הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"מ 42677-06-19

לפני כבוד השופט נצר סמארה

תובעים

  1. איי. אי. ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ
  2. יורם בן חמו

ע"י ב"כ עוה"ד אריה ימין

נגד

נתבעות

  1. פוקס ויזל בע"מ
  2. ש. שלמה רכב בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד חן בראנץ

פסק דין

1. לפניי תביעת שיבוב והפסדים, בסדר דין מהיר, בגין תגמולי ביטוח ששילמה מבטחת למבוטחה ובגין ההפסדים שנגרמו למבוטח בשל הפעלת הכיסוי הביטוחי על פי פוליסת הביטוח, וזאת על רקע נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים.

תאונת הדרכים ארעה ביום 24.01.2019 בין כלי רכב, מ"ר 58-996-79 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי התובעת 1 בביטוח נזקי רכוש, בבעלות התובע 2 ונהוג בידו (להלן: "רכב התובעים") לבין כלי רכב, מ"ר 11-526-37 שבעת התאונה היה בחזקת הנתבעת 1 ובבעלות הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעות") (ולהלן: "התאונה").

2. התובעים טוענים כי בעת שרכבם עצר רכב הנתבעות פגע בו מאחור בשל אי שמירת מרווח כדין. לטענת התובעים, בגין התאונה נגרמו לרכבם נזקים שהוערכו בידי שמאי רכב והתובעת 1 נשאה בעלות תיקונם, לרבות עלות שכ"ט שמאי רכב ובקיזוז דמי השתתפות עצמית מהתובע 2 המבוטח, ועתה תובעים הם הפסדיהם.

מנגד, טוענות הנתבעות כי האחריות לקרות התאונה אינה מוטלת על נהג רכבן, הואיל ובסמוך לאחר שרכב התובעים נכנס לצומת, רכב צד ג', שהגיע מהכיוון הנגדי, נכנס לצומת באור אדום ובעקבות כך רכב התובעים בלם בלימת חירום ורכב הנתבעות פגע בו מאחור מבלי שהייתה לנהג רכב הנתבעות היכולת לצפות בלימת חירום זו. הנתבעות טוענות לגורם זר מתערב הפוטר אותן מכל אחריות לתאונה. כמו כן, מכחישות הנתבעות את הנזק הנטען שנגרם לרכב התובעים ואת והיקפו.

למעשה, המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה ובשאלת הנזק.

3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות במסגרתה העלו ב"כ הצדדים את טיעוניהם לעניין סרטון התאונה שצולם ממצלמה שהייתה מותקנת ברכב הנתבעות, כאשר כל צד טען כי הסרטון תומך בטענתו שלו. כמו כן, העיד נהג רכב התובעים ונחקר בחקירה נגדית על ידי ב"כ הנתבעות. יש לציין כי נהג רכב הנתבעות לא התייצב למתן עדות הואיל ולטענת ב"כ הנתבעות הנהג מטעמה התבלבל וסבר כי הדיון נקבע ליום אחר.

4. בתום חקירת העדים ניתנה לצדדים האפשרות להגיש את הסרטון באמצעות הגשת קישור לסרטון, ונקבע שאם יוגש תוך המועד שנקבע אזי בית המשפט יתחשב בו במסגרת בחינת החומר הקיים בתיק ואם לא יוגש הרי שבית המשפט ייתן את הכרעתו על פי החומר הקיים בתיק זולת תוכן הסרטון.

ביום למחרת הדיון, ביום 21.07.2020, הוגשה הודעה ובה קישור לסרטון.

5. על יסוד מכלול החומר המונח לפניי, לרבות סרטון התאונה, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעד מטעם התובעים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה, מהנימוקים וכפי האמור להלן:

האחריות לקרות התאונה

5.1. אין חולק כי רכב הנתבעות נסע מאחורי רכב התובעים ובמהלך הכניסה לצומת פגע ברכב התובעים מאחור.

5.2. הוראת תקנה 49 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה" ) קובעת:

" (א) לא ינהג אדם רכב בעקבות רכב אחר אלא תוך שמירה על ריווח המאפשר לעצור בכל עת את הרכב ולמנוע תאונה, בהתחשב במהירות הנסיעה של שני כלי הרכב, במצב הדרך ובמצב הראות והתנועה בה.

(ב) בלי לגרוע מן האמור בתקנת משנה (א), לא ינהג אדם רכב בעקבות רכב אחר הנוסע לפניו באותו נתיב אלא אם כן הוא שומר על מירווח זמן של שניה אחת לפחות כדי לעבור, במהירות נסיעתו אותה שעה, את המרחק שבין שני כלי הרכב".

5.3. עם זאת, בנסיבות העניין, ישנו רכיב נוסף שיש לתת עליו את הדעת שיכול והשפיע על קרות התאונה, והוא רכב נוסף שנכנס לצומת מהמסלול הנגדי כאשר אור אדום בכיוון נסיעתו, אשר גרם לרכב התובעים לעצור באופן פתאומי ולרכב הנתבעות להתנגש בו מאחור.

5.4. שני הצדדים הסכימו בית המשפט יעיין בסרטון התאונה. ב"כ התובעים הסכים לכך במהלך הדיון מיום 20.07.2020 ואילו ב"כ הנתבעות בעצם הגשתה את הקישור לסרטון הסכימה לכך גם היא.

במצב זה ברור הוא כי סרטון התאונה הוא בגדר ראיה אובייקטיבית בה מתועדת התאונה ויכולה לשפוך אור על שאלת האחריות לקרות התאונה. על כן הסרטון הוא בבחינת הראיה הטובה ביותר, ובהתאם משקלו הראייתי הוא גבוה מאוד.

5.5. עיינתי בסרטון מספר פעמים ולהלן תוכנו: רכב הנתבעות נוסע בנתיב השמאלי ביותר מאחורי רכב התובעים העומד לפני הכניסה לצומת לנוכח אור אדום, וכאשר רכב הנתבעות מתקרב לרכב התובעים, רכב הנתבעות מאט את מהירות נסיעתו ושנייה לאחר מכן, עם התחלפות האור ברמזור לירוק, מתחיל רכב התובעים להיכנס לצומת בפנייה שמאלה כדין ורכב הנתבעות נוסע בעקבותיו מאחור. כאשר רכב התובעים מגיע אל מול מסלול הנסיעה הנגדי החוצה את מסלול נסיעתו שלו, נראה רכב התובעים עוצר, לנוכח רכב המגיע מהכיוון הנגדי מנתיב האמצעי ונכנס לצומת ככל הנראה באור אדום (שהרי לא סביר ששני כיווני הנסיעה החוצים זה את זה יקבלו אור ירוק בו זמנית), ולאחר מכן רכב הנתבעות מתנגש בו מאחור.

מצפייה בסרטון זה כלל לא עולה כי רכב הנתבעות שמר מרווח סביר מרכב התובעים. כמו כן, מצפייה בסרטון זה עולה כי רכב הנתבעות לא נעצר מיד לאחר עצירתו של רכב התובעים אלא בשיהוי מסוים. אמנם, מדובר בסדרי זמן של שניות ואולי אף פחות מזה, אולם אף ביחס לסדרי זמן אלו סבורני כי תגובתו של נהג רכב הנתבעות לא הייתה מהירה מספיק.

5.6. מעיון בטופס ההודעה על התאונה מטעם הנתבעות ישנו הסבר לחוסר התגובה המידית מצד נהג רכב הנתבעות בעקבות עצירתו של רכב התובעים. בטופס הודעה מטעם הנתבעות נכתב בין היתר כי בזמן שרכב התובעים עצר באופן פתאומי רכב הנתבעות היה בדיוק בפנייה ונהג רכב הנתבעות הביט במראת צד ימין של רכב הנתבעות. עומדת לנגד עינינו הסיבה לכך שנהג רכב הנתבעות לא הגיב באופן מיידי למראה רכב התובעים הבולם, אלא מאוחר מידי.

5.7. סבורני כי אם נהג רכב הנתבעות היה מביט לכיוון נסיעתו או לחילופין נכנס לצומת תוך שמירת מרווח גדול יותר מרכב התובעים, הרי שהיה בידו למנוע את התאונה למראה רכב התובעים עוצר באופן פתאומי.

5.8. אשר לטענת הנתבעות, לפיה התאונה ארעה בשל בלימת פתע מצד רכב התובעים, הרי שאיני מקבלה. על נהג רכב הנתבעות היה להביא בחשבון, עת הוא מסיע את רכבו מאחורי כלי רכב אחר, כי בלימת פתע היא דבר צפוי, במיוחד בנקודות קריטיות כמו צומת, מעבר חצייה, כביש בקרבת מוסדות חינוך, כביש בקרבת פארקים, או כביש בבנייה ותחזוקה וכדומה.

5.9. איני מקבל את טענת הנתבעות לעניין גורם זר מתערב. אמנם, צודקות הנתבעות כי אם רכב צד ג' לא היה נכנס לצומת מהכיוון הנגדי בניגוד לאור אדום שבכיוון נסיעתו, הרי שסביר כי התאונה לא הייתה מתרחשת. ברם, סבורני כי על אף כניסתו האסורה והמסוכנת של רכב צד ג' מהכיוון הנגדי, נהג רכב הנתבעות יכול היה למנוע את התאונה אם היה דואג לשמור על מרווח סביר ואם היה ערני יותר למה שקורה לפניו.

בהקשר זה אציין כי נהג רכב הנתבעות לא התייצב למתן עדות. לכן, בנוסף למה שצוין עד כה, הנתבעות הייתה בחוסר ראייתי מבחינה זו.

5.10. לפיכך, אני קובע כי גרסת התובעים לקרות התאונה הנה מסתברת יותר מאשר גרסת הנתבעות.

5.11. על כן, אני מגיע למסקנה כי התאונה נגרמה ברשלנותו של נהג רכב הנתבעות.

בנסיבות הספציפיות של המקרה, לא מצאתי כי היה באפשרותו של נהג רכב התובעים לנקוט בכל פעולה למניעת התאונה שבין רכב התובעים לרכב הנתבעות.

לכן, האחריות לתאונה מוטלת במלואה על נהג רכב הנתבעות.

הנזק

5.12. אשר למחלוקת בעניין היקף הנזק, אומר כי מאחר שהנזק הנטען שנגרם לרכב התובעים, נתמך בחוות דעת שמאי ובאסמכתאות המתאימות, ומאחר שהצד שכנגד לא הגיש שומה נגדית, שככלל באמצעותה ניתן היה לסתור את היקף הנזק הנטען, ומאחר שהצד שכנגד אף לא הודיע על רצונו לחקור את שמאי הרכב מטעם התובעים על חוות דעתו, בהתאם לתקנה 130א לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, הרי שסכום התביעה בדין יסודו.

6. אשר על כן, הנתבעות, באמצעות הנתבעת 2, תשלמנה לתובעים את הסכומים הבאים:

6.1. סכום התביעה, בסך של 12,450 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

6.2. הוצאות משפט (ובכלל זה אגרת בית המשפט כפי ששולמה ושכ"ט עו"ד) בסך של 4,000 ₪.

6.3. שכר העד כפי שנפסק בדיון.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

7. המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, ב' אב תש"פ, 23 יולי 2020, בהעדר הצדדים.