הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"מ 41843-05-17

לפני כבוד השופט נמרוד אשכול

התובע (הזוכה) :

שמואל עמיאל, ת"ז XXXXXX272
ע"י ב"כ עוה"ד גילי שחמון ו/או חיים שחמון.

נגד

הנתבעת (החייבת) :

אלינור סוזי בר, ת"ז XXXXXX523
ע"י ב"כ עוה"ד איילת חכמון

פסק דין

מבוא
התובע עוסק בשיפוץ דירות . בין הצדדים נכרת חוזה לעבודות שיפוץ דירת הנתבעת ברחוב דרך הים 10א'/73 בגני תקווה. התובע הגיש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל שיק על סך 60,475 ₪ משוך על ידי הנתבעת שנמסר לו על ידי הנתבעת כאשר הסכום לפירעון לא נקוב בו. לעמדת התובע הנתבעת לא שילמה את מלוא הסכום כמתחייב בהסכם ביניהם (לטענתה כי אינה שבעת רצון מהעבודה וכי נתגלו ליקויים בביצוע העבודות ) ולפיכך מילא את הסכום בשני השיקים אשר נמסרו לו על ידי הנתבעת והגישם בלשכת ההוצאה לפועל. הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע השטר .

תמצית טענות הצדדים
טענות הנתבעת מכתב ההתנגדות
ביום 19.11.2015 ניתנה הצעת על ידי התובע לנתבעת לשיפוץ ביתה ברחוב דרך הים 10א'/73, בגני תקווה (להלן "ההסכם" צורף כנספח "א" לכתב ההתנגדות).

בהסכם סוכם על הריסת האמבטיה, בניית קיר גבס, ריצוף האמבטיה ושאר עבודות שיפוץ כמפורט בהסכם תמורת 26,000 ₪ פלוס מע"מ אשר ישולם במזומן בשלושה תשלומים: עם החתימה על ההסכם על הנתבעת לשלם 13,000 ₪, 7 ימים לאחר תחילת העבודה על הנתבעת לשלם 7,000 ₪ ועם סיום העבודה סך של 6,000 ₪.

התובע ביקש מהנתבעת שיק לביטחון התשלום עד לסיום העבודה, זו נתנה לו השיק ולימים הוא הגישו בלשכת ההוצאה לפועל בסך של 60,000 ₪. לאחר סיום העבודה התגלע סכסוך בין הצדדים, הנתבעת לא הייתה מרוצה מהעבודה, לטענתה לא יכלה להשתמש במקלחת בשל אי אטימה, סתימות ונזילות. הנתבעת צירפה כנספח "ג" לכתב ההתנגדות את טופס קריאת שירות של חברת א.ג.נ גרוס פרויקטים מיום 5.9.2016 שם נקבע בין היתר כי אין איטום מסביב לרשת, הרשת מנותקת, וכיוצא בכך.
כן טענה הנתבעת שהתובע רשם את השיק במרמה, ללא קשר להסכם אותו הציע ,מבלי לקבל רשותה ובחוסר תום לב משווע.

טענות התובע
ביום 19.11.2015 ניתנה הצעת מחיר לעבודות השיפוץ. הנתבעת אישרה את הצעת המחיר הסופית שכללה שינויים ותוספות של עבודות לבקשתה המפורטות בכתב יד בסוף ההצעה ובנספח "א" להצעה מיום 30.11.2015 (ראה הצעת המחיר ונספח "א" להצעה, אשר צורפו כנספחים "א-ב" בהתאמה לתצהיר עדות ראשית).

לטענת התובע, עלות כלל העבודות מסתכמות ב- 58,000 ₪ כולל מע"מ. להבטחת התשלום ניתנו לו שני שיקים לביטחון: אחד על סך 60,000 ₪ עבור ביצוע העבודות, השני על סך 5,000 ₪ עבור רכישת חומרים. ביום 22.11.2015 שילמה הנתבעת לתובע סך של 10,000 ₪ עבור ביצוע העבודות וכן 5,000 ₪ כנגד חשבוניות של חומרי בניה לצורך ביצוע עבודות השיפוץ (העתק החשבוניות צורפו כנספח " ג" לתצהיר עדות ראשית).

בסיום העבודה, ביום 4.1.2016, אישרה הנתבעת כי התובע ביצע העבודות במלואן ולשביעות רצונה וכי אין לה טענות ו/או תביעות נגדו (ראה נספח "ד" לתצהיר עדות ראשית). חרף שביעות רצונה, נמנעה הנתבעת מלשלם את הסכום כמתחייב וזאת חרף הפניות החוזרות והנשנות לתשלום. התובע לא הסכים להחזיר את שיק הביטחון ללא קבלת שיקים אחרים, בחלוף הזמן ומשלא שולם התשלום הפקיד התובע את השיק בבנק וביום 2.2.2017 הגיש השיק בלשכת ההוצאה לפועל (ראה נספח " ה" לתצהיר עדות ראשית).

התובע טען כי ביצע את העבודות במלואן ועל הצד הטוב ביותר . התובע הגיש חוות דעת של השמאי רן יעקב (להלן "המומחה") אשר בדק את ביצוע העבודות ביום 21.3.2018 והעריך את עלות העבודה בסך 56,195 ₪ כולל מע"מ (ראה חוות דעת כנספח "ו" לתצהיר עדות ראשית). הנתבעת שילמה לתובע סך של 10,000 ₪ בלבד ועל כן נותרה חייבת לפחות 46,195 ₪.

כן טען התובע שביצוע לקוי של עבודות אינסטלציה או איטום במקלחת הן בלתי רלוונטיות מכיוון שאינסטלטור ביצע אותן ולא הוא. נוסף על כן טען ש כשביקר בדירת הנתבעת ,יחד עם המומחה, לא אובחנו סימנים חי צוניים המעידים על כשלים באיטום.לא זו אף זו שקירות המקלחת היו רטובים והדבר מעיד על כך שנעשה בה שימוש.

דיון והכרעה
ביום 17.5.2017 הגישה הנתבעת התנגדות לביצוע שטר בלשכת ההוצאה לפועל. ביום 15.1.2018 ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים ליתן לנתבעת רשות להגן והתיק הועבר להליך של סדר דין מהיר.

התביעה שבפנינו היא תביעה שטרית המושתתת על תביעה חוזית. מעדותו של התובע, ניתן ללמוד שלכאורה אינו אוחז כשורה מכיוון שהשיק נמסר לו כאשר אינו מלא ולכן אינו עומד בתנאי סעיף 28 וסעיף 3(א)לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן " הפקודה"), [ראה ע"א 2010/05 שחף טקס בע"מ נ' אביגדור פלדמן עו"ד] , עם זאת התובע רשאי למלא השטר לפי סעיף 19 לפקודה, בכפוף למסירה כהגדרתה בסעיף 20 לפקודה ובכפוף לחובת תום הלב החלה גם בדיני השטרות [ראה לעניין זה פסקאות 10-11 לרע"א 2443/98 מאיר ליברמן ואח' נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (פורסם בנבו)].

מדובר במקרה דנן בתביעה שטרית בין צדדים קרובים, לפיכך ניתן להעלות טענות מתחום דיני החוזים ודינו של שטר כדין חוזה. ראה לעניין זה דנ"א 258/98 ויקטור צמח נ' רחל שלשבסקי ואח' (להלן " פרשת שלשבסקי") (פורסם בנבו):

"... אכן, בין צדדים קרובים דינו של שטר כדין חוזה. כל טענת הגנה העומדת לצדדים קרובים כנגד חבות על-פי שטר עומדת להם גם כנגד חבות על-פי חוזה. על-כן היה עושה השטר רשאי להעלות כנגד הנפרע את הטענה כי הסכום שבו הוא חייב על-פי עיסקת היסוד נמוך מסכום השטר. טענה זו – שאינה טובה כלפי אוחז כשורה – טובה היא כלפי צד קרוב או כלפי אוחז "סתם"..."

ביום 19.11.2015 נחתמה על ידי הצדדים הצעת המחיר לעבודות שיפוץ והיא מהווה את הסכם העבודה ביניהם. ההסכם מכיל את העבודות, התשלומים ומשך ביצוע העבודה בעלות של 26,000 ₪ בתוספת מע"מ. כן מכיל ההסכם בכתב יד תוספות לעבודה ב סך של 21,080 ₪ בתוספת מע"מ. תחילה טענה הנתבעת שההסכם היחיד שברשותה הוא הסכם העבודות בסך 26,000 ₪ ללא התוספות, ורק עליו היא חתומה. בדיון מיום 12.7.2017 הנתבעת שינתה עמדתה וציינה כי היא חתומה גם על התוספות:

כן ראה לעניין זה עדות הנתבעת מיום 15.1.2018:

כעולה מהמסמכים שצוינו לעיל, שני הצדדים חתמו הן על ההסכם המקורי מיום 19.11.2015 (ראה " מש/1") והן על התוספת בכתב יד להסכם. ההסכם המקורי הינו בסך של 26,000 ₪ והתוספות הינן בסך של 21,080 ₪ לא כולל מע"מ. כעת יש לבחון ,על פי הראיות והעדויות בתיק, האם התובע ביצע את העבודות שהתחייב בהן. בנושא זה, ראה תצהיר עדותו הראשית של התובע (ס' 16), כמו כן ראה חוות דעת של מר יעקב רז מחברת " א.ק. זכאי שמאים בע"מ" (חוות דעת מיום 14.5.2018) המפרטת ביקור שנעשה בדירה וכן מפרטת את כל הפריטים שבוצעו במהלך העבודות על ידי התובע:

מר רז הוזמן לעדות בבית המשפט, אך לא נחקר בעניין זה. כן ראה הצהרת הנתבעת מיום 4.1.2016 לפיה: "העבודה בוצעה לשביעות רצוני ואין לי כל טענות ו/או תביעות על עבודה זו וכן לא תהיה לי טענה ו/או תביעה בעתיד בגין עבודה זו".

הנתבעת טענה כי ל נזילות בחדר האמבטיה אשר החלו מספר חודשים לאחר סיום העבודה ולכן לא הייתה יכולה לצפות שישנם ליקויים. ראה לעניין זה סעיפים 29, 32-33 לתצהיר עדותה הראשית וכן ראה עדותה בעמ' 5, 11-12 לפרוטוקול:

...

...

...

מעדותה ניתן לראות שינוי בגרסתה. תחילה הנתבעת טענה כי העבודות בוצעו וחלקן אף לשביעות רצונה. לאחר מכן טענה כי מלכתחילה האמבטיה לא הייתה לשביעות רצונה ובאותה נשימה גם טענה כי עם סיום העבודה לא יכלה לצפות שישנם ליקויים. לא זו אף זו שהנתבעת לא פעלה להקטנת הנזק כיוון שלא פנתה בכתב אל התובע, לא התריעה בפניו על ליקויים בעבודה ואף לא הציגה ראיה התומכ ת בעמדתה למעט הקריאה לחברת א.ג.נ גרוס פרויקטים. אם הייתה הנתבעת חפצה להוכיח טענתה הייתה, למצער, מזמינה את נציג החברה לעדות. הימנעות מהבאת ראיה או עד כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, זו הייתה פועלת לחובת הנמנע מהבאתה (ראה ספרו של י' קדמי, " על הראיות", חלק רביעי, התש"ע-2009).

התובע הודה כי סך כל העבודות הסתכמו בסך של 47 ,080 ₪ בתוספת מע"מ , ולא כפי שטען בתצהיר עדותו הראשית. זאת ועוד, התובע הודה כי הנתבעת שילמה לו ביום 22.11.2015 סך של 10,000 ₪ עבור ביצוע עבודות וכן 5,000 ₪ כנגד חומרי בנייה (ראה סעיף 6 לתצהיר עדותו הראשית ; כן ראה עמ' 10, ש' 14 לפרוטוקול).

הנתבעת העידה בנושא זה:

בנושא זה מעדיף עדותו של התובע, על פני עדותה של הנתבעת זאת באשר התגלו סתירות מהותיות בעדותה, כגון טענתה שלא חתמה על הסכם התוספות וכן סתירות נוספות כפי שיפורטו להלן. בנוסף, אין בידה כל מסמך ו/או אישור לעניין התשלום במזומן. כמו כן לא הביאה והציגה אישורים מהבנק לפיהם במועדים הרלוונטיים משכה כספים מחשבון הבנק לצורך תשלום במזומן וזאת כפי שטענה.

לטענת הנתבעת, התובע קיבל ממנה שני שיקים לביטחון ,מילא בהם סכומים גבוהים מסכום הדרישה הכספית על פי ההסכם והפקיד אותם בבנק חמש פעמים על מנת שהנתבעת תיחשב מוגבלת בבנק. לימים, כשהתברר לו שעל מנת שהנתבעת תהפוך למוגבלת לא ניתן להפקיד את אותו השיק מספר פעמים, הוא הגיש את השיק בסך של 60,000 ₪ לגבייה בהוצאה לפועל ולא ציין על הטופס כי נתקבלה תמורה כלשהי. עדות התובע בעמ' 17 מחזקת את טענת הנתבעת:

...

כן ראה לעניין זה עדותו בעמ' 15-16:

...

...

מפרשת שלשבסקי עולה כי עושה השטר (הנתבעת) רשאית להעלות כנגד הנפרע (התובע) טענה שהסכום שבו היא חייבת על פי עסקת היסוד , נמוך מסכום השטר שהוגש להוצאה לפועל. הראיה האובייקטיבית המונחת בפני היא ההסכם החתום על ידי הצדדים אשר קובע את עלות העבודה והתוספות בסך של 47,080 ₪, ולצידה של ראיה זו עדות התובע (כפי שהובאה לעיל) המאששת הטענה שהסכום שמולא עולה בכמה מונים על הסכום החייב על פי עסקת היסוד.

לאור האמור לעיל, התובע נהג בחוסר תום לב כלפי הנתבעת עת הפקיד את השיקים בבנק מספר פעמים על מנת להגביל החשבון וכן שמילא את השיקים על סכום גבוה יותר מהסכום כמתחייב. הנתבעת לעומת זאת, לא שילמה את כל הסכום כמתחייב וזאת על אף שהעבודה סופקה לה במלואה, ראה הצהרת בא כוחה בדיון מיום 25.3.2018:

סוף דבר

בשים לב למארג הראיות והעדויות העולות בפני כמפורט לעיל, לרבות היקף העבודות והתשלומים שבוצעו בשל התנהגות שלא בתום הלב מצד התובע לעניין מילוי הסכום הנקוב בשיק בסכום גבוה מסכום החוב וכן הפקדה שלא בתום לב על מנת להגביל החשבון , וכן בשים לב להתנהגות הנתבעת, לרבות העדר פעולה להקטנת הנזק, אני מקבל התביעה באופן חלקי:

מורה על הנתבעת לשלם לתובע באמצעות בא כוחה סך של 27,000 ₪ (כולל מע"מ) תוך 45 יום מהיום, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות וכל צד יישא בשכר טרחת עורך דינו.

זכות ערעור כדין.

ניתן היום, י"ג ניסן תשע"ט, 18 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.