הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"מ 38424-04-19

מספר בקשה: 2
לפני כבוד הרשמת הבכירה ויג'דאן חליחל

המבקשת

מוניק אשכנזי

נגד

המשיבה
הראל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

המשיבה הגישה תובענה כנגד המבקשת, הגברת מרים נחום וכן כנגד הפניקס חברה לביטוח בע"מ, בגין נזק נטען שנגרם לרכב שבוטחה על ידה (מ. ר. 57-694-33) באירוע ביום 13.10.2017 בו היה מעורב רכב נוסף (מ. ר. 60-65865; להלן: הרכב הנוסף).

בכתב התביעה, טענה המשיבה, כי המבקשת היא בעלת הרכב הנוסף, לחילופין מעסיקתה של הנהגת או שולחה.

המבקשת הגישה כתב הגנה ושם טענה בין היתר , כי היא אינה הבעלים של הרכב הנוסף, וכי כבר ביום 1.6.2017 – כחמישה חודשים לפני האירוע הנטען – מכרה את הרכב. מכאן, טענה המבקשת, דין התובענה כנגדה להידחות על הסף בהעדר עילה.

בסמוך להגשת כתב ההגנה, הגישה המבקשת בקשה לסילוק, המבוססת על אותם טעמים. המבקשת הוסיפה וטענה, כי אילו הייתה המשיבה פונה אליה בכתב לפני הגשת התובענה, הייתה מגלה את דבר מכירת הרכב הנוסף מבלי לערבה בהליך המשפטי וללא שתגרמנה הוצאות משפטיות בהתגוננות מפני תובענה זו.

בתשובתה לבקשה, הסכימה המשיבה לדחיית התובענה משום צירוף המסמכים המעידים על העברת הבעלות, אך עתרה לדחייה ללא חיוב בהוצאות. המשיבה הסבירה, כי עובדת העברת הבעלות נודעה לה עם הגשת כתב ההגנה מטעם המבקשת, וכי לפני הגשת התובענה הוצג בפניה רישיון רכב המעיד על בעלות המבקשת ברכב הנוסף, ומשום כך נתבעה.

בתגובה לתשובה, חזרה המבקשת על טענתה, והוסיפה, כי בירור קל (הן באמצעות משלוח מכתב טרם הגשת התובענה, והן באמצעות פניה לבירור בעלות על הרכב) – היה מביא את המשיבה לאותה מסקנה, וחוסך למבקשת את הוצאותיה.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים השתכנעתי, כי דין הבקשה להתקבל במלואה. ואנמק:

ראשית, אין למעשה מחלוקת, כי אין עוד לנהל את התובענה כנגד המבקשת. המשיבה הסכימה לכך מפורשות.

שנית, אין ביכולתי לקבל את טענת המשיבה, כי לא היה ידוע לה דבר העברת הבעלות, זאת, משום שהצעדים שהצביעה עליהם המבקשת אותם יכלה המשיבה לנקוט לפני הגשת התובענה, אכן היו חוסכים את ניהול התובענה, אף עד שלב זה, כנגד המבקשת.

כך, פנייה למבקשת בכתב בדרישה לתשלום פיצויים – הייתה מביאה את המשיבה לידיעה, כי הרכב אינו עוד בבעלות המבקשת. בנוסף, פניה עצמאית לבירור זהות בעלי הרכב הנוסף במועד התאונה או הגשת התובענה – היו אף הם מגלים למשיבה, כי הבעלות הועברה, וכי אין מקום – מבלי להביע עמדה על עצם הגשת התובענה כנגד בעלי הרכב ולא הנהגת – להגשת התובענה כנגד המבקשת.

המשיבה לא עשתה כן, ולמעשה הודתה בכך בתשובתה לבקשה. לא הובא כל הסבר מדוע הדבר לא נעשה, אף בשים לב להשקעת המשאבים המזעריים שהדבר היה גורם למשיבה. בכל מקרה אעיר, כי הטעות – אינה טעות המבקשת, והמשיבה כיוזמת ההליך צריכה להניח, כי נקיטת הליך סרק כנגד בעל דין עשויה, בסופו של דבר, לעלות לאותו בעל דין בהוצאות שיהיה עליה לשאת בהן.

בהינתן האמור, יש הצדקה לפסוק הוצאות (בדמות שכ"ט עו"ד) למבקשת. בשים לב לשלב בו הסתיימה התובענה, בשים לב להסכם שכר הטרחה אשר צורף לעתירת המבקשת, בשים לב לסכום התביעה, אני מורה כי המשיבה תשלם למבקשת שכ"ט עו"ד בסכום של 1,400 ₪.

התביעה כנגד המבקשת נדחית על הסף. המשיבה תשלם למבקשת בגין שכ"ט עו"ד סכום של 1,400 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 ימים מהיום, שכן אחרת יישא הצמדה וריבית פיגורים מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ח' תמוז תשע"ט, 11 יולי 2019, בהעדר הצדדים.