הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"מ 44080-11-16

לפני כבוד השופט נמרוד אשכול

התובע:

משה בניטח
ע"י ב"כ עוה"ד אלמוג דהאן.

נגד

הנתבעת:

עיריית תל-אביב-יפו
ע"י ב"כ עוה"ד שרון המר.

פסק דין

המחלוקת בין הצדדים
התובע הגיש נגד עיריית תל אביב שתי תביעות שעניינן: תביעה כספית, לשון הרע ורשלנות. כל תביעה מתייחסת לנכס אחר בתחום העיר תל אביב. בשתי התביעות מדובר על עיקולים והליכי גבייה שביצעה העירייה על נכסים וזכויות של התובע בגין חובות נטענים של התובע לעירייה עבור ארנונה ומים בשל החזקה נטענת של התובע בהם במועדים הרלוו נטיים. התובע טען כי הליכים אלו בוצעו שלא כדין, הם מהווים עוולה אזרחית כמפורט בחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה -1965 ועל כן הוא תובע פיצויים כקבוע בחוק. בית המשפט, בהחלטה מיום 16.3.2017, קבע כי תיק מס' 44080-11-16 יאוחד עם תיק מס' 35300-05-16 וזאת בהתאם לתקנה 520 ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

תיק 35300-05-16
בתיק 35300-05-16 נתבעת העירייה בגין הליכי גבייה ועיקול המתייחסים לנכס ברח' הקישון 67. כמפורט במסמכים שצורפו לכתב התביעה, הודיעה העירייה לתובע כי קיים לו חוב ארנונה בגין הנכס הנדון למועדים המפורטים בהודעת העירייה. בגין חוב זה נפתחו כנגדו בשנת 2002 הליכי הוצאה לפועל על ידי העירייה בתיק הוצאה לפועל מס' 516749-01-15. התובע מפרט כי פניותיו לעירייה, מעת לעת, לביטול הליכי הגבייה נגדו ולסגירת התיק לא צלחו. לאחר שהדבר לא הסתייע שכר שירותיו של עורך דין אשר פנה בשמו לעירייה. לעמדת התובע, רק בעקבות התערבותו של עורך הדין העירייה הכירה בטעותה, הסכימה לסגור את תיק ההוצאה לפועל וביטלה את העיקולים (ראה מכתבי העירי יה מהתאריכים: 22-23.2.2016).

כתב התביעה שהוגש לתיק זה עניינו פיצוי בגין לשון הרע בשל הטלת עיקולים שלא כדין. התביעות הוגשו בשים לב לסעיף 7א(א) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן " חוק איסור לשון הרע"), ולפסיקה הרלוונטית בנושא, לפיה משלוח צו עיקול שלא כדין אשר מציג אדם כמי שלא משלם חובותיו באופן שלא היה מנוס מהטלת עיקולים על רכושו, מהווה פרסום לשון הרע נגדו משום שהדבר עלול לפגוע בשמו הטוב.

העירייה הכחישה את טענות התובע וטענה כי נקטה בהתאם להוראות החוק והזכויות העומדות לה על פי דין. עוד ציינה כי מדובר בהליכי גבייה בשל חוב חלוט אשר לנתבעת (העירייה) עמדה זכות מלאה לפעול לגבייתו. כן טענה שהתיישנות הינה זכות דיונית מהותית, אין בה כדי להפקיע את הזכות המהותית עצמה והיא אינה מאיינת את החוב. הנתבעת הוסיפה כי פעלה כדין ולזכותה עומדת חזקת התקינות המנהלית, היא פעלה בתום לב ועל פי הנחיות היועמ"ש לעניין גביית חובות לרשויות המקומיות.

בכל הנוגע לטענות על פי חוק איסור לשון הרע, טענה הנתבעת שלא התכוונה לפגוע, לא באופן סובייקטיבי ולא באופן אובייקטיבי , בשמו הטוב של התובע אלא פעלה מכוח חובתה החוקית. עוד ציינה כי שמורות לה הגנות על פי סעיף 15(2), 15(5), 15(7), 15(8) לחוק איסור לשון הרע.

תיק 44080-11-16
בתיק 44080-11-16 נתבעת העירייה בגין הליכים המתייחסים לנכס ברח' פלורנטין 5. טענת התובע בעניין זה היא כי עת קיבל הודעה על עיקול בגין חוב לנכס ברח' הקישון 67 קיבל הודעה גם על חוב בנוגע לנכס ברח' פלורנטין 5. לעמדתו, מדובר בחוב לכאורה משנת 2000. עוד טען התובע כי בהסכם השכירות שצורף לספרי הנתבעת רשום כי התובע גר ברח' ויטל 6 ועל כן הוא שואל: "האם התובע גר ב – 3 כתובות במקביל ".

עוד הוסיף התובע כי הסכם השכירות שבידי העירייה בנוגע לנכס זה הוא הסכם שכירות מזויף. התובע ציין כי יש לו ספק האם אין המדובר בהסכם שכירות "מפוברק" בידי הנתבעת (סעיף 9 לכתב התביעה). בכתב התביעה טען שהטלת עיקולים והליכי גבייה מכוח חוב זה מהווה עוולה על פי חוק איסור לשון הרע וזאת כפי שטען לגבי עיקול בנכס ברח' הקישון 67.

בכל הנוגע לחוב זה טענה העירייה כי האמור בכתב התביעה, לפיה דבר קיומו של החוב בגין פלורנטין 5 נודע לתובע רק בחודש פברואר 2016, איננה טענה נכונה והיא בניגוד לעדותו של התובע לפיה ידע על קיומו של החוב בגין הנכס ברח' פלורנטין 5 בתל אביב עוד לפני עשר שנים. כן טענה העירי יה שהתובע ביקר במשרדיה ושוחח עם גורמים שונים אצלה. בנושא זה הגישה העירייה, באמצעות נספחים לתצהירו של מר גל פרויקט הממונה על גביית הארנונה בעיר ייה, מסמכים המעידים על כך שהתובע ידע על החוב ואף ניהל משא ומתן ובירור מול גורמים בעירייה בנושא זה. בנוסף טענה העירי יה כי הנכס ברח' פלורנטין 5 הוא אותו הנכס ברח' ויטל 6.

בכל הנוגע לטענה כי התובע איננו מחזיק בנכס וכן ל טענת הזיוף, ט ענה העירי יה שהתובע לא הגיש תלונה למשטרה ואף לא תבע את המתווך אשר זהותו הייתה ידועה לו. כן הוסיפה העירייה שככל שהתובע טען שאינו מחזיק בנכס היה עליו להעלות טענה זו במסגרת השגה וזאת כקבוע בסעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו- 1976.

כן הפנתה בעניין זה לעת"מ 33098-10-13 פינון מזרחי נ' עת"א (מח' תל אביב) מפי כב' השופטת רות רונן לפיה: "...משנודע לעותר כי העירייה מחייבת אותו בתשלום ארנונה בקשר עם הנכסים נושא העתירה היה עליו להגיש השגה כנגד החיוב, ולא עתירה מנהלית לבית המשפט ."

הנתבעת אף מסתמכת על ראיות שצירפה לכתב ההגנה ולתצהירו של מר גל פרויקט לפיהן במשך השנים שלחה לתובע תזכורות חוב וביצעה הליכי רישום מטלטלין. לפיכך התובע ידע על חובו והיה עליו להגיש השגה. בחלוף 15 שנה אינו יכול להעלות טענה שעניינה " איני מחזיק בנכס", בנושא זה הפנתה לבר"ם 7618/16 עיריית תל אביב-יפו נ' קניון רמת אביב בע"מ.

דיון והכרעה
עיקרן של התביעות נסובות סביב סעיף 7א(א) לחוק איסור לשון הרע אשר קובע כדלקמן:
פיצוי ללא הוכחת נזק
(תיקון מס' 6) תשנ"ט-1998
פיצוי ללא הוכחת נזק
(תיקון מס' 6) תשנ"ט-1998
7א. (א) הורשע אדם בעבירה לפי חוק זה, רשאי בית המשפט לחייבו לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, ללא הוכחת נזק; חיוב בפיצוי לפי סעיף קטן זה, הוא כפסק דין של אותו בית משפט, שניתן בתובענה אזרחית של הזכאי נגד החייב בו.

(ב) במשפט בשל עוולה אזרחית לפי חוק זה, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, ללא הוכחת נזק.

התובע הפנה לפסיקה שפורטה בכתבי הטענות מטעמו, בין היתר לת"א 22407/08 רונית הרפז נ' ביטוח לאומי שם נקבע כי משלוח צווי עיקול ביחס לאדם מסוים, המציגים אותו כמי שאינו משלם את חובותיו באופן שלא היה מנוס אלא להטיל עיקול על רכושו, מהווים פרסום לשון הרע נגדו משום שהם עלולים לפגוע בשמו הטוב, להשפילו ולעשותו מטרה לבוז או ללעג, וכן הפנה לפס"ד ת"א 25746/07 אחימן שמואל נ' המרכז לגביית קנסות אגרות והוצאות (פורסם בנבו) שם נפסק כי הגנת תום הלב לא הייתה עומדת לנתבע באם פעל ביודעין ובכוונה תחילה בניגוד להוראות חוק החוזים תוך ניצול לרעה של כח השררה השמורות לו.

בהתאם לחוק ולפסיקה הרלוונטית עולה כי יש צורך להוכיח שהעיקולים נעשו שלא כדין, שלא בתום לב ובאופן כז ה העיקול גרם לעוולה של איסור לשון הרע כהגדרתה בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע. בנוסף, יש לקחת בחשבון את אותן הגנות אשר קיימות לנתבע כמפורט בסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע. יובהר כי, נטל הראיה לתחולתו של סעיף 7 לחוק איסור לשון הרע הוא על התובע בעוד שנטל הראיה והשכנוע על קיומה של ההגנה, הקבועה בסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע, הוא על הנתבע.

בכל הנוגע לחוב ברחוב הקישון 67, מושא ההליך בתיק 35300-05-16, הומצאו מס מכים על ידי הנתבעת וכן העידו התובע ומנהל אגף לגביית ארנונה ומים בעיריית תל אביב. מהמסמכים והעדויות נראה כי מדובר על תשלומי ארנונה שלא שולמו מחודש אפריל 1999 ועד סוף שנת 1999. בעניין זה ראה: הודעתו של עו"ד אהרון ספיר, ב"כ הבעלים, מיום 3. 7.1999 לפיה, התובע פינה את הדירה החל מיום 1.1.2000. מכאן, יש לבדוק מהם הליכי הגבייה ומתי הם ננקטו על ידי העירייה בגין אותו חוב. הודעה מיום 21.08.2002 נשלחה לכתובת ברחוב פלורנטין 35 (נספח "ב" לתצהיר), הודעה נוספת מיום 7.9.2004 נשלחה אף היא לפלורנטין 35 בתל אביב. אין אישור כי הודעות אלו נמסרו לתובע. משנת 2007 ואילך נשלחו ההודעות לכתובתו הרשומה של התובע במושב אליפלט ובהמשך בוצעו הליכי גבייה ועיקול כמפורט בתצהירו של מר גל פרויקט ובנספחים שצורפו.

בעניין זה נחקר התובע, והעיד כדלקמן בעמוד 10 :

כמו כן, ראה עדותו של מנהל אגף הארנונה בעניין זה , בעמוד 15 שורות 16-21:

כפי שהתברר, התובע לא התגורר ברחוב פלורנטין 5, אלא החזיק, בתקופות מסויימות, בנכס בפלורנטין 35 בתל אביב. ההודעה הנוספת שהומצאה לתיק היא הודעה מיום 18.7.2007, אשר ככל הנראה נמסרה לידיו של התובע. הוא הדין ברישום מטלטלין ו ביצוע העיקולים אשר בוצעו בשנת 2009. בעניין זה נחקר התובע והעיד כי אכן ידע על העיקולים בשנת 2009, ובעקבות זאת פנה לעירייה ומשהדבר לא הסתייע, שכר שירותיו של עו"ד.

ראה עדותו בעמוד 11:

כמו כן, ראה עדותו של מנהל אגף גביית ארנונה בעירייה לע ניין ההליכים שננקטו כנגד החייב, בעמוד 14:

מכל האמור לעיל עולה כי, ביחס לנכס ברחוב הקישון 67 בתל אביב, נעשו הלי כי גבייה רצופים החל משנת 2002. ההליכים כללו עיקולים בכתובת במושב אליפלט אשר התובע גר במועדים הרלוונטיים במקום זה. בנוסף, בוצעו עיקולים בחברות כרטיסי האשראי, בחשבונות הבנקים ובחברות הביטוח. התובע נחשף לקיומם של ההליכים בשנת 2007. נכון להיום, החוב בגין הארנונה קיים בספרי העירייה. יצויין כי על חשבון החוב, שילם החייב סך של 1,065 ₪.

עוד עולה מהעדויות כי מעת לעת, החל משנת 2009, התובע עצמו בקר במשרדי העירייה ו ביקש לבטל את ההליכים שננקטו נגדו. מכתב הדרישה הראשון אכן התקבל ביום 18.7.2007 וזאת, אצל הוריו של התובע בישוב אליפלט. בנושא זה, מקבל ט ענתו של התובע, כי עד לאותו מועד מסמכי ההתראה לא התקבלו אצלו. יחד עם זאת, והדבר אף עולה מסעיף 1 5 לסיכומי התובע, החל משנת 2009 ניהל התובע שיחות עם הנציגים הרלוונטיים בעיריית תל אביב וזאת מעת לעת ובניסיון לבטל את העיקולים שהוטלו עליו. כאמור הדבר הסתייע בסופו של דבר רק כאשר התובע שכר שירותיו של עו" ד. בנושא זה, ראה תשובת העירייה לעו"ד אלמוג דהן, מיום 11.5.2016 וכן ראה נספח לכתב הגנה על פיה, החוב קיים ובשל התיישנות, הפסיקה העירייה את פעולות האכיפה בתיק, וסגרה את תיק ההוצאה לפועל וזאת ביחס לחוב שנצבר בגין הנכס ברחוב הקישון 67.

בנוגע לשאלת ההתיישנות, אשר מונעת מהעירייה להמשיך ולהפעיל הליכי הוצאה לפועל, העיד מנהל אגף לגביית ארנונה ואף התייחס בנושא זה להנחיה 7.102 של היועץ המשפטי אשר בהתאם לסעיף 15 להנחיה זו, ובשים לב למועדים הרלוונטיים להליכי הגבייה בתיק זה, העירייה מנועה מלהמשיך ולפעול לגביית החוב. כמו כן ראה לעניין זה, סעיף 2 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, וכן ראה, עע"מ 8832-12 עיריית חיפה נ' יצחק סלומון בע"מ.

בחודש פברואר 2012 הוציא היועץ המשפטי לממשלה הנחיה מס' 7.1002 שעניינה: "הפעלת הליכי גבייה מנהליים לפי פקודת המסים (גביה)". כמפורט בהנחיה הרשות אינה יכולה להשתהות בגביית חובות. כפועל יוצא מכך, וכמפורט בהנחיה המשתרעת על גבי 15 עמודים, הנחה היועץ המשפטי את הרשויות המקומיות בכל הנוגע להליכי גביה מנהליים לגביית חובות. תחולתה של הנחיה זו ששה חודשים מיום פרסומה והיא חלה גם על חובות שטרם התיישנו. בסייפא של סעיף 15 להנחייה מפורט הדרך בה על הרשות לנהוג בחובות שטרם התיישנו.

כעולה מעדותו של מר גל פרויקט, מהמסמכים בתיק וממכתב העירייה לב"כ התובע: העירייה נהגה כך לגבי החוב בגין הנכס ברחוב הקישון. מכל האמור לעיל, החוב אכן קיים בספרי העירייה אך העירייה מנועה מלפעול כנגדו. במועדים בה ם פעלה, ובשים לב להנחיית היועץ המשפטי, ובשים לב, לרישומו של החוב בספרי העירייה,היא פעלה כדין ובתום לב, על פי סמכויותיה ה חוקיות. לפיכך לא ב יצעה עוולה על פי חוק איסור לשון הרע וכן עומדות לה גם ההגנות הקבועות בסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע. על כן, דוחה את תביעת התובע בנושא זה.

הנכס ברחוב פלורנטין 5
טען התובע בסעיף 4 לכתב התביעה בתיק מספר 44080-11-16 כדלקמן:

"מחד, התובע מקבל הודעה על חוב, לאור היותו גר בספרי הנתבעת בכתובת: הקישון XX, תל אביב, מאידך, מקבל התובע הודעה על עיקול בגין כתובת שב ה גר לכאורה, ברחוב פלורנטין 5, תל אביב, והתמוהה ביותר הינו כי מהסכם השכירות שמצורף לספרי הנתבעת, רשום כי התובע גר ברחוב: ויטל 6, תל אביב. אם כך, האם התובע גר בשלוש כתובות שונות במקביל? לא ברור".

כן הוסיף בסעיפים 8-9 לכתב התביעה כדלקמן:

"האם לטענת הנתבע ת, התובע שהיה בחור צעיר בתקופה ההיא, שכר שתי דירות ויותר במקביל? ואז לא שילם ארנונה?

מיהו אותו אדם אשר הגיש את אותו הסכם שכירות מפו ברק בידי הנתבעת? האם קיים רישום ו/או תיעוד כלשהו? "

נמצאנו למדים, שהנכס ברחוב פלורנטין 5 זהה לנכס ברחוב ויטל 6, ולפיכך, אין המדובר בשני נכסים, אלא בנכס אחד. בנוסף, לא ניתן להתעלם מעדותו של הנתבע, לפיה: "היה נכס שהושכר למטרת מסחר בפלורנטין 35, ופתאום הגיעו הוצאה לפועל בנכס שאני לא מכיר, פלורנטין 5" (עמוד 10, שורות 23-24). כמו כן, התובע ציין כי בגין התיק ברחוב פלורנטין לא היה תיק הוצאה לפועל משנת 2007, יחד עם זאת העיד :" היו עיקולים. ידעתי שיש עיקולים, גרתי במושב אליפלט ".

התובע נחקר על טענתו, ולפיה הסכם השכירות שהועבר לעירייה בנוגע לנכס ברחוב פלורנטין, הוא הסכם מזויף. במהלך חקירתו בבית המשפט התברר, כי הוא מכיר אכן את שם המתווך אשר שמו מופיע על גבי הסכם השכירות שצורף לתיק בית המשפט:
"כן, הוא תיווך לי את העסקה של העסק, הפניתי ששכרתי בפלורנטין 35". כן העיד כי לא הגיש תביעה למשטרה אך: " גם בנושא הזה, מדובר במסמך מזויף, בחתימה מזויפת, שילמתי הרבה כסף בגלל הבחור הזה. משטרה לא היתה עוזרת לי, הוא ישב בכלא ולא היה את מי לתבוע , אני מכיר אותו יותר טוב ממה שאתה חושבת" (עמוד 12, שורות 23-27).

כן העיד כדלקמן:

מכל האמור לעיל, מ זה למעלה מ- 10 שנים מודע התובע לחוב הנטען לגבי הנכס ברחוב פלורנטין 5, לא פעל מול העירייה להשגה על החוב, לא הגיש תלונה במשטרה כנגד הזיוף לכאורה של הסכם השכירות וכן לא פעל מנימוקיו כנגד הגורם שאחראי לזיוף. כל שעשה הוא פניות לעירייה לביטול העיקולים שהוטלו עליו. הדרך הנכונה , בנוגע לחיוב ארנונה שיש לגביו השגות, היא השגה על פי סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976. כן ראה לעניין זה בר"ם 7618/16 עירית תל אביב נ' קניון רמת אביב בע"מ. התובע לא הוכיח את הנטען על ידו בכתב התביעה לפיו העירייה פעלה שלא כדין, הטילה עיקולים שלא כדין תוך שימוש לרעה בהליכים וללא הרשאה חוקית. גם אם התברר שההסכם אשר הועבר לעירייה הוא חוזה מזויף, לזכות העירייה עומדת חזקת התקינות המנהלית אלא אם היה מוכח שמדובר בהתרשלות ו/או עצימת עיניים מצדה ו/או מי מטעמה. עוד יש לציין שהתביעה הוגשה ביום 20.11.2016, במהלך הדיון התברר שהתובע י דע על החוב הנטען החל משנת 2007; לפיכך יש יסוד גם לטענת ההתיישנות הנטענת על ידי העירייה.

מורה על דחיית התביעות בשני התיקים שבכותרת, וזאת מהנימוקים שפורטו לעיל.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות וכל צד יישא בשכר טרחת עורך דינו.

זכות ערעור כדין.
ניתן היום, כ"ג ניסן תשע"ט, 28 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.