הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"מ 3436-12-16

לפני כבוד הרשמת הבכירה ויג'דאן חליחל

התובע:

גיא עמר

נגד

הנתבעות:

1.עדי רון
2.שלמה חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

רקע:

בפני תביעה כספית על סך 8,480 ₪ בגין תאונת דרכים שהתרחשה ביום 27.9.2016 (להלן: "התאונה").

התובע הינו בעל אופנוע נושא מ.ר. 84 -085-40 (להלן: "האופנוע "), ותובע בגין הנזק שנגרם ל ו בעקבות התאונה. נתבעת 1 הינה הנהגת ברכב מ.ר. 29-466-70 המבוטח אצל נתבעת 2 (להלן: " רכב הנתבעת").

עיקר טענות הצדדים ומהלך הדיון:

על פי הנטען בכתב התביעה, עת נסע האופנוע בנתיב הימני בכביש איילון, חצה רכב הנתבעת את שטח ההפרדה וסטה לנתיב הנסיעה של האופנוע וכתוצאה מכך התרחשה התאונה וכל זאת באשמת נהגת רכב הנתבעת.

בעקבות התאונה, וכפי שנטען בכתב התביעה, נגר ם לאופנוע נזק ישיר בסך 6,458 ₪, שכ"ט שמאי בסך 772 ₪, הפסד ימי עבודה, נסיעות ועוגמת נפש בסך 1,250 ₪.

על פי הנטען בכתב ההגנה, התאונה התרחשה עת עמד רכב הנתבע ת בנתיב נסיעתו בכדי להשתלב בכביש ובעודו עומד וממתין לתנועת הרכבים שתחלוף התפרץ התובע אל נתיב נסיעתו תוך עקיפה מימין של הרכבים כאמור פגע בו וגרם ברשלנותו להתרחשות התאונה.

בדיון שהתקיים בפני ביום 10.10. 18 העידו בפניי מר גיא עמר , נהג האופנוע , כמו כן העידה גב' עדי רון , נהגת רכב הנתבעות.

דיון והכרעה:

הצדדים חלוקים על אופן התרחשות התאונה ועל האחריות לה, על כן השאלה הטעונה הכרעה בענייננו היא מי אחראי מבין הנהגים לקרות התאונה.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ואת עדויותיהם, עמדתי על נסיבות קרות התאונה ועיינתי בכל אשר הובא בפני, מיקום הרכב והאופנוע, מוקדי הנזק, השתכנעתי כי יש להעדיף את גרסת התובע על פני גרסת הנתבעות – ואפרט.

לכתב התביעה צורפה הודעה על תאונה, בה נהג האופנוע מסר את גרסתו הראשונה להתרחשות התאונה, לפיה, ציין כי במהלך נסיעה על נתיב ימני בכביש איילון חצה רכב הנתבעת את שטח ההפרדה וסטה לנתיב שלו כתוצאה מכך, נאלץ לבלום ולפגוע בדלת שמאל של הרכב.

בבית המשפט הוא חזר על גרסה זו ועדותו היתה עקבית ומהימנה בעיניי, והיא אף צלחה היטב את החקירה הנגדית. על פי התיאור שמסר בעדותו הראשית עת נסע על כביש איילון ראה רכב חוצה את שטח ההפרדה וחוסם אותו על נתיב הנסיעה הימני. לדבריו , כ אשר נהגת רכב הנתבעת חסמה אותו , הוא בלם וניסה להשתלט על האופנוע ונכנס בדלת של הנהגת והאופנוע נפל הצידה.
בהמשך ציין, כי נהגת רכב הנתבעת עברה את שטח ההפרדה והשתלבה ברגע האחרון ובשל פקק תנועה לא התאפשר לו לעבור בין הרכבים.

עדות זו של נהג האופנוע לא נסדקה בחקירתו הנגדית, בכך שהוא חז ר על גרסתו בחקירה הראשית ועולה בקנה אחד עם טופס ההודעה שמילא וציין כי הנתבעת הפתיעה אותו "מרגע שראיתי אותה מתחילה לחצות וחוסמת לא היה הרבה מרחק אלא לבלום כי היא הפתיעה אותי. ברגע שראיתי אותה בלמתי" ( עמ' 3, שורות 5-8 לפרוטוקול הדיון).

לעומת גרסת נהג האופנוע, גרסת נהגת הנתבעת עוררה ספקות וחוסר התאמה עם הגרסה שלה בשיחה המוקלטת שהתקיימה בין שני הנהגים בסמוך למועד התאונה. בתוך כך, הנתבעת נשמעת בשיחה זו כשהיא מודה, כי היא סטתה עם ההגה וכי הטעות שלה היא בכך שרק באותו רגע הסתכלה במראה ולא לפני (תמל ול שהוגש לבית המשפט, עמ' 3 ש' 18-23).

גם בחקירה הנגדית של נהגת הנתבעת התבקשה להסביר את דבריה בשיחה והיא לא נתנה הסבר מדוע היא הודתה בכך שהיא סטתה וטענה , כי כל הסיטואציה הייתה מלחיצה (עמ' 5, שורות 3-6 לפרוטוקול הדיון) .

בבית המשפט, נהגת הנתבעת העידה שהיא הייתה בנתיב השתלבות במחלף ההלכה לקראת סיום ההשתלבות ותיארה את התרחשות התאונה כדלקמן :
" הייתי בנתיב השתלבות במחלף ההלכה, ירדתי בנתיב בזמן של פקקים ועומדים בין 7-8 בערב, הייתי לקראת סוף ההשתלבות, די זחלתי כי היה פקק. סובבתי טיפה את ההגה כדי להמשיך עם הנתיב שמשתלב שמאלה לכיוון הנתיבים המרכזיים ופתאום שמעתי רעש חזק, סובבתי את הראש וראיתי אופנוע שבא במהירות שבא על אי התנועה ומחליק על כל הרכב שלי ומפיל את המראה והוא נופל הצידה". (עמ' 4, שורות 14-18 לפרוטוקול הדיון).

בחקירה הנגדית היא לא זכרה את המרחק שבו נסעה מסיום ההשתלבות. לטענתה התובע נסע על אי תנועה בקצה הקרוב לצד שלה וכי יכול להיות שהוא נכנס לתוך הנתיב כי היא היתה במקום. לשאלת בית המשפט אם היא הסתכלה במראות לפני ההשתלבות העידה שבאותו רגע של התאונה לא הסתכלה במראות : "הסתכלתי במראות באופן כללי, באותו הרגע לא הסתכלתי כי עוד לא השתלבי בגלל זה הפתיע אותי." (עמ' 5, שורות 22-24 לפרוטוקול הדיון).

לאחר שבחנתי את גרסאות שני הנהגים מצאתי להעדיף את גרסת התובע שלא נסתרה וקיבלה חיזו ק גם מדברי הנתבעת בשיחה המוקלטת ומעדותה בבית המשפט, שהיא לא הסתכלה במראות באותו רגע של התאונה. כמו כן, גם בהתאם לתמונה שהוגש ה לבית המשפט מופיע האופנוע , לאחר התאונה כשהוא נמצא בנתיב הימני ולא בנתיב ההשתלבות או אי ה הפרדה.

במקרה שבפני מדובר בגרסה מול גרסה, אולם השוואה בין העדויות מלמדת כי עדות נהג האופנוע הייתה מהימנה ועקבית בעוד שעדות נהגת הנתבעת עוררה תהיות וסימני שאלה.

משכך, אני קובעת כי התאונה התרחשה באשמת נהגת רכב הנתבעת.

התובע תמך את נזקיו בחוות דעת שמאית המעידה על שומת הנזק, וגם חשבון שכר טרחתו של השמאי שהעריך הנזק. חוות דעת זו לא נסתרה.

לאור האמור, ובנסיבות העניין, אני קובעת כי התובע הרים את הנטל להוכחת הנזקים שנגרמו לו בעקבות התאונה שבענייננו ובכך התביעה מתקבלת במלואה, למעט רכיב עוגמת נפש והפסד ימי עבודה שלא הוכח.

נוכח האמור לעיל, יש לחייב את הנתבעות לשלם לתובע באמצעות נתבעת 2, סך של 7,230 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל, אגרת משפט ששולמה, שכר עדים כפי שנפסק במהלך הדיון ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ש"ח.
הסכום הכולל ישולם בתוך 30 ימים.
מזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום, י"ב חשוון תשע"ט, 21 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.