הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"מ 39751-04-16

לפני כבוד השופט נמרוד אשכול

התובעת:

תמר נחתומי, ת"ז XXXXX231
ע"י ב"כ עוה"ד ניסים עזרן ואח'

נגד

הנתבעים:

  1. דוד בכר בע"מ , ח.פ 514061134
  2. בכר דוד, ת"ז XXXXXX355

ע"י ב"כ עוה"ד שי מיטרני ו/או קובי קמחי

פסק דין

רקע עובדתי

התובעת הגישה לביצוע 10 שיקים בלשכת ההוצאה לפועל, ראה תיק 507255-12-15, בסך כולל של 50,000 ₪ (כל אחד מהשיקים על סך 5,000 ₪) משוכים לפקודת התובעת על ידי חברת דוד בכר בע"מ כאשר על גב השטר חתימה לכאורה של דוד בכר. השיקים הוחזרו בציון אין כיסוי מספיק והוגשו על ידי התובעת להוצל"פ. הוגשה התנגדות, ניתנה רשות להגן במסגרת תיק 397 51-04-16 (החלטה מיום 13.07.2016).

בתיק הוצל"פ 508509-11-15, הגישה התובעת לביצוע 3 שיקים נוספים בסך כולל 6,750 ₪. השיקים משוכים לפקודת התובעת על ידי חברת דוד בכר בע"מ כאשר על גב אחד השיקים, בשיק שמספרו 14057 על סך 1,750 ₪ חתימה לכאורה של דוד בכר. על גבי שני השיקים האחרים, בסך 2,500 ₪ כל א חד, אין חתימה לכאורה של מר בכר. השיקים הוחזרו בציון אין כיסוי מספיק והוגשו על ידי התובעת להוצל"פ. הוגשה התנגדות, ניתנה רשות להגן במסגרת תיק 39674-04-16 ( החלטה מיום 13.07.2016).

הדיון בשני התיקים אוחד (ראה החלטה מיום 14.11.2016). עיקר טענות הנתבע, כמפורט בתצהירו ובכתבי הטענות, הן כדלקמן:
א. התובעת עובדת ו/או קשורה למלווה בשם רמי העוסק בחלפנות כספים ומתן הלוואות בריבית נשך. בנו, למיטב ידיעתו, שילם לאותו מלווה חלק ניכר מסכום ההלוואה אם לא את כולה.
ב. החתימות בגב השיק אינן חתימות שלו וככל הנראה הן חתימות של בנו המנוח ונחתמו ללא הרשאה.
ג. על ההלוואה חל חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג-1993 (להלן: "החוק/ חוק ההלוואות"). מכוח החוק, היה על התובעת לערוך הסכם בכ תב, במקרה דנן , עם בנו המנוח, ולפרט בו הפרטים הקבועים בסעיף 8 לחוק לרבות סכום ההלוואה, שיעור הריבית ותקופת ההלוואה. משלא עמדה בהוראות חוק ההלוואות, יש למחוק התביעה. כן טען, כקבוע בסעיף 11 לחוק ההלוואות , שיש לאפשר גם למי שלא לקח באופן ישיר את ההלוואה מהמלווה, להעלות טענות הגנה מכוח החוק.

בשים לב לטענת הנתבע כי לא חתם על גב השיקים הסכימו הצדדים על מינוי מומחה. מונה המומחה מר ניצן ניב אשר הגיש חוות דעתו לבית המשפט ביום 11.12.2017. המומחה בחן החתימות על גב השיקים, חתימו ת נוספות שהעביר לו הנתבע ובסיכום חוות הדעת קבע באופן חד משמעי כי מדובר בחתימת הנתבע (פירוט ראה בהמשך) .

הצדדים הבהירו לבית המשפט כי מלבד השיקים שהוגשו לביצוע בתיקים דנא "יש שיקים נוספים בסכום של 300,000 ₪, יש שיקים של החברה וגם שלו" (ראה עמוד 3, שורה 11) וכן ראו סעיף 1 להחלטה מיום 17.05.2017. ב"כ התובעת, בדיון מיום 26.02.2017, העלה הצעה דיונית לפיה: "ככל שהמומחה יקבע שהחתימה בגב ההמחאות היא חתימתו של מר בכר הרי שהתביעה תתקבל במלואה גם לגבי מר בכר. ככל שלא, התביעה תדחה במלואה גם לגבי השיקים האישיים". ההצעה לא התקבלה.

הנתבע הודיע כי הוא מבקש להסתמך על תצהיר הנתבע שהוגש במסגרת בקשת הרשות להגן. הנתבע ביקש להעיד את עו"ד אבירם מוזיוב, בקשה זו נדחתה על ידי בית משפט בשל הצורך באישור, שלא הומצא, של ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין. כן ביקש להעיד העדים ענבר שוורץ ושגיא שוורץ אשר הוזמנו ולא התייצבו לדיון. התובעת הגישה תצהירי עדות ראשית של תמר נחתומי, התובעת , ושל בעלה מר רחמים נחתומי. בדיון מיום 21.06.2018 העיד מר דוד בכר הנתבע. כן העיד מר רחמים נחתומי בשם התובעת. בסיום הדיון ב"כ התובעת ביקש שלא להעיד את הגב' נחתומי (עמוד 42 שורות 12-13 לפרוטוקול). ביום 26.07.2018 נשמעו סיכומי הצדדים בעל-פה.

בשים לב שהתיק דנא נסוב סביב מספר שיקים בעוד שקיימים שיקים נוספים על סך כולל של כ – 300,000 ש"ח , ראו פירוט לעיל, ותוך שמירת זכויות וטענות הצדדים, נעשו מספר ניסיונות להסדר כולל בתיק גם לאחר הגשת הסיכומים (ראה החלטה מיום 6.09.2018). הדבר לא צלח ויש ליתן פסק דין במחלוקת דנא.

עיקר טענות הצדדים
טענות הנתבעים

המדובר בהליך שטרי ונטל ההוכחה הוא על המתנגד לביצוע השטר. המתנגדים טענו כי בתיק הוגשו שני תצהירים על ידי התובעת ועל ידי בעלה. במהלך דיון ההוכחות ומאחר והתובעת בחרה לא להעיד, נקבע כי לא יהיה תוקף לתצהירה. בנושא זה יש לפעול על פי הכלל הקובע כי מי שנמנע מלהביא עד רלוונטי, הדבר פועל כנגדו [ראה ע"א 240/77 שלמה כרמל בע"מ נ' פרפורי ושות' בע"מ, לד(1) 701 (1979); כן ראה ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים, פ"ד מד(1) 239].

טענה נוספת שהועלתה כי התובעת אינה אוחזת כשורה ולא נתנה כל תמורה בעד השיקים. בהקשר זה טענו הנתבעים כי בבית המשפט הושמעו מספר גרסאות לגבי מקור ההלוואות. רק בדיון ההוכחות, מעדותו של מר נחתומי, התברר כי הוא אשר קיבל את השיקים לידיו מאת מר בכר ורשם את שמה של התובעת כמוטבת על פי השיקים.

לטענתם וכעולה מפסקי הדין והראיות שהובאו על ידם, מר נחתומי שקע בחובות בתקופות מסוימות, נפתחו נגדו תיקי הוצאה לפועל, הוגשה על ידו בקשה להצהיר על מיטלטלין ששייכים לאשתו ולא לו, ועוד התברר כי בני הזוג חתמו בשנת 1997 על הסכם יחסי ממון, וזאת בניגוד לטענתם כי הם מנהלים משק בית משותף. כל האמור לעיל מצביע על מצבו הכלכלי הקשה של מר נחתומי השונה מהמצג שהציג מר נחתומי בענ יין זה.

טענה נוספת שהועלתה היא שעל הלוואה מושא התיק חל חוק ההלוואות בנושא זה ציינו הנתבעים כי הגם שהשיקים נמשכו על ידי חברה בשם דוד בכר בע"מ, ההלוואה נעשתה בין מר נחתומי ומר בכר, ולפיכך אין כאן את המגבלה של הלוואה לתאגיד הקבועה בחוק ההלוואות . עוד הוסיפו הנתבעים, וזאת בשים לב לעדותו של מר נחתומי בחקירה על ידי משטרת ישראל כי ההלוואות ניתנו ע"י מר נחתומי לבנו המנוח של מר בכר אשר נרצח (בנו של מר בכר) לטענתם: "מסקנה אחת ולפיה מי שקיבל את ההלוואות הוא המנוח" (עמ' 47, ש' 27-29) . מכל האמור לעיל, אין המדובר בהלוואה של תאגיד, ולפיכך מאחר והתובע לא הוכיח נסיבות ההלוואה, הלכה היא כי הוא מלווה בדרך של עיסוק והוראות החוק חלות עליו.

מכיוון שהוראות החוק חלות עליו, ולא נערך הסכם הלוואה כקבוע בחוק, הרי, בשים לב לפסיקה אשר הוגשה: "מבקש מבית המשפט לקבוע שחוק הלוואות חוץ בנקאיות חל בנסיבות העניין, התובעת לא עמדה בחובות שקבע המחוקק במסגרת החוק ולכן דין התביעה להידחות תוך חיוב בהוצאות ובשכר טרחה".

טענות התובעת

לעני ין היקף ההלוואות ציינה התובעת כי הצדדים מסכימים שכלל ההלוואות שנתנו למר בכר הן 350,000 ₪ ומתוכן 160,000 ₪ ניתנו לבן המנוח, שי ז" ל, של מר בכר.

בעניין מספר וסוגי ההלוואות שהעניק מר נחתומי, מכוחם טוענים הנתבעים כי עיסוקו במתן הלוואות , ציין ב"כ שלא הוכחה כל הלוואה שניתנה למר ארליכמן. בכל הנוגע לגב' סילבי אין המדובר בהלוואה אלא ביחסי של שוכר ומשכיר ושל ספק –לקוח. מר שוורץ וזוגתו לא העידו, לא הוכחו מה היו היחסים בינם ובין מר נחתומי. גם אם מדובר בהלוואה אחת או שתיים אין בכך הוכחה שעיסוקו של מר נחתומי במתן הלוואות.

ההלוואה ניתנה לחברה ולא ליחיד, ב"כ התובעת הבהיר דבריו בשים לב לפרוטוקול הדיון מיום 4.03.2018 בעמוד 17, שורות 21-27. עדותו של מר בכר בעניין זה היא עדות מפי השמועה וכן היא עדות יחידה במשפט אזרחי של אדם המעוניין בתוצאות המשפט ולפיכך, וכקבוע בסעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א -1971 על בית המשפט לנמק מה הניע אותו להסתפק בעדות זו. כן הפנה למסמכים שהוצגו לעניין המערכת העסקית עם חברת "ש.נ. מילניום" ועם חברת "תפוחים ותמרים" ביחס לשנת 2010 וכן לרכישות של פירות וירקות שבוצעו על ידי מר נחתומי מהחנות בבעלות ו/או הקשורה עם מר בכר.

מר בכר הכחיש שחתם על השיקים, ואף דחה הסדר דיוני שהוצע לו בנושא, אך המומחה שמונה על ידי בית המשפט קבע באופן חד משמעי שמדובר בחתימתו של מר בכר וכן עדותו ותצהירו של מר בכר בכל הנוגע לחתימה אינן אמת. מר בכר הוא אשר מילא את כל פרטי השטרות למעט שם המוטב, ואף חתם עליהן. מר נחתומי הוא אשר מילא את פרטי אשתו כמוטבת בשטר וזאת כמפורט בעדותו של מר נחתומי. הגב' נחתומי התייצבה לדיון אולם תצהירה נמשך בסוף הדיון, בשל התארכותו ומהטעם שתצהירה מתייחס לעניין הגשת כרטסת הנהלת החשבונות בלבד. לפיכך אין המדובר בהימנעות מהבאת עד.

התובעת חוזרת וטוענת כי על ההלוואה מושא הליך זה לא חל חוק ההלוואות מאחר וההלוואה ניתנה לתאגיד. לחילופין כי לא הוכח שעיסוקו של מר נחתומי הוא מתן הלוואות כקבוע בחוק. התובעת מציינת כי גם אם לא יתקבלו טענותיה אלו הרי חוק ההלוואות בא להסדיר נושא בריבית ולא לפגוע בקרן ההלוואה. לחילופי חילופין, מאחר והריבית ידועה, 10%, זכאית התובעת לקרן ההלוואה בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה.

דיון והכרעה

השיקים הוגשו לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. בהתנגדות שהוגשה תיאר מר דוד בכר את הסתבכותו של בנו המנוח, "סחרור כלכלי" כדבריו, עת בנו המנוח נטל הלוואות מגורמים שונים, לרבות הקשורים למשפחות פשע. עוד מתאר האב, כי כנגד הבן מנוח ניתן ביום 21.10.2013 צו כינוס במסגרת פשיטת רגל, תיק פש"ר 26147-09-13. מר בכר העיד כי בנו פנה לעזרתו והוא, האב , עשה כל ש לאל ידו על מנת לחלצו מאימת נושיו: "בין היתר, מסרתי לבני המנוח שיקים וכספים רבים, כדי שימסור אותם לנושיו וכל זאת בניסיון להציל את חיי בני" (סעיף 16 לתצהירו). מר בכר אף מוסיף "ביום שישי ה - 23.1.2015 נרצח בני, עת התפוצץ מטען חבלה ברכב בו נסע יחד עם בתו (נכדתי), עת נסע ברכבו בסמוך לתחנת הרכבת כפר סבא".

בכל הנוגע לשיקים מושא הליך זה, העיד כי המשיבה (התובעת) עובדת ו/או קשורה למלווה העוסק בחלפנות כספים. שמו של המלווה הוא רמי. עוד ציין כי בנו המנוח נטל הלוואה מאת מעסיקה או מקורבה של המשיבה. מר בכר הוסיף כי אותו רמי נחקר במשטרת ישראל בקשר לרצח בנו . עוד טען מר בכר כי בנו המנוח פרע את מלוא קרן ההלוואה והשיקים שהוגשו לביצוע הם בגין ריבית הנשך.

עוד הוסיף, כי בינו ובין המשיבה לא בוצעה כל עסקה וטען כי "החתימות בגב השיקים אינן חתימותיי וכל הנראה הן חתימות של בני המנוח". כן הוסיף כי מאחר והחתימה על גב השטר אינה חתימתו הרי שלא ניתן לחייבו בתשלום סכום השטר ויש לדחות את התביעה כנגדו.
בהתאם לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן "הפקודה"), אין חבות שטרית ללא חתימה (ראה סעיפים: 22 (א), 23 (א) לפקודה). אם הנתבע כופר בחתימתו על התובע להוכיח כי החתימה שעל השיק היא חתימתו של הנתבע (ע"א 2448/92 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' אשכנזי, פ"ד מ"ח (3) 563; ע"א 542/87 קופת אשראי וחסכון אגודה הדדית בע"מ נ' אוועד, פד"י מ"ד (1) 422). בשל המחלוקת בשאלה האם מדובר בחתימתו של הנתבע, מונה מר ניצן ניב לשמש מומחה מטעם בית המשפט. חוות דעתו של המומחה הוגשה לבית המשפט בחודש דצמבר 2017. חוות הדעת ארוכה ומפורטת ומסקנותיה הן כדלקמן (סעיף 4 לחוות הדעת) :
"מצאתי התאמה בתכונות הכתיבה בין כתב היד בחתימות המסומנות א' –י' שבמחלוקת, לבין דוגמאות החתימה בשם דוד בכר (פרט למוקף בעיפרון), במידה שאינה מותירה בי ספק של ממש שהחתימות הנ"ל נכתבו על ידו."
בהמשך אף הוסיף: "...הכתב במחלוקת אכן נכתב על ידי הכותב וכל אפשרות אחרת העשויה לעלות בעניין זה הינה קלושה עד שניתן לומר שאין בה ממש."

כאמור, חוות הדעת של המומחה דוחה באופן חד משמעי את טענותיו של הנתבע וקובעת מעבר לכל ספק כי החתימות על השיקים הן חתימותיו של הנתבע. מכאן המסקנה היא שחתימתו בשם החברה כמושך השטר היא חתימה תקינה לכל דבר ועניין , וחתימת דוד בכר בע"מ על השטרות מחייבת את החברה, חתימתו על גב השטר מחייבת אותו באופן אישי וזאת כקבוע בסעיף 55 לפקודה , והוא מנוע מלכפור בפני אוחז כשורה בקיומו של הנפרע ובכושרו להסב בשעה שהסב וכן מנוע מלכפור בפני אוחז כשורה את אמיתותן ותקינותן של חתימת המושך ושל חתימות כל ההסבים הקודמים. מכאן, בין בהיותו מסב ובין בהיותו ערב חב באופן אישי לפירעונם של שיקים אלה. עדותו לפיה לא משך את השיקים איננה עדות מהימנה.

לנסיבות קבלת ההלוואה נשמעו מספר גרסאות בפני בית המשפט. בתחילה טען מר נחתומי כי מדובר בשיקים שניתנו לחברת דוד בכר בע"מ, חלקם בשל התחשבנות מסחרית בינו לבין מר דוד בכר (עמ' 34 ש' 9-23 לפרוטוקול מיום 21.6.2018).
בהמשך ראה עדותו של מר נחתומי לעניין חקירתו במשטרה לאחר הרצח של שי המנוח (עמ' 41 ש' 4-9 לאותו פרוטוקול), וכן ראה עדותו של מר נחתומי (עמ' 41 שורות 25-32). כמו כן ראה בהקשר זה עדותו של מר בכר (עמ' 25 ש' 14-17 לאותו פרוטוקול),
כן ראה עדותו בעניין גובה הריבית (עמ' 25 ש' 25-30 וכן עמ' 26 ש' 1-26) "במסגרת מה שקרה עם הבן שלי, הייתי חייב לעזור לו ונתתי לו שיקים עבור סכומים שלא ידעתי עבור מי הולך לשלם, כי הבן שלי הסתבך עם השוק האפור, אם אתה היית רואה את הבן שלך שמרביצים לו עם נבוטים וחותכים אותו עם סכין יפנית, הייתי עוזר להציל את הבן שלי".(ש' 11-13 עמ' 26).
כן ראה עדותו "נתתי את השיקים לבן שלי מתי שהוא בא וביקש. נתתי לו הרבה מאוד שיקים. נתתי אותם כדי להציל את עצמו. הבן שלי שילם חובות בשוק האפור, שלמתי לו 3 מיליון ₪, אני מדבר על דוד בכר בע"מ השיקים האלה הופקדו לא בזמן אלא בבת אחת, לא הופקדו בזמן ואז בחשבון של חברת דוד בכר לא היה כסף". (עמ' 26 ש' 21-24).
כן העיד כי נתן לבנו שיקים פתוחים עם הסכומים שהבן ביקש ממנו.

בבית המשפט הציג מר נחתומי כי חלק מהשיקים ניתנו במהלך עסקים שוטף ולא לצורך הלוואות וזאת כאשר נרכשו סחורות מחנות הירקות של בנו המנוח של הנתבע. יובהר כי טענה זו ככל שהיא נכונה היקפה הוא היקף נמוך לא יותר מ- 50,000 ₪ וזאת ניתן לראות מהכרטיס ייה שהוצגה לעניין היקף הפעילות המסחרית בין שני הצדדים (ר אה נספח "1" לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעת מיום 17.6.2018).

כאשר בוחנים את כל מארג הראיות בעניין זה, ניתן לומר ככלל שהיקף ההלוואות הכולל הוא 350,000 ₪ מתוכם ניתן ליחס 160,000 ₪ להלוואות שקיבל הבן המנוח ממר נחתומי. ההלוואה ניתנה בריבית של 10% וזאת כמפורט בעדותו של מר בכר בעמ' 25:

כן ראה עדותו בנושא זה, בעמ' 26:

עוד לעניין זה, בעמ' 26:

פירעון ההלוואה נעשה ע"י מר בכר באמצעות שיקים שמשך על שם חברה בבעלותו, דוד בכר בע"מ. מר נחתומי לא הסתפק בחתימת החברה על השיקים ורצה ביטחון נוסף שחייב את מר בכר לחתום על גב השיק. מר נחתומי קיבל את השיקים לידיו ממר בכר ומילא את שם אשתו, תמר נחתומי כמוטבת בשיקים. מר נחתומי העיד והצהיר כי הוא נשוי לגברת נחתומי למעלה מ – 50 שנה, אין לו חשבון בנק וכל ניהול הכספים המשפחתיים נעשה באמצעות חשבונה של אשתו תמר נחתומי. בנושא זה העיד : "ממתי שהתחתנתי עם אשתי היא הייתה מנהלת את כל מערכת הכספים שלנו" (עמ' 33 ש' 25 לפרוטוקול מיום 21.6.2018), כן העיד בנושא זה שהשיקים התקבלו ממר דוד בכר. יובהר כי עדותו של מר נחתומי אינה מהימנה עלי, כל השיקים ניתנו בשל העסקים בין הצדדים, חנות הירקות. כאמור בנושא זה נמצא כי הפעילות העסקית בין הצדדים הייתה בהיקף מצומצם של עשרות אלפי שקלים ולא בהיקף של מאות אלפי שקלים, הסכום הכולל של השיקים.

סוגיה נוספת שעלתה בדיון, היא שאלת תחולתו של חוק ההלוואות על ההלוואה בנושא שלפנינו. הנתבע טען כי ההלוואה ניתנה לתאגיד בשם דוד בכר בע"מ ולפיכך וכקבוע בחוק, חוק הלוואות חוץ בנקאיות אינו חל על הלוואה שניתנה לתאגיד. כאמור לעיל מחומר הראיות שהוצג לבית המשפט עולה שההלוואות בעיקרן, למעט סך של 40,000 ₪ ניתנו באופן פרטי לבן המנוח וכן למר דוד בכר באופן אישי. מכאן שלא ניתן לקבוע כי ההלוואות ניתנו לתאגיד דוד בכר בע"מ.

משוכה נוספת שיש לבחון בנושא זה, היא הטענה כי עיסוקו של מר נחתומי הוא מתן הלוואות, ולפיכך היה עליו לעמוד בהוראות החוק ובכללן באמור בסעיף 8 לחוק שעיקרו הסכם הלוואה מפורט. בהעדרו של הסכם שכזה, כך טוען הנתבע, ובשים לב לפסיקה שצוטטה על ידו, אין כל חובה להחזיר את ההלוואה ויש לדחות את התביעה בגין כל השיקים.
בנושא זה ציין הנתבע כי מדובר ב- 4 הלוואות אותם נתן התובע לגורמים המפורטים ומצוינים בפרוטוקול והדבר מלמד כי עיסוקו במתן הלוואות. ובהקשר זה פיר ט הלוואות שניתנו. כך למשל, הלוואה למר ארליכמן, הלוואה לגברת פיצון, הלוואה למר משה אצלן וכן הלוואות נוספות למשפחת שוורץ. כעולה מהעדויות לא הובאה כל ראיה בעניין הלוואה למר ארליכמן. בכל הנוגע להלוואה לגב' סילבי, ציין כי מדובר ביחסים בין שוכר למשכיר וכן בין ספק ללקוח במסגרתם נמשכו השיקים בגין סחורה. עוד יש לציין, כי משפחת שוורץ שהוזמנה לדיון לא התייצבה לדיון. מכאן אי אפשר ללמוד שבגין אותן ההלוואות הנטענות, עיסוקו של מר נחתומי הוא במתן הלוואות. יחד עם זאת, ההלכה קובעת שמתן הלוואה יכולה להיות הלוואה אחת ונטל ההוכחה כי אין המדובר בעיסוק במתן הלוואות הוא על התובע שאם לא כן חל חוק ה הלוואות. בעניין זה ראה ת"א 49269/05 כרמי רינה נ' עזבון מועלם כדורי ז"ל (פורסם בנבו), כן ראה סעיף 15 לחוק ההלוואות.

חקירתו הנגדית של מר נחתומי בבית המשפט העלתה כי מצבו הכלכלי בכי רע. בעניין זה ראה חקירה נגדית בעמ' 38-39 לפרוטוקול מיום 21.6.18 המלמד על קשיים כלכליים לכאורה של מר נחתומי במועדים הרלוונטיים. יחד עם זאת, ועל פי סעיף 15 לחוק ובשים לב להיקף ההלוואות הנטען, 350,000 ₪, הנטל על מר נחתומי להוכיח כי אין עיסוקו במתן הלוואות. מר נחתומי לא עמד בנטל זה ולפיכך אני קובע כי על ההלוואות הרלוונטיות חל חוק הסדרת ההלוואות.

השאלה היא מה הנפקות על השיקים הרלוונטיים לעובדה כי חוק הלוואות חוץ בנקאיות חל על המקרה? בנושא זה טען ב"כ הנתבע כי מאחר ולא מולאו התנאים המפורטים בחוק, הרי שיש לדחות את התביעה בכללותה ולחייב את התובעת בהוצאות הדיון.

סקירת חוק ההלוואות ומטרתו
מטרת החוק ועניינו העיקרי של החוק המוצע הוא ריבית הנשך הנגבית בהלוואות שאינן בנקאיות והניתנות במה שקרוי "השוק האפור". בהצעת החוק צוין כי "מוצע לקבוע בחוק שיעור מרבי לריבית בהלוואות שאינן בנקאיות ובדרך זו, למנוע ממלווים, שאינם תאגיד בנקאי מורשה ומפוקח, לנצל את מצוקתם של צרכנים שאינם בעלי כוח מיקוח ועקב כך מסכימים ללוות כספים בתנאים בלתי סבירים. כן מוצע לקבוע הגבלה על העלות הממשית של האשראי, על הריבית הנגבית במקרה של פיגורים בתשלומים לפרעון ההלוואה, ועל זכות המלווה להקדים את מועד הפרעון של יתרת סכום ההלוואה כתוצאה של פיגורים כאמור."
בענייננו, לא נערך חוזה הלוואה בכתב ובהיעדרו, כך טוען הנתבע בהתבסס על פסיקה אשר הביא, אין חובה להחזיר את ההלוואה. ראה לעניין זה ע"א (ת"א) 4003/07 בס נ' אברהם (פורסם בנבו): "חוזה הלוואה חייב להיעשות בכתב... לא מדובר על הוראות פרוצדוראליות, אלא מעבר לכך, על הוראות מהותיות... מעת שקיימת מחלוקת בין הצדדים, מהי ההלוואה שבגינם ניתנה ההלוואה, מי היה נותן ההלוואה ומה היו תנאיה... על התובע... להציג את חוזה ההלוואה על מנת להציב את אותה תשתית עובדתית ראשונית הנדרשת ממנו לפי סעיף 8 לחוק... מהותית ומעת שהצד שכנגד חולק על אשר ייטען בע"פ המלווה שוב לא ניתן יהיה לקבוע מהי ההלוואה, נסיבותיה ותנאיה... משלא עמד המשיב בנדרש, דין תביעתו השטרית להדחות ומעת שלא הוכחה ההלוואה גם אין מקום להורות על השבה." כן יפים לעניין זה גם הדברים בע"א (ת"א) 13801-02-13 פרי נ' צנזה (פורסם בנבו): "דרישת סעיף 8 לחוק היא לא רק דרישה טכנית, ובמקרים רבים אי עמידה בדרישת הכתב ובחובת פירוט תנאי ההלוואה, משמעותה כי דין תביעת המלווה להידחות".

חוק-יסוד: כבוד האדם וח ירותו קובע בסעיף 3 לחוק: " אין פוגעים בקניינו של אדם", סעיף 8 לחוק קובע: " אין פוגעים בזכויות שלפי חוק - יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו".

חוק ההלוואות בא להסדיר את ריבית הנשך, ולא בא לפגוע בקרן ההלוואה עצמה שהיא קניינו של המלווה. מכאן , שיש להפריד בהלוואה את מרכיב הריבית, אשר הנושה אינו רשאי לגבותו בנסיבות העניין, לבין קרן ההלוואה אשר החוק לא בה לפגוע בה. אין המדובר בהלוואה לפי טבלת שפיצר, אלא בהלוואה אשר ניתן להפריד בה את הריבית מהקרן. זכותו של נושה לקבל לידיו את הקרן ורק לאחר מכן לדרוש את השבת הריבית, בעניין זה ראה סעיף 50 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 . בנסיבות העניין, והגם שאין הסכם הלוואה, דוחה את טענות הנתבע וקובע כי היעדרו של ההסכם שולל את תשלום הריבית אך אינו שולל את החזר הקרן.

סוף דבר

בנסיבות העניין, זכאית התובעת לקבל את קרן ההלוואה לידיה אך אינה זכאית לקבל את הריבית. כל עוד השיקים המוגשים ללשכת ההוצאה לפועל לא עולים על סכום קרן ההלוואה, כמו במקרה דנן, יכולה התובעת לדרוש פירעונם לאלתר. יובהר כי כעולה מהראיות שהונחו בפני בית המשפט מדובר בהלוואות בסכום כולל של 350,000 ₪ (כולל הריבית), מאחר ששיעור הריבית ידוע, כעולה מפרוטוקול הדיון, אין קושי לחלץ את מרכיב הקרן מההלוואות.

דוחה את ההתנגדות ומורה כי יש לשפעל את הליכי ההוצאה לפועל בתיק 507255-12-15 שעניינו, 10 שיקים כל אחד על סך 5,000 ₪ בחתימתו של הנתבע 2. כמו כן יש לשפעל את הליכי הוצאה לפועל בתיק 508509-11-15 רק לגבי שיק שמספרו 14057 על סך 1,750 ₪ הנושאת על גבו חתימת הנתבע.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

כל צד יישא בשכר טרחת עורך דינו.

ניתן היום, ח' אדר א' תשע"ט, 13 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.