הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"מ 4269-04-18

לפני כבוד השופטת טל פישמן לוי

התובעת:

ש. שלמה רכב בע"מ

נגד

הנתבעים:
ניסים בשן
הכשרה היישוב חברה לביטוח

פסק דין

לפניי תביעה על סך של 13,718 ₪ בגין נזקי תאונת דרכים. תאונת הדרכים אירעה בין רכב בבעלות התובעת לבין רכב בו נהג הנתבע 1 ושבוטח על ידי הנתבעת 2. עובדות המקרה פשוטות והתביעה מעוררת למעשה סוגיה אחת בלבד זאת מן הטעם כי אין מחלוקת באשר לאחריות לקרות התאונה וכי הנתבע 1 נושא באשם לקרות התאונה. הסוגיה היחידה שעל המדוכה היא שאלת קיום כיסוי ביטוחי לנתבע 1 מטעם הנתבעת 2 וזאת לאור הטענה של הנתבעת 2 כי בעת התאונה הנתבע 1 לא החזיק ברישיון נהיגה בתוקף העונה על תנאי הפוליסה.

תמצית המקרה ותמצית טענות הצדדים

התובעת ש. שלמה רכב בע"מ היא חברה העוסקת בהשכרת כלי רכב והיא הבעלים של רכב מ.ר. 8613232. הנתבע 1, מר ניסים בשן, הוא מי שנהג בעת התאונה ברכב מ.ר. 7281554 מטעם חברת "פרי ירוחם". תאונת הדרכים התרחשה ביום 7.10.2017 ברחוב הנרקיסים שבקרית ביאליק. התאונה אירעה עת רכב הנתבעים סטה מנתיב הנסיעה ופגע ברכב התובעת שעמד באותה העת בחניה.

בכתב תביעתה טוענת התובעת כי אין באפשרותה לדעת מה היו נסיבות שגרמו לתאונה ולנזק והואיל והם נגרמו בידי רכב שהיה בשליטת הנתבעים הרי שאופן התרחשות התאונה מתיישב עם המסקנה כי הנתבע 1 התרשל או לא נקט משנה זהירות ומשכך הנתבע 1 אחראי כלפי התובעת כמי שנהג ברכב הפוגע והנתבעת 2 אחראית כלפי התובעת כמבטחת הרכב הפוגע. לתמיכה בכתב התביעה צרפה התובעת את הודעת נהג רכב התובעת, צורפה חוות דעת שמאית וכן צורפו חשבונית תיקון הרכב ותמונות של הנזק.

הנתבעת 2 טוענת בכתב הגנתה כי דין התביעה להימחק או להידחות על הסף זאת משום שאין בין הצדדים יריבות ובשל העדר עילת תביעה זאת מן הטעם שהנתבע 1 נסע ברכב כאשר הוא מצוי בשלילה ועל פי רישומי משרד התחבורה הוא קיבל לידיו את ההודעה על התליית רישיון הנהיגה. בהיעדר ראיה כי הנתבע 1 היה בעל רישיון נהיגה בר תוקף הרי שאין לו כל כיסוי ביטוחי. לתמיכה בכתב ההגנה צרפה הנתבעת 2 את רשימת הפוליסה וכן פלט ממשרד הרישוי ממנו עולה כי בשנת 2014 נשלחה הודעה למען הנתבע 1 בקרית אתא המודיע על התליית רישיון הנהיגה שלו.

עדויות הצדדים

בפני בית המשפט העיד ביום 27.11.2019 מר יוסף קרלפק מי שהחזיק ברכב התובעת. בעדותו סיפר כי ישב בביתו ושמע מבחוץ רעש חזק של התנגשות, הוא יצא למרפסת וראה רכב שנתקע ברכב שלו. הוא ירד למטה, צילם ודיווח על התאונה. בעדותו סיפר כי החליף פרטים עם הנהג הפוגע וכי רכבו נפגע בחלק הקדמי השמאלי.

בפני בית המשפט העיד ביום 23.11.2020 הנתבע 1, מר ניסים בשן. הוא העיד כי הוא גרוש מזה שמונה שנים וכי הדואר שלו ממשיך להגיע לכתובת ברחוב התבור 37 בקרית אתא אך הוא עצמו אינו מתגורר שם אלא רק גרושתו והוא אינו מקבל את דברי הדואר שלו בכתובת זו. העד מסר כי הוא מועסק בחברת "פרי ירוחם" וכי הרכב בו נהג הוא רכב של העבודה וכי בשעה שקיבל את הרכב ממקום העבודה הוא התבקש למסור רישיון נהיגה בתוקף והרישיון שלו היה בתוקף עד ליום 4.12.2017 תאריך המציין את יום הולדתו. לטענתו אילו לא היה לו רישיון פיזי ביד לא היו נותנים לו רכב מטעם החברה. העד נשאל בחקירה נגדית האם מסר לחברה גם כתובת עדכנית אך טען שלחברה היתה רק הכתובת מתעודת הזהות שלו, שזו הכתובת בה נולד אך הוא אינו מתגורר במקום. העד הוסיף כי אין לו כתובת קבועה וכי הוא מתגורר בכל יום במקום אחר.

העד נשאל בחקירה נגדית האם רישיונו נשלל בשנת 2014 ומסר כי לא ידוע לו על שלילה כזו. הוא נשאל האם בין השנים 2007 ל-2017, שנים בהן היה הרישיון שלו בתוקף למשך 10 שנים, פנה לחדש את הרישיון וטען כי לא היה לו צורך בחידוש כזה שכן רישיונו היה בתוקף. לטענתו באירוע התאונה היתה משטרה והיה בוחן תנועה שלקחו את רישיון הנהיגה שלו ואף אחד מהם לא ציין בפניו כי הוא נוהג ללא רישיון בתוקף וכי בגלל שבתאונה לא היו נפגעים בגוף הרי שכבר למחרת היום קיבל מהחברה רכב חלופי. בתשובה לשאלת בית המשפט האם נעצר על ידי שוטרי תנועה בין השנים 2014 ל-2017 טען כי נעצר מספר פעמים ומעולם לא העירו לו דבר על רישיון הנהיגה.

ב"כ הנתבעת 2 הציגה לעד אסמכתא מדואר ישראל לפיה ביום 28.11.2014 הוא קיבל ממשרד הרישוי הודעה על שלילה אך העד טען כי מדובר בחלק מתיק הוצאה לפועל שלו וכי הוא יודע כי זה תיק הוצאה לפועל בשל העובדה כי עשה איחוד תיקים. ב"כ הנתבעת הזכירה לעד שיחה שהתקיימה בינו לבין עורך דין ממשרדה וטענה כי בשיחה הנתבע 1 טען כי הוא מודע להיותו בשלילה אך העד הכחיש שטען טענה כזו.

הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב:

התובעת טוענת בסיכומיה כי לאחר שנשמעה גרסתו של הנתבע 1 לעניין תוקף רישיונו הרי שלאור העובדה כי הנתבעת 2 היא המבטחת כדין של הרכב הפוגע בעת התאונה בפוליסה שלא בוטלה ושבגינה שולמה לנתבעת 2 פרמיה מהמבוטחת הרי שיש לקבל את התביעה כנגד הנתבעת 2. התובעת טוענת כי עדותו של הנתבע 1 לא נסתרה וכי לא רק שלנתבע 1 לא היה ידוע על שלילת רישיון הנהיגה אלא שהוא ידע כי ברשותו רישיון נהיגה בר תוקף וכי על סמך רישיון זה קיבל רכב מ"פרי ירוחם", מבוטחת הנתבעת 2, תוך שהוא מציג לחברה את רישיון הנהיגה שלו.

התובעת בסיכומיה מזכירה כי הנתבע 1 אינו מתגורר בכתובת אליה נשלח הדואר כיוון שהוא גרוש ועל כן לא קיבל דואר לידיו. היא מוסיפה כי ביום התאונה הגיע למקום שוטר שבדק את רישיון הנהיגה של הנתבע 1 ולא טען כלפיו כי הוא נוהג בעת שלילה ושסביר להניח כי השוטר היה מציין זאת ואולי אף פותח תיק תעבורה כנגדו.

התובעת בסיכומיה טוענת כי הנתבעת 2 לא הצליחה להוכיח את הטענה כי הנתבע נוהג כבר משנת 2014 בשלילה. וכי תעודות עובד הציבור שהוצגו בדבר קורס נהיגה מונעת מוכיחות למעשה את ההיפך מכך.

התובעת טוענת בסיכומיה כי משמעות קבלת טענות הנתבעת 2 היא כי הנתבע 1 פעל במרמה וביודעין תוך שהוא מציג רישיון נהיגה בר תוקף על אף שידע כי הוא תחת שלילה וטענת מרמה כזו לא הוכחה.

התובעת טוענת בסיכומיה כי מתעודת עובד ציבור עולה כי ביום 22.10.2017 הונפקה לנתבע 1 הודעה על זימון לקורס נהיגה מונעת כך שברור שביום התאונה 7.10.2017 הנתבע 1 לא היה תחת שלילה כיוון שההודעה נשלחה 15 יום לאחר התאונה ויכולה להעיד על כך כי בעת התאונה היה לנתבע 1 רישיון נהיגה בר תוקף.

התובעת בסיכומיה טוענת כי כיוון שהנתבעת 2 היא המבטחת ששולמה לה פרמייה, כיוון שהרכב נמסר לנהג בגיר בעל וותק בנהיגה אין כל הצדקה ממכלול כל הראיות לאפשר לנתבעת 2 להתנער מכיסוי ביטוחי בהתאם לתנאי הפוליסה המחייבת אותה.

מנגד, הנתבעת 2 טוענת בסיכומיה כי דין התביעה נגדה להידחות מאחר ואין כיסוי ביטוחי לנתבע 1 שנהג ביום האירוע תחת שלילה.

הנתבעת 2 טוענת בסיכומיה כי הוצג בפני בית המשפט תעודת עובד ציבור ממנה עולה כי רישיונו של הנתבע 1 נשלל עקב צבירת נקודות וכן הוצג תדפיס מעקב משלוח דואר ישראל ממנה עולה כי המסמכים נמסרו לנתבע 1. הנתבעת 2 טוענת כי כיוון שבתשובה לשאלה מתי קיבל את כתב התביעה לידיו לא שאל על איזו כתובת מדובר הרי שידע שמדובר על הכתובת שבקרית אתא.

הנתבעת 2 טוענת בסיכומיה כי הצגת רישיון הנהיגה בפני החברה איננה שוללת את קיומה של השלילה מאחר ורישיון הנהיגה הונפק טרם השלילה. ובנוסף טוענת כי הנתבע 1 יצר קשר עם משרד ב"כ הנתבעת 2 והודה כי הוא מודע לכך שישנה שלילה.

הנתבעת 2 טוענת כי הוצג בפני בית המשפט אישור מסירה עבור דבר דואר שנמסר לנתבע.

הנתבעת 2 טוענת כי אין סיבה שנהג, שזלזל בהגבלות שהוטלו עליו ושהמשיך לנהוג בעת פסילת רישיון הנהיגה יהנה מההפקר ויקל על עצמו בידיעה שבמקרה של תאונת הדרכים יהיה כיס עמוק להיפרע ממנו ולכן יש לדחות את התביעה כנגד הנתבעת 2.

הנתבעת 2 מסכמת כי לנתבע 1 לא היה רישיון בר תוקף משכך היה מנוע מלנהוג ברכב וכי פסילה מעין זו מופיעה במפורש בין החריגים לכיסוי הביטוחי ומשכך דין התביעה כנגד הנתבעת 2 להידחות.

דיון והכרעה

כאמור, אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבע 1, מר ניסים בשן, נושא באחריות לנזק שנגרם כתוצאה מהתאונה ועל כן השאלה העומדת במחלוקת היא שאלת הכיסוי הביטוחי לנתבע 1 מטעם הנתבעת 2.

מעיון בפרוטוקול הדיון מיום 23.07.2020 עולה כי עיקר המחלוקת בין הצדדים היא בשאלות האם לנתבע 1 היתה כתובת ידועה אליה קיבל דרך קבע את דברי הדואר שלו ובכלל זה את ההודעה על כך שרישיונו נשלל ובפרט האם ידע הנתבע 1 על שלילת רישיון הנהיגה שלו.

בבואנו לדון בשאלת הסרת הכיסוי הביטוחי, בשים לב לתכליתו של חוק חוזה הביטוח וכאשר מדובר ברישיון נהיגה שנפסל (להבדיל מרישיון שפג תוקפו) יש רלוונטיות להלכות הנוהגות עימנו בדבר הצורך להוכיח ידיעה בפועל של המבוטח, ובענייננו הנתבע 1, על פסילת הרישיון שכן, כאשר נשלל רישיון הנהיגה של אדם עלול להתעורר ספק אם היה מודע לשלילה, סיטואציה אפשרית כאשר הנהג לא נכח במעמד שבו נשלל רישיון הנהיגה שלו.

ובענייננו - השאלה הנשאלת היא האם חברת הביטוח, היא הנתבעת 2, עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להוכיח כי מר ניסים בשן נהג את רכב החברה שעה שהיה מודע לכך שהוא נוהג בזמן פסילה? נראה כי התשובה היא בשלילה.

סבורתני כי הנתבעת 2 כשלה בהוכחת טיעוניה בנושא הסרת הכיסוי הביטוחי ובפרט כשלה במלאכת ההוכחה של ידיעתו בפועל (ידיעה פוזיטיבית) של מר בשן, להבדיל מידיעה קונסטרוקטיבית, על אודות הפסילה ולפיכך, הנתבעת 2 אינה צודקת בדחותה את הכיסוי הביטוחי. לא הובאו ראיות כלשהן בדבר ידיעתו הממשית של מר בשן על אודות הפסילה ומצופה היה כי הנתבעת 2 תגיש את מלוא הראיות המלמדות על ידיעתו בפועל של מר בשן על אודות הפסילה.

מצופה היה כי הנתבעת 2 תגיש תעודת עובד ציבור מתאימה כדי להיווכח באם ההחלטה בדבר הפסילה נשלחה למר בשן, מתי היא נשלחה למר בשן, באיזה אופן נשלחה, האם קיים אישור מסירה בדבר מסירת ההחלטה, זהות המקבל, ועוד שורה של נתונים עובדתיים משמעותיים להכרעה בשאלת הסרת הכיסוי הביטוחי.

בענייננו לבית המשפט הוצגו ארבעה מסמכים כולם נערכו ביום 05.06.19 ע"י בן עמרם אירית ס. מנהלת מחלקת עדכון ובקרה במשרד התחבורה:

האחד- הודעה בדבר זימון לקורס יעודי בנהיגה נכונה. תאריך הנפקת ההודעה 22.10.17.- במסמך זה אין כל איזכור לשלילה מה גם שהוא דן בהודעה אשר נתנה לאחר התאונה.
השני – הודעת זימון לקורס בסיסי בנהיגה נכונה.תאריך הנפקת ההודעה 24.05.2014. - גם מסמך זה לא מאזכר כל שלילה.
השלישי – תדפיס הודעות התליה/תזכורת לפני התליה.הודעת התליה נשלחה ביום 23.11.2014. כתובת השליחה – התבור 37 קרית אתא.
הרביעי – מסמך המופנה אל בית המשפט, לפיו ניתן ללמוד כי רשיון הנהיגה חודש בתאריך 17.08.2009-04.12.2017 וכן ביטול רישיון נהגיה – חוק הוצאה לפועל, להלן השלילות לתאריך המבוקש: מתאריך 23.11.2014.ממסך זה למדים כי סיבת ביטול הרישיון הוא חוק הוצאה לפועל. אולם לטענת הנתבעת 2 בשים לב למסמכים שצרופו הטענה המתבקשת הינה לשלילה בשל העדר קורס. מכל מקום, כך או אחרת, ככל שהנתבעת רוצה להבנות מאותו מסמך שלישי, (אשר נתוניו מאוזכרים במסמך הרביעי) הרי הודעת ההתליה נשלחה לכתובת התבור 37.בכתובת זו העיד הנתבע כי מתגוררת גרושתו. עוד העיד הנתבע כי הוא גרוש מזה כשמונה שנים, היינו החל משנת 2012 הכתובת ברח' התבור 37 בקרית אתא הינה הכתובת של גרושתו.לפיכך, ככל שנשלחה הודעה כשלהי בשנת 2014 הרי היא נשלחה לכתובת שהנתבע אינו מתגורר בה .
מכל מקום במסמכים אלה לא הובאה הוכחה פוזיטיבית לכך כי רישיון הנהיגה של הנתבע 1 נשלל ולא הובאה הוכחה כי אף אם נשלל הרישיון הרי שלא הובאה ראיה פוזיטיבית לכך כי הנתבע 1 ידע באופן ממשי על שלילת רישיונו.

בעניין זה מן הראוי להפנות להלכה המכוננת סביב שאלת הידיעה הממשית, להבדיל מהידיעה הקונסטרוקטיבית, כפי שזו באה לידי ביטוי בע"א 11924/05 שומרה בע"מ נ' עזבון ממו ואח [פורסם בנבו]. בית המשפט העליון דן בסוגיה דומה, בקשר לפיצוי בגין נזקי גוף, לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. באותו עניין נדונה טענת חברת הביטוח להעדר חבות כיוון שבזמן התאונה היה הנתבע נתון בשלילת רישיון. באותו עניין נשלל רישיונו של הנתבע בגזר דין שניתן בהעדרו בבית המשפט לתעבורה והערכאה הדיונית קבעה כי הנתבע לא היה מודע לפסילת רישיונו. בית המשפט העליון קבע כי באין הודעה לנהג, אין לראותו כמי שנוהג בזמן פסילה. נקבע, כי כשם שהדין הפלילי מחייב שיודע לנאשם דבר שלילת רישיונו ראוי שכך יהיה גם בדין האזרחי. בית המשפט אימץ את עמדתו של פרופ' אנגלרד בעניין זה שלפיה "פסילת רישיון אינה תקפה כלפי הנוהג כל עוד לא הודע עליה... פסילת הרישיון, בתור שכזו, אינה שלמה כל עוד לא הודעה לנוהג". יצחק אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מהדורה שלישית 2005 עמ' 259 והאסמכתאות שם). ר' גם רע"א 2330/12 עזבון המנוח מנור נ' מויאל; [פורסם בנבו] (6.5.2012) ע"א 703/11 כלל נ' עזבון פלוני ואח' [פורסם בנבו] (26.6.2012); ע"א 7602/06 עזבון חג'ג' נ' מלכה [פורסם בנבו] (11.10.2011).

לתוצאה דומה הגיע בית המשפט גם בעניין (ע"א) ת"א 3374/06 כלל ואח' נ' קרנית ואח', [פורסם בנבו], שם עמדה בפני בית המשפט השאלה אם יש כיסוי ביטוחי לנהג שרישיונו נפסל במסגרת גזר דין שנתן נגדו בית המשפט לתעבורה, אך ההודעה על גזר הדין והפסילה לא נמסרו לנהג שכן הוא נהרג מאוחר יותר בתאונת דרכים. בית המשפט קבע כי לצורך שלילת זכאותו של נהג על פי פוליסה יש לקבוע תחילה כי הנהג ידע על פסילת הרישיון וזאת משום שפסילת הרישיון אינה תקפה כלפי הנוהג כל עוד לא נמסרה לו הודעה עליה ( ור' אנגלרד , שם, עמ' 286). ).
עוד קבעה הפסיקה כי אין מקום לפרשנות שונה של תנאי הפוליסה על פי השאלה האם מדובר בנזק גוף או בנזק רכוש וכי שאלת נפקות הכיסוי הביטוחי צריכה לקבל מענה אחיד רע"א 2605/07 אריה חברה לביטוח נ' אבו ואח' [פורסם בנבו] (10.3.2009); ע"א (חי') 1958/05 אבו נ' אריה [פורסם בנבו] (15.2.2007)). מכאן, שאין די בכך שרישיונו של הנתבע 1 נשלל, ויש צורך בברור עובדתי האם ידע הנתבע על שלילת הרישיון או האם הודעה על שלילת הרישיון או התלייתו הומצאה לו כדין.

עוד אני מבקשת להדגיש כי הנטל להוכיח את שאלת הידיעה של מר בשן על אודות הפסילה מוטלת על שכמי חברת הביטוח הטוענת להסרת הכיסוי הביטוחי. הלכה היא, כי נטל ההוכחה להוכחת חריג בפוליסה מוטל על החברת הביטוח הטוענת טענה זו ( ראה לענין זה: ע"א 678/86 חניפס נ. סהר חברה לביטוח בע"מ, "י מ"ג(4) 177). בנטלי הראיה והשכנוע- נושאת הנתבעת שמחובתה להוכיח כי בנסיבות העניין האירוע מוחרג מתחולתה של הפוליסה, (ע"א 1854/90 רוני סיני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז (5), עמ, 661, ע"א 143/98 מחמד דיב נ' הסנה חברה לביטוח בע"מ פ"ד נ"ג (1), 450). .

לאחר ששקלתי בדבר, דעתי היא שלא הונחה בפניי תשתית עובדתית חזקה דיה כדי לקבוע כי הנתבע ידע על שלילת רישיון הנהיגה שלו וכי האסמכתאות שצורפו בידי הנתבעת 2 אינן מלמדות באופן חד משמעי על כך שהנתבע 1 היה מודע לכך כי רישיונו נשלל וכן לא הוצגה בפני אסמכתא לשלילת רישיון הנהיגה ולא הוכח בפני כי נמסרה לנתבע הודעה על השלילה כנדרש. עוד התרשמתי מעדותו של הנתבע לפיה נעצר במרוצת השנים 2014-2017 ע"י המשטרה וכי באף לא אחת מהפעמים נמסר לו על בעיה כלשהיא עם רישיון הנהיגה שלו לרבות במועד התאונה נשוא התובענה עת הגיע למקום שוטר ובוחן תנועה ואף הם לא מסרו לו על בעיה כלשהיא עם רישיונו למרות שעניין זה נבדק על ידם. כך גם אני נותנת אמון בעדות הנתבע לפיה ככל שהיה סבור כי רישיונו נשלל לא היה נוהג .

בהיעדר הוכחה ממשית וחד משמעית לכך כי הנתבע 1 ידע על כך שרישיונו נשלל הרי שלא בנקל יסיר בית המשפט את הכיסוי הביטוחי למבוטח. משכך מצאתי כי דין התביעה כנגד הנתבעת 2 להתקבל.

נזק

התובעת הגישה את תביעתה בהתבסס על חוות דעת השמאי ותמכה טענותיה בחשבונית על גובה הנזק. הנתבעת 2 לא הגישה חוות דעת נגדית ואף לא ביקשה לזמן לחקירה את השמאי מטעם התובעת. בשים לב לכך כי אין מחלוקת באשר לאחריות הנתבע 1 להתרחשות התאונה ובשים לב לכך כי הנתבעת 2 לא הוכיחה כי לנתבע 1 לא היה רישיון נהיגה בר תוקף אני מוצאת לחייב את הנתבעת 2 במלוא סכום הנזק.

סיכום ומסקנות

דין התביעה להתקבל כנגד הנתבעת 2 . הנתבעת 2 תשלם לתובעת את סך של 13,718 ₪ בתוספת הצמדה וריבית כדין וכן את אגרת בית המשפט כפי ששולמה, שכר העדים כפי שנפסק וכן שכ"ט עו"ד בסך של 3, 500 ₪ .
התביעה כנגד הנתבע נדחית ללא צו להוצאות.

ניתן היום, י"ב תשרי תשפ"א, 30 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.