הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"מ 34643-11-19

לפני כבוד השופט נמרוד אשכול

התובע:

עו"ד דור נחמן
מייצג את עצמו.

נגד

הנתבע:

אסי קריטי
ע"י ב"כ עוה"ד ניר קריטי.

פסק דין

בפני תביעה כספית, נזיקית על סך 12,000 ₪ אשר התנהלה בהליך של סדר דין מהיר. התביעה היא תביעת ספאם ועילתה נובעת מחוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מספר 40), התשס"ח-2008 (להלן " חוק הספאם"). התובע, הינו עורך דין במקצועו אשר עוסק, בין היתר, בתחום דיני האינטרנט, קניין רוחני ומשפט מסחרי אזרחי. הנתבע, הוא סוכן ביטוח ובעלים של סוכנות ביטוח.

עיקרי טענות הצדדים
טענות התובע
בשנים 2015, 2018-2019 שלח הנתבע לתובע 8 דברי פרסומת באמצעות הדואר האלקטרוני לכתובתו של התובע, וזאת בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק הספאם השליחה נעשתה ללא רשותו והסכמתו של התובע וגרמה לו להטרדה, פגיעה בפרטיות ועוגמת נפש רבה .

בתאריכים 26.08.2015 , 05.05.2019, 25.09.2019 התובע שלח לנתבע, באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת ממנה נשלחו דברי הפרסום, שלוש הודעות סירוב והסרה מרשימת התפוצה בהתאם להוראות סעיף 30א(ד) לחוק הספאם. לטענת התובע, הודעת הסירוב הראשונה נתקבלה אצל הנתבע והוא הסיר אותו מרשימת התפוצה.

לאחר הודעות הסירוב השנייה והשלישית , נוהלו שיחות טלפוניות בין הצדדים והנתבע הבטיח כי יחדל מלשלוח דברי פרסומת. התובע ניסה לסיים המחלוקת בדרכי נועם ופשרה תוך פיצוי הוגן, אך כולם נדחו על ידי הנתבע. למרות שלוש הודעות הסירוב, שלח הנתבע לתובע דבר פרסומת נוסף ביום 11.11.2019, יומיים לאחר מכן הודיע התובע כי שעה שלא הוסדרה פשרה בין הצדדים נאלץ התובע לפנות לבית המשפט לקבלת סעדים המנויים בחוק.

לטענת התובע, כל דברי הפרסומת אינם מציינים בכותרת כי מדובר בפרסומת וזאת בניגוד גמור לסעיף 30א(ה)(1) לחוק הספאם , הקובע כי התיבה: "פרסומת" תופיע בתחילת דבר הפרסומת. התובע לא נתן הסכמתו המפורשת למשלוח דברי הפרסומת ובכך הפר הוראות סעיף 30א(ב) לחוק הספאם . בהתאם לסעיפים 30א(י)(1) ו- 30א(י)(5) על ביהמ"ש לפסוק לתובע פיצויים לדוגמא שאינם תלויים בנזק על סך 1,000 ₪ להודעה. סה"כ 8,000 ₪ בגין דברי הפרסומת. כן סך של 1,000 ₪ פיצוי בגין עוגמת נפש, ו- 3,000 ₪ בגין הנזק שנגרם לתובע בהטרדתו, בפגיעה בפרטיותו ובפגיעה בזכותו ובציפייתו הבסיסית to be left alone.

טענות הנתבע
התובע פועל בחוסר תום לב השולל ממנו הזכות לקבל פיצוי, התובע מגיש תביעות מסוג זה באופן סדרתי כעו"ד מתחום האינטרנט.

הנתבע, מעצם היותו סוכן ביטוח הכיר את התובע בקבוצת BNI ואף קיים עם התובע פגישת עבודה ושלח לו הצעות מחיר ומידע בגין ביטוחים מסוג אבדן כושר עבודה, במסגרת הפגישה התובע מסר לנתבע את כתובת המייל שלו והייתה תכתובת בין הצדדים (הצעת המחיר שהועברה במייל צורפה כנספח " 2" לכתב ההגנה. התובע נתן הסכמתו לכך, ו בזאת ניתן לראות מענה לדרישה בסעיף 30א(ג)(1) לחוק הספאם כי הפרטים התקבלו במסגרת מו"מ לרכישת ביטוח. הגם ש הנתבע מעביר לקהל לקוחותיו מידע בנוגע לשוק הביטוח והסברים בנוגע לכיסויים ביטוחים.

ההודעות בדבר דברי הפרסום מוכחשות, הן נשלחו כדין במסגרת ההרשאה וההסכמה של התובע. אילו האחרון חש פגיעה בפרטיותו כנטען , היה עליו ללחוץ על כפתור ההסרה מרשימת התפוצה. הנתבע פעל בהתאם לאמור בסעיף 30א(ג) לחוק הספאם, ובין היתר, נתן אפשרות לתובע להסיר עצמו מרשימת התפוצה על ידי כפתור ההסרה שבגוף העדכון. הנתבע לא קיבל הודעת סירוב מהתובע.

התובע אגר הודעות דוא"ל במשך שנים, בכך הגיש תביעתו בשיהוי רב וגרם לנתבע לנזק ראייתי באופן זה שאין לו ראיות העשויות לסייע לו בהתגוננות בפני התביעה, הוא איננו נקי כפיים וניסה לקבל כספים באצטלה של ניסיון להסדר פשרה.

דיון והכרעה
הרקע העובדתי
התובע, עו"ד במקצועו העוסק בתחום האינטרנט. הנתבע, עוסק בתחום הביטוח. הצדדים נפגשו במפגש נטוורקינג (BNI), במסגרתה מסר התובע לנתבע את כרטיס הביקור שלו עם פרטיו האישיים. לאחר מכן תיאמו הצדדים פגישה לצורך מידע בעבור כיסויים ביטוחיים ונפגשו במשרדו של התובע. ביום 05.11.2014, לאחר קיום הפגישה, שלח הנתבע לתובע כתובת דוא"ל ובה ציין פרטי כיסויים ביטוחיים וכן הצעת מחיר (ראה נספח "2" לכתב ההגנה).

התובע מלין בתביעתו בגין 8 הודעות דואר אלקטרוני המהוות לטענתו דברי פרסומת. בשנת 2015, לאחר פגישה בין הצדדים, נשלחו 3 הודעות דואר אלקטרוני במועדים: 23.03.2015, 26.05.2015, 26.08.2015. ביום 26.08.2015 שלח התובע לנתבע הודעת דואר אלקטרוני בה ביקש להסירו מרשימת התפוצה, אך לא ציין בגוף ההודעה שההודעות נשלחו שלא בהסכמתו (הודעת סירוב ראשונה) . לאחר הודעה זו, התובע הוסר מרשימת התפוצה (ראה אישור הודעת הסרה בנספח " 2" לכתב התביעה; כן ראה סעיף 14 לכתב התביעה).

דברי הפרסומת הנוספים, כעולה מכתב התביעה, נשלחו לאחר כשש שנים במועדים המפורטים להלן : 26.11.2018, 25.03.2019, 16.04.2019 (3 הודעות) ביו ם 05.05.2019 שלח התובע לנתבע הודעת סירוב שנייה כמכתב התראה (צורף כנספח "4" לכתב התביעה).

כמו כן נשלחו שני דברי דואר אלקטרוני במועדים: 25 .09.2019, 11.11.2019 (2 הודעות). ביום 25.09.2019 נשלחה הודעת סירוב שלישית אשר צורפה כנספח "6" לכתב התביעה. ביום 13.11.2019 הודיע התובע כי הוא נאלץ לפנות לקבלת סעד בבית המשפט.

הטענה על היות התובע - תובע סדרתי

אחת מטענותיו של הנתבע, היא שהתובע הינו תובע סדרתי בהגשת תביעות ספאם מסוג התביעה דנן. התובע נשאל בחקירתו על נושא זה והשיב: "בניגוד למה שהנתבע מנסה להציג אותי אני לא תובע סדרתי. אבל תבעתי בעבר לפי חוק הספאם. לשאלת בית משפט כל תקופתי כעורך דין הגשתי אולי כ- 10 תביעות ואני לא מעט שנים עורך דין. הפרסומות לא הפסיקו גם לאחר הגשת התביעה נשלחו עוד שתי פרסומות." (ראה פרוטוקול מיום 06.05.2020 בעמ' 2, שורות 1-3; כן ראה לעניין זה עדותו של התובע בפרוטוקול הדיון מיום 20.07.2020 בעמ' 13, שורות 6-22).

בהתאם להלכה ברע"א 197/16 עומרי קיס נ' ק.צ יחסי ציבור ויזמות בע"מ נקבע כי יש לבחון כל תביעה לגופה : "יש להיזהר מסיווגו של מי שהגיש כמה תביעות מכוח החוק כתובע סדרתי, ולראות בכך כשיקול לחובתו, וממילא יש להקפיד ולבחון כל תביעה לגופה."

המסגרת הנורמטיבית
הסעיף הרלוונטי במקרה מושא ענייננו הוא סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מספר 40), התשס"ח-2008 (להלן " חוק הספאם"). הרקע לחקיקת התיקון ותכליתו, נסקרו בהרחבה בפסיקות בתי המשפט, ובראשן בשני פסקי דין שיצאו מפי בית המשפט העליון ברע"א 2904/14 גלסברג נ' קלאב רמון בע"מ (פורסם בנבו 27.07.2014) (להלן: עניין גלסברג); ורע"א 1954/14 חזני נ' הנגבי (פורסם בנבו 04.08.2014) (להלן: עניין חזני).

שלוש הודעות הדוא"ל שנשלחו בשנת 2015
דברי הפרסומת לכאורה צורפו כנספחים "1, 3, 5, 7" לכתב התביעה. מעיון בנספחים הללו ניתן ללמוד כי דברי הפרסומת שצורפו לכתב התביעה כנספח "1" מהתאריכים : 23.03.2015 ו- 26.05.2015 שתכנם אבדן ימי עבודה וביטוח מבנה (בהתאמה); מתכתבים עם הצעת המחיר ו חלופת המיילים שבין הנתבע לתובע, אשר נבעו בהמשך לפגישתם הפרונטלית כאמור במייל שצורף כנספח "2" לכתב ההגנה.

רוצה לומר, שהנתבע רשאי לשגר דבר פרסומת מהסוג הנ"ל אף אם לא נתקבלה הסכמת הנמען, התובע, בהתקיים כל התנאים המצטברים בסעיף 30א(ג) לחוק הספאם, כלשונו:
"30א
...
(ג) על אף הוראות סעיף קטן (ב), רשאי מפרסם לשגר דבר פרסומת כאמור באותו סעיף קטן אף אם לא התקבלה הסכמת הנמען, בהתקיים כל אלה:
(1) הנמען מסר את פרטיו למפרסם במהלך רכישה של מוצר או שירות, או במהלך משא ומתן לרכישה כאמור, והמפרסם הודיע לו כי הפרטים שמסר ישמשו לצורך משלוח דבר פרסומת מטעמו, באחת הדרכים האמורות בסעיף קטן (ב);
(2) המפרסם נתן לנמען הזדמנות להודיע לו כי הוא מסרב לקבל דברי פרסומת כאמור, דרך כלל או מסוג מסוים, והנמען לא עשה כן;
(3) דבר הפרסומת מתייחס למוצר או לשירות מסוג דומה למוצר או לשירות האמורים בפסקה (1).

נראה שבמיילים שנשלחו בשנת 2015 הנתבע עמד בתנאים המצטברים של סעיף 30א(ג) . ואפרט: התובע מסר את פרטיו ל נתבע באמצעות העברת כרטיס ביקור במהלך פגישת נטוורקינג בנוכחות משתתפים נוספים. לאחר מכן אף התקיימה ביניהם פגישה במשרדו של התובע, שבסיומה שלח הנתבע לתובע מייל המציג הצעת מחיר ופרטים על כיסויים ביטוחים (ראה עדות התובע בפרוטוקול מיום 20.07.2020 בעמוד 6-7 שורות 29-33, 1-3, 28-31; כן ראה מייל הצעת המחיר שנשלח מאת הנתבע לתובע וצורף כנספח "2" לכתב ההגנה). על כן סעיף 30א(ג)(1) מתקיים.

התובע נתן לנתבע הזדמנות להודיע כי הוא מסרב לשליחת ההודעות, בכך שבגוף המייל מופיע לינק להסרה [ראה לעניין זה ע"א 2526-12-17 קסטרו מודל בע"מ נ' בר רגב (פורסם בנבו)] , אך התובע לא לחץ עליו ושלח הודעת סירוב ראשונה לכתובת התובע רק לאחר מכן, ביום 26.08.2015 בו ביקש לראשונה להסירו מרשימת התפוצה (ראה סעיף 12 לכתב התביעה). משמע, גם סעיף 30א(ג)(2) מתקיים.

ניתן לראות כפי שעמדתי על כך לעיל, שדברי הפרס ומת במיילים המצוינים מתכתבים עם סוג השירות שניתן לתובע עת שלח הנתבע את המייל עם פירוט הכיסויים הביטוח ים והצעת המחיר כיוון שהם מתייחסים לאבדן ימי עבודה וביטוח על מבנה . הפסיקה פירשה את המונח "דומה" בלשון סעיף 30א(ג)(3) בפרשנות מרחיבה [ראה ע"א 534-17 סלקום ישראל בע"מ נ' לפיד (פורסם בנבו)], על כן גם סעיף 30(א)(3) מתקיים ומכאן שיש לנתבע הגנה באשר לפרסומים אלה ויש לדחות את טענת התובע בנוגע אליהם.

לאחר משלוח הודעת הדוא"ל השלישית ועם קבלת הודעת הסירוב מטעם התובע, התובע הוסר מרשימת התפוצה, ומאז ובמשך תקופה ארוכה, כמפורט להלן לא נשלחו דברי פרסומת.

חמשת הודעות הדוא"ל שנשלחו בשנים 2018-2019

בהתייחס לדברי הפרסומת אשר נשלחו אל התובע בשנים 2018-2019 וצורפו כנספחים "1, 3, 5, 7" לכתב התביעה, ניתן לראות בהם על פניו דברי פרסומת כהגדרתם בחוק הספאם; לא נעלמה מעיני העובדה שנשלחו מאת הנתבע דברי פרסומת, על אף הודעות הסירוב שנשלחו מטעם התובע בשנת 2015. הנתבע העיד לעניין זה בחקירתו בעמ' 2-3, שורות 31-33, 1-2 (בהתאמה) לפרוטוקול מיום 06.05.2020:
"שלחתי לו הצעת מחיר. מאז הנתבע אישר לי לשלוח לו את המיילים, הוא ביקש הסרה בשנת 2015 והוא הוסר לאחר שלושה מיילים בערך.
בשנת 2019 איש המחשבים שלי עשה שינוי בתוכנה וכנראה ששמו של התובע השתרבב שוב לרשימה. אגב אם היה לוחץ הסרה אז הוא לא היה מקבל עוד מיילים. אין לי עוד אנשים שיש להם טענות בנושא קבלת מיילים ממני. מי שרוצה מקבל ומי שלא לא מקבל."

יצוין כי באשר למייל שנשלח ביום 11.11.2019, לאחר הגשת התביעה, התובע העיד בפרוטוקול הדיון מיום 20.07.2020 בעמ' 32, שורות 1-19 כי גם לאחר הגשת כתב התביעה דנן נשלח דבר פרסומת; הנתבע אישר זאת, אך ביהמ"ש לא דן בטענות שהועלו לאחר הגשת כתבי הטענות ואינן נמצאות בגדרן משום שיש בכך "הרחבת חזית אסורה" [ראה לעניין זה ע"א 6799/02 יולזרי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד נח(2) 145, 151 (2003)].

הנתבע נחקר לגבי המיילים שנשלחו בשנת 2018-2019. ראשית ציין כי מאז שנת 2015, התובע לא קיבל ממנו כל מייל (ראה עמ' 28, שורה 33 לפרוטוקול) וזאת בהמשך לדבריו לעניין הסיבה מדוע נשלחו המיילים שנית. כן נשאל לגבי כתובת המייל ממנה נשלחו המיילים בשנים 2018-2019 והתברר כי מדובר בכתובת מייל אחרת מזו שממנה נשלחו ההודעות בשנת 2015 (ראה עמ' 29, שורה 27 לפרוטוקול). ביום 05.05.2019 נשלח מכתב התראה (נספח "4" לכתב התביעה) ו לאחר מכן הצדדים שוחחו ביניהם. בהמשך, התנהלה תכתובת בין הצדדים לרבות באמצעות ב"כ הנתבע.

התובע נחקר לגבי שליחת המיילים בשנת 2018-2019 ונשאל: "תגיד לי בבקשה מדוע לא לחצת על האופציה להסרה כפי שעלה לך בהודעה דואר אלקטרוני." העד השיב: " כי אני מבין את הסכנות שטמונות בללחוץ על קישורים שאני לא מכיר מקורם..." (עמ' 12, שורות 14-18). בעניין זה נשאל מדוע לא הגיש חוות דעת מומחה לעניין הנזק הנטען, והשיב כי " אתה מדבר עם מישהו שמתעסק בתחום" (ראה עמ' 13, שורה 4). התובע אף נחקר בנוגע לדרישתו לתשלום 12,000 ₪ והשיב כי מדובר בייעוץ משפטי שעולה כסף ואינו מתכוון להשיב על שאלה זו (ראה עמ' 13, שורה 29-30).

לטענת התובע, לפי סעיף 30א(י)(1) לחוק הספאם, במידה ושוגר דבר פרסומת "ביודעין" בניגוד להוראות הסעיף ; רשאי ביהמ"ש לפסוק פיצויים שאינם תלויים בנזק בסכום שלא יעלה על 1,000 ₪ בשל כל דבר פרסומת שקיבל הנמען בניגוד להוראות סעיף זה.

בכל הנוגע להגשת תביעה בשיהוי ניכר, בהתייחס למיילים משנת 2015 ובכל הנוגע לטענה של אי לחיצה על כפתור "הסר"; טען הנתבע כי סבר שלאחר הודעת הסירוב ששלח והמענה שקיבל בתגובה מהנתבע, לא יקבל דברי פרסומת נוספים.

באשר לאי לחיצה על כפתור הסר, ראה תשובתו של התובע בעניין זה, ולשיהוי בנסיבות התביעה דנן, ר' כב' השופטת א. כהן ברת"ק (ת"א) 51774-07-20 אוריאל רז המאושר נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (30.07.2020): " ההודעות נשלחו בעבר כשהאחרונה בהן נשלחה בשנת 2016, בעוד שהתביעה הוגשה בשלהי שנת 2019. בהתחשב בחלוף הזמן שגרם לנתבעת נזק ראייתי ובמסמכים שהציגה הנתבעת, ניתן ללמוד כי ניתנה הסכמת התובע לקבלת דברי הפרסומת. אין להתערב בקביעתו העובדתית של בית המשפט קמא לפיה בקשות התובע נשלחו לתיבת דואר אלקטרוני... שאינה תיבת דואר פעילה, ועל כן לא נקלטו על ידי הנתבעת. אשר לטענת ההסרה באמצעות קישור שלטענת התובע יכולה לסכן את המחשב ולהכניס וירוסים, זו נדחתה ונקבע במקרה דנן המשיבה היא גוף עסקי ממנו המבקש צורך שירות מזה שנים, כך שאיני מקבלת את טענתו בדבר חשש מקישור זדוני ואני מסכימה עם קביעת בימ"ש קמא כי התנהלות המבקש בעניין הסרה נחזית כלא תקינה."

לעניין דרישות התובע לפיצוי ראה עדותו של הנתבע בעמ' 3, שורות 5-12 לפרוטוקול מיום 06.05.2020:

"מפנה את הנתבע לנספח 4 לכתב התביעה מיום 5.5.2019 אני ביקשתי מאיש המחשבים שלי להוריד אותו מהרשימה. איש המחשבים שלי כנראה שהייתה לו תקלה וביקשתי לראות את הרשימה של האנשים להם מיועד המיילים ואכן הייתה פה תקלה. אולם חשוב להבהיר שהוא עשה את כל הדברים האפשריים על סף סחיטה. הוא היה יכול להסיר את עצמו. הוא שלח לי הצעת פשרה בסך 4,500 ₪ על שלושה מיילים זה משהו לא סביר בעיני ולטעמי הוא נקט בכל האמצעים. הוא גם יכול היה לתבוע אותי במסגרת תביעות קטנות ולא לגרום לי להוציא כסף על עורך דין בתביעה רגילה. לדידי הוא עושה כל שימוש אפשרי כדי להקשות ולסחוט ממני כספים בצורה עדינה. החלפתי את איש המחשבים ואת כל המערכת."

כן ראה חלק מפניות התובע לתשלום פיצויים בגין דברי הפרסומת שנשלחו:

נספח "4" לכתב התביעה מיום 05.05.2019 :

כן ראה נספח "6" לכתב התביעה, מיום 25.09.2019.

סוף דבר

מדובר בחוק צרכני שמטרתו להסדיר תופעה אשר הייתה רווחת במועדים בו נחקק. יחד עם זאת , מדובר ב"מגן ולא בחרב" ו יש לבחון את נסיבות העניין הקונקרטי בשים לב ללשון החוק ולפסיקה הרלוו נטית. בכל הנוגע לשלוש ת המיילים שנשלחו בשנת 2015: לא מצאתי לנכון לפצות בגינם, זאת מהנימוקים שצוינו לעיל.

בכל הנוגע למיילים שנשלחו בשנים 2018-2019: מחד גיסא, לא ניתן להתעלם מכך שנשלחו 5 דברי פרסומת מאת ה נתבע לתובע אף אם הדבר נבע , כעדות הנתבע, מתקלה במערכת המחשבים. מאידך גיסא, לא ניתן להתעלם מכך שבעקבות הוראת בקשת ההסרה בשנת 2015 חדל הנתבע לשדר לתובע את המיילים במשך מספר שנים וכן לא ניתן להתעלם שגרסת הנתבע, לפיה המיילים שנשלחו בשנת 2018-2019 מקורם בתקלה, לא נסתרה.

בהתאם להלכה ברע"א 2904/14 זיו גלסברג נ' קלאב רמון בע"מ (פורסם בנבו): " בבואם לפסוק פיצוי לדוגמה לפי סעיף 30א(י) לחוק התקשורת, על בתי המשפט לראות ברף העליון שהציב המחוקק – 1,000 ₪ - נקודת מוצא, ממנה כמובן ניתן להפחית, במקרים המתאימים. ברי, כי אין מש מעות הדבר שכל אימת שפלוני יפר את סעיף 30א, ייפסק פיצוי לדוגמה בשיעור המרבי הנקוב בחוק, ויש להביא בחשבון את מכלול הנסיבות, לרבות השיקולים המנויים בסעיף 30א(י)(3). הכלל הוא איפוא, כי הסכום הנקוב בסעיף 30א(י)(1) הוא סכום המוצא לפסיקת הפיצוי לדוגמה, ממנו ניתן – בנסיבות המתאימות – להפחית ."

לא בכדי צוין בסעיף 30א(י)(1) "רשאי ביהמ"ש" להבדיל מהתיבה: "חייב" [ראה לעניין זה "רשאי ולא חייב" בת"ק 605-07-16 צוויק נ' לאומי קארד בע"מ (פורסם בנבו)]. כמו כן ברע"א 1231/17 ישי רז נ' אימפרשן מדיה בע"מ (פורסם בנבו) נקבע כי הנטל על הנתבע להראות שניתנה הסכמה, ועל כן יש לפרש את התיבה " ביודעין" בדרך מצמצמת.

בנסיבות ענייננו, אין מקום לקביעה דיכוטומית ויש לבצע איזון בהתייחס למכלול הנסיבות והשיקולים שעמדתי עליהם לעיל.

קובע שבגין כל אחד משלושת דברי הפרסומת שנשלחו בסוף שנת 2018 ותחילת שנת 2019 ישלם הנתבע לתובע סך של 500 ₪. בגין כל אחד משני דברי הפרסומת שנשלחו לתובע לאחר מכתב ההתראה מ יום 5.05.2019, ישלם סך של 700 ₪.

סוף דבר
ממארג הראיות העדויות והמסמכים בתיק, ולאור האמור לעיל, מורה על קבלת התביעה באופן חלקי .

בשים לב לאמור בסעיף 31 לעיל, ישלם הנתבע לתובע סך 2,900 ₪ תוך 30 יום מהיום.

אין צו להוצאות. כל צד יישא בשכר טרחת עורך דינו.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי כדין.

ניתן היום, ד' חשוון תשפ"א, 22 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.