הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"מ 44162-02-19

לפני
כב' הרשם הבכיר אבי כהן

התובעת

כלל חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד שרגא בודה ואח'

נגד

הנתבעים

1. מרכוס אלכסנדר סרדה
ללא ייצוג משפטי

2. ברברה סיידמבאום
ע"י ב"כ עוה"ד אילן אוזן ואח'

החלטה

לפניי בקשה מטעם הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") לביטול פסק דין מיום 18.6.19 שניתן בתיק זה נגד הנתבעת בהעדר הגנה, להארכת מועד להגשת כתב הגנה ב-45 יום, ולעיכוב הליכים בתיק הוצל"פ 507012-10-19 שנפתח לביצוע פסה"ד (להלן: "בקשת הביטול השנייה").

תחילה יצוין כי איש מהצדדים לא ביקש לקיים דיון פרונטלי בבקשה, למשל לצורך חקירת הנתבעת על תצהיר ה או לצורך חקירת השליח הפרטי מטעם ב"כ התובעת שמסר את מסמכי התביעה לנתבע ת, ומצאתי כי ניתן להכריע בבקשה על סמך הכתובים בלבד.

ראשית ולמען הסדר הטוב אסקור הקיים והרלוונטי בתיק:

עובדות והליכים

ביום 18.2.19 הוגש מטעם התובעת כתב תביעה "כספית" ע"ס 24,513 ₪ בסדר דין מהיר. בכתב התביעה נטען כי הנתבעים שכרו את דירה מס' 23 ברחוב הראשונים 26 באשדוד, אותה ביטחה התובעת. עוד נטען שם כי לחדר השינה בדירה נגרם נזק בעקבות דלקה שפרצה בו ביום 16.4.18 כתוצאה מרשלנות הנתבעים. בנוסף נטען כי התובעת פיצתה את בעלי הדירה בהתאם לתנאי הפוליסה הרלוונטית.
הערת ביהמ"ש: כתב התביעה הוגש ללא רשימת גילוי מסמכים וזאת בניגוד לדין.
ביום 6.6.19 הוגשו מטעם התובעת בקשות למתן פס"ד בהיעדר הגנה נגד כל אחד משני הנתבעים בנפרד, בהן נטען, בין היתר, כי כתב התביעה הומצא לכל אחד מהנתבעים, בנפרד, ביום 21.4.19.
בהחלטותיו מיום 10.6.19 קבע כבוד הרשם יוחנן גבאי כי טרם חלף המועד להגשת כתבי הגנה מטעם הנתבעים ובהתאם הבקשות לא התקבלו.
ביום 17.6.19 הוגשה מטעם התובעת בקשה למתן פס"ד בהיעדר הגנה נגד הנתבע 1 שאליה צורפו כנספחים, בין היתר, אישור מסירה ותצהיר שליח מוסר שעל פיהם כתב התביעה נמסר ביום 21.4.19 לאשתו של הנתבע שחתמה על אישור המסירה.
ביום 18.6.19 נתן כב' הרשם גבאי, כמבוקש, פס"ד בהיעדר הגנה נגד הנתבע 1.
ביום 18.6.19 הוגשה מטעם התובעת בקשה למתן פס"ד בהיעדר הגנה נגד הנתבעת שאליה צורפו כנספחים, בין היתר, אישור מסירה ותצהיר שליח מוסר שעל פיהם כתב התביעה נמסר ביום 21.4.19 לנתבעת עצמה שחתמה על אישור המסירה.
ביום 18.6.19 נתן כב' הרשם גבאי, כמבוקש פס"ד בהיעדר הגנה נגד הנתבעת (להלן: "פסק הדין"), ותיק ביהמ"ש נסגר.
ביום 28.11.19 הוגשה מטעם הנתבעת בקשה לביטול פסה"ד (להלן: "בקשת הביטול הראשונה"). לבקשה צורף תצהיר אימות מיום 27.11.19 מאת הנתבעת בו נאמר כי הנתבעת "מצהירה בזאת כי כל האמור בכתב התביעה אמת ונכון" (ההדגשה שלי – א.כ.) .
בהחלטתי מיום 28.11.19 הוריתי על מחיקת הבקשה בנימוק שהתצהיר שצורף לבקשה הוא תצהיר אימות המפנה לכתב תביעה בעוד לבקשה מסוג זה יש לצרף תצהיר מלא ומפורט שניתן באופן ספציפי לתמיכה בבקשה לביטול פסה"ד. בנוסף הבהרתי כי בקשה חדשה לביטול פסה"ד, שתוגש כדין, תיבחן לגופה ע"י הגורם השיפוטי המטפל.
הערת ביהמ"ש: נימוקי הבקשה זהים, הלכה למעשה, לנימוקי בקשת הביטול השנייה ולפיכך יפורטו להלן בסקירת בקשת הביטול השנייה.
ביום 1.12.19 הוגשה מטעם הנתבעת בקשת הביטול השנייה ובה נטען, בין היתר, כי פסה"ד לא הומצא לנתבעת ומכתב אזהרה על פתיחת תיק הוצל"פ התקבל אצל הנתבעת ביום 13.11.19. כמו כן נטען לביטול מחובת הצדק כיוון שהנתבעת קיבלה את כתב התביעה ללא מספר הליך וללא הזמנה לדין. לחילופין נטען בבקשה לביטול משק"ד ביהמ"ש בנימוק שמחדל הנתבעת, אי הגשת כתב הגנה, נבע מהיות הנתבעת עולה חדשה שבהיעדר מספר הליך והזמנה לדין, לא ידעה כלל מה עליה לעשות. בהקשר זה נטען עוד כי לנתבעת אין כל חבות בהיותה שוכרת בדירה שבוטחה ע"י התובעת וברשותה "ראיות מוצקות, אובייקטיביות וחד משמעיות הקובעות את היעדר התרשלותה", ושסיכויי הצלחת הגנתה גבוהים. לבקשה צורף תצהיר מיום 1.12.19 מאת הנתבעת ובו נאמר, בין היתר, כי הוא נעשה בתמיכה לבקשה לביטול פסק דין.
הערת ביהמ"ש: על פי צורתו ותוכנו מדובר שוב בתצהיר אימות, שהפעם מפנה לעובדות בקשת הביטול השנייה.
בהחלטתי הנ"ל מיום 2.12.19 הוריתי על העברת בקשת הביטול לתגובת התובעת שתועבר בתורה לתשובת הנתבע, בטרם אכריע בבקשה. כמו כן הוריתי לצדדים להתייחס בדבריהם לשאלת ההוצאות, במנותק מכל הליך אחר.
ביום 2.12.19 הוגשה תגובת התובעת, שעל פי תוכנה הופנתה לבקשת הביטול הראשונה – בין היתר ובמספר מקומות נטען בתגובה כי יש לדחות את הבקשה בשל המוצהר בתצהיר הנלווה לבקשה על נכונות כל האמור בכתב התביעה.
כנספח יחיד לתגובה צורף עותק מתצהיר הנתבעת שצורף לבקשת הביטול הראשונה.
ביום 3.12.19 הוגשה תגובת התובעת לבקשת הביטול השנייה ובה מבקשת התובעת לדחות את הבקשה תוך חיוב הנתבעת בהוצאות או לחילופין להורות על הפקדת סכום התביעה בקופת ביהמ"ש כתנאי לביטול פסה"ד. בין היתר נטען בתגובה כי אין מקום לביטול פסה"ד כי התובעת מאשרת קבלת כתב התביעה וטענתה כי התקבל ללא מספר הליך וללא הזמנה לדין היא "סיפור פנטסטי שאינו הגיוני... אינו נתמך בבדל ראיה". עוד נטען כי לנתבעת אין כל הגנה אפשרית שעה שהיא "מתעלמת ממבחן השליטה בנכס שאינו מוכחש על ידה". בנוסף נטען כי בקשת הביטול השנייה "נתמכת בתצהיר מפנה, אשר ניתן להתאימו לכל בקשה".
ביום 4.12.19 הוגשה תשובת הנתבעת לתגובת התובעת לבקשת הביטול השנייה. בתשובה נטען, בין היתר, כי התצהיר שצורף לבקשת הביטול הראשונה, שנמחקה, הוא תוצאה של טעות אנוש שנעשתה בתום לב וכי הטעות תוקנה בבקשת הביטול השנייה. תשובת הנתבעת הוגשה ללא תצהיר נלווה להוכחת עובדותיה הנטענות וללא כל נספח אחר.

דיון והכרעה

דין בקשת הביטול השנייה להתקבל, תוך חיוב הנתבעת בהוצאות.

ראשית, המסגרת הנורמטיבית לדיון בבקשה מונחת ב תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן – "התקנות"), שבה מעוגנת סמכותו של בית המשפט לבטל פס"ד שניתן בהיעדר הגנה, קובעת כך:

"ביטול החלטה על פי צד אחד
ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה – לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בענינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם."

הפסיקה הבחינה בין שני סוגים עיקריים של מקרים לגביהם מתבקש ביטול לפי תקנה 201 הנ"ל: הסוג הראשון הוא מקרים שבהם פסה"ד פגום בהליך נתינתו, כאשר הפגם מתבטא בד"כ בכך שמסירת כתב הטענות שעל בסיסה ניתן פסה"ד בוצעה שלא כדין ובמקרה כזה יבוטל פסה"ד מחובת הצדק; בפסיקה הובהר, כי גם כאשר נטען שיש לבטל את פסה"ד מחובת הצדק, חובה להגיש את הבקשה לביטולו בתוך המועד החוקי הקבוע בתקנה 201 לתקסד"א [רע"א 4538/11 צמח נ' גבאי (פורסם בנבו, 3.1.13)].

הסוג השני הוא מקרים שבהם פסה"ד אינו פגום בהליך נתינתו, אז נתון ביטולו לשיקול דעת ביהמ"ש שיתחשב בשתי שאלות: מהי סיבת המחדל של בעל הדין להגיש כתב הגנה במועד; ושאלת סיכויי ההצלחה של בעל הדין אם ייבוטל פסה"ד. עפ"י ההלכה הנוהגת, שאלת סיכויי ההצלחה היא השאלה החשובה יותר, וזאת מאחר, שבעוד שברגיל ניתן "למחול" לבעל הדין על מחדלו אם ניתן לפצות את בעל הדין שכנגד בפסיקת הוצאות על המחדל, הרי שאין צידוק ענייני לבטל פס"ד אם ברור מראש שגם אם ייבוטל פסה"ד צפוי להינתן לאחר-מכן פס"ד דומה לאור היעדר טענות ראויות לגופם של דברים (ראו: ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395 (1954)).

בבירור סיבת המחדל יש לברר האם המחדל נובע מזלזול בבית המשפט וללא כל סיבה סבירה, שאז הנטיה היא לדחות את הבקשה לביטול פס"ד, או שמא נובע המחדל מ"צירוף נסיבות אומלל", מאי-הבנה או מהיסח דעת או אף מרשלנות מסוימת מצד בעל הדין או בא-כוחו, שאז הנטיה היא לקבוע שיש בסיבת מחדל מסוג זה כדי להביא לביטול הבקשה לביטול פס"ד, בתנאי כמובן שמתקיים גם התנאי השני בדבר סיכויי ההצלחה (ע"א 32/83 אפל נ' קפח, פ"ד לז (3) 431 (1983); ע"א 2201/07 חונינסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה בע"מ (פורסם בנבו, 2.2.09); רע"א 4861/09 שחיבר נ' לוי (פורסם בנבו, 4.10.09).

ואילו בבירור שאלת סיכויי ההצלחה המבחן הוא מבחן של הגנה אפשרית, ולאו דווקא בטוחה. הנטל המוטל על המבקש הוא לשכנע שלכאורה יש לו הגנה אם יוכיח אותה, ואין על המבקש בשלב הבקשה לביטול פסה"ד להוכיח ממש את הגנתו (ע"א 276/62 פרידמן נ' פרידמן, פ"ד יז 349 (1963); ע"א 32/83 אפל נ' קפח, פ"ד לז (3) 431 (1983)).

מן הכלל אל הפרט

ע"פ הדין חובה על מבקש ביטול פסה"ד לציין בבקשתו בדיוק כיצד ובאיזה אופן נודע לו על פסה"ד נגדו. הנתבעת טוענת כי פסה"ד לא הומצא לה וכי אזהרה על פתיחת הליכי הוצל"פ הגיעה אליה ביום 13.11.19. התובעת אינה טוענת דבר בהקשר זה. איש מהצדדים לא הגיש מסמכי מסירה של האזהרה מההוצל"פ (מסירה שכידוע כמוה כמסירת פסה"ד) . בקשת הביטול השנייה הוגשה, כאמור, ביום 1.12.19, משמע לכאורה בתוך המועד החוקי, פחות מ-30 יום מיום שנודע לנתבעת על פסה"ד. ההנחה בנסיבות היא אפוא כי בקשת ביטול פסה"ד הוגשה במועד החוקי.
אין מקום לביטול פסה"ד מחובת הצדק – הנתבעת מאשרת את קבלת מסמכי התביעה וטוענת, הלכה למעשה, כי לא עשתה איתם דבר. אניח לטובת הנתבעת כי טענתה על החסר במסמכי התביעה נכונה, וזאת גם בהיעדר תצהיר מטעם התובעת הסותר טענה זו, אולם הדבר אינו פוגם בחוקיות מתן פסה"ד כיוון שהנתבעת יכולה הי יתה בנקל לנסות ולברר את פשר המסמכים שנמסרו לה (הן מול ביהמ"ש והן מול ב"כ התובעת) , אולם היא אינה טוענת שניסתה זאת כלל .
ביטול משק"ד ביהמ"ש – התובעת טוענת כי הנתבעת נעדרת כל הגנה. אעפ"כ, הנתבעת מעלה טענת הגנה אפשרית לכאורה הן במישור הנזק, שתמיד שנוי במחלוקת, הן במישור האחריות, כאשר על התובעת לבסס עוולת רשלנות, והן בשאלת הסף (ככל שאכן הב נתי נכון והנתבעת מעלה טענת סף) בדבר שאלת היריבות או העילה העולה בשים לב למעמד הנתבעת כשוכרת ממבוטחת התובעת , על כל האפשרויות המשתמעות ממעמד זה, גם עפ"י דיני הביטוח ודיני החוזים.
טענת הנתבעת בדבר החוסרים במסמכי התביעה לא נסתרה, כאמור, ובנסיבות אלה ניתן לראות במחדלה של הנתבעת, אי הגשת כתב הגנה, ככזה שאינו עולה כדי זלזול חריג וקיצוני בהליך המשפטי, אלא דווקא כ"צירוף נסיבות אומלל", מחדל שניתן לרפאו באמצעות תשלום הוצאות.
מצאתי לנכון לתת משקל ניכר לזכות הגישה לערכאות של הנתבעת, וכיוון שמצאתי כי מתמלא התנאי בדבר סיכויי ההגנה וכן מתמלא התנאי בדבר סיבת המחדל הרי באתי למסקנה האמורה לעיל כי דין בקשת הביטול להתקבל, תוך חיוב הנתבעת בהוצאות.
את ההוצאות מצאתי לנכון לקבוע בשיעור מתון של 1,000 ₪ נוכח מסקנותיי בהחלטה והן נוכח העובדה, שהוזכרה לעיל, שהתובעת לא צירפה תצהיר של יודע דבר מטעמה כדי להוכיח מה כללו ומה החסירו מסמכי התביעה שנמסרו לתובעת, ומובהר כי היה מצופה ואפילו מתבקש ממנה לעשות כן בשים לב לטענת הנתבעת בדבר החוסרים במסמכי התביעה, שהועלתה במסגרת בקשת הביטול השנייה, אליה צורף תצהיר מטעם הנתבעת.

נוכח כל האמור לעיל, אני קובע כך

פסה"ד מיום 18.6.19 שניתן נגד הנתבעת 2 (בלבד) בהיעדר הגנה – מבוטל בזאת.
למען הסר כל ספק מובהר כי פסה"ד שניתן בהיעדר הגנה נגד הנתבע 1 אינו מבוטל.
הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות הליך זה בסך 1,000 ₪. מובהר כי איני מתנה הביטול בתשלום, אך במידה שהנתבעת לא תשלם ההוצאות, תוכל התובעת לפעול כדין לגבייתן.
התיק ייפתח מחדש.
הנתבעת תגיש כתב הגנה עד יום 10.1.20.
אני מורה בזאת על עיכוב כל ההליכים בתיק הוצל"פ 507012-10-19. באשר לגורל תיק ההוצל"פ והליכיו על הצדדים לפנות רשם ההוצל"פ עפ"י סמכותו שבסעיף 18 לחוק ההוצל"פ.
החלטתי זו תישלח לצדדים ע"פ נהלי המזכירות.

ניתנה היום, י"א כסלו תש"פ, 09 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.