הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"מ 32380-12-17

לפני כבוד השופט נצר סמארה

תובעת
נתבעת שכנגד

כלל חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד בודה

נגד

נתבעות

תובעת שכנגד

  1. יהודית אלוני
  2. הפניקס חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד זבולון

יהודית אלוני
ע"י ב"כ עוה"ד זבולון

פסק דין

1. לפניי תביעה עיקרית שעניינה שיבוב בגין תגמולי ביטוח ששילמה מבטחת למבוטחתה ותביעה שכנגד שעניינה פיצויים בגין נזקי רכוש לרכב, שתיהן על רקע תאונת דרכים.

תאונת הדרכים ארעה ביום 22.04.2017, בין כלי רכב, מ"ר 48-678-35 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי התובעת והנתבעת שכנגד בביטוח נזקי רכוש לרבות אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 62-366-59 שבעת התאונה היה בבעלות הנתבעת 1 והתובעת שכנגד ונהוג בידיה ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "רכב הנתבעות") (ולהלן: "התאונה").

2. התובעת טוענת כי האחריות לקרות התאונה חלה על נהגת רכב הנתבעות. לטענת התובעת, בעוד רכבה החל בכניסה לצומת לאחר המתנה בזמן שברמזור שבכיוון נסיעתו דלק אדום, ולאחר שהאור ברמזור התחלף לירוק, נכנס רכב הנתבעות מהכיוון הנגדי לצומת בניגוד לאור אדום שדלק בכיוון נסיעתו, פגע ברכב התובעת. לטענת התובעת, בגין התאונה נגרמו לרכב התובעת נזקים אשר הוערכו על ידי שמאי רכב מטעמה שקבע כי רכב התובעת איבד כליל מערכו. עתה התובעת תובעת החזר של תגמולי הביטוח ששילמה למבוטחתה והוצאות נלוות לכך.

מנגד, טוענות הנתבעות כי רכב הנתבעות נכנס לצומת בחסות אור ירוק שדלק ברמזרו שבכיוון נסיעתו כאשר לפתע התפרץ רכב התובעת לצומת בלתי פנוי בניגוד לאור אדום שדלק ברמזור שבכיוון נסיעתו ופגע ברכב הנתבעות. משכך, טוענות הנתבעות כי יש להטיל את האחריות לקרות התאונה על נהגת רכב התובעת. כמו כן, מכחישות הנתבעות את הנזק והיקפו.

בד בבד עם הגשת כתב ההגנה הגישה הנתבעת 1 תביעה שכנגד כנגד התובעת העיקרית במסגרתה היא מבקשת לחייב את האחרונה בפיצויים בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכבה וכן בפיצוי בגין נזקים בלתי ישירים כגון הוצאות נסיעה, הוצאות אחסנת רכב והוצאות גרירה.

הנתבעת שכנגד חוזרת במסגרת כתב ההגנה שכנגד על האמור בכתב תביעתה בתביעה העיקרית. בנוסף, מכחישה הנתבעת שכנגד את הנזק הנטען שנגרם לתובעת שכנגד והיקפו.

למעשה, המחלוקת בין הצדדים לתובענה היא לעניין האחריות לקרות התאונה ולעניין הנזק.

3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוצגו ראיות הצדדים, ובכלל זה טופס ההודעה על התאונה מטעם התובעת (ת/1), תמונת נזק לרכב התובעת (ת/2), טופס ההודעה על התאונה מטעם הנתבעות (נ/1), תמונת הרכבים בזירת התאונה ותמונות זירת התאונה מאתר גוגל מפות (נ/2). כמו כן, הוגשו תוכנית רמזורים (נ/3), טופס ההודעה על התאונה שהוגש לתובעת (נ/4). כמו כן, הוגשה על ידי התובעת העתק מכתב אישום שהוגש נגד הנתבעת 1 בגין התאונה אליו צורפו גיליונות גביית גרסאות נהגות הרכבים על ידי חוקרי המשטרה (במ/1), פרוטוקול הדיון בהליך הפלילי (במ/2) וסימוכין לתיאור הסרטון (במ/3),

בנוסף לכך, העידו נהגות הרכבים המעורבות בתאונה.

4. בתום חקירת העדות, סיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם בעל פה.

עתה נותר לדון ולהכריע בתובענה.

5. על יסוד מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדות במהלך חקירתן בבית המשפט, ותוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה העיקרית להתקבל ודין התביעה שכנגד להידחות, כפי שיפורט ומהנימוקים להלן:

האחריות לקרות התאונה

5.1. אין חולק כי התאונה ארעה בצומת מרומזר, כאשר שני הרכבים המעורבים בתאונה הגיעו מכיוונים מנוגדים. רכב התובעת נכנס לצומת בפנייה שמאלה מהנתיב השמאלי ביותר בכיוון נסיעתו כאשר הוא היה הראשון לפני קו העצירה (עמ' 2, שורות 13-11 לפרוטוקול), ואילו רכב הנתבעות נכנס לצומת מהנתיב האמצעי המאפשר נסיעה ישרה בצומת, מבין שלושה נתיבים בכיוון נסיעתו (תמונות זירת התאונה מאתר גוגל מפות נ/2).

5.2. נהגת רכב התובעת תיארה באופן חד, ברור, וקוהרנטי, כי לאחר שהאור ברמזור שבכיוון נסיעתה התחלף לירוק, ולאחר המתנה לנוכח אור אדום ברמזור שבכיוון נסיעתה, החלה להיכנס לצומת ופנתה שמאלה אלא שאז התנגש בה רכב הנתבעות עם הפינה השמאלית כנגד חזית רכב התובעת (עמ' 2, שורות 14-11 לפרוטוקול). מוקדי נזק אלו באים לידי ביטוי גם בתמונות הנזק של הרכבים המעורבים בתאונה מזירת התאונה (נ/2).

נהגת רכב התובעת הוסיפה לתאר כי עת נכנסה לצומת, הצומת היה פנוי, ולא הבחינה ברכב הנתבעות (עמ' 2, שורות 15-14 לפרוטוקול). עוד תיארה נהגת רכב התובעת כי הסתכלה על הצומת אף לאחר שהאור ברמזור שבכיוון נסיעתה התחלף לירוק, כפי שתמיד נוהגת להסתכל טרם כניסה לצומת, וראתה כי הצומת פנוי (עמ' 3, שורות 2-1 לפרוטוקול).

5.3. נהגת רכב הנתבעות, לעומת זאת, תיארה כי כאשר הגיעה לפני הכניסה לצומת עצרה את רכבה לנוכח אור אדום שדלק בכיוון נסיעתה (עמ' 3, שורה 14 לפרוטוקול). נהגת רכב הנתבעות תיארה עוד כי עת עצרה את רכבה לפני הצומת, הבחינה כי היה רכב מאחוריה והבחינה ברכב התובעת מהכיוון הנגדי, ולאחר שהתחלף האור בכיוון נסיעתה לירוק, החלה בנסיעה איטית מאוד (עמ' 4, שורות 11-10 לפרוטוקול), וכאשר כבר הספיקה לחצות כמעט את כל הצומת הבחינה פתאום ברכב התובעת מגיח מצד שמאל, וראתה כי נהגת רכב התובעת הייתה מופתעת מאוד, והיה ברור לנהגת רכב הנתבעות כי נהגת רכב התובעת לחצה על דוושת ההאצה במקום על דוושת הבלם (עמ' 4, שורות 24-23 לפרוטוקול)

5.4. לאחר שהתרשמתי מעדויות נהגות הרכבים, באופן בלתי אמצעי, אני מעדיף את גרסתה של נהגת רכב התובעת שהייתה קוהרנטית, סדורה, עקבית, ומשכנעת, על פני גרסתה של נהגת רכב הנתבעות שהייתה מתחמקת, מהוססת, מתפתחת, בלתי קוהרנטית ולא הייתה מהימנה עליי כהוא זה.

5.5. על פי העדויות שנשמעו בפניי בלבד יש לומר כי שתי נהגות הרכבים מתארות כי הן נכנסו לצומת, כל אחת מכיוון נסיעתה, בחסות אור ירוק, ולאחר שקודם לכן עמדו לפני הכניסה לצומת לנוכח אור אדום שדלק ברמזור.

לנוכח זאת, האופציות האפשריות למצב זה הן שתיים: או שהייתה תקלה במערכת הרמזורים בצומת ולאורה בשני כיווני נסיעה מנוגדים דלק אור ירוק, או שמי מנהגות הרכבים נכנסה לצומת בניגוד לאור אדום שדלק בכיוון נסיעתה.

באשר לאופציה הראשונה של תקלת רמזורים, הרי שהצדדים לא העלו כל טענה בעניין, ולכן סביר להניח כי אופציה זו אינה אפשרית. באשר לאופציה השנייה, לפיה מי מנהגות הרכבים נכנסה לצומת בניגוד לאור אדום שדלק ברמזור שבכיוון נסיעתה, הרי שזו האופציה הסבירה יותר.

בפני בית המשפט הוצג סרטון שצולם על ידי נהג רכב שנסע בכיוון נסיעתו של רכב התובעת ומאחוריו, בו נראה בבירור כי רכב התובעת עומד לפני הצומת לנוכח אור אדום שדולק בכיוון נסיעתה וכעבור שניות ולאחר שמתחלף האור ברמזור מאדום לירוק מתחיל רכב התובעת להיכנס לצומת באיטיות. הווי אומר כי מסרטון זה ניתן לקבוע כי רכב התובעת נכנס לצומת בחסות אור ירוק. אמנם, בסרטון זה לא ניתן לראות את הרמזור שדלק בכיוון נסיעתה של נהגת רכב הנתבעות, אולם לא ייתכן כי האור ברמזור בכיוון נסיעתו של רכב הנתבעות דלק ירוק בו בזמן שהרמזור בכיוון נסיעתו של רכב התובעת דלק גם הוא ירוק מאחר שמדובר בכיוון נסיעה מנוגדים המצטלבים זה עם זה. מכאן, סביר ביותר להניח כי בזמן שרכב התובעת נכנס לצומת בחסות אור ירוק לא ייתכן כי גם רכב הנתבעות נכנס לצומת בחסות אור ירוק.

לכן, אני קובע כי נהגת רכב הנתבעות נכנסה לצומת בניגוד לאור אדום שדלק בכיוון נסיעתה.

5.6. יתירה מזאת, אומר כי לא בכדי, נגד נהגת רכב הנתבעות הוגש כתב אישום לאור אותה ראיה מרשיעה המראה כי רכב התובעת נכנס לצומת בחסות אור ירוק. לא בכדי, נהגת רכב הנתבעות הודתה בעובדות כתב האישום שהוגש נגדה וטענה בהליך הפלילי לפני בית המשפט שם כי היא לוקחת אחריות על התאונה (במ/2). יובהר, כי איני מקבל את טענתה הכבושה של נהגת רכב הנתבעות, לפיה הודתה בעובדות כתב האישום בלי להבין "מה היא עושה" (עמ' 4, שורה 20 לפרוטוקול) מאחר שסנגורה ייעץ לה לעשות כן (עמ' 4, שורה 13 לפרוטוקול). כמו כן, איני מקבל את טענתה של נהגת רכב הנתבעות, לפיה כאשר הייתה תחת חקירה משטרתית הייתה במצב נפשי קשה ולא ידעה "מה קורה ומה מתרחש" (עמ' 4, שורות 13-12 לפרוטוקול). מעיון בגיליון חקירתה במשטרה מיום 30.04.2017 עולה תמונה הפוכה, לפיה נהגת רכב הנתבעות מנסה להתמודד באופן עיקש עם טענותיה אף לאחר שמוצג לה אותו סרטון מרשיע המעיד כי היא נכנסה לצומת בניגוד לאור אדום (במ/1). התמודדותה העיקשת של נהגת רכב הנתבעות עם שאלות חוקר המשטרה מלמדות כי נהגת רכב הנתבעות לא קיבלה את כל מה שמציגים בפניה, לא הסכימה עם כל הטענות שהוצגו בפניה, ולא קיבלה שום דבר ככזה ראה קדש, וזאת בניגוד למצב שבו היא טוענת כי הייתה אז.

5.7. למעשה, נהגת רכב הנתבעות הפרה את הוראת תקנה 64(ה) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 הקובעת:

"נוהג רכב המתקרב לצומת שבו התנועה מוסדרת על ידי רמזור, יציית לאותות שברמזור ולא ייכנס לצומת אלא לאחר שהופיע בו אור ירוק; היה ברמזור אור צהוב מהבהב - יאיט נוהג הרכב ובמקרה הצורך אף יעצור את רכבו כדי לאפשר להולך רגל להשלים את החצייה בבטחה ויתן זכות קדימה לרכב אחר שנכנס לצומת מכביש אחר, או לרכב הבא אל הצומת."

5.8. מכאן, אחריותה של נהגת רכב הנתבעות לקרות התאונה.

5.9. לא מצאתי להטיל על נהגת רכב התובעת כל אחריות או אשם תורם בגין התאונה. שוכנעתי, אף למעלה ממאזן ההסתברויות, כי היא נכנסה לצומת שניות בודדות לאחר התחלפות האור ברמזור שבכיוון נסיעתה לירוק, כפי שעולה הן מהסרטון והן מתיאור תוכן הסרטון כפי שנערך בידי המשטרה (במ/3). ללמדך, כי נהגת רכב התובעת לא מיהרה להיכנס לצומת עם התחלפות האור ברמזור לירוק, דבר התומך בגרסתה, לפיה בדקה אם הצומת פנוי גם לאחר התחלפות האור ברמזור לירוק, ומכאן שעשתה כל שלאל ידה כדי למנוע תאונה אפשרית, ובראותה כי הצומת פנוי החלה להיכנס לצומת, אלא שרכב הנתבעות הגיח לצומת במהירות גבוהה ומופרזת, בניגוד לאור אדום שדלק ברמזור בכיוון נסיעתה ומבלי שנהגת רכב הנתבעות נותנת דעתה אם הצומת פנוי או לאו, ובכך גרמה ברשלנותה, ואולי אף בפזיזותה לקרות התאונה.

5.10. משכך, אני קובע כי האחריות לקרות התאונה חלה במלואה על נהגת רכב הנתבעות.

הנזק

5.11. באשר למחלוקת בעניין הנזק הנטען, הרי שמאחר שהנזק הנטען שנגרם לתובעת בתביעה העיקרית הוערכו בידי שמאי רכב בסמוך לאחר התאונה, הרי שהנטל להראות כי הנזק אינו תוצאה של התאונה הוא בידי הנתבעות. מאחר שלא עלה בידי הנתבעות להראות כי הנזק שנמצא ברכב התובעת אינו קשור לתאונה, הרי שדי בכך כדי להוכיח כי הנזק נגרם מהתאונה.

5.12. באשר למחלוקת בעניין היקף הנזק הנטען שנגרם לתובעת בתבעה העיקרית, אומר שמאחר שהנזק נתמך בחוות דעת שמאי רכב ובאסמכתאות המתאימות, ומאחר שהצד שכנגד לא הגיש שומה נגדית שככלל באמצעותה ניתן היה לסתור את גובה הנזק, ואף לא ביקש לחקור את שמאי התובעת העיקרית על חוות דעתו, הרי שסכום התביעה העיקרית בדין יסודו.

5.13. באשר למחלוקת בעניין היקף הנזק הנטען שנגרם לתובעת שכנגד, הרי שלאור המסקנות בשאלת האחריות לקרות התאונה ברי הדיון בשאלת הנזק הנטען שנגרם לתובעת שכנגד מתייתר.

6. לפיכך, התביעה העיקרית מתקבלת, והתביעה שכנגד נדחית.

7. הנתבעות, באמצעות הנתבעת 2, תשלמנה לתובעת את הסכומים הבאים:

7.1. סכום התביעה, בסך של 20,595 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

7.2. הוצאות משפט, ובכלל זה אגרת בית המשפט כפי ששולמה ושכ"ט עו"ד, בסך של 4,500 ₪.

7.3. שכר העדה כפי שנפסק בדיון.

הסכום הכולל ישולם תוך 30 יום.

8. הנתבעת 2 תישא בשכר העדה מטעמה כפי שנפסק בדיון.

9. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, י"ב כסלו תשע"ט, 20 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.