הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"מ 4392-03-17

לפני כבוד הרשמת הבכירה ויג'דאן חליחל

התובעות

1.הראל חברה לביטוח בע"מ
2.איילה דרור

נגד

הנתבעים
1.שירביט חברה לביטוח בע"מ
2.פליקס שקפ

פסק דין

תמצית התובענה וטענות הצדדים
1. זוהי תובענה בגין נזק נטען שנגרם לרכב מ. ר. 46-101-32 מודל טיוטה, שהיה בבעלות התובעת 2 ואשר בוטח על ידי התובעת 1 (להלן: רכב התובעות).

2. לטענת התובעות, ביום 24.7.2016 עמד רכבן בצומת נוכח הוראת רמזור אדום. לפתע, הגיע רכב נהוג על ידי הנתבע 2, ואשר בוטח על ידי הנתבעת 1 (מ. ר. 86-411-74; להלן: רכב הנתבעים) , לא שמר מרחק ופגע בחלקו האחורי של רכב התובעות.

3. בכתב הגנת הנתבעים לא הוכחש האירוע, ולא הוכחשה הפגיעה בין הרכבים. לטענת הנתבעים, רכבם פגע קלות ברכב התובעות, והנזקים המיוחסים לאירוע מופרזים ולא נגרמו בעטיו.

דיון והכרעה
4. חרף טענות הנתבעים בסיכומיהם, אין למעשה מחלוקת על אודות התרחשות התאונה ועל האשם בהתרחשותה. כבר בכתב הגנת הנתבעים לא הוכחש האירוע, ונכתב מפורשות כי רכב הנתבעים פגע קלות ברכב התובעות. באופן דומה נרשם בטופס ההודעה של הנתבע 2 (צורף לכתב ההגנה) כי התרחשה פגיעה: "נסעתי ברכב הגעתי לרמזור וכשהתחלתי לבלום הרכב לא בלם בסוף, ובמהירות של 20 קמש נכ נסתי ברכב שהיה ברמזור. ברכב ההוא היה מכה בבגז' ו3 בחורים אמרו שהמכה הזאת הייתה להם מזמן הנזק שאני עשיתי זה איפה שהמספר למטה וגם כן לא רואים שום דבר. שני הרכבים לא נפגעו" (כך במקור – ו"ח; טופס הודעה מיום 25.7.2016).

5. נהג הנתבעים, מר שקפ העיד בדיון ו חזר על האמור בטופס ההודעה (עמוד 6 לפרוטוקול, שורות 23-27).

6. הינה כי כן, כי חרף העובדה שנהג רכב התובעות לא הובא לעדות, אין מקום לקבלת הטענה – כי לא הוכחה התאונה או הפגיעה.

7. בהינתן האמור, השאלות העיקריות שבמחלוקת מתמקדות בשני מישורים: הקשר הסיבתי בין הנזק הנטען ושיעור הנזק.

8. התובעות תמכו תביעתן בחוות דעת מומחה מטעם שמאי, מר גיא יוסיפון (חוות דעת מיום 22.8.2016; ת/3). מר יוסיפון בדק את הרכב ביום 37.7.2016 במוסך "מיטב רכב בית אל" בירושלים (תופס ההודעה של התובעות – ת/1), ושם את נזקי רכב התובעות. בהתאם לחוות דעתו, מדובר על נזק שכולו נגרם כתוצאה מהאירוע מושא התובענה. הנזק הוערך בסכום כולל של 13,091 ₪, ו-2,475 ₪ ירידת ערך (4% מערך הרכב).

9. הנתבעים מצדם ביקשו להסתמך על חוות דעת מר אורי ביטון (נ/1) . בחוות דעתו מיום 27.10.2018 קבע מר ביטון, כי משום פערי הגבהים שבין שני הרכבים, אין לייחס את הפגיעה בדלת תא המטען ברכב התובעות לאירוע מושא התובענה (הנזקים בגין חלק זה מסתמכים על פי חוות דעת מר ביטון בסך 7,140 ₪). מר ביטון הבהיר, כי אינו חולק על אומדן הנזק שנקבע על ידי מר יוסיפון, אלא שלטעמו הנזק בדלת תא המטען אינו רלוונטי לתאונה מושא התובענה.

10. באשר לשאר הנזקים, חרף טיעוני הנתבעים, אין בחוות דעת מר ביטון כדי לערער את קביעות מר גיא יוסיפון (מר ביטון אף ציין מפורשות בעדותו, כי נתן "... חוו"ד רק לעניין תא המטען"; עמוד 8, שורה 18) . יוצא אפוא, כי המחלוקת מתמקדת בנזק שנגרם, או שלא נגרם, באירוע – לדלת תא המטען ברכב התובעות.

11. גברת דרור לא הייתה במקום התאונה, וברכב נהג נכדה אשר הגיע מדרום אפריקה (עמוד 3, שורה 10). גברת דרור הדגישה בעדותה, כי ברכב לא היו פגיעות קודמות: "הרכב היה בן שנה... והיה נקי מכל דבר, לא היה כלום" (עמוד 4, שורות 2-4). ולאחר מכן ציינה, כי רק היא נהגה ברכב ( "אני, רק אני..."), וזולת נהיגת הנכד שבשבילו נעשה ביטוח מיוחד, אף אדם אחר לנהג ברכב לפני כן: "היה לי 12 ק"מ זה הכל. הייתי בדיור מוגן, כל הזמן הרכב היה בחניה" (עמוד 4, שורות 14-15).

12. את מיעוט הנהיגה ברכב אישר גם שמאי התובעים, אשר ציין בעדותו לפניי כי ברכב נסע 8,881 ק"מ במועד האירוע (עמוד 5, שורה 10).

13. הנתבעים לא הביאו כל עדות או ראיה אשר תאשש את טענתם כי ברכב היו אירועי נזק קודמים. בהינתן האמור, ובשים לב לעדות גבר ת דרור, לה אני נותנת אמון מלא, אין מקום לקביעה, כי ברכב היה נזקים שנגרמו לפני אירוע מושא התובענה.

14. מר יוסיפון נחקר, כאמור, על חוות דעתו בדיון לפניי. עמדתו של מר יוסיפון, כי כל הנזקים נגרמו באירוע מושא התובענה, וכי לא ראה מספר מוקדים ברכב, וכי מדובר על מוקד אחד (עמוד 5, שורות 12-14).

15. לעומת זאת, מר ביטון עמד על האמור בחוות דעתו, כי המעיכה בין הרכבים לא הייתה מספיק חזקה על מנת "להגיע" לתא המטען ולגרום נזק בחלק התחתון, שכן נזקים מסוג זה מתאפיינים במכות חזקות יותר (עמוד 8, שורות 9-10).

16. במחלוקת שבין השמאים, העדפתי לאמץ את חוות דעתו של מר יוסיפון ממספר טעמים. ואפרט:

17. ראשית, בניגוד לנקודת המוצא העובדתית של מר ביטון, אין מדובר על מכת נשיקה "קטנה". מר שקפ בעצמו העיד, כי נסע במהירות של כ-20 קמ"ש בדרך עירונית לפני העצירה והפגיעה . אף כי אין מדובר על מהירות גבוהה במיוחד, הרי שבשים לב לעובדה כי רכב התובעות עמד במועד הפגיעה, הרי שאין מדובר על מהירות אזוטרית "גולשת".

18. שנית, בין עדי הנתבעים לא הייתה תמימות דעים לגבי הנזק שנגרם, אם נגרם, לרכב הנתבעים. כך, עבודת ההשוואה שערך מר ביטון התבססה על רכב ממודל זהה, אך לא על רכב הנתבעים. אף שכמובן אין בכך כדי לשנות מגובה הרכב – הממצא העיקרי עליו מבסס מר ביטון את מסקנתו שבחוות הדעת – הרי שלמיקום הנזקים וטיבם ברכב הנתבעים ישנה משמעות לא בלתי מבוטלת.

19. מר שקפ העיד, כי צילם תמונות של רכבו ושל רכב התובעות, והעבירם לב"כ (עמוד 7, שורות 16-17), ואף ציין כי יש בידיו תמונות בעד הבירורים הנוגעים לתאונה (שם, שורות 20-21). עוד ציין, כי ראה לנכון לצלם הרכבים משום שהיה צריך להעביר את התמונות לקצין הרכב ולשם מילוי הדיווח על התאונה (שם, שורות 28-29). שמאי הנתבעים, לעומת זאת, העיד, כי נאמר לו שאין תמונות (עמוד 9, שורות 7 ו-10).

בנסיבות בהן קיימת מחלוקת כפי שהיא מוצאת ביטוי בתובענה זו, היה מקום להציג את התמונות אשר יכלו לחזק את טענות הנתבעים. אי הצגתן של אלה – פועלת לרעת הנתבעים. הדבר מתחזק אף יותר בהעדרו של כל הסבר לפשר "העלמות" התמונות.
20. שלישית, לבסוף, בעמדת שמאי התובעות תומכת עדותה של גברת דרור, כפי שפורטה לעיל, כי לרכב התובעות לא היו כל נזקים טרם האירוע.

21. נוכח כל האמור לעיל, נקבע בזאת, כי כל הנזקים שפורטו בחוות דעת מר יוסיפון נגרמו באירוע מושא התובענה, וכי קיים קשר סיבתי בין הנזק ובין התאונה.

סיכום ומסקנות
22. דין התובענה להתקבל.

23. הנתבעים ישלמו לתובעת 1, באמצעות הנתבעת 1, סך של 17,500 ₪, ולתובעת 2 סך של 2,970 ₪ (סכומי ההשתתפות העצמית בהם נשאה התובעת 2). סכומים אלה יישאו הצמדה וריבית מיום הגשת התובענה (2.3.2017).

בנוסף, ישלמו הנתבעים, באמצעות הנתבעת 1, לתובעת 1 את הוצאותיה בסכום כולל של 1,927 ₪ (המורכבים משכר עדות השמאי – 1,170 ₪; ואגרת משפט – 757 ₪ (מעוגל)), וכן שכ"ט עו"ד בסכום של 3,592 ₪.

כמו כן, ישלמו הנתבעים, באמצעות הנתבעת 1, לתובעת 2, בגין הוצאותיה בהתייצבות לדיון בסכום של 450 ₪.

24. הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 ימים (הפגרה במניין), שכן אחרת יישאו הצמדה וריבית פיגורים מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"א תמוז תשע"ט, 24 יולי 2019, בהעדר הצדדים.