הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"מ 43527-01-16

מספר בקשה: 9
לפני כבוד הרשמת בכירה טל כהן אלימלך

המבקשים:
חברת פרטנר תקשורת בע"מ

נגד

המשיבים:
פחורי תהאני

החלטה

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה ביום 09.05.2016.

המסגרת הנורמטיבית

תקנה 201 ל תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן: התקנות) קובעת:
"ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה – לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בענינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל א לבטלה; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם."

על פי ההלכה הפסוקה, מקובל להבחין בין מקרה שבו נדרש ביטול פסק דין מתוך חובת הצדק, לבין מקרה שבו הביטול נתון לשיקול דעת בית המשפט. במקרה הראשון, כאשר ההליך פגום מעיקרו ולא בוצעה המצאה כדין, יבוטל פסק הדין על אתר ללא התייחסות לשיקולים נוספים כלשהם ואין זה מעלה או מוריד אם בפי מבקש הביטול טענה הראויה להישמע לגופם של דברים, אם לאו. לעומת זאת, כאשר פסק הדין אינו פגום, סמכותו של בית המשפט לבטל את פסק הדין אינה סמכות שבחובה, אלא היא סמכות המסורה לשיקול דעתו של בית המשפט. במקרה שכזה נדרש בית המשפט ליתן דעתו לשתי שאלות: מה גרם למחדלו של המבקש שהביא למתן ההחלטה על פי מעמד צד אחד, וכן שאלת סיכויי הצלחתו של המבקש בהליך העיקרי, כאשר נקבע כי התשובה לשאלה השנייה היא החשובה יותר ולה יינתן עיקר המשקל (ראו רע"א 5736/15 דורון עובד נ' פקיד שומה טבריה פיסקה 8 (08.10.15);; רע"א 2158/15 מאליק מוסטפא עיסא נ' ריפעת סרסור ואח', פסקה 3 (2.6.15); רע"א 706/15 המועצה המקומית באר יעקב נ' עו"ד מרדכי שלו-המנהל המיוחד של העמותה, פסקה 7 (22.4.15); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שתים עשרה, תשע"ו -2015), עמ' 641-644).

יוצא אפוא, כי מקום שימצא בית המשפט כי פסק הדין ניתן שלא כהלכה, היינו ההמצאה לא נעשתה כדין, יבוטל פסק הדין מחובת הצדק מבלי שיהא צורך להידרש לטיב ההגנה של המבקש ולסיכויי הצלחתו, שהרי המשמעות לכך שלא היתה המצאה כדין הינה כי פסק הדין "פגום".
יובהר כי על מבקש הבקשה לביטול פסק דין מחובת הצדק להוכיח כי אכן נפל פגם בהמצאת כתב התביעה בטרם "מאבד" בית המשפט את שיקול דעתו בכל הקשור לביטול פסק דין שכזה.

ראשית, עלינו לבחון האם המסירה למבקש הייתה כדין.
כתב התביעה וההזמנה לדיון נשלחו כאמור לנתבעת ונמסרו לידי אחיו של המבקשת, האדון אבראהים בביתם ברח' צור באהר בירושלים.
לטענת התובעת בוצע זיהוי מחמיר על ידי זיהוי שנת הלידה של הנתבעת וכן על פי שם אביה.

הכתובת בה בוצעה מסירת כתב התביעה, רח' צור באהר בירושלים זהה לכתובת אותה ציינה הנתבעת בעצמה בבקשה מיום 23.07.2017 להכרזה כמוגבלת באמצעים.

בהקשר זה נקבע כי על הטוען כי בוצעה המצאה שלא כדין עליו להביא ראיות אובייקטיביות.
אמירתה כי אינה קיבלה את כתב התביעה, אין בה כדי לסתור את חזקת תקינות המסירה (בבר"ע (ת"א) 2411/02 בנק לאומי לישראל בע"מ נגד רינה מיכאלי, (12.6.2003).

סיכומה של נקודה זו, הנתבעת לא הוכיחה את הטענה לפיה כתב התביעה לא נמסר לאחיה ואני דוחה את טענותיו בעניין זה.

מן הראוי לציין כי העדר פעולה בזמן אמת מצד המבקשת הובילה לנזק ראייתי, לעניין המסירה, לנוכח חלוף הזמן יש קושי בהתמודדות מול טענת המסירה לרבות זימון השליחים לחקירה. לא כל שכן, שיהיה זה חסר תוחלת לחקור פקיד מסירה בדבר מסירת כתבי בי דין שביצעו בשנת 2016.
נזק ראייתי במקרה דנן ייזקף כל כולו לחובת המבקשת.

בנוסף לאמור, יבהיר ביהמ"ש כי על בקשה לביטול פסק דין להיות מוגשת בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין ובמידת הצורך צריך להגיש בקשה למתן אורכה להגשת בקשה לביטול פסד דין ולציין טעמים מיוחדים למתן הארכה.

כפי שפורט לעיל, בהתאם לתקנות, מחייבת הגשת בקשה לביטול בתוך 30 יום ולפיכך ובאם מבוקש הארכת מועד להגשת בקשה באיחור, לא כל שכן כאשר מדובר באיחור של כ-5 שנים שומה על המבקשת להצביע על "טעם מיוחד" של ממש המצדיק את הארכת המועד .

בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון ולפיהם: "מועדים הקבועים בדין אינם בגדר נקודת פתיחה או המלצה גרידא. על חשיבותה של ההקפדה על המועדים הקבועים בדין עמד רשם בית משפט זה בציינו כי "הקפדה על לוחות הזמנים שהותוו בדין הכרחית היא לשם ניהול מערכת שיפוט סדירה, יעילה ותקינה, כמו גם הבטחת אינטרס ההסתמכות של בעלי הדין ויכולתם לכלכל את צעדיהם..." רע"א 3010/18 שריף עביד נ' יניב אינסל, עו"ד ואח' (7.10.18), פסקה 10.

לאור העיקרון האמור לעיל, יש לבחון את דרישת "הטעם המיוחד" ובעניין זה נקבע כי : "עם זאת לאור ההכרה הגוברת בחשיבותה החוקתית של זכות הגישה בערכאות, ומשום שנעילת שעריו של בית המשפט לפני בעל דין אינה דבר של מה בכך, רוככה במשך השנים הדרישה בפסיקה לקיומו של אותו "טעם מיוחד". נקבע כי ככל שמדובר בטעות אנוש שאין מקומה ברשלנות, הזנחה או זלזול בבית המשפט, יהיה מקום בנסיבות המתאימות להכיר בטעות שבדין כ"טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד ... לעניין זה יש גם להתחשב בסיכויו של ההליך, לגביו מתבקשת הארכת המועד – ובענייננו, סיכוייה של הבקשה לביטול פסק הדין... מן הדברים עולה כי על בית המשפט לאזן בין מספר שיקולים בבואו להכריע בבקשה מעין זו. בין השיקולים הללו ניתן למנות את עקרון סופיות הדיון ויעילותו, התנהגותם של הצדדים ותום ליבם, נסיבותיו של האיחור, מידתו והשלכתו על אינטרס ההסתמכות של הצד האחר, מהות הסוגיה וחשיבותה הציבורית וסיכוייו של ההליך... "
רע"א 1273/15 מאירפלד השקעות וניהול בע"מ נ' סטרפלאסט תעשיות 1967 בע"מ (21.4.15 פסקה 17).

יישום העקרונות לעיל מצביע לעמדתי על כך שלא התקיימו במקרה זה "טעמים מיוחדים" המצדיקים מתן הארכת מועד למבקשת.
בבקשתה, כלל לא מסבירה המבקשת מדוע השתהה במשך כ-5 שנים תמימות בהגשת הבקשה. מדוע נדרשו למבקשת 5 שנים על מנת לפעול? לשאלה זו אין כל מענה בבקשה, וניראה שלא בכדי.
המבקשת עותרת לבטל פסק דין בן 5 שנים, מבלי שהיא מבהירה מדוע היא המתינה שנים כה רבות.

אין ספק כי המבקשת ידעה על פסק הדין לאורך שנים רבות.
ראשית מהמסירות שנעשו לה כדין והיא התעלמה מהם, שנית לנוכח העובדה כי המבקשת בעצמה ציינה את אותה הכתובת בבקשה להכרזה כמוגבלת באמצעים.

מן המקובץ לעיל עולה כי למבקשת ניתנו הזדמנויות רבות להביא את כל טענותיה כנגד פסק הדין, וכאמור המבקשת לא הציגה הסבר כלשהו מדוע היא לא פעלה להגיש בקשה לביטול פסק הדין במסגרתה היא יכלה להעלות את כל הטענות המועלות על ידה כיום.

בנסיבות אלה, אני סבורה כי יש מקום במקרה זה ליתן משקל נגדי משמעותי לשיקולים של סופיות הדיון ,שמירת תקינות ההליך המשפטי, וכן משקל ראוי לאינטרס של הצד שכנגד בהליך שלא להידרש לקיים כיום דיון בפסק דין אשר ניתן לפני 5 שנים.

בעניין זה אפנה לבר"ע (ירושלים) 2392-06 Mr. Eric De4l Mormol ואח' נ' Wal Ltd ואח' (5.3.2007) שם דחה בית המשפט המחוזי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין תוך שהוא קובע כי גם בקשה לביטול פסק דין "מחובת הצדק", כפופה למגבלת המועדים הקבועים בתקנות וכן קבע כי: "תוצאה זו אינה יכולה להיחשב בלתי סבירה, שהרי צועדת היא עקב בצד אגודל אחר הוראות התקנות. אמנם יש באי-ביטול פסק הדין כדי לקבע חיוב של המבקשים בסכום כסף משמעותי בלא שהגנתם, ככל שקיימת, נשמעה. דא עקא, כאשר בסבירות עסקינן יש לזכור גם את האינטרס הנגדי המונח על כפות המאזניים, הלוא הוא זכותה של המשיבה לסופיותו של הליך משפטי בו נקטה לפני עשור שנים ושלפחות תוצאותיו ידועות היו למבקשים מזה שלוש שנים בהם ישבו בחוסר מעש. כפי שהובהר בבר"ע (ת"א) 2411/02 הנ"ל: "תהליך עשיית הצדק איננו שייך רק למתדיין בודד במנותק מהאינטרסים של יריביו, וזכות הגישה לבית המשפט אינה כוללת בחובה את הכוח לפגוע מעבר למידה הראויה באינטרסים לגיטימיים של בעל הדין שכנגד. במקרה דנן, יש לערוך איזון אינטרסים בין זכותה של המשיבה להליך הוגן בו תוצגנה כל טענותיה, לבין זכותו של המבקש להביא לסיום ההליכים המשפטיים".

ברע"א 1297/13 יהודה כהן נ' בנק לאומי סניף המלך ג'ורג' ירושלים (21.3.2013 פסקה 10) וכן רע"א 8810/11 מקופאל בע"מ נ' אחים רזקאללה בע"מ (7.2.12 פסקה 6) (להלן: "עניין מקופאל"), בית המשפט העליון הדגיש את הצורך בהגנה על צד להליך משפטי אשר זכאי להניח ובצדק כי כאשר ניתן פסק דין לטובתו לא ניתן יהיה לבטל פסק דין זה שנים רבות לאחר שניתן וזאת בנסיבות בהן ניתן היה להגיש בקשה לביטול בסמוך למועד פסק הדין (ראו
בנוסף לאינטרס של הצד שכנגד יש ליתן משקל גם לאינטרס הכללי של מערכת המשפט וכפי שנקבע בעניין מקופאל, "זאת ועוד, פתיחה מחדש של ההליך בשלב הנוכחי תפגע במתדיינים אחרים שתיקיהם תלויים בבית המשפט המחוזי".
וכן ראו רע"א 1415/04 סרביאן נ' סרביאן פ"ד נ"ט 2 440, 445 (2004).

כל השיקולים האמורים לעיל נכונים במשנה תוקף למקרה שבפנינו שבו מבקשת המבקשת לבטל את פסק הדין 5 שנים לאחר שניתן, מבלי שהיא מצביעה על הצדקה כלשהי למועד בו הוגשה הבקשה, ובנסיבות אלה דומה שאין צורך להכביר במילים על הפגיעה החמורה באינטרס המשיבה אשר זכאית במקרה זה להניח כי לאחר שהמבקשת לא ניצלה את ההזדמנות שהייתה בידיה בכדי להגיש בקשה לביטול פסק הדין, הרי שיש בכך הודאה של המבקשת בוויתור על האפשרות לפעול לביטול פסק הדין.

בשים לב לכובד השיקולים העומדים כנגד העתרות לבקשתה של המבקשת, משך האיחור, העדר כל הסבר סביר לאיחור, פגיעה בלתי צודקת באינטרס המשיבה, פגיעה במתדיינים אחרים, ובמערכת המשפט, אינני סבורה כי יש בהם להביא בפועל לביטול פסק הדין , וכדי להצדיק הארכת מועד של 5 שנים בהגשת הבקשה. עמדה למבקשת הזדמנות לנקוט בהליך זה בעבר, ואולם, היא בחרה לשקוט על השמרים , ובנסיבות אלה, אין לאפשר למבקשת "להיזכר" לאחר 5 שנים, ולהגיש בקשה לביטול פסק הדין. השיקולים האחרים במקרה זה מטים את הכף לטובת דחיית בקשת הארכה של המבקשת.

ככל שהדברים אמורים בסיכויי הגנת המבקשת, עיון בטענות ההגנה שהעלתה המבקשת, מוביל אותי למסקנה, כי למבקשת אין עילות הגנה המצדיקות את ביטול פסק הדין וכי הטענות שהיא טוענת בבקשתה ותשובותיה הינן טענות אשר אינן מבוססות באסמכתאות כלשהן.

מכל האמור, באתי לכלל מסקנה כי יש מקום לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין.

סוף דבר
לאור המפורט לעיל, דין הבקשה להידחות ופסק הדין יוותר על כנו.
המבקשת תישא בהוצאות בסך של 1,000 ₪.
המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ג' אלול תשפ"א, 11 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.