הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"מ 33995-05-20

לפני כבוד השופט נצר סמארה

תובעת

סופרבוס הסעים ותיור בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד דנה גולדשטיין שלו

נגד

נתבעים

  1. יורם סיידו
  2. מטיילי האושר בע"מ
  3. הכשרה חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד דביר דמנד

פסק דין

1. לפניי תביעה, בסדר דין מהיר, לחיוב הנתבעים בפיצויים בגין נזקי רכוש והפסדים שנגמרו לתובעת על רקע תאונת דרכים.

תאונת הדרכים הנטענת ארעה ביום 27.05.2018 בין כלי רכב, מסוג מיניבוס, מ"ר 58-480-55 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת (להלן: "המיניבוס") לבין כלי רכב, מסוג אוטובוס, מ"ר 75-993-34 שבעת התאונה הנטענת היה נהוג בידי הנתבע 1, בבעלות הנתבעת 2 ומבוטח על ידי הנתבעת 3 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "האוטובוס") (ולהלן: "התאונה").

תמצית טענות הצדדים

2. התובעת טוענת כי בעוד המיניבוס עומד בעצירה מוחלטת מאחורי האוטובוס כאשר לפני האוטובוס הייתה משאית, לפתע האוטובוס נסע לאחור ופגע במיניבוס שעמד בעצירה מוחלטת והסב לו נזקים. נזקי המיניבוס הוערכו על ידי שמאי רכב מטעם התובעת. עתה עותרת התובעת לחייב את הנתבעים בנזקי המיניבוס בדמות עלות תיקון נזקיה ובהפסדיה בדמות שכ"ט שמאי ואבדן הכנסות כתוצאה מהשבתתו הארעית של המיניבוס.

3. מנגד, הכחישו הנתבעים את נסיבת התאונה הנטענות. לטענת הנתבעים, האוטובוס היה בעמידה מוחלטת על מנת לאפשר למשאית שהייתה לפניו לצאת מחניה, אלא שאז הגיח המיניבוס מאחור וכתוצאה מאי שמירת מרווח פגע בחלקו האחורי של האוטובוס והסב לו נזקים. כמו כן, מכחישים הנתבעים את הנזק והיקפו. לטענת הנתבעים, התובעת לא צירפה אסמכתאות המעידות על התשלום למוסך המתקן ולכן דין התביעה להידחות, ולו מטעם זה.

4. התקיימה לפני ישיבת הוכחות ביום 19.01.2021, במסגרתה הוצגו ראיות הצדדים והעידו ונחקרו בחקירה נגדית נהגי כלי הרכב המעורבים בתאונה.

5. בתום חקירת העדים סיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם בעל פה.

עתה נותר לדון ולהכריע בתובענה.

6. על יסוד מכלול החומר המונח לפניי, לרבות תמונות הנזק שהצדדים התייחסו אליהם במעמד ישיבת ההוכחות אך הומצאו לתיק לאחר הישיבה, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של ב"כ הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, מהנימוקים וכפי המפורט להלן:

האחריות לקרות התאונה

6.1. נטל ההוכחה מוטל לפתחה של התובעת, בבחינת 'המוציא מחברו עליו הראיה'.

בהתאם לזאת, על התובעת להוכיח את תביעתה ברמת ההסתברות המתאימה למשפט אזרחי, קרי מעל למאזן ההסתברויות.

ראו: ע"א 475/81 זיקרי יעקב נ' "כלל" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589 (26.02.1986).

על התובעת להוכיח כי התאונה ארעה ברשלנותו של נהג האוטובוס וכי בגין רשלנותו נגרמו הנזקים וההפסדים הנטענים לתובעת.

6.2. התובעת צירפה לראיותיה את טופס ההודעה על התאונה בו מתוארות בקצרה נסיבות התאונה. כמו כן, התובעת הביאה לעדות את עדותו של נהג המיניבוס. בנוסף, צירפה התובעת לכתב תביעתה דוח שמאות נזק המעיד על הנזק והיקפו וכרטיס עבודה של המוסך שנטען כי תיקן את נזקי המיניבוס.

6.3. במסגרת עדותו תיאר נהג המיניבוס את נסיבות התאונה כך: "...הגעתי למקום שהייתה משאית שעמדה באמצע הכביש וגם היה אוטובוס עומד. המשאית עמדה קדימה והאוטובוס אחורה. בנתיב. בכיוון נסיעתי היה נתיב אחד. אני הייתי אחרי האוטובוס. עצרתי עצירה מלאה. הייתי רחוק מהאוטובוס. במרחק של כ-2 מ' מאחורי האוטובוס... ראיתי שהאוטובוס התחיל לחזור לאחור. ראיתי את האוטובוס חוזר אלי אחורה. צפרתי לו... צפרתי לאוטובוס הוא לא עצר" (עמ' 4, שורות 15-10 לפרוטוקול).

נהג המיניבוס אישר כי הוא נוהג קבוע על המיניבוס (עמ' 4, שורות 21-20 לפרוטוקול). נהג המיניבוס אישר כי במיניבוס הייתה נוסעת אחת בלבד (עמ' 5, שורות 2-1 לפרוטוקול). בהמשך, אומר נהג המיניבוס כי הבחין כי המשאית אשר הייתה לפני האוטובוס, נסעה לאחור על מנת להתחבר למשאבת בטון, ותוך כך פגעה במיניבוס (עמ' 5, שורות 10-9 לפרוטוקול). עוד אומר נהג המיניבוס כי לאחר התאונה ולאחר שהנהגים החליפו פרטים הוא הבחין כי האוטובוס נסע לאחור ונתן למשאית להתחבר למשאבת הבטון (עמ' 5, שורות 6-3 לפרוטוקול). עוד אומר נהג המיניבוס כי האוטובוס ניזוק במרכז החלק האחורי ואף הראה בתמונה של החלק האחורי של האוטובוס את מיקום הפגיעה (עמ' 5, שורות 14-11 ושורות 23-19 לפרוטוקול). נהג המיניבוס שלל כי למיניבוס היו תאונות קודמות (עמ' 5, שורות 25-24 לפרוטוקול), כפי שעולה בקנה אחד עם מכתב היעדר תביעות של מבטחת המיניבוס (איילון חברה לביטוח בע"מ) לגבי שנים עברו, אשר צורף לכתב התביעה.

6.4. הנתבעים צירפו לראיותיהם, בין היתר, את טופס ההודעה על התאונה של נהג האוטובוס בו נרשם כי הוא עצר את האוטובוס על מנת לתת למשאית שהייתה לפניו להיכנס לאתר בנייה, והמשאית נסעה לאחור ולפתע נהג האוטובוס הרגיש מכה מאחור. עוד נרשם בטופס ההודעה כי רכב שהגיע מאחורי האוטובוס לא הספיק לעצור והתנגש באוטובוס מאחור, תוך שנהג האוטובוס שולל כי הוא נסע לאחור.

בעדותו אישר נהג האוטובוס כי בכיוון נסיעת כלי הרכב המעורבים בתאונה היה נתיב נסיעה אחד (עמ' 6, שורות 17-16 לפרוטוקול). נהג האוטובוס העיד עוד כי הוא נכנס לרחוב, ולפני שהוא הגיע ליעד שבו הוא היה אמור להוריד נוסעים, הבחין במשאית שביצעה נסיעה לאחור המבקשת להיכנס לאתר בנייה, ולכן עצר את האוטובוס (עמ' 6, שורות 18-17 לפרוטוקול). מעדותו זו של נהג האוטובוס ניתן להבין כי באוטובוס היו נוסעים.

בהמשך אומר נהג האוטובוס כי הבחין במשאית ממרחק גדול והוא עצר הרבה לפני שהגיע אל המשאית (עמ' 6, שורות 19-18 לפרוטוקול). עוד הוא מוסיף כי הוא עצר את האוטובוס במרחק של כ-50 מטר מאחורי המשאית (עמ' 20-19 לפרוטוקול), וכי לפני האוטובוס היה גם רכב פרטי שהוא עצמו היה במרחק של כ-30 מטר מאחורי המשאית והאוטובוס היה במרחק של כ-10 מטרים מאחורי רכב הפרטי (עמ' 6, שורות 22 ו- 26 לפרוטוקול).

יש לציין כי עובדת קיומו של רכב פרטי לפני האוטובוס, ובין האוטובוס למשאית, לא צוינה כלל בטופס ההודעה על התאונה מטעם נהג האוטובוס ואף לא נזכרה בתחילת עדותו אלא רק לאחר שבית המשפט שאל אותו לפשר המרחק הגדול מהמשאית (עמ' 6, שורות 22-20 לפרוטוקול). איני מקבל את הסברו של נהג האוטובוס כי הוא לא זה שמילא את טופס התאונה אלא מישהו מטעמו (עמ' 7, שורות 10-9 לפרוטוקול), שהרי מדובר בפרטים שנכתבו מפיו של נהג האוטובוס אשר ברור כי ממלא הטופס לא כתב את הפרטים על דעתו שלו.

למעלה מזאת, הגרסה של נהג האוטובוס בדבר המרחק שהיה בינו לבין המשאית מרחק של כ- 50 או 40 מטר, נשמעת לא הגיונית, שכן לא סביר כי כלי רכב ימתין מרחק של 40 או 50 מטר ואף לא 30 או 20 מטר ממשאית כדי לאפשר לה לבצע נסיעה לאחור. או שמדובר בטעות בהערכה או שמדובר בהערכה מוגזמת במכוון כדי להראות חוסר היתכנות של נסיעה לאחור לאור המרחק בין המשאית לאוטובוס. סבורני כי נהג האוטובוס ניסה לחזק את גרסתו בדבר המרחק בינו לבין המשאית על ידי הוספת כלי רכב נוסף בינו לבין המשאית, שלא נזכר כלל בטופס ההודעה על התאונה.

אף אם נהג האוטובוס הרגיש מכה קלה באוטובוס אין הדבר אומר בהכרח כי ההתנגשות בינו לבין המיניבוס לא יכולה לגרום להיקף הנזק בחזית המיניבוס. לא מן הנמנע כי האוטובוס שהינו מאסיבי יותר וארוך יותר, בהשוואה למיניבוס , הסב נזק גדול לחזית המיניבוס בעוד שלחלקו האחורי של האוטובוס הוסב נזק קטן עד בלתי נראה לעין, כתוצאה מהפגיעה. לא הייתי תולה את יהבי לעניין פערי הנזקים הנראים לעין בין חזית המיניבוס לבין חלקו האחורי של האוטובוס. הגם שמעיון בתמונות הנזק לחלקו האחורי של האוטובוס ניתן גם ניתן לראות נזק כפי שהעיד נהג המיניבוס (עמ' 5, שורות 14-11 לפרוטוקול).

6.5. לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים והתרשמתי מהן באופן בלתי אמצעי, אני מעדיף את גרסתו של נהג המיניבוס, שהייתה ברורה, עקבית והקרינה אמינות, על פני גרסתו של נהג האוטובוס, שהייתה מתפתחת, בלתי קוהרנטית, מתפתלת, מתחמקת ולא מהימנה עליי.

6.6. על יסוד ניתוח עדויות הנהגים אני משוכנע כי האוטובוס אכן נסע לאחור בעקבות נסיעתה לאחור של המשאית שהייתה לפניו.

ראשית, גרסתו של נהג המיניבוס הייתה מהימנה עליי מאוד. לכן, אני סבור כי אמת דבריו לפיהם האוטובוס נסע לאחור. שנית, כפי שציינתי לעיל, איני מקבל את גרסת נהג האוטובוס בדבר המרחק של כ- 40 או 50 מטר בינו לבין המשאית. לא בכדי בחר נהג האוטובוס לציין בטופס ההודעה מטעמו את עובדת הנסיעה לאחור של המשאית, אשר סביר כי אילצה אותו להסיע את האוטובוס לאחור על מנת לאפשר למשאית להיכנס לאתר הבנייה. נהג האוטובוס הסיע את האוטובוס אחורנית מבלי לתת את דעתו למיניבוס העומד מאחוריו, לא שעה לצפירות של המיניבוס המשיך לנסוע לאחור ופגע במיניבוס שעמד מאחוריו.

6.8. איני מקבל את טענתו של ב"כ הנתבעים כי אי הבאת הנוסעת שהייתה במיניבוס בזמן התאונה לעדות צריכה לפעול לרעת התובעת. די בראיות שהוצגו בפניי, לרבות התמיהות וחוסר העקביות שהתגלתה בעדותו של נהג האוטובוס, כדי לחזק את גרסתו של נהג המיניבוס בדבר הנסיעה לאחור של האוטובוס, ולמעשה לשלול כי המיניבוס לא שמר מרווח מהאוטובוס. יש לציין כי גם הנתבעים לא הביאו עדים נוספים לחיזוק גרסת נהג האוטובוס הגם שנהג האוטובוס העיד בעדותו כי הוא היה בדרכו להוריד נוסעים.

6.9. לא מצאתי כי בנסיבות שנהג המיניבוס עצר כשני מטרים מאחורי האוטובוס ולמראה האוטובוס הנוסע לאחור צפר לו על מנת שיחדל מהנסיעה לאחור, היה באפשרותו של נהג המיניבוס למנוע את התאונה.

6.10. מכאן, שמלוא האחריות לקרות התאונה חלה על נהג האוטובוס.

המחלוקת בעניין הנזק

6.11. התובעת צירפה חוות דעת של שמאי רכב התומך בגובה נזקי המיניבוס (נזק ישיר וירידת ערך). אלא שמאחר שנטען, אף על ידי נהג המיניבוס בעדותו, כי המיניבוס תוקן בפועל במוסך, על התובעת להוכיח כי אכן שילמה למוסך המתקן את הסכום בגין נזקים ישירים אותו היא תובעת מהנתבעים.

6.12. אולם מעיון במכתב הדחייה של הנתבעת 3 הממוען לתובעת, צוין אך ורק עניין היעדר האחריות לתאונה, ללא כל התייחסות לאי הוכחת תשלום הנזק. טענות ממין אי הוכחת תשלום הנזק יש להעלות בהזדמנות הראשונה – במכתב הדחייה – ולא להעלותן כלאחר יד.

6.13. יפים לענייננו דבריו של בית המשפט העליון כדלהלן:

"בהנחיית המפקח על הביטוח מיום 9.12.1998 נקבע, כי "כאשר נדחית תביעתו של תובע, על המבטחת לפרט את כל נימוקי הדחייה לתביעתו בהזדמנות הראשונה שיש לה ואם לא עשתה כן, לא תוכל המבטחת להעלות במועד מאוחר יותר נימוק נוסף לדחייה, אותו יכלה לטעון בהזדמנות הראשונה". בהנחיתו מיום 29.5.2002 חזר המפקח על הדברים, אולם סייג אותם באמרו כי: "חברת הביטוח רשאית להעלות נימוקים נוספים מעבר לנימוק שהובא לידיעת המבוטח בהזדמנות הראשונה, רק (ההדגשה הוספה – א"ר) מקום בו מדובר בעובדות או נסיבות שנוצרו לאחר אותו מועד (בו נמסרו הנימוקים - א"ר) או אם היה ביכולתה של חברת הביטוח לדעת עליהם, במועד בו דחתה את התביעה". הנחיות אלה משקפות את המדיניות המשפטית שהוצגה לעיל בדבר ההגנה על המבוטחים וצמצום אי השויון בינם לבין המבטחות; הן אף עולות בקנה אחד עם עקרונות של יעילות משפטית, שכן מבוטח שבפניו תיפרש עמדה ברורה ומנומקת של המבטחת בנוגע לתביעתו, יוכל להעריך את כדאיותה של הגשת תביעה בבית משפט. לכך חשיבות מהיבטים שונים, של המבוטח ושל בתי המשפט כאחד. הנחיות אלה משתלבות היטב במגמה של הרחבת חובת הגילוי של המבטח כלפי המבוטח, כחלק מחובת תום הלב, המוטלת על המבטח."

ראו: רע"א 10641/05 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אסולין (04.05.2006) (להלן: "פרשת אסולין").

בפרשת אסולין נקבע כי להנחיית המפקח על הביטוח קיימים חריגים בעטיים לא יהיה ראוי לפעול על פי הנחייה, וכך נקבע:

"ייתכנו נסיבות – אם גם חריגות – שיצדיקו העלאתן של טענות נוספות בבית המשפט מעבר לנטען בתשובות המבטחות למבוטחים, והדלת לא תינעל כליל. נסיבות אלה, בסופו של יום, יהיו כאלה שהצדק זועק בהן כנגד יישום ההנחיה, כגון שנטען למרמה של המבוטח- התובע, כבפרשת מנורה הנזכרת, ואין מקום לקבוע רשימה סגורה. זאת בנוסף לסייגים שבהנחיית המפקח מיום 23.5.02, כאמור. מכל מקום, ראוי שנסיבות אלו יפורשו בצמצום, שאחרת ירוקנו מתוכן הנחיות המפקח. במבחני השכל הישר, לחברות הביטוח די משאבי כסף ומשאבי זמן כדי להיערך כך שתשובותיהן למבוטחים לא יהיו חלקיות אלא מבוססות ורציניות, ובכך יינטל עיקר העוקץ מן הטענה."

ראו: פרשת אסולין, לעיל פסקה ד(6).

החריגים הם בשני מצבים: מצב אחד, הקשור במועד ידיעת נימוק הדחייה. כשמדובר בעובדה, שנודעה למבטחת לאחר שהיא דחתה את תביעת המבוטח, והמבטחת לא יכולה הייתה לדעת את העובדה שנתגלתה עת פעלה לבירור חבותה, זאת לפי הנחיית המפקח על הביטוח. מצב שני, "הסנקציה" בדמות אי קבלת נימוק הדחייה "החדש" שעל פי הנחיית המפקח על הביטוח תרחיב את מסגרת הכיסוי הביטוחי גם על סיכונים, שמלכתחילה לא היו מבוטחים על פי חוזה הביטוח, למשל בטענת מרמה.

בשני המצבים יהיה קשה להחיל את ה"סנקציה" של מחיקת נימוקי הדחייה שלא נזכרו במכתב הדחייה.

אולם, יש לזכור כי אין מדובר ברשימה "סגורה" של מצבים וייתכנו מצבים נוספים בעטיים בית המשפט יקבל את הנימוק החדש אף אם לא הוזכר קודם לכן במכתב הדחייה.

6.14. מן הראוי להדגיש כי הנחיות המפקח על הביטוח, שאומצו בהלכה הפסוקה, חלות הן ביחסים שבין מבטחת למבוטחה והן ביחסים שבין מבטחת לבין צד שלישי.

ראו: ת"א (מחוזי מרכז-לוד) 38631-04-13 אייש נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (23.02.2014 ).

לכן, ההנחיה הרלוונטית חלה הן ביחס שבין הנתבעת 3, שהנה מבטחת האוטובוס, לבין צד שלישי, היא התובעת.
6.15. טענות הנתבעת 3 לעניין אי צירוף מסמכים המוכיחים את גובה הנזק, לרבות הוכחת תשלום למוסך המתקן הייתה צריכה לעלות עוד במכתב הדחייה. אין מדובר בטענה עובדתית שהנתבעת 3 לא הייתה מודעת לה או שנולדה רק לאחר מכתב הדחייה, שכן למכתב הדרישה (הנקובים בו סכומים אותם הוציאה התובעת ושאת השבתם היא דורשת במכתב הדרישה) צורפו כל המסמכים המוכיחים את נזקיה והפסדיה הנטענים של התובעת. לכן, חזקה כי עוד במכתב הדחייה היה על הנתבעת 3 להעלות נימוק דחייה נוסף זה, כפי שהעלתה בכתב ההגנה.

6.16. למעלה מזאת, מעיון במסמכים שצורפו לכתב התביעה עולה כי התובעת צירפה חשבונית פרפורמה שהנפיק המוסך לתובעת. איני מקבל את טענתו של ב"כ הנתבעים כי מדובר בכרטיס עבודה בלבד (עמ' 8, שורה 28 לפרוטוקול). מעיון מדוקדק יותר במסמך ניתן היה לראות כי הכותרת של המסמך היא "פרפורמה" ומתחתיה טבוע המונח "כרטיס עבודה".

"הפרפורמה" היא למעשה קיצור של "חשבונית פרפורמה" שדי בה כדי להעיד כי המוסך המתקן דורש מהתובעת את הסכום המופיע בה . אמנם, אין מדובר ב"חשבונית מס" התקפה כלפי שלטונות המס (מס הכנסה, ומע"מ). ברם, לצורך הוכחת גובה הפסדים במסגרת תביעה משפטית אני סבור כי די בחשבונית הפרפורמה במיוחד כאשר הנתבעת 3 לא העלתה נימוק דחייה זו במכתב הדחייה .

לפיכך, תוך האיזון בין הצגת מסמכים המעידים על גובה הנזק (דוח שמאי) ועל תיקון המיניבוס במוסך וחשבונית הפרפורמה של המוסך המתקן שנעשתה על בסיס דוח השמאי, ובין האינטרס של הנתבעת 3 כי התובעת תוכיח את נזקיה והפסדיה, מבלי להתעלם במועד העלאת הטענה המאוחרת, אני סבור כי עלה בידי התובעת להוכיח את נזקיה והפסדיה.

6.17. זאת ועוד, הנתבעת 3, לא הגישה שומה נגדית, שככלל באמצעותה ניתן היה לסתור את גובה הנזק. מכאן, שסכום התביעה, זולת ראש הנזק בדבר ימי עמידה, בדין יסודו.

6.18. לגבי ראש הנזק בגין ימי העמידה של המיניבוס אומר כי ראש נזק זה אינו מתיישב עם היות התובעת בעלת צי אוטובוסים. הרי סביר כי אם אוטובוס אחד, מבין האוטובוסים של התובעת, יוצא מכלל שימוש, ארעי או קבוע, ישנו אוטובוס אחר שנועד להוות חלופי. מה עוד שלא ניתן לומר כי כל האוטובוסים של התובעת נעשה בהם שימוש בכל רגע נתון כך שהשבתתו של אוטובוס אחד, לצורך תיקונו, עלולה להביא לפגיעה כלכלית בתובעת.

משכך, סכום התביעה המוכח (לאחר הפחת ראש הנזק של ימי עמידה) הוא 19,421 ₪.

לסיכום

7. אשר על כן, הנתבעים, באמצעות הנתבעת 3, ישלמו לתובעת את הסכומים הבאים:

7.1. סכום התביעה המוכח, בסך של 19,421 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד תשלום המלא בפועל.

7.2. הוצאות משפט – ובכלל זה אגרת בית המשפט כפי ששולמה ושכ"ט עו"ד – בסך של 4,500 ₪.

7.3. שכר העד כפי שנפסק בדיון.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

8. הנתבעת 3 תישא בשכר העד מטעמה כפי שנפסק בדיון.

9. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, א' אדר תשפ"א, 13 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.