הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"מ 40587-04-17

לפני כבוד השופטת חנה קלוגמן

התובעים:

מנורה מבטחים ביטוח בע"מ

נגד

הנתבעים:

1.תעבורה אחזקות בע"מ
2.מגדל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

התביעה שבפניי עניינה תאונת דרכים שירעה ביום 1.9.15 בבני ברק בין רכב מסוג יונדאי (להלן: "הרכב") למשאית.

הצדדים:
התובעת הינה חברת הביטוח שביטחה את הרכב .
הנתבעת 1 היא הבעלים של המשאית שהייתה מעורבת בתאונה.
נתבעת 2 היא חברת הביטוח שביטחה את המשאית.

תמצית טענות הצדדים:
תמצית טענות התובעת:
לטענת התובעת, כפי שהעיד הנהג מטעמה, התאונה אירעה ברחוב ללא מוצא בבני ברק בו שוכנת ישיבה, אשר נהג התובעת ביקש לאסוף עובד מהישיבה ,ואילו המשאית הגיעה לפרוק סחורה עבור הישיבה. לטענת נהג התובעת הוא היה בעצירה מוחלטת, מחכה לאותו בחור , בעת שהמשאית נסעה לאחר ופגעה בו.

תמצית טענות הנתבעות:
לטענת הנתבעת , המשאית אכן פרקה סחורה עבור הישיבה ברחוב צר בבני ברק. לאחר סיום פריקת הסחורה נסעה המשאית לאחור תוך שאחד מעובדיה מכוון את הנהג. התאונה אירעה כתוצאה מכך שהרכב נסע באופן פתאומי אחורה ופגע במשאית.

דיון והכרעה
בדיון שהתקיים בפניי העיד מטעם התובעת נהג הרכב, ומטעם הנתבעות נהג המשאית ועובד נוסף שהיה עמו. נהג התובעת חזר על גרסתו שבעת שהיה בעצירה מלאה המשאית פגעה בו. לטענתו הוא עמד וחיכה עם בלם יד. נהג המשאית העיד שנסע לאחור , כאשר העובד הנוסף שהיה עמו מכוון אותו. בשלב זה הוא לא ראה את הרכב. כשנשאל "באיזה מהירות הגיע הרכב השני? , ענה "מהר , הוא הפתיע אותי" (פרוטוקול עמוד 3 שורות 29-30).
העובד השני העיד שביקש מנהג המשאית להתקדם על מנת שיוכל להכניס את העגלה למקומה. אחר כך הוא עלה למשאית וישב ליד הנהג. בחקירתו העיד אמנם שראה את הרכב נוסע לאחור מהר (פרוטוקול עמוד 4 שורה 17), אך בהמשך החקירה הודה שבעת קרות התאונה היה במשאית , והמשאית נסעה לאחור (פרוטוקול עמוד 4 שורות 22-27). בסיום עדותו הוא העיד: " אמרתי לו שיחזור שאני אשים את העגלה. ראיתי שלא היה מישהו שם. אני לא ראיתי את האוטו השני נוסע לאחור"
(פרוטוקול עמוד 5 שורות 7-8).

מעדויות אלו עולה שהתאונה אירעה ברחוב ללא מוצא בבני ברק, כאשר רכב התובעת עמד והמתין לעובד מהישיבה, ואילו המשאית הגיעה לפרוק סחורה עבור הישיבה. נהג התובעת העיד שאפשר למשאית לעקוף אותו על מנת שתוכל לפרוק את הסחורה ועמד והמתין לעובד שאמור היה לאסוף מהישיבה. מעדויות נהג המשאית והעובד הנוסף שהיה עמו עולה כי המשאית אכן נסעה לאחור. בשלב הראשון העובד הנוסף היה מחוץ למשאית וכיוון את נהג המשאית שנסע לאחור, אך לאחר שאותו עובד שם את עגלת ההובלה במקומה מאחורי הקבינה של המשאית, הוא עלה למשאית וישב ליד הנהג. גם בשלב בו אותו עובד כבר ישב ליד הנהג המשיכה המשאית לנסוע לאחור. זה היה השלב בו אירעה התאונה. אין מחלוקת על כי בשלב זה לא היה כוון קרקעי שעמד מחוץ למשאית, ושהיה יכול למנוע את התאונה. דהיינו, בעת קרות התאונה המשאית נסעה לאחור ללא כוון חיצוני כנדרש. אני מאמינה לעובד שהעיד שכיוון את המשאית לפני ששם את העגלה במקומה, אך הוא חזר למשאית לפני שזו סיימה את הנסיעה לאחור. בעת קרות התאונה המשאית נסעה לאחור כאשר לא הנהג ולא העובד שישב לידו ראו את הרכב. המשאית נסעה לאחור ללא כוון, אשר היה יכול למנוע את התאונה, ובדיוק לשם כך קובע החוק שמשאית יכולה לנסוע לאחור רק כאשר יש כוון חיצוני. יחד עם זאת קיימת רשלנות תורמת של הרכב שהבין שהמשאית צריכה לנסוע לאחור ולכן היה עליו להיות יותר ערני לתנועת המשאית . נהג התובעת העיד שאיננו זוכר מה עשה כשעמד וחיכה, אולי קרא ספר (פרוטוקול עמוד 2 שורה 18). ובגין כך אני קובעת רשלנות תורמת של 10%.

גובה הנזק:
התובעת שלמה למבוטח סך של 14,373 ₪ בהתאם לחוות דעת שמאי שבדק את הרכב ביום התאונה. גם התמונות שצורפו לחוות הדעת תואמות את תיאור התאונה על ידי הצדדים. בנסיבות אלו אני מקבלת את טענת התובעת לגבי גובה הנזק, אשר למעשה גם הנתבעת לא חלקה עליה בצורה פרטנית.

סוף דבר:
לאור האמור לעיל תשלם הנתבעת לתובעת סך של 12,936 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום התאונה ועד התשלום בפועל. כמו כן תשלם הנתבעת לתובע שכ"ט עו"ד בסך 2,290 ₪ והחזר אגרה בהתאם לקבלה. כל צד יישא בשכר עדיו.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט' טבת תשע"ט, 17 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.