הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"מ 38436-11-18

לפני כבוד השופטת אורלי מור-אל

התובע:

פלוני

נגד

הנתבעת:

מגדל חברה לביטוח בע"מ

מטעם התובע: עו"ד דורון ברד-יצחקי
מטעם הנתבעת: עו"ד נדב מאיו.

פסק דין

פסק דין זה עיקרו בשכר טרחה והוצאות שנגרמו לתובע עקב הגשת תביעה שעניינה תגמולי ביטוח בגין נכות צמיתה על פי פוליסת תאונות אישיות וז את לאחר שהנתבעת כבר שילמה את תגמולי הביטוח בהתאם לחוות דעת המ ומחה מטעמה עוד טרם הגשת התביעה.
הצדדים הסכימו שההליך ידון על פי המסמכים מבלי צורך לקיים הוכחות וכך נעשה.
בסיכומיה טענה הנתבעת, שהתובע צרף לראשונה לסיכומיו מסמכים ואין לסמוך עליהם, דא עקא שזה בדיוק היה ההסדר בישיבה שהתקיימה בתאריך 7/1/20, כאשר נקבע שכל אחד מן הצדדים יגיש את טיעוניו בצירוף כל המסמכים הרלוונטיים, לפיכך לא היה מקום להעלות טענה זו.
בהתאם לגדר המחלוקת, אבחן את השתלשלות העניינים וטענות הצדדים.
תמצית העובדות והשתלשלות העניינים:
לתובע פוליסת תאונות אישיות אצל הנתבעת הכוללת, בין היתר, נספח תשלום בגין שברים ונספח תשלום בגין נכות צמיתה.
התובע נפגע בתאריך 10/8/16 בתאונת דרכים בעת שרכב על אופניים חשמליים והועף מהכביש על ידי אופנוע .
התובע נחבל בגבו בתאונה. בהתאם למכתב הנתבעת מתאריך 17/11/16, הנתבעת שילמה לתובע תגמולי ביטוח על פי הפוליסה בסך 14,099 ₪ עקב "שברים מתאונה". בהתאם למכתב הנתבעת, עקב פגיעתו מתאריך 10/8/16 נגרם לתובע שבר באיבר חוליה גבית 1L המזכה אותו על פי הוראות הפוליסה בתשלום של 35% מסכום הביטוח לכיסוי שברים מתאונה.
לאחר תשלום זה, פנה התובע באמצעות בא-כוחו לנתבעת בתאריך 7/2/17 בדרישה לפיצוי. במסגרת פנייתו, ציין בא-כוח התובע: "נזקיו של מרשי טרם התגבשו לכלל נכות צמיתה ". במכתב התבקשה הנתבעת לאשר עקרונית את התביעה ולהעביר המחאה על סך מתאים בגין השברים, וכן להמציא את מלוא הפוליסה.
למכתב זה השיבה הנתבעת בתאריך 10/5/17. בפתח תשובתה התנצלה הנתבעת על העיכוב במענה והשיבה, כי הדרישה לתשלום בגין השברים שולמה וסולקה.
בתאריך 8/3/18, פנה התובע שוב לנתבעת באמצעות בא-כוחו, וציין שאמנם שולמו תגמולי ביטוח בגין השברים, ואולם למכתבו זה צרף תעודה רפואית מטעם ד"ר גורן, לפיה נגרמה לו נכות צמיתה בשיעור 10% בגין התאונה. התובע ביקש שתומצא לו המחאה ע"ס 20,102 ₪ שאם לא כן תוגש תביעה ויעמוד על מלוא הוצאותיו.
מכתב זה נענה בתאריך 15/3/18 ובמסגרתו עדכנה הנתבעת, ש נפתחה תביעה לתשלום תגמולי ביטוח בגין נכות צמיתה והתבקשו מסמכים נוספים.
בתאריך 5/4/18 פנה התובע באמצעות בא-כוחו לנתבעת, צרף את המסמכים הנוספים שהתבקשו.
בתאריך 18/4/18, הודיעה הנתבעת לתובע, שלצורך בירור החבות התובע מופנה לבדיקת אורתופד, על מנת שיעריך את מצבו.
בתאריך 7/6/18, הודיעה הנתבעת לתובע, שלאחר בדיקת אורתופד נמצא שהתובע זכאי לתשלום נכות צמיתה עקב התאונה מתאריך 10/6/16 בהתאם לנכות של 5% בגין הגבלה בצורה קלה ביותר בעמוד שדרה מותני, ואכן שולם לתובע הסך של 10,102 ₪.
בתאריך 13/6/18, פנה התובע לנתבעת במכתב מטעם בא-כוחו, וביקש שהנתבעת תמציא לעיונו את חוות הדעת ולחלופין את מלוא התשלום.
בתאריך 28/6/18, פנה התובע במכתב נוסף לנתבעת באמצעות בא-כוחו, במכתב זה אישר קבלת סכום של 10,102 ₪ כסכום שאינו שנוי במחלוקת והוסיף שהסכום שולם ללא שכר טרחה והוצאות חוות דעת ב סך 800 ₪. בא-כוח התובע הוסיף שמרשו עומד על חוות הדעת של ד"ר גורן לפיה הנכות היא בשיעור של 10%, הורה לו להגיש תביעה על ההפרש והציע פשרה לפי מיצוע של 7.5% נכות בצירוף שכר טרחה והוצאות חוות דעת.
בתאריך 17/9/18, פנה התובע במכתב נוסף לנתבעת באמצעות בא-כוחו וציין שמכתבו הקודם טרם נענה וככל שלא יקבל תשובה בתוך 15 יום, יגיש תביעה משפטית.
משלא נענה הוגשה בתאריך 18/11/18 התביעה דנן. לתביעתו צרף את התובע את התעודה הרפואית של ד"ר גורן לפיה במועד בדיקתו, כשנה וחצי לאחר הפגיעה, התלונן התובע על כאב בגב התחתון בישיבה ממושכת, בעמידה ממושכת ובהליכה ממושכת ועל הגבלה בתנועות הגב התחתון. ברקע הרפואי צוין : "ללא תיעוד לגבי כאבי גב תחתון או הגבלה בתנועות הגב התחתון עובר לפגיעה הנ"ל". בשים לב לממצאי בדיקתו שהעידו על הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה מותני, קבע המומחה 10% נכות.
במהלך ניהול ההליך, הנתבעת קיבלה את המלצת בית המשפט שלא לעמוד על כך שהתובע יגיש חוות דעת ערוכה כדין, והגישה לתמיכה בכתב הגנתה מסמך הנושא את הכותרת "בדיקה רפואית..." מתאריך 22/5/18. מומחה הנתבעת קבע שהממצאים הקליניים הראו הגבלה קלה ביותר בתנועות עמוד שדרה מותני ללא עדות לרדיקולופטיה, כוח גס שמור, ומכאן קבע נכות אורתופדית בגובה 5% בגין הגבלה קלה ביותר בתנועות עמוד שדרה מותני. המומחה ציין שאינו מסכים עם חוות דעתו של ד"ר גורן, שכן בבדיקתו הודגש יישור 20 מעלות בניגוד ל- 10 מעלות בבדיקתו של ד"ר גורן, רוטציה לימין ושמאל 15 מעלות בניגוד ל- 10 מעלות בבדיקתו של ד"ר גורן, וכן גם לפי ממצאי בדיקתו של ד"ר גורן, מגיע התובע בכיפוף עם קצה האצבעות עד גבול השליש המרוחק של השוקיים, דבר המעיד על הגבלה קלה ביותר.
בהעדר הסכמה בין הצדדים על שיעור הנכות, מונה ד"ר נחשון רנד כמומחה מטעם בית המשפט לבחינת מצבו של התובע וקביעת נכותו עקב התאונה. המומחה סקר את מצבו של התובע לאחר התאונה והתייחס לבדיקתו הגופנית, ממנה עלה שהממצאים העיקריים הם סימני וואדל חיוביים (כביטוי לכאב ממקור לא אורגני) ורושם לניסיון להאדרת ממצאי הבדיקה וכן הגבלה בטווח תנועות עמוד השדרה המתני. המומחה סקר את עברו הרפואי של התובע וקבע, כי בעברו רקע משמעותי של כאב גב תחתון והגבלה בטווחי התנועה. לאור זאת, קבע המומחה שלא ניתן לייחס לפגיעה בתאונה נשוא תובענה זו את גרימת כל נכותו בעמוד השדרה המותני אלא לכל היותר את החמרת הנכות ממנה סבל טרם התאונה. בנסיבות אלה, קבע המומחה שיש לייחס את מחצית נכותו לפגיעה בתאונה. המומחה סיכם וקבע שנכותו של התובע בגין הגבלה קלה בטוח תנועות עמוד השדרה המתני עומדת על 10% כאשר מכלל נכות זו יש לייחס מחצית למצב קודם לתאונה.
שני הצדדים השלימו עם חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט ולא עתרו לזמנו לחקירה, דא עקא שהצדדים חלוקים בנוגע למשמעות קביעתו. כל אחד מהצדדים טוען שיש לחייב את משנהו בהוצאות התביעה, בשכר הטרחה והתובע אף טוען לתגמולי ביטוח נוספים. אפרט את טענות הצדדים ואכריע בהן.
טענות הצדדים
התובע טוען בסיכומיו, שבהתאם לתנאי הפוליסה חייבה הנתבעת את התובע להמציא חוות דעת מטעמו ורק לאחר מכן בדקה את התובע, בהקשר זה מפנה התובע לדף הנחיות להגשת תביעה לפיו: "יש צורך באסמכתא רפואית המעידה על הנכות". התובע מוסיף שהנתבעת לא עונה לתובע במשך חודשים על מכתבים פשוטים מה שמחייב ייצוג משפטי וללא ייצוג לא היה מקבל כלום. לטענת התובע, הנתבעת עשתה דין לעצמה ושילמה אך 10,102 ₪ עבור נכות של 5% אולם לא שילמה מאום בגין חוות הדעת ובגין שכר טרחת עורך דין. התובע מדגיש שהנתבעת לא הגיבה בכוונת מכוון למכתבי התראה בכדי להביא לדחיית התביעה. בנסיבות אלה, טוען התובע שהנתבע היא זו שהסיתה וכיוונה להגשת תביעה ועליה לשאת בכל ההוצאות (סך של 800 ₪ בגין חוות דעת התובע, 3,164 ₪ שכר טרחה והחזר אגרה).
בנוסף טוען התובע, שדחיית התביעה על ידי הנתבעת נעשתה בשל נכות של 5% שנקבעה על ידי המומחה מטעמה ולא כפי מומחה בית המשפט שקבע 10% נכות לצמיתות והפחית 5% בשל מצב קודם. לטענת התובע, הנתבעת אינה יכולה לשנות את טענת הדחיה והיא נתפסת בה ולכן עליה לשלם לתובע לפי 10% נכות, קרי תוספת של 10,102 ₪.
אשר להוצאות המומחה, טוען התובע שלאור התנהלות הנתבעת, שעמדה על הליכים מיותרים למרות הסכומים הפעוטים יש להטילם עליה באופן מלא.
לדברים אלה, משיבה הנתבעת, שככל הנראה התבלבלו לתובע היוצרות ובהתאם לפסיקה על הצד שהפסיד לשאת במלוא הוצאות הצד שזכה. לטענת הנתבעת מלכתחילה לא היה מקום להגיש תביעה זו, שעה שהנתבעת שילמה לתובע תגמולים לפי 5% נכות עוד טרם הגשת התביעה הכל כפי שקבע המומחה מטעמה והמומחה מטעם בית המשפט. לטענת הנתבעת יש לחייב את התובע במלוא הוצאותיה לאחר שנגררה להליך לשווא.
הנתבעת טוענת עוד שיש לדחות מכל וכל את ניסיונו של התובע לטעון שקביעת המומחה מטעם בית המשפט שונה מזו שנקבעה על ידי המומחה מטעם הנתבעת. מדובר בתביעה לתשלום תגמולי ביטוח מכוח פוליסת ביטוח, הפיצוי נקבע לפי שיעור הנכות שנותרה כתוצאה מן התאונה, שיעור אותו יש לכפול בסכום הביטוח הקבוע בפוליסה. התוצאה של חוות דעת מומחה בית המשפט היא שיש לשלם לפי 5% נכות, בדיוק כפי ששילמה הנתבעת.
הנתבעת מדגישה שהתובע מעולם לא חויב להמציא לידיה חוות דעת כתנאי לקבלת תגמולי ביטוח. כל שנדרש לטעמה של הנתבעת הוא "אסמכתא רפואית המעידה על הנכות בעקבות האירוע" כאשר לדידה מדובר במסמכים שיש בהם להעיד על קיומה של הנכות הנטענת. הנתבעת מפנה עוד לסעיף 10.2 לפוליסה המדבר גם הוא על המצאת המסמכים הרפואיים והאחרים הדרושים לשם בירור התביעה. הנתבעת מפנה בנוסף למכתב מתאריך 15/3/18 במסגרתו נדרש התובע להמציא מסמכים נוספים ולא נדרש לה מציא חוות דעת. הנתבעת מוסיפה שלא ברור כלל מה טיבה של אותה תעודה רפואית של ד"ר גורן אשר העביר התובע מיוזמתו, אשר ממילא אינה מהווה חוות דעת ויכול שנערכה לצרכים אחרים.
טענת הנתבעת היא שממילא לפני הגשת התביעה לא נדרש התובע לייצוג או לחוות דעת וברור שגם ההליך המשפטי היה מיותר ומשכך על התובע לשאת בתוצאותיו.
הנתבעת מפנה לפסיקה לפיה, שעה שחברת הביטוח פועלת בשקידה סבירה אין לחייב בשכר טרחת עורך דין, וכן פסיקה לפיה "אם הוגשה תביעה שלא לצורך, ומסתבר שהמבטחת אינה שוללת את זכאות המבוטח לתגמולי הביטוח, ככלל לא יהיה זכאי התובע להחזר בגין הוצאותיו" (תא"ק (הרצ') 50335-02-19 יוסף אשחר נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (22/2/19) להלן: " עניין אשחר").
בנסיבות אלה, עותרת הנתבעת להורות לתובע להחזיר לה את שכר טרחת המומחה מטעם בית המשפט בסך של 2,925 ₪ ולחייב את התובע בשכר טרחת ב"כ הנתבעת בסכום שלא יפחת מ- 20% בתוספת מע"מ.
לדברים אלה, השיב התובע בסיכומי התשובה מטעמו, כי סוגיית הוצאות המשפט תמיד הינה בסמכותו ושיקולו של בית המשפט ואין כל בסיס לטענות הנתבעת "במיוחד במקרה חמור כגון זה שבו הנתבעת, ממניעים זרים, החליטה להתעמר במבוטחה, התובע, על מנת להניע אותו מהתביעה ותוך הערמת קשיים והוצאות מיותרות". התובע ממשיך וטוען, כי "התמונה המוצגת בפני בית המשפט היא של תאגיד בעל כוונות זדוניות אשר מנסה בכל דרך להימנע מלשלם אלפי שקלים בודדים תוך שהוא מנסה "לנקום" במבוטח שלו על שהעז לנסות לברר פשר דחייתו החלקית של תביעתו". התובע חוזר על כך שהנתבעת חייבה אותו להמציא חוות דעת מטעמו, לא ענתה למכתביו במשך חודשים, ניסתה להביא להתיישנות התביעה וניסתה בכל דרך בבית המשפט לכפות הגשת חוות דעת ערוכה כדין. לטעמו: "עיננו הרואות כי ההליך הנ"ל חייב ייצוג משפטי וכי ההתנהלות עצמה הן לפני הגשת התביעה והן לאחריה הינה התנהלות זדונית של חברת ביטוח המתעמרת במבוטחיה". לטענת התובע, מדובר במקרה המצדיק פסיקת הוצאות ממשיות וכן יש להביאו לפני המפקח על הביטוח.
לנוכח מהות המחלוקות בין הצדדים יש לדון בשאלות הבאות:
א. האם לאור חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, חוות דעת מומחה הנתבעת ותוכן מכתב הדחיה, על הנתבעת לשלם לתובע בהתאם ל- 10% נכות?
ב. האם הנתבעת חייבה את התובע להגיש חוות דעת מטעמו בשלב בירור התביעה?
ג. האם התנהלות הנתבעת במהלך ניהול התביעה ובכלל הינה התנהלות זדונית ומתעמרת המחייבת פסיקת הוצאות כשלעצמה?
ד. הכרעה בשאלת ההוצאות בהתאם לנסיבות ולדין.
דיון והכרעה
לאחר ששקלתי את מכלול טענות הצדדים ובחנתי את החומר שהובא לפני, באתי לידי מסקנה שדינה של תביעת התובע להידחות, בלא שתפסקנה הוצאות לזכותו. אשר להוצאות הנתבעת, בנסיבות העניין ובמידה מסויימת לפנים משורת הדין, אסתפק בכך שהתובע ישיב לנתבעת את הוצאות המומחה מטעם בית המשפט.
כמפורט לעיל, הצדדים חלוקים במספר מישורים , אדון בדברים דבר דבור על אופניו.
שיעור התגמולים שהיה על הנתבעת לשלם לתובע
המחלוקת הראשונה בין הצדדים נוגע ת למהות התביעה עצמה ו בהתאם לה יש לבח ון האם כטענת התובע, בשים לב ל חוות דעת מומחה הנתבעת, תוכן מכתב הדחיה של הנתבעת ולחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, אמורה הנתבעת לשלם לו תגמולים בהתאם ל- 10% נכות. כמובן שככל שטענה זו תתקבל, הרי שדינה של התביעה להתקבל על כל המשמעויות הכרוכות בכך לעניין ההוצאות.
בחנתי את טענת התובע בהקשר זה ואין בידי לקבלה. כפי שטוענת הנתבעת, פוליסת הביטוח מחייבת אותה בתשלום פיצוי בגין נכות שנגרמה בתאונה , הא ותו לאו. הנתבעת בדקה את התובע באמצעות המומחה מטעמה ומצאה שהנכות שנקבעה בתאונה עומדת על 5% ומשכך שילמה לתובע בהתאם לשיעור זה ודחתה את חוות דעת המומחה מטעמו.
המומחה מטעם בית המשפט גם הוא קבע שהנכות בגין התאונה עומדת על 5% כאשר ייחס 5% למצב קודם.
מומחה התובע לא התייחס למצב רפואי קודם ומשכך גם מומחה הנתבעת לא נדרש להתייחס לכך. השורה התחתונה, היא שנכותו של התובע היא בשיעור של 5%. עמדת הנתבעת עולה בקנה אחד עם חוות דעת מומחה בית המשפט.
דרישת התובע לקבל תגמולים גבוהים מנכות זו אינה במקומה.
משכך, ושעה ששולמו תגמולים לפי נכות בשיעור של 5% אין להורות לנתבעת לשלם תגמולים נוספים.

האם חויב התובע להגיש חוות דעת מטעמו?
כזכור התובע טוען שבהתאם להוראות הפוליסה חויב להגיש חוות דעת מטעמו כתנאי לתביעת תגמולי נכות עקב תאונה ומשכך יש להשיב לו את הסכום ששילם בעבור תעודת הרופא שהגיש.
בחינת הוראות הפוליסה מעלה שדינן של טענות התובע בהקשר זה להידחות –
בדף הנחיות להגשת תביעה בגין תאונות אישיות נקבע שיש לצרף – " במקרה של נכות / נכות צמיתה – אסמכתא רפואית מעידה על הנכות בעקבות האירוע, החלטת המוסד לביטוח לאומי, כולל פרוטוקול מלא (אם הוגשה אליהם תביעה) "
בסעיף 10.2 לפוליסה שעניינו הגשת תביעה נכתב: "המגיש תביעה יגיש לחברה תביעה בכתב, הכוללת, בין היתר, את כל הפרטים המתייחסים לתביעתו ויצרף לה את כל המסמכים הרפואיים והאחרים הדרושים לשם בירור התביעה, וכן ימלא את כל הדרישות האחרות והנוספות המפורטות בפרקי/נספחי הפוליסה לפי הענין ויפעל על פיהם. מגיש התביעה יהא חייב להציג לחברה כל מסמך או מידע בעניין מצבו הרפואי של המבוטח וכן לעזור לחברה להשיג כך מסמך או מידע שאינם ברשותה".
בסעיפים אלה אין דרישה להגשת חוות דעת אלא דרישה לגיטימית שמי שמגיש תביעה יצרף מסמכים רפואיים הדרושים לבירור התביעה. גם במכתבים שכתבה הנתבעת לתובע לא עלתה של דרישה של ה צגת חוות דעת רפואית לצורך פתיחת תביעה והכרעה בה. כמובן שזכותו של התובע לתמוך את תביעתו בחוות דעת או תעודה רפואית, אך החלטתו לעשות כן, כבר בתחילת הבירור בטרם הנתבעת סרבה לבדקו ובטרם הביעה עמדה עניינית לעניין תביעתו, אינה אמורה לחייב את הנתבעת בהחזר הסכומים שהוציא. מכאן, שהתובע לא זכאי להחזר בהקשר זה.
האם הנתבעת התנהלה באופן זדוני ומתעמר?
שבתי ובחנתי את השתלשלות ההליכים בתיק, אני מתקשה לקבל את טענת התובע בהקשר זה. המילים הקשות שהפנה התובע כלפי הנתבעת אינם במקומם. הגם שהיה שיהוי מסויים בתגובת הנתבעת לאחד המכתבים קשה להגדיר את התנהלותה כזדונית ומתעמרת.
כזכור התובע נפגע בתאריך 10/8/16. התובע לא צרף את פנייתו הראשונה לנתבעת לקבלת פיצוי בגין השברים שנגרמו לו ואולם מתוך המסמכים שצרף עולה כי בתאריך 17/11/16 שולמו לו תגמולים בגין שברים.
לא נמסר אם פנייה זו לנתבעת הייתה באמצעות עורך דין, כנראה שלא, שכן בפנייה הבאה שב ופונה עורך הדין בנוגע לתגמולים שכבר שולמו. פניה זו הינה כשלושה חודשים לאחר מכן בתאריך 7/2/17 ובמסגרתה מתבקשת הנתבעת לשלם שוב בגין השברים.
לפניה זו עונה הנתבעת באיחור מסויים רק בתאריך 10/5/17 ואולם מבהירה ששולמו כבר תגמולי ביטוח בגין השברים, ומשכך איחור הנתבעת לא פגע במאומה בתובע ולא מלמד על התעמרות או זדוניות.
הפנייה הבאה של התובע לנתבעת הייתה רק למעלה מ שנה לאחר פנייתו הקודמת בתאריך 8/3/17 ואז לראשונה, ביקש תשלום בגין נכות צמיתה וצרף את התעודה הרפואית של ד"ר גורן.
לפניה זו השיבה הנתבעת בתאריך 15/3/18 – לאחר כשבוע – צי ינה שנפתחה תביעה וביקשה מסמכים נוספים. מסמכים אלה נשלחו על ידי התובע בתאריך 5/4/18 וכבר בתאריך 18/4/18 מודיעה הנתבעת לתובע שהוא נדרש לבדיקה רפואית על ידי מומחה מטעמה – התנהלות סבירה לחלוטין לא זדונית ולא מתעמרת.
לא ברור מתי בדיוק נערכה הבדיקה ואולם בתאריך 7/6/18 פחות מחודשיים לאחר מכן, משלמת הנתבעת לתובע בהתאם לקביעת המומחה מטעמה תשלום לפי 5% נכות.
לאחר מכן התובע פונה לנתבעת בשורת מכתבים נוספים בתאריכים 13/6/18, 28/6/18 ו- 17/9/18 – שאין ראיה לפני שאכן נענו, דורש את חוות הדעת מטעם הנתבעת ומודיע שככל שלא יענה יגיש תביעה. אכן ראוי היה שהנתבעת תשיב לתובע על פניותיו, אך גם בהקשר זה אני לא מוצאת את התנהלותה זדונית או מתעמרת. מדובר בתובע מיוצג, הנתבעת שילמה לתובע תגמולי ביטוח בהתאם לשיטתה, התובע מודיע שככל שלא יענה יגיש תביעה ולפיכך הוא גם מודע לזכויותיו. העדר מענה מטעם הנתבעת פותח לפני התובע את הדרך להגיש תביעה. הניסיון לטעון שבכך ביקשה הנתבעת להביא להתיישנות התביעה, גם הוא אינו יכול להצליח, שעה שהתובע עיכב את פנייתו לנתבעת בנוגע לנכות הצמיתה למעלה משנה מאז פנייתו הראשונה. לא מדובר בנתבעת שמשכה את התובע בכחש והבטחות שווא עד להתיישנות התביעה .
בהקשר זה, קשה שלא להתרשם ש"הפוסל במומו פוסל" וזאת בשים לב לתוכן חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, שהתייחס להתנהלותו של התובע בעת הבדיקה ולעברו הרפואי של התובע, עבר אליו לא התייחס המומחה מטעמו .
המומחה מטעם בית המשפט כתב כדלקמן בהתייחס לבדיקת התובע (ההדגשות לא במקור) :
"ההילוך כפוף, איטי על בסיס רחב, נראה לא טבעי. נאנח בקול בכל צעד. מחזיק את ידו על הגב לאורך רוב מהלך הבדיקה (סימני WADDELL חיוביים כביטוי אפשרי לכאב ממקור לא אורגני). מופקת רגישות בלתי תואמת בכל מגע אפילו שטחי בעמוד שדרה מותני. מפגין קושי בכניסה למיטת הבדיקה. היציאה ממנה – ללא קושי ניכר לעין . כח השרירים בגב, בעכוזים וברגלים מלא ותקין. עומד היטב על העקבים, על קצות האצבעות ועל רגל אחת כולל בכריעה דו"צ. התחושה השטחית שמורה בגב בעכוזים וברגלים. ההחזרים הגידיים הופקו סימטריים, לא הופקו החזרים פתולוגיים.
טווחי התנועה בעמוד השדרה המותני בעמידה: מגיע עם קצות אצבעות הידיים ביישור – עד אמצע העכוזים עם כאב, בכיפוף – עד לברכיים, מתנגד אקטיבית לניסיון להשיג באופן פסיבי כיפוף מעבר לכך, בהטיה לצד – עד לקו הברך דו"צ.
בדיקה בשכיבה: מבחן הרמת רגל ישרה (SLR) ימין – 80 מעלות, שמאל – 30 מעלות (אקטיבי) עם כאב בגב (לא ברגל). פסיבי – 30 מעלות. מדווח על כאב בגב גם בכיפוף ברך שמאל (לא תומך בנוכחות גירוי שורשי). מתיישב במיטה עם רגליים ישרות ומגיע בכיפוף עם קצות אצבעות הידיים עד אמצע השוקיים".
הווה אומר, מתקבל הרושם שהתובע ניסה להאדיר את מצבו לפני המומחה.
ביחס לעברו הרפואי של התובע פרט המומחה (מהציטוט הושמט שמו של התובע) –
"מהתיעוד הרפואי מעברו טרם התאונה שהוצג בפני יש לציין את הפרטים הרלוונטיים הבאים:
א. 4/5/2004 – כאב גב תחתון. ת.ד. לפני מספר ימים טופל בבית חולים וולפסון. עבר צילומי רנטגן. לסג 30 דו"צ. תחושה שמורה כוח 5/5 הגבלה קשה בתנועות עמוד שדרה מותני. אישור מחלה 25/4/2004 עד 10/5/2004.
ב. 22/7/2009 – "היום בזמן נסיעה באופניים במהלך עבודה כאשר העביר סחורה נתקע בדלת של מונית ונפל. נחבל בגב... מתלונן על כאב ראש. חולשה כאב גב חזק... צילומי עמוד שדרה צווארי וגבי ללא עדות לחבלה גרמית. מוסר על כאבי גב מתקשה בתיפקוד. בהמשך פניות ח וזרות עקב אותה פגיעה עד 3/2010.
ג. 26/3/2010 – ב- CT בלט משמעותי של הדיסק L4-5 הוסבר על המצב... כאבים בגב תחתון מזה תקופה שלאחר חבלה. בבדיקה רגישות בגב תחתון עם הגבלה בתנועות בכיפוף ויישור.
ד. 1/1/2012 – אתמול נחבל בדלת מאז כאבי גב משמאל נראה סובל רגישות בגב תחתון משמאל.
מהמידע שפורט עולה כי למר (התובע) רקע משמעותי של כאב גב תחתון והגבלה בטווחי התנועה בעברו לאור זאת לא ניתן לייחס לפגיעה בתאונה נשוא תובענה זו את גרימת כל נכותו בעמוד השדרה מתני אלא לכל היותר את החמרת הנכות ממנה סבל טרם התאונה. יש ליחס את מחצית נכותו כיום בעמוד השדרה המתני לפגיעה בתאונה נשוא תובענה זו".
בשים לב למפורט בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, בנוגע לעברו הרפואי של התובע, לא ברור כיצד המומחה מטעמו קבע: " ללא תיעוד לגבי כאבי גב תחתון או הגבלה בתנועות הגב התחתון עובר לפגיעה הנ"ל".
בהינתן האמור, טוב היה עושה התובע אם היה נמנע מלהעלות טענות כה קשות כלפי הנתבעת, שבדיעבד הסתבר שנהגה בתובע באופן סביר, בהתאם למצבו הרפואי לאשורו ושילמה לתובע את תגמולי הביטוח התואמים עוד טרם הגשת תביעה.
אכן, על חברות ביטוח לנהוג באופן סביר ובתום לב וכשהדבר לא נעשה, חובתו של בית המשפט ליתן דעתו על ההתנהלות. אולם, גם על מבוטחים להימנע מהגשת תביעות שווא ונסיון להאדיר את מצבם.
הכרעה בסוגיית ההוצאות בהתאם לנסיבות והדין
האמור עד כאן מעלה שדינה של תביעת התובע לגופה להידחות. מצבו של התובע מצדיק קביעת 5% נכות, לתובע שולמו תגמולים בגין 5% נכות עוד בטרם הגשת התביעה.
השאלה שנותר לדון בה היא האם יש לקבוע הוצאות בתביעה זו ולמי.
תקנה 511(א) ל תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") מקנה לבית המשפט שיקול דעת אם לחייב בעל דין בתשלום שכר טרחת עורך-דין והוצאות משפט, אם לאו, כאשר הן התקנות והן הפסיקה התוו קווים מנחים באשר למרכיבי שיקול הדעת האמור (ראו: תקנה 512(ב) לתקנות; ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק", פסקה 3 (16.6.2005)).
אכן, ככלל, ברירת המחדל היא פסיקת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין לטובת הצד הזוכה, כך שלא ייגרם לו חסרון כיס (ע"א 3769/97 דהן נ' דני, פ"דנג(5) 581, 598 (1999) והאסמכתאות הנזכרות שם) ואולם, פסיקת הוצאות נתונה לשיקול הדעת ותחושת הצדק של בית המשפט בדונו בתיק, ולא אחת קורה שבתי המשפט, מחליטים שלא לפסוק הוצאות לזוכה, או לסטות מעקרונות היסוד בסוגיה, לא רק בשל נסיבותיהם הספציפיות של התיקים שבפניהם, אלא גם בשל נסיבות הכרוכות במיהות בעלי הדין, מהות האירוע ונסיבותיו ופעמים גם לפנים משורת הדין.
טעמים שעניינם ב"נסיבות העניין", במיהות בעלי הדין ומצבם, במהות ההליך ובשאלה האם מדובר בהליך סרק, הוכרו כטעמים המצדיקים הימנעות מפסיקת הוצאות (ראו: רע"א 6894/14 AIG חברה לביטוח בע"מ נ' אמנונית דרור (24/2/2014)). כך לדוגמא, ב רע"א 6568/05 כץ נ' כץ פסקה ג (17.08.2005), שעה שבית המשפט נמנע מפסיקת הוצאות מאחר שמדובר בסכסוך משפטי, דחה בית המשפט העליון את הערעור וקבע דברים שאין אלא לחזור עליהם כלשונם:
"לא אחת יארע שבתי המשפט, לרבות בית משפט זה, מחליטים שלא לפסוק הוצאות בשל נסיבותיהם הספציפיות של תיקים שלפניהם, לא רק כאשר התוצאה אינה חד משמעית לכיוון אחד, אלא גם בשל נסיבות הכרוכות בצדדים, ופעמים שכך גם לפנים משורת הדין. הדברים מסורים לשיקול הדעת ולתחושת הצדק של בית המשפט בדונו בתיק".
לא למותר לציין שבתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, הושם הדגש על כך שפסיקת ההוצאות היא הכלל, והימנעות מפסיקת הוצאות הוא החריג מטעמים שירשמו. גם בהתאם לתקנות אלה, נותר שיקול הדעת בידי בית המשפט להחליט מה גובה ההוצאות אם בכלל. בתקנות אלה גם מונחה בית המשפט לנהל הליך שיפוטי ראוי והוגן ולהשיג תוצאה נכונה ופתרון צודק של הסכסוך (ראו תקנה 2).
התובע טוען שלולא היה מיוצג על ידי עורך דין לא היה מקבל מהנתבעת דבר. טענותיו לא מתיישבות עם המסמכים, שכן ניכר שאת התגמולים בגין השבר קיבל התובע בטרם היה מיוצג ועל סמך המסמכים הרפואיים גרידא.
לא מדובר במצב שתביעתו של התובע נדחתה ולאחר מכן בעקבות מעורבות עורך דין התקבלה. כמובן שזכותו של התובע להיות מיוצג, כמובן שייצוג מקל על ההתנהלות, אך לא ניתן לקבוע שבכל פעם שמבוטח מחליט להיות מיוצג, חייבת חברת הביטוח להשיב לו את שכר הטרחה. קביעה כזו אינה מתיישבת עם תנאי הפוליסה.
בעניין אשחר התייחס בית המשפט לכך ש –
"דלתות בית המשפט פתוחות לרווחה למבוטחים המבקשים להביא את המחלוקות שהתעוררו בינם לבין המבטחת בפני ערכאה שיפוטית. יחד עם זאת, אין מקום לעודד תביעות בוסריות ונמהרות שהוגשו שלא לצורך. התנהלות מסוג זה מביאה למעמסה על בעלי הדין עצמם ועל ציבור המתדיינים כולו. אם הוגשה תביעה שלא לצורך, ומסתבר שהמבטחת אינה שוללת את זכאות המבוטח לתגמולי הביטוח, ככלל לא יהיה זכאי התובע להחזר בגין הוצאותיו (ראו והשוו, ת"א (שלום ת"א) 25630/08 לוי נ' הראל חברה לבטוח בע"מ, פיסקה 16 (16.8.2009), הגם ששם נפסקו לבסוף הוצאות שכן המבטחת לא הודתה בחבות תוך זמן סביר לאחר תחילת ההליך; ת"א (שלום י-ם) 54167-09-17‏ ‏ א. ד נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (11.1.2019); תא"מ (שלום חי') 9348-05-14 אלבז נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (5.6.2016)) ".
בענייננו הגיש התובע תביעה, בהסתמך על חוות דעת מומחה מטעמו שנמסר לו מידע חלקי בעניין עברו הרפואי של התובע. אמנם זכותו של התובע לנהל הליך משפטי ולנסות לחלוק על קביעות הנתבעת ואף לעתור למינוי מומחה מטעם בית המשפט ואולם עליו לנהוג בתום לב, למסור את כל המידע הרלוונטי גם בנוגע לעברו הרפואי ולא לנסות להאדיר את מצבו בפני המומחה מטעם בית המשפט.
משטענותיו של התובע נדחו, בשים לב לטעמי הדחייה ונסיבותיה אין הוא זכאי לקבל את הוצאותיו ושכר הטרחה ששילם.
משכך, אני דוחה את טענות התובע להוצאות.
אשר לטענות הנתבעת להשבת הוצאותיה, שעה שזכותו של התובע לנסות ולברר את טענותיו ובשים לב למכלול הנסיבות לרבות העובדה שהנתבעת התעלמה ממכתביו האחרונים של התובע, אסתפק בכך שהתובע ישיב לנתבעת את חלקה בשכר טרחת המומחה מטעם בית המשפט. זאת בעיקר משני טעמים – האחד העובדה שסמך על חוות דעת חסרה וחלקית מטעמו והאחר, ממצאי המומחה בנוגע לאופן התנהלות התובע בבדיקה.
התובע ישיב אם כן לנתבעת סך של 2,925 ₪ בתוך 30 יום שאם לא כן ישא הסכום ריבית והצמדה עד למועד התשלום בפועל.
מעבר לאמור, התביעה נדחית ללא צו להוצאות.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים.

ניתן היום, י"ז אדר תש"פ, 13 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.