הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"מ 32252-02-15

בפני
כבוד ה רשמת בכירה חן מאירוביץ

התובעת

אלבר ציי רכב (ר.צ.) בע"מ

נגד

הנתבעים

1.דברה גליק
2.הפניקס חברה לביטוח בע"מ
3.אלעזר בן שם
4.איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

לפניי תביעה בסדר דין מהיר, לתשלום סכום של 32,122 ₪ בגין נזקי רכוש שנגרמו, על פי הנטען, לרכב התובעת בעטייה של תאונת דרכים מיום 21.10.13, שארעה בכביש 443 (להלן : " התאונה").

אין חולק כי ארעה התאונה אך יש חולק על נסיבות התרחשותה.

מדובר בתאונת שרשרת בה היו מעורבים 4 רכבים :

רכב ראשון, מסוג רנו קנגו נושא מספר רישוי 85-214-72 , נהוג בידי מר יוסף אוזן (להלן : "רכב הרנו") שהתביעה נגדו נדחתה ביום 28.2.16.

רכב שני, מסוג מאזדה נושא מס פר רישוי 89-408-75 , נהוג בידי רייצ'ל ענקי (להלן : " רכב התובעת").

רכב שלישי, מסוג טויוטה נושא מס פר רישוי 52-155-52 , נהוג בידי מר אלעזר בן שם (להלן: "רכב הטויוטה").

רכב רביעי, מסוג סאן יאנג נושא מס פר רישוי 28-241-62 , נהוג בידי גב' דבורה גליק (להלן : "רכב סאן יאנג").

ביום 22.11.16 התקיים בפניי דיון בו נשמעה עדותו של נהג רכב הרנו, נהג רכב הטויוטה ונהגת רכב הסאן יאנג ונוסע ברכבה, מר איתן גליק. נהגת התובעת לא העידה מאחר וב"כ הצדדים ויתרו על עדותה.
לאחר הדיון ובבואי לכתוב את פסק הדין סברתי, כי קיים חסר בתיק שמצריך את התייחסות הצדדים ביחס לכך שהם ויתרו על העדת נהגת התובעת, אך לצד זאת בטיעוניהם בסיכומים נטען כי התובעת לא הוכיחה את הנזק באשר למוקד הקדמי ברכבה , שעה שלא הובאה לעדות הנהגת מטעמה.

לפיכך, ביום 25.11.2016 הוריתי לצדדים להתייחס לחסר הקיים תוך הדגשה שיכול ויידרש דיון משלים נוסף לצורך שמיעת עדות הנהגת ברכב התובעת.

בהודעה שהוגשה מטעם התובעת נטען באופן לקוני כי במישור הנזק יש לקבל את תביעתה במלואה "שכן לא הובאה ראיה כי הנזק שנקבע בחוות דעת השמאי אינה נכונה".

בהודעה שהוגשה מטעם הנתבעים 1 ו-2 נטען בעיקרו של דבר, כי אין כל נפקות להעדר עדות נהגת רכב התובעת מאחר וממילא אין להטיל אחריות לפתחן של הנתבעות. אני מוצאת לנכון לציין כי האמור בהודעה שהוגשה מטעם הנתבעות 1 ו-2 בקשר לאי העדת נהגת התובעת (סעיף 4 להודעה) שונה ממה שטענה ביחס לכך באת כוחן בדיון (עמ' 12 לפרוטוקול הדיון מיום 22.11.16 שורה 7-8 ) ולכן ציפיתי להבהרה בנקודה זו, אבל לנוכח הטענה כי אין לייחס להן כל אחריות הרי שמדובר בטענה משנית.

מטעם הנתבעים 3-4 הוגשה התייחסות לפיה התובעת בחרה שלא לזמן את נהגת רכבה , תוך הסתפקות בהעדת הנהג הראשון ב"שרשרת" שעדותו לא תרמה הרבה מבחינה ראייתית להשתלשלות האירועים. העובדה שהנתבעות הסכימו לנהל דיון בהעדר עדת התביעה אין בה משום הודאה באחריותם לתאונה ולנזק הנטען.

הואיל ומדובר בתביעה בסדר דין מהיר, ינומק פסק הדין באופן קצר ותמציתי, בהתאם לקבוע בתקנה 214 טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984.

טענות הצדדים :
לטענת התובעת התאונה אירעה שעה שרכבה נסע ישר וכדין ובלם בעקבות עצירת רכב הרנו , מבלי שהיה ביניהם כל מגע, הגיח מאחור בפתאומיות רכב הטיוטה פגע ברכב התובעת והדף אותו אל רכב הרנו.

לטענת הנתבעים 1 ו-2 התאונה ארעה עת נסע רכבם בנתיבו כדין והבחין בכלי רכב שעמדו בנתיב הנסיעה עקב תאונה שהתרחשה ביניהם. הנתבעת 1 בלמה בעקבותיהם "נשקה קלות לרכב הטיוטה" מבלי לגרום לכל נזק לרכב זה ו/או להדפו אל עבר רכב התובעת שעמד לפניו.

הנתבעים 3 ו- 4 לא הכחישו את אירוע התאונה, אך טענו, כי רכבם עצר עצירה מוחלטת אחרי רכב התובעת ועקב פגיעתו של רכב הסאן יאנג ברכבם מאחור הוא נהדף אל עבר רכב התובעת והסב לו נזקים.

דיון והכרעה:
נהג רכב הרנו, מר יוסף אוזן , העיד ותיאר שהתאונה ארעה שעה שרכב בלם לפניו דבר שאילץ אותו לבלום, וכתוצאה מכך רכב פגע בו מאחור. הוא לא ידע לומר כמה מכות הרגיש, וכן לא ידע להעיד לגבי מה ששמע. לדבריו הוא נעצר קרוב יחסית לרכב שלפניו לאחר שנסע במהירות של כ-70 -80 קמ"ש אך הבהיר כי בינו לבין הרכב שלפניו לא היה כל מגע . הוא חש מכה בחלקו האחורי של רכבו ומעבר לכך לא ידע לספר על המשך השתלשלות האירועים.

נהג רכב הטיוטה, מר אלי בן שם , סיפר שרכב לפניו נעצר בפתאומיות וכך אמר: "אני בלמתי חזק, לא במהירות, אולי מהירות של 40, 50, קמ"ש היינו בפקק. תוך כדי הבלימה הרגשתי שאני מקבל מאחורה מכה ועפתי על הרכב מקדימה. להגיד כמה המכה השפיעה אם הייתי יכול לעצור או לא אני לא יכול להגיד, נסע איתי עוד מישהו חטפתי מכה בתפוח, וו גרירה, המכה מאחורה למעשה לא היה לי נזק. בבירור האוטו נתן לי מכה פגע בי ועפתי על הרכב מקדימה" (עמ' 7 לפרוטוקול שורות 4-8).

באופן הוגן למדי נהג הטיוטה לא יכול היה לומר אם היה יכול להספיק לעצור ולהימנע מהפגיעה ברכב התובעת אלמלא קיבל מכה מרכב הסאן יאנג. באשר לנזק ברכבו, הוא העיד שבחלקו האחורי של הרכב כמעט לא היה נזק והנזק התמצה בעיקר בחלק הקדמי. לדבריו גם לרכב הסאן יאנג לא היה כמעט נזק בחלקו הקדמי אלא רק "נגיעה במספר", תוך שהדגיש שהפגיעה במספר הייתה כתוצאה מוו הגרירה האחורי ברכבו שיכול לספוג פגיעה חזקה (עמ' 8 לפרוטוקול). עדותו של נהג רכב הטויוטה שהעיד על העובדות כהוויתן ללא כל ניסיון למלט עצמו מאחריות לקרות התאונה היתה אמינה.

נהגת רכב הסאן יאנג, גברת דבורה גליק , סיפרה, שהיא נסעה בצדו השמאלי של הכביש וכך תיארה:
"פתאום אני רואה לפני זה לא היה מיד, ראיתי עצירה של רכבים אז נכנסתי לעצור, באמת עצרתי אולי נשקתי אותו בקלות, או לא אני לא בטוחה, אבל לא נגעתי בו ועפתי, לא הרגשתי כלום אבל חשדתי שאולי" (עמ' 8 סיפא לפרוטוקול).

בהמשך עדותה היא סיפרה שמיד לאחר התאונה נהג רכב הטיוטה בדק את רכבו ורכבה ואמר לה שאין לה שום נזק ולכן היא יכולה לנסוע מהמקום. מיד לאחר מכן הוא רץ לכיוונה וביקש ממנה לעצור ולמסור את פרטיה. היא הבהירה שהיא ראתה את הרכבים עומדים לפניה, ולכן בלמה.
כאשר נשאלה לגבי הפגיעה ברכב הטיוטה היא השיבה: "כשאני משתמשת במילה נגעתי, לא לנגוע, ככה עם נשיקה או עם השפתיים" (עמ' 9 לפרוטוקול שורה 21). לצד זאת היא לא יכלה לשלול את העובדה אם היה מגע בין רכבה לבין רכב הטיוטה, אמרה שהיא לא הרגישה, אבל חשבה.

מר איתן גליק בנה של הנהגת ברכב הסאן י אנג שישב לצדה סיפר, שהם עצרו לפני הרכבים שבלמו לפניהם ולא פגעו בהם. בדומה לגרסת אמו, הוא העיד שנהג רכב הטיוטה בדק בין שני הרכבים שלו ושלהם ולאחר מכן אמר לנהגת שהיא יכולה לעזוב את המקום. בהמשך הוא התחרט וביקש מהם את הפרטים.
הוא הסביר שהיה ברור שהרכבים שלפניהם עומדים ולכן אמו החלה לעצור. כמו כן הוא שלל מכל מקום וכל את העובדה שהם פגעו ברכב הטיוטה וסיפר על הסיטואציה המלחיצה של ניסיון ההימנעות מקרות התאונה.

ממכלול העדויות שבפני, אני סבורה שעדותו של נהג רכב הרנו מר אוזן אין בה ממש, ואין היא יכולה לתרום לבירור המחלוקת. עדותו של נהג הטיוטה מר אלי בן שם שהותירה עלי רושם חיובי ואמין כפי שכבר ציינתי לעיל, הייתה מאוד הוגנת, ושיקפה את שארע אך גם בה, כשלעצמה, אין כדי לתרום באופן בלעדי לבירור מלוא שאלת האחריות . מעדות אחרונה זו עולה , כי אין ספק שרכב הטיוטה פגע ברכב התובעת מאחור, אך לנוכח העובדה שאין בפניי את עדות נהגת התובעת , כמפורט לעיל, ועל בסיס הקיים יוצא אפוא שהוכח רק מוקד הנזק האחורי ברכב התובעת.

עדותה של הנהגת ברכב הסאן יאנג הותירה עלי רושם אמין. התרשמתי שהיא סיפרה על ההתרחשות כפי שאירעה, וללא כל ניסיון להטעות את הדברים כדי להימלט מאחריות. מעדותה עלה, שהיא בלמה כאשר ראתה את שיירת הרכבים עומדים לפניה וספק נגעה ברכב הטויוטה. עדות זו בצירוף לעדות נהג הטיוטה לפיה היא רק פגעה קלות בוו הגרירה שבחלקו האחורי של רכבו והעובדה שלא אונה לרכבו כל נזק בחלקו האחורי , ולרכב הסאן יאנג לא אונה כל נזק במוקד הקדמי, מובילה למסקנה לפיה לרכב הסאן יאנג לא הייתה כל מעורבות בתאונה , ולכן אין לייחס לו כל אחריות .

אוסיף כי במידה ורכב הסאן-יאנג היה מעורב בתאונה, הרי שבחזית הרכב היה נזק משמעותי כתוצאה מהתנגשות ברכב הטיוטה שהיה לו וו גרירה בולט בחלקו האחורי.

הנזק בחזית רכב התובעת מסתכם בסכום של 18,351.69 ₪ בעוד שהנזק במוקד האחורי הינו בסך של 13,521 ₪. נוכח האמור לעיל אני קובעת כי האחריות לקרות הנזק במוקד האחורי של רכב התובעת רובצת לפתחו של רכב הטויוטה בעוד שהאחריות למוקד הנזק הקדמי , לא הוכחה (על אף שניתנה לתובעת הזדמנות לזמן את העדה מטעמה גם לאחר מועד שמיעת הראיות אך היא ויתרה על כך, ויש לבחירה זו השלכה ראייתית) , ולכן התביעה מתקבלת בחלקה.

דין התביעה כנגד רכב הסאן יאנג, קרי רכב הפניקס חברה לביטוח בע"מ ,להידחות וזאת ללא צו להוצאות.

נוכח האמור לעיל אני מחייבת את הנתבעים 3 ו-4 לשלם לתובעת סך של 13,521 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל ובתוספת אגרת בית משפט ששולמה ושכ"ט עו"ד בשיעור של 17.55%.

הסכום הכולל ישלום בתוך 30 יום מהיום.