הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"מ 30854-08-19

לפני כבוד השופט נצר סמארה

תובעת

הכשרה חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד משה אליהו

נגד

נתבעות

  1. אסתי רוזנברג
  2. מדינת ישראל

ע"י ב"כ עוה"ד אלון וגנר

פסק דין

1. לפניי תביעת שיבוב, בסדר דין מהיר, בגין תגמולי ביטוח ששילמה מבטחת למבוטחה, על רקע נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים.

תאונת הדרכים ארעה ביום 06.03.2019 בין כלי רכב, מסוג פרטית, מ"ר 32-191-74 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי התובעת בביטוח נזקי רכוש (להלן: "הפרטית") לבין כלי רכב, מסוג טנדר צבאי, מ"ר צ-239-137 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבעת 1 ובבעלות הנתבעת 2 (להלן: "הטנדר") (ולהלן: "התאונה").

2. אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים לגבי האחריות לקרות התאונה ולגבי הנזק.

3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4. עוד בפתח ישיבת ההוכחות הגיעו הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק בכלי הרכב, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית בלבד, כדלקמן:

אני מעדיף את גרסתו של נהג הפרטית, שהייתה קוהרנטית, סדורה והותירה בי רושם של מהימנות, על פני גרסתה של נהגת הטנדר הצבאי שלא הותירה בי רושם דומה והייתה מהוססת ומסויגת.

עדותה של נהגת הפרטית ביחס לזמן שחלף מכניסתה לצומת ועד לתאונה וביחס למיקום התאונה כלל אינו ברור. נהגת הטנדר העידה כי נכנסה לצומת ו"מאית שנייה" לאחר מכן הרגישה מכה. בהמשך, אומרת נהגת הטנדר כי אחרי הרמזור יש עיקול ימינה והעיקול עצמו זה הצומת. אם התאונה ארעה ממש בצומת ולמעשה בעיקול עצמו אזי ברור כי לא ייתכן כי התאונה ארעה "מאית שנייה", כלשונה של נהגת הטנדר, לאחר שנכנסה אליו. ייתכן ונהגת הטנדר אינה חושפת את כל הפרטים או שלא יודעת לומר אותם מאחר שלא הייתה ערה דיו למתרחש.

אני סבור כי הפרטית הייתה מעט לפני הטנדר בנתיב הנסיעה הימיני ביותר והטנדר על נתיב הנסיעה האמצעי.

השתכנעתי כי נהגת הטנדר סטתה עם הטנדר ימינה בעת הכניסה לצומת בעל העיקול ימינה. אף השתכנעתי כי נהגת הטנדר לא הייתה ערה דיו למתרחש מולה ולא שמה לב לגלישת הטנדר לנתיב הנסיעה ימיני עליו הוסעה הפרטית.

משכך, עלה בידי התובעת להוכיח כי התאונה נגרמה ברשלנותה של נהגת הטנדר.

בנסיבות אלו, סבורני כי לא היה באפשרותו של נהג הפרטית למנוע את התאונה. לכן, מלוא האחריות לקרות התאונה חל על נהגת הפרטית.

אשר למחלוקת בעניין הנזק הנטען, הרי שמאחר שהנזק, נתמך בחוות דעת שמאי רכב ובאסמכתאות המתאימות ומאחר שהצד שכנגד, לא הגיש שומה נגדית שככלל באמצעותה ניתן היה לסתור את שיעור הנזק, ואף לא ביקש לחקור את השמאי מטעם התובעת, הרי ששיעור הנזק לא נסתר וסכום התביעה, בדין יסודו.

6. הנתבעות, באמצעות הנתבעת 2, תשלמנה לתובעת את הסכומים הבאים:

6.1. סכום התביעה, בסך של 5,820 ₪, בתוספת אגרת בית המשפט כפי ששולמה, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

6.2. שכ"ט עו"ד בסך של 1,800 ₪.

6.3. שכר העד כפי שנפסק בדיון.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

7. הנתבעת 2 תישא בשכר העדה מטעמה כפי שנפסק בדיון.

8. הואיל והצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה ניתן בזה פטור מתשלום המחצית השנייה של אגרת בית המשפט, וככל שזו שולמה היא תושב למשלם.

9. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, ג' אב תש"פ, 24 יולי 2020, בהעדר הצדדים.