכומי התשובה מטעמם על אף שנקבע כי יש להגיש סיכומי תשובה בקשר לתביעת ציטרין בלבד. בסיכומים אלה נטען כי היה על לבנשטיין לגבש את כלל הנזקים שנגרמו לה, ומשלא עשתה זאת, אין מקום להתיר לה להגיש תביעות בגין עילות וסעדים שהיו ידועים לה זמן רב קודם לכן.

בסיכומים הראשיים של ציטרין נטען במפורש כי בהתחשבנות בין הצדדים יש להביא בחשבון בין היתר את הכנסותיה והוצאתיה של השותפות וכי "אין להתעלם ממגוון החישובים שיש לקחת בחשבון בעת פירוקה". כמו-כן קיימת הפנייה לפקודת השותפויות ונטען כי אם מגיעים ללבנשטיין כספים מהשותפות יש להפחית מחלקה. עוד נטען כי הערכאה המוסמכת " להכריע בטענות אלו, כמו גם בכל יתר ההיבטים הכרוכים בפירוק השותפות והאיזונים הנדרשים בין השותפים, הינה בית המשפט המחוזי, במסגרת תובענה לפירוק שותפות". ב"כ ציטרין הוסיף וטען כי התכחשותה של לבנשטיין לכל תחשיבי ציטרין בתביעה זו "מחזקת פי כמה את המסקנה שההכרעה בתביעתה מסורה למחוזי".

לאור האמור לעיל, בהיעדר התייחסות לבקשה לפיצול סעדים בסיכומים הראשיים של ציטרין, ולנוכח טענות ב"כ ציטרין עצמו לגבי הצורך לערוך התחשבנות בהליך של פירוק השותפות, אני נעתר לבקשה לפיצול סעדיה של לבנשטיין כמבוקש.

סיכום

מתוך התביעה הכספית על סך 715,000 ₪ שהגישו ציטרין נגד לבנשטיין בת"א 6802-12-14 אני מחייב את לבנשטיין לשלם לציטרין סך של 25,000 ₪ בלבד בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. משהתקבל חלק קטן ביותר מתביעת ציטרין, לא מצאתי לנכון לפסוק בתביעה זו סכומים כלשהם בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד. כל צד יישא בהוצאותיו ובשכר טרחת בא כוחו.

התביעה השטרית של החברה נגד לבנשטיין בתא"מ 44248-02-14 מתקבלת, ואני מורה על המשך הליכי ההוצל"פ לביצוע המחאה מס' 390456 מיום 15/11/13 ע"ס 19,260 ₪. בהיעדר התייחסות לתביעה זו בסיכומי הצדדים, התביעה מתקבלת ללא חיוב בהוצאות ובשכר טרחת עו"ד.

התביעה של לבנשטיין נגד ציטרין שהוגשה על סך 443,411 ₪ בת"א 45238-04-14 נדח ית במלואה, אולם אין בכך כדי לשלול קביעות של בית המשפט המחוזי בתביעה לפירוק השותפות לזכות או לחייב את לבנשטיין בסכומים אלו ואחרים. לאור תוצאה זו, אני מחייב את לבנשטיין לשלם לציטרין סך של 20,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

הקביעות בתיק זה נוגעות רק לתביעות כספיות הדדיות של הצדדים אשר אינן בסמכותו של בית המשפט המחוזי ואין בהן כדי להכריע בכלל המחלוקות בין הצדדים בעניין הכנסות השותפות, הוצאותיה , זכאות הצדדים לכספים מהשותפות ופירוק השותפות. סוגיות אלה ידונו ויוכרעו בבית המשפט המחוזי בתל אביב.

המזכירות מתבקשת להעביר העתק של פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ז' תשרי תשע"ט, 16 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.