הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"מ 37872-06-16

לפני כבוד הרשמת בכירה ורדה שוורץ

התובעת:

איריס אייש, עו"ד

נגד

הנתבע:

סבטינו נאקסון

פסק דין

1. התובעת הגישה כנגד הנתבע תביעה על סכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל בסך של 47,400 ₪ בתמורה לשירותים משפטיים שנתנה לנתבע ולא שולמו לה.
התביעה נסמכה על שני הסכמי שכר טרחה:
הראשון מיום 4.2.14 בגין טיפול בצו קיום צוואה בסך 3,500 ₪ בצירוף מע"מ ובגין ניהול וחלוקת עיזבון בשיעור 3% בצירוף מע"מ משווי העיזבון ( להלן: "הסכם ראשון") והשני מיום 18.2.14 בגין טיפול בהתנגדות לצו קיום הצוואה של המנוח בסך 20,000 ₪ בתוספת מע"מ ובתוספת 10,000 ₪ בצירוף מע"מ במידה וההתנגדות תחלוש מעבר להתנגדות על צוואה מאוחרת ( להלן: "הסכם שני").
לטענת התובעת, שילם הנתבע סך של 1,000 ₪ וביום 16.2.16 החליף את הייצוג ומינה לו עו"ד אחר.
לפיכך, טענה התובעת להפרת שני ההסכמים ותבעה מהנתבע את שכר טרחתה סך של 47,400 ₪.

2. הנתבע התגונן וטען בתצהיר התומך בהתנגדות לביצוע התובענה שהגיש, להעדר זכאות התובעת לשכר טרחתה.
לטענתו חתם על ההסכם הראשון במעמד הקראת הצוואה של המנוח, שהיה דודו ואותה ערכה התובעת, יחד עם בת זוגו כל המנוח. הנתבע אף מסר שיק דחוי כמקדמה לתשלום הראשון על סך 1,000 ₪.
יומיים לאחר מכן, הוגשה על ידי הגב' דינה שטרן, בת דודתו של הנתבע, בקשה לקיום צוואה ישנה של המנוח ובעקבות עצתה של התובעת, לפיה יש להגיש התנגדות לביצוע צוואה ישנה זו, חתם הנתבע על ההסכם השני.
ההתנגדות אכן הוגשה וכן בקשה לביצוע הצוואה המאוחרת של המנוח אך בדיון הראשון שהתנהל בבית המשפט לענייני משפחה, הסתבר כי התובעת אינה יכולה לייצג את הנתבע ובת זוגו של המנוח בהליך זה מאחר ועליה להעיד במהלך המשפט כמי שערכה את הצוואה.
לפיכך ובסמוך לאחר מכן, הועבר ייצוג הנתבע ובת זוגו של המנוח, מהתובעת למשרד עו"ד סהר, סטוביצקי ( להלן: "משרד סהר, סטוביצקי") כאשר נחתם עימם הסכם שכר טרחה חדש לצורך טיפול בהתנגדות.
בנסיבות אלה, טען הנתבע אין לחייבו בתשלום כלשהוא בגין ההסכם השני שלא יצא כלל אל הפועל ואף לא היה אמור להיכרת עם התובעת, מאחר והיה עליה לדעת מראש כי אינה רשאית לייצג את הנתבע בדיון בהתנגדות בשל מעורבותה בעריכת הצוואה .
בסופו של יום, בקשתה של הגב' דינה שטרן לקיים צוואה ישנה של המנוח נדחתה ובית המשפט נתן צו לקיום צוואתו המאוחרת של הנתבע.
התובעת עתרה מיד לאחר מכן להתמנות כמנהלת עיזבון המנוח בהתאם להוראת צוואתו, אך בית המשפט דחה את הבקשה ומכל מקום, טען הנתבע כי נכסי העיזבון כללו כספים בלבד ולכן לא היה צורך בניהול העיזבון.
לטענת הנתבע, לא היה צורך בהגשת בקשה לקיום צוואת המנוח לאחר שבקשה כאמור הוגשה על ידי הגב' דינה שטרן ולכן די בסך של 1,000 ₪ אשר שולמו לצורך הכנת והגשת ההתנגדות שלא היתה אמורה ממילא להיות מוגשת על ידה כלל.
הנתבע הכחיש את תחשיב סכום התביעה בהיעדר פירוט מספיק.

3. בתצהיר עדות ראשית שהגישה התובעת, פירטה התובעת וטענה כי סכום התביעה מורכב מסך 4,095 ₪ (=3,500 ₪ + מע"מ) בגין הבקשה למתן צו קיום צוואה ומסך 23,838 ₪ בגין ניהול העיזבון (=3% משווי העיזבון, שעמד על סך של 680,000 ₪, + מע"מ).
לטענת התובעת, מסר הנתבע לקרובי משפחתו העתק של תעודת הפטירה של המנוח, בניגוד לעצתה ולכן נאלצה התובעת להגיש את הבקשה לצו קיום צוואה בשנית בבאר שבע במקום בו הוגשה הבקשה לקיום צוואתו הישנה של המנוח. לאחר הגשת הבקשה לקיום צוואת המנוח בבאר שבע הסתיימה מלאכתה של התובעת המזכה אותה בשכר הטרחה הנתבע בעניין זה.
עוד טענה התובעת כי הנתבע העניק לה ייפוי כח הממנה אותה כמנהלת עזבון המנוח בד בבד עם חתימתו על ההסכם הראשון.
לאחר מתן צו קיום הצוואה, החלה התובעת במלאכת איסוף פרטים נוספים בנוגע לעיזבון מאחר והמנוח לא סיפר לה כי קיים חשבון בנק נוסף.
שבועיים לאחר מכן, בחר הנתבע לפטר את התובעת.
לטענת התובעת, היפר בכך הנתבע את החוזה ולכן עליו לשלם סך של 25,000 ₪ לפי הקבוע בסעיף 4( ב) להסכם הראשון.
עוד טענה התובעת בתצהירה לזכאות לתשלום סך של 23,400 ₪ (=20,000 ₪ + מע"מ) לפי הוראות ההסכם השני בגין הגשת ההתנגדות לקיום צוואתו הישנה של המנוח.
התובעת טוענת כי ניהלה התכתבות ומו"מ עם ב"כ הגב' דינה שטרן במשך שעות רבות של עבודה.
התובעת הוסיפה וטענה כי בהתאם להסכם שכר הטרחה עם משרד סהר, סטוביצקי שהחליף את התובעת בייצוג הנתבע ובת זוגו של המנוח, חויבו הנתבע ובת זוגו של המנוח בשעות עבודה עם התובעת ונשלחו בין עורכי הדין מעל 100 דוא"לים.
לטענת התובעת בקש ממנה הנתבע לסייע למשרד סהר, סטוביצקי, בניהול התיק ואף להגיע לדיון הראשון בבאר שבע.
לטענת התובעת, הנתבע לא פיטר את התובעת ואף ידע כי התובעת ממשיכה לייצגו כך שבהעדר חוזה בין הצדדים יש לשלם לה שכר לפחות כפי שכרו של משרד סהר, סטוביצקי ואף יותר מכך בשל מקצועיותה העולה על זו של עוה"ד במשרד סהר, סטוביצקי.
לפיכך, פנתה התובעת לוועדת שכ"ט בלשכת עורכי הדין אך התברר שם כי בא כוחו הנוכחי של הנתבע הוא חבר בוועדה ולכן התקבלה תשובה לקויה.

4. הנתבע חזר על גרסתו בתצהיר עדות ראשית מטעמו והוסיף כי כבר מתחילה לא חש בנוח עם הייצוג של התובעת ואף לא סמך עליה אלא שהתובעת הציגה מצג שווא לפיו ממילא יאלץ לשלם לה שכר טרחה משום שמונתה כמנהלת העיזבון על ידי המנוח בצוואתו ואף נכנע ללחצה של התובעת ובת זוגו של המנוח שיוצגה על ידי התובעת יחד עמו.
את מלאכת איתור נכסי העיזבון, טען הנתבע, עשה בעצמו באמצעות חוקר וכבר במהלך הדיון המשפטי בבית המשפט, היה ידוע היקף נכסי העיזבון – כספים בלבד.
עוד הוסיף הנתבע כי התובעת הטעתה אותו באשר לאופן חלוקת העיזבון ואף הגיש התנגדות למינוי התובעת כמנהלת עיזבון – ואכן בית המשפט דחה את הבקשה.
הנתבע הכחיש כי הזמין את התובעת להגיע לדיון בבית המשפט ואף טען כי לא שוחח עמה לאחר התפטרותה.
הנתבע הביא את עדותה של עו"ד מאיה ראובני-ילינק, עובדת במשרד סהר סטוביצקי.
הייצוג של הנתבע על ידי משרד זה החל בחתימתו על יפוי כוח מיום 9.4.14 כמו גם בת זוגו של המנוח אשר חתמה על יפוי הכח ביום 27.4.14. הסכם שכר הטרחה עימם נחתם ביום 29.5.14. עדה זו תומכת בגרסת הנתבע לפיה נכסיו של המנוח התגלו בבנק בלבד.
לטענת עדה זו, לא התבקשה התובעת לערוך מסמכים כלשהם או לעשות פעולות כלשהן והתובעת עודכנה באשר לאירועים מתוך נימוס על ידי עו"ד קודם שטיפל בתיק וכי פנייתה של התובעת אליה לשם קבלת עדכונים נוספים, נענתה בסירוב מנומס.
העדה העידה אף באשר לסכסוך של הנתבע עם בת זוגו של המנוח ועל כן הועבר המשך הייצוג למשרד בא כוחו הנוכחי של הנתבע.

5. דיון והכרעה:
אין מחלוקת כי התובעת זכאית לתשלום שכרה בגין חלקו הראשון של ההסכם הראשון, דהיינו, סך של 3,500 ₪ בתוספת מע"מ עבור טיפולה בנושא צו קיום צוואת המנוח.
ראה גם הודאת הנתבע בחקירתו הנגדית בעמ' 28 בפרוטוקול שורות 11-12.
אין מחלוקת כי הנתבע שילם רק 1,000 ₪ על חשבון שכר זה ועל כן נותרה יתרת חוב בסך 3,095 ₪. המחלוקת בין הצדדים התעוררה בקשר עם חיוב הנתבע בתשלום בגין ניהול העיזבון אשר שיעורו 3% משווי עיזבון המנוח אשר נודע בדיעבד ככספים שהותיר בחשבונות הבנק.
אין מחלוקת כי לא מונה מנהל לעיזבונו של המנוח והוראת המנוח בצוואתו המעניק לתובעת את תפקיד מנהלת עיזבונו, לא קוימה באמצעות צו בית המשפט מאחר ובית המשפט דחה את הבקשה למינוי התובעת כמנהלת עיזבון המנוח.
מסיבה זו, טוען הנתבע, אין התובעת זכאית לשכר הקבוע בהסכם שכר הטרחה הראשון.
לעומתו, טוענת התובעת כי מינוי מנהל עיזבון על ידי בית המשפט אינו מונע את ניהול העיזבון על ידה בפועל מכוח צוואתו של המנוח. לטענת התובעת אף ביצעה חלק מעבודה זו באמצעות איסוף מידע על נכסי העיזבון.

6. מחלוקת נוספת התעוררה באשר לתוקפו של ההסכם השני הקובע שכר בסך 20,000 ₪ בצירוף מע"מ בטיפול בהתנגדות לצו קיום צוואה של המנוח.
בעוד שלטענת הנתבע הסכם זה בוטל בהסכמה כאשר התברר כי התובעת אינה יכולה לייצג את הנתבע בהליך ההתנגדות לקיום צוואת המנוח, טוענת התובעת כי אמנם חדלה לייצג את הנתבע בהליך זה אך ההסכם לא בוטל בפועל והיא המשיכה לייצגו בהליכים אחרים הקשורים להתנגדות למעט בבית המשפט.

7. עיינתי בכתב התביעה כפי שהוגש על ידי התובעת וקיים בו קושי להבין את תחשיב סכום התביעה על פיו.
התובעת טוענת בכתב תביעתה כי הנתבע הפר את הסכמי שכר הטרחה שנחתמו עמו משום שלא שילם דבר, למעט 1,000 ₪, ובנוסף בחר להחליף ייצוג ועל כן הפעיל את הוראת סעיף 4( ב) להסכם הראשון.
לשונה של הוראת סעיף זה: "במידה ואחליט להעביר את הטיפול בענייני, לעו"ד אחר, אני נותן בזה הוראה בלתי חוזרת לאותו עו"ד ולכל עו"ד נוסף אשר יטפל בענייני להעביר לעו"ד הנ"ל תשלום כדלקמן: א. ...
ב. אם הוגש צו קיום הצוואה או החל באיסוף העיזבון ע"י עו"ד הנ"ל וטרם הסתיים ההליך סך של 25,000 ₪".
בסופו של כתב התביעה, עותרת התובעת לתשלום סך של 47,400 ₪ מבלי לפרט את רכיבי סכום תביעה זה.
בתצהיר עדות ראשית מטעמה מפרטת התובעת כי תביעתה היא על פי סעיף 4( ב) להסכם הראשון ובסך 25,000 ₪ ( סעיף 15 לתצהיר) כנקוב בהסכם זה.
לאחר מכן מפרטת התובעת את זכאותה לתשלום סך של 20,000 ₪ בצירוף מע"מ לפי הוראת סעיף 1( ג) להסכם השני ובסך 23,400 ₪. יתר סעיפי התצהיר מפרטים כיצד בא לידי ביטוי טיפולה של התובעת בעניינו של הנתבע המזכה אותה, לטענתה בתשלום שכר זה.
לטענת התובעת הגישה את ההתנגדות ולאחר שהטיפול בהתנגדות הועבר לעו"ד אחר, משרד סהר סטוביצקי, סייעה למשרד זה בניהול ההליך בבית המשפט, לבקשת הנתבע, ואף התייצבה לדיון ראשון בבית המשפט בבאר שבע.

8. הנני דוחה את טענת התובעת לפיה הינה זכאית לשכר על פי הוראות סעיף 4( ב) להסכם.
הנתבע אומנם הפר את הוראות ההסכם הראשון בכך שלא שילם לתובעת את יתרת שכר הטרחה שהגיע לתובעת בגין הגשת הבקשה לצו קיום צוואה ובסך 3,095 ₪ שנותרו לתשלום בגין הליך זה, אך הפרה זו אינה עילה להפעלת הוראות סעיף 4( ב) להסכםש עילתו היא העברת הטיפול לעו"ד אחר.
יוער כי אף ניסוח סעיף זה תמוה ויתכן ואינו מקים כל עילת תביעה כנגד הנתבע.
מהותו של סעיף זה היא מתן הוראה בלתי חוזרת של הנתבע לצד ג' (עו"ד אחר) לשלם לתובעת את הסכום הנתבע. דהיינו, אין מדובר בחיוב כלשהוא של הנתבע אלא בהוראה לגבייתו מעו"ד אחר.
תואיל אם כך התובעת ותגיש דרישה ו/או תביעה כנגד אותו צד ג'. אלא שהוראה זו חסרה שיניים שכן לא ניתן לחייב צד ג' לשלם לתובעת סכום כלשהו ללא הסכמתו מראש לאותה הוראה בלתי חוזרת.
אף לו היה ניתן לפרש הוראת סעיף זה כמחייבת את הנתבע בתשלום, הרי העילה להפעלתו היא העברת הטיפול בעניינו של הנתבע לעו"ד אחר. אלא שהנתבע לא העביר דבר מהנושאים המוזכרים בהסכם הראשון לטיפולו של עו"ד אחר. בפועל העביר הנתבע את הטיפול בנושא ההתנגדות נשוא ההסכם השני בלבד שכן הבקשה למתן צו קיו ם צוואה כבר הוגשה על ידי התובעת ולא בוצע כל הליך של ניהול עיזבון.

9. טענת התובעת לפיה פעלה לאיסוף נכסי העיזבון מאחר ומונתה למנהל עיזבון בצוואת המנוח והנתבע הסכים לכך באופן המקנה לה זכות לתשלום שכר כמנהלת העיזבון - אין לה על מה שתסמוך.
לא יעלה על הדעת כי בית המשפט יחליט כי אין צורך בניהול העיזבון והנתבע יהיה מחויב בתשלום שכר על ניהול שלא צריך היה לבוא לעולם מתחילה.
מינוי מנהל עיזבון בצוואה אינו אלא רצון המנוח למנות אדם ספציפי לניהול העיזבון ככל שיהיה בכך צורך ( סעיף 81 לחוק הירושה תשכ"ה-1965). הקביעה כי העיזבון זקוק לניהול נתונה לסמכותו של בית המשפט בלבד. בית המשפט אף רשאי למנות מנהל עיזבון אחר מזה שזהותו נקבעה בצוואת המנוח ככל שישנם טעמים מיוחדים לכך.
ראה גם בע"מ 4884/15 פלוני נ' פלוני ואח' מיום 11.10.15 שם נקבע : "אם כן, החוק קובע את רצון המוריש כברירת המחדל לעניין מינוי מנהל עזבון, תוך שניתן לבית המשפט שיקול דעת לפעול בצורה שונה."
לבסוף יצוין כי איסוף נכסי העיזבון בטרם ניתן צו ירושה או צו קיום צוואה הוא תפקידו של מנהל עיזבון זמני ככל שממונה כזה. אין כל סמכות לאדם אחר לבצע איסוף כאמור כאשר לא ברור מה הם נכסי העיזבון להבדיל מאיתורם. אין כל צורך בניהול עיזבון על מנת לאתר נכסי הירושה. כל שנדרש הוא חוקר ופעולה זו נעשתה על ידי הנתבע בעצמו.
הראיה היא כי התובעת נזקקה לצו בית משפט על מנת לפנות לבנק הפועלים בו ניהל המנוח את חשבונו.
לפיכך הייתה התובעת מנועה מלנהל עיזבון בטרם קיבלה מינוי כאמור. כל פעולה שעשתה, עשתה על דעת עצמה ולמעשה שלא לצורך.

10. לבסוף יוער כי התובעת מסכימה כי מדובר בפיצוי מוסכם למרות לשונה במעמד הדיון בו ציינה כי מדובר בפיצוי עונשי. פיצוי מוסכם אינו עונש אלא פיצוי בשיעור הנזקים שהוערכו מראש בעת כריתתו של ההסכם העלולים להיגרם כתוצאה מהפרת ההסכם. לכן נתונה לבית המשפט הסמכות להפחית מהם ככל ששיעורם אינו פרופורציונלי לשיעור הנזקים שנגרמו או יכולים היו להיגרם.
בחישוב המקסימלי של זכאות התובעת לשכרה על פי הסכם שכר הטרחה הראשון היה לגרסתה בסך 23,900 ₪ בצירוף מע"מ (=3,500+20,400), כלומר שיעורו של הפיצוי המוסכם עולה על שיעורו של השכר המוסכם.
פיצוי מוסכם בהסכם שכר טרחה בגין שירותים שלא ניתנו עד סופם אינם סבירים כאשר הם עולים על סכום השכר המוסכם או שווים להם.

11. אשר לחלותן של הוראות ההסכם השני, דין התביעה על פיהן להידחות.
לכאורה, לטענת התובעת הינה זכאית לתשלום בהתאם להוראות ההסכם וכי מעולם לא פוטרה או פסק ייצוג הנתבע על פיו.
לטענתה המשיכה לייצג את הנתבע מחוץ לכותלי בית המשפט בעניין ההתנגדות שהגישה מאחר והפסיקה לייצג שם את הנתבע רק משום שהיתה מנועה מכך בשל ניגוד אינטרסים ובניגוד להוראות חוק לשכת עורכי הדין ( אתיקה מקצועית) התשכ"א-1961 (להלן: "כללי האתיקה").
וכלשונה, בעמ' 11 בפרוטוקול שורות 24-25: " התפטרתי מהייצוג מול ביהמ"ש אך לא מהייצוג של הנתבע. יפויי הכח שלי מול הנתבע לא מבוטל."
בעמ' 12 בפרוטוקול שורות 2-6 מודה התובעת שהלשכה קבעה ניגוד עניינים אבל טוענת שהתפטרה מול בית המשפט בלבד.
טענתה זו של התובעת דינה דחייה הן משפטית והן עובדתית.
סעיף 14( א) לכללי האתיקה שכותרתו " ניגוד אינטרסים" קובע: "לא ייצג עורך דין לקוח, לא יקבל על עצמו לייצגו ולא ימשיך בייצוגו, אם קיים חשש שלא יוכל למלא את חובתו המקצועית כלפיו, בשל ענין אישי שלו, או בשל התחייבות או חובת נאמנות שיש לו כלפי אחר או בשל עומס עבודה או בשל סיבה דומה אחרת."
הוראה זו אינה מגבילה את חלותה במקום מסוים כמו בית משפט. משנקבע כי קיים ניגוד אינטרסים אין התובעת רשאית לייצג את הנתבע בתחום זה כלל אם בין כותלי בית המשפט ואם מחוצה לו.
כראיה לייצוג הנתבע בפועל מחוץ לכותלי בית המשפט, טוענת התובעת לייעוץ כמומחית למשרד סהר סטוביצקי, להשתתפות בפגישות במשרד סהר סטוביצקי ולתכתובת ממושכת במיילים בינה לבין משרד סהר, סטוביצקי.
אלא שעלה ממסכת הראיות שהובאה כי התובעת התנהלה מול משרד סהר סטוביצקי בשמה של בת זוגו של המנוח.
יפוי הכח שניתן למשרד סהר סטובצקי מטעם בת זוגו של המנוח כללה את שמה של התובעת, וזו אף אימתה חתימת בת הזוג על פני יפוי הכח. לעומת זאת, יפוי הכח שנתן הנתבע למשרד סהר סטוביצקי לא כלל את שמה של התובעת ואף נחתם במשרד סהר סטוביצקי.
התובעת טענה כי הוספת שמה על פני יפוי הכח של בת זוגו של המנוח נעשתה רק על מנת לאפשר לה לאמת את חתימתה של בת הזוג של המנוח לאחר שהתבקשה לעשות כן בשל קרבת מגוריה למגורי בת זוגו של המנוח.
אלא שטענה זו אינה מתיישבת עם העדר כל קשר, טלפוני או באמצעות דוא"ל עם הנתבע במשך שנתיים ימים ואינה עולה בקנה אחד עם עדותה של עו"ד ראובני ילינק, העדה מטעם הנתבע אשר תמכה בגרסת הנתבע וציינה במפורש כי התבקשה על ידי בת הזוג של המנוח לעדכן את התובעת וכי התובעת השתתפה בישיבות במשרד סהר, סטוביצקי לבקשתה של בת זוגו של המנוח ולא על פי בקשתו של הנתבע:
"היא הבהירה לי שהיא מבחינתה חשוב לה האינטרס של אסתי שהיא חברה שלה, שהיא לא מעודכנת בכל הדברים משום שהיא מכירה אותה מלפני וחשוב לה לדעת את כל הדברים שמתרחשים...וגם אסתי בעצמה בקשה ממני לעדכן את התובעת." עמ' 16 בפרוטוקול שורות
20-24.
יצוין כי הבקשה למינוי מנהלת עיזבון הוגשה על ידי התובעת כמייצגת את בת זוגו של המנוח בלבד ואין זכר בבקשה זו לנתבע.

12. טענת התובעת כי יש לשלם לה שכר משום שייעצה למשרד סהר סטוביצקי בעניינים מקצועיים ומכוח מומחיותה בתחום הירושה לא הוכחה כלל ואף אין לדורשו מהנתבע.
ככל שאכן היה משרד סהר סטוביצקי זקוק לעצת מומחה היה על התובעת לכרות הסכם שכר עם הזקוק לשירותיה. אין להטיל על הנתבע חובת תשלום שכר בשל נזקקות לכאורה של בא כוחו לעצות מקצועיות.
אף טענת הנזקקות עצמה לעצת מומחה לא הוכחה.
התובעת היתה במועדים הרלוונטיים בעלת רישיון לעריכת דין כשנתיים. אין מדובר במספר שנים מספיק על מנת לצבור מומחיות בתחום משפטי כל שהוא.
דווקא החתמתו של הנתבע על הסכם שכר טרחה לייצוגו בהליך שהיה על התובעת לדעת מראש שלא תוכל לייצגו בשל ניגוד אינטרסים, מעידה על חוסר מקצועיות וידע מצידה.
לא הוכח גם הצורך בשירותי מומחה במשרד סהר סטוביצקי. מדובר בעורכי דין בעלי וותק ממושך באופן ניכר מזה של התובעת והתובעת אפילו לא ניסתה להרים את הנטל להראות כי אין להם כל ניסיון בתחום באמצעות זימון מי מהם לעדות.
העדה שהובאה ממשרד סהר סטוביצקי העידה כי היא עובדת במשרד משנת 2010 בין היתר בתיקים הקשורים לתחום של דיני משפחה. את ניסיונה היא מפרטת בעמ' 17 בפרוטוקול שורות 1-2.
החזקה היא כי אם עו"ד מייצג בתחום מסוים, מן הסתם יש לו את הניסיון והמקצועיות הנדרשת לשם ניהול ההליך בו הוא מייצג.

13. בסיכומיה שינתה התובעת את טעמה וטענה כי הזכאות לשכר טרחה על פי ההסכם השני נובעת מעצם הגשת ההתנגדות כשלעצמה.
גרסה זו אין לה על מה שתסמוך.
טענה זו אינה מצויה כלל בכתב התביעה המתרכז רק באירועים שלאחר שהועבר הטיפול בהתנגדות למשרד עוה"ד סהר, סטוביצקי וחלקה בטיפול זה מחוץ לכותלי בית המשפט.
אף תוכן ההסכם השני אינו תומך בגרסה זו.
ההסכם מגדיר בסעיף 1 א את היקף השירות הנדרש: "לשלם לעו"ד הנ"ל את מלוא שכר טרחתה, כפי שיפורט להלן בתוספת מע"מ כחוק בגין טיפולה בנושא: התנגדות לצו קיום צוואה של המנוח.."
ובסעיף 1 ג נרשם: "שכר הטרחה שהנני מתחייב לשלם בגין התנגדות לצו קיום צוואה הינו 20,000 ₪ בתוספת מע"מ".
אין מילה אחת המפרידה בין הגשת ההתנגדות והמשך ההליכים בגינה.
התובעת נסמכת על הסיפא סעיף 1 ג שם נרשם: "יובהר, כי באם ההתנגדות תחלוש מעבר להתנגדות על צוואה מאוחרת יש להוסיף 10,000 ₪ נוספים בתוספת מע"מ".
משפט תמוה ובלתי מובן. שכן ההתנגדות הוגשה למתן תוקף לצוואה ישנה שהוגשה על ידי אחיינית אחרת של המנוח והצוואה המאוחרת היא הצוואה אשר לטיפול מתן צו לקיומה נשכרה התובעת.
לא ברור לי כיצד ניתן לפרש אמירה זו ומה פירוש " תחלוש ההתנגדות מעבר להתנגדות אחרת".
כאשר נשאלה על כך התובעת בחקירתה הנגדית נתנה בעמ' 10 בפרוטוקול שורות 9-13 הסבר כדלקמן: " שזה מעבר להגשת ההתנגדות עצמה שדי בה לכאורה לעצור את ההליכים. אבל אם הצד השני אינו נרתע מהגשת ההתנגדות ויש צורך בניהול משפט יש צורך בתשלום נוסף."
אך בשורה 23 מודה " אולי הסכם כזה לא נהיר".
גרסה זו אינה מתיישבת עם המשמעות הלשונית של המשפט ומכל מקום, מקום שבו נקבעה הוראה מעורפלת ובלתי מובנת בעליל, יש לפרשה בניגוד לאינטרס של המנסח. מקום שבו בית המשפט אינו מבין במה מדובר, על אחת כמה וכמה, לא יבין האדם הפשוט החסר השכלה משפטית למה הכוונה ואין לפרשו באופן הסותר את המשמעות הרגילה של תוכן ההסכם. על פי תוכן ההסכם השכר נקבע בגין טפול כולל בהתנגדות ולא רק בגין הגשתה לבית המשפט.
פרשנות על פי דרכה של התובעת מעלה כי הטיפול בהתנגדות קבע למעשה שכר של 30,000 ₪ מאחר ולא היה צפוי כי ההתנגדות תתקבל על הסף ללא דיון. ומכל מקום, אם זו היתה כוונת התובעת היה עליה לנסחה באופן ברור ואינו משתמע לשתי פנים.

14. בסיכומיה מרבה התובעת להתרכז בכוונות לבו של הנתבע לפיהן רקם מזימה עם עורכי דינו לעקוף את ההסכמי שכר הטרחה שחתם עימה ולמעשה לא התכוון לשלם מתחילה. לפיכך מבקשת היא מבית המשפט כי יחמיר עם הנתבע בשל כך.
לא ברור לי מה עניין כוונותיו הנסתרות של הנתבע לכאן . מדובר בתביעה חוזית אשר תוצאתה נקבעת
בהתאם להוראות ההסכמים עליהם היא מבוססת.
התובעת מפליגה וטוענת כי ההסכם השני בא אל העולם משום שהנתבע פעל בניגוד לעצתה בכך שמסר לבת דודתו את תעודת הפטירה של המנוח.
לא ברור לי כיצד רק פעולה זו של הנתבע הביאה בסופו של יום להגשת ההתנגדות והצורך בטיפול בה. אם לא היה מוסר לא היה מתנהל הליך משפטי של תחרות בין שתי צוואות של אותו המנוח? האם בת דודתו של הנתבע הייתה מנועה מלקבל תעודת פטירה של המנוח בעצמה ממשרד הפנים?
טענה בלתי סבירה וחסרת בסיס עובדתי.

15. סוף דבר הוא כי הוכח רק חיובו של הנתבע בתשלום יתרת החוב בגין הגשת הבקשה לצו קיום הצוואה ובסך 3,095 ₪ בלבד.
הנתבע ישלם לתובעת סך 3,095 ₪.
התובעת הגישה כנגד הנתבע תביעה בסכום מופרז וחסר כל בסיס כשהיא מסתמכת על גרסאות שונות ומשתנות לפי הצורך ואשר הביא לניהול משפט ארוך ומייגע שהשתרע על פני 6 ישיבות.
תשובותיה בחקירה הנגדית היו ארוכות ומתמשכות שלא לצורך וכך אף שאלותיה בחקירתו הנגדית של הנתבע והעדה מטעמו. רוב השאלות ששאלה היו פסולות או לא רלוונטיות.
בנסיבות העניין תשלם התובעת לנתבע את הוצאות המשפט בסך 8,000 ₪.

ניתן היום, י' שבט תשע"ח, 26 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.