הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"מ 43210-09-19

לפני כבוד השופט נצר סמארה

תובעות

  1. אי.איי.ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ
  2. ורוניקה קיריאנוב

ע"י ב"כ עוה"ד אריה ימין

נגד

נתבעת

שלמה חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד רעות

פסק דין

1. לפניי תביעת שיבוב והפסדים, בסדר דין מהיר, בגין תגמולי ביטוח ששילמה מבטחת למבוטחתה ובגין ההפסדים שנגרמו למבוטחת בשל הפעלת הכיסוי הביטוחי על פי פוליסת הביטוח, בעקבות נזקי רכוש שנגרמו על רקע תאונת דרכים.

תאונת הדרכים ארעה ביום 19.11.2018 בין כלי רכב, מ"ר 83-000-73 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי התובעת 1 בביטוח נזקי רכוש ובבעלות התובעת 2 (להלן: "רכב התובעות") לבין כלי רכב, מ"ר 21-996-75 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי הנתבעת בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "רכב הנתבעת") (ולהלן: "התאונה").

2. אין מחלוקת לגבי עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים אשר לאחריות לקרות התאונה ולעניין היקף הנזק.

3. נערכו לפניי שתי ישיבת הוכחות כאשר בישיבה הראשונה נשמעה נהגת רכב הנתבעת ובישיבה השנייה נשמעה נהגת רכב התובעות, וזאת כפי שהוסכם בין הצדדים.

4. עוד טרם שמיעת עדותה של נהגת רכב הנתבעת בישיבה הראשונה, הגיעו הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5. על יסוד מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, באופן שנהגת רכב הנתבעת תישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 25% ואילו נהגת רכב התובעות תישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 75%.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית בלבד כדלקמן:

אני מעדיף את גרסתה של נהגת רכב הנתבעת, שהייתה ברורה, מתיישבת עם מוקדי הנזק ואופי הנזקים ברכבים, והקרינה אמינות, על פני גרסתה של נהגת רכב התובעות.

השתכנעתי כי בזמן המגע בין הרכבים רכב הנתבעת היה בעמידה בחניה במקביל למדרכה שמצד ימין, ואילו רכב התובעות הגיח משמאלו בבואו להיכנס למקום חניה פנוי שהיה לפני רכב הנתבעת, וחרף המגע בין הרכבים, רכב התובעות המשיך בנסיעתו לתוך החניה.

סבורני כי נהגת רכב התובעות ניסתה להיכנס למקום החניה שלפני רכב הנתבעת בנסיעה ישרה – כאשר חזית הרכב נכנסת ראשונה לחניה – בעוד שמבחינת הזהירות המתחייבת היה עליה להיכנס בנסיעה לאחור – כאשר חלקו האחורי של הרכב נכנס ראשון לחניה במקביל למדרכה.

זאת ועוד, שוכנעתי כי נהגת רכב התובעות ניסתה להיכנס לחניה במהירות שאינה תואמת את תנאי הדרך, מבלי לתת את הדעת לרכבים החונים בצד הדרך ומבלי להביא בכלל חשבון כי אותם רכבים חונים, ובכלל זה רכב הנתבעת, עשויים לצאת מהחניה בכל רגע נתון. הרי מדובר בחניה הצמודה לבית ספר וסביר כי רכבים החונים בזמן התחלה או סיום שעות הפעילות של בית הספר חונים שם באופן ארעי כך שבכל רגע נתון עשוי רכב לצאת ממקום חנייתו. לכן, היה על נהגת רכב התובעות להביא זאת בחשבון אולם היא לא פעלה באופן זה.

יתירה מזאת, נהגת רכב התובעות אישרה כי גם לאחר שהתרחש המגע בין הרכבים במקום לבלום את רכבה היא המשיכה בנסיעה מאחר שנבהלה והמשיכה בנסיעה עוד קצת וזו הסיבה שבעצם רכב התובעות נפגע כמעט לכל אורך צדו הימיני. כך שנהגת רכב התובעות העצימה את היקף הנזק ברשלנותה שלה.

מכאן, שעיקר האחריות לקרות התאונה חל על נהגת רכב התובעות.

עם זאת, איני פוטר את נהגת רכב הנתבעת מהאחריות לתאונה. סבורני כי נהגת רכב הנתבעת לא נתנה דעתה לכביש טרם התחלת היציאה ממקום החנייה, ולא בדקה אם הכביש פנוי. הרי נהגת רכב הנתבעת אומרת בעדותה כי היא ראתה את רכב התובעות לפני המגע "במרחק של שנייה". אפשר שאם נהגת רכב הנתבעת הייתה נותנת דעתה לכביש עוד בטרם התחלת היציאה מהחניה, ובכלל זה הטיית ההגה לשמאל, וגם בזמן התחלת היציאה, תוך שמירת קשר עין רציף עם המראה השמאלית של רכבה, התאונה הייתה נמנעת.

מכאן, אחריותה החלקית של נהגת רכב הנתבעת לקרות התאונה.

אשר למחלוקת בעניין היקף הנזק הנטען, אומר שמאחר שהנזק הנטען שנגרם לרכב התובעות נתמך בחוות דעת שמאי ובאסמכתאות המתאימות, ומאחר שהצד שכנגד לא הגיש שומה נגדית, שככלל באמצעותה ניתן היה לסתור את גובה הנזק, ומאחר שהצד שכנגד אף לא ביקש לחקור את שמאי התובעות על חוות דעתו, הרי שסכום התביעה בדין יסודו.

6. הנתבעת תשלם לתובעות את הסכומים הבאים:

6.1. סך של 2,902 ₪, שהינו 25% מסכום התביעה, בתוספת אגרת בית המשפט ששולמה ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד תשלום המלא בפועל.

6.2. שכ"ט עו"ד בסך של 1,800 ₪.

6.3. שכר העדה כפי שנפסק בדיון.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

7. הנתבעת תשלם את שכר העדה מטעמה כפי שנפסק בדיון.

8. הואיל והצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה ניתן בזה פטור מתשלום המחצית השנייה של אגרת בית משפט, וככל שזו שולמה היא תושב למשלם.

9. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, א' אדר תשפ"א, 13 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.