הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"מ 29041-10-17

לפני כבוד השופט נצר סמארה

תובעת

הפניקס חברה לביטוח בע"מ
ע"י עוה"ד נתן בודה

נגד

נתבעת
שולחת ההודעה

צד ג'

ש. שלמה רכב בע"מ
ע"י עוה"ד עופר לוי

מוסך ארו – יפן בע"מ
ע"י עוה"ד אפרת יהושוע

פסק דין

1. לפניי תובענה, בסדר דין מהיר, שעניינה שיבוב בגין תגמולי ביטוח ששילמה התובעת למבוטחה בעקבות נזקי רכוש לרכב על רקע תאונת דרכים.

תאונת הדרכים ארעה ביום 03.12.2015, בין כלי רכב, מ"ר 64-027-78 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי התובעת בביטוח נזקי רכוש (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 57-578-30 שבעת התאונה היה בבעלות הנתבעת ושולחת ההודעה (להלן: "רכב הנתבעת") ובחזקת צד ג' הוא המוסך שטיפל ברכב הנתבעת במועד התאונה (להלן: "המוסך") (ולהלן: "התאונה").

תמצית טענות הצדדים

2. התובעת טוען כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על נהג רכב הנתבעת אשר בעוד רכב התובעת נוסע בנתיבו כדין, רכב הנתבעת נסע לאחור ופגע ברכב התובעת. לטענת התובעת, בגין התאונה נגרמו לרכב התובעת נזקים והתובעת נשאה בעלות תיקונם ובהוצאות הנלוות לכך, ועתה תובעת החזר מהנתבעת.

3. מנגד, טוענת הנתבעת נסיבות התאונה היו שונות. לטענת הנתבעת, בעת שרכבה עמד בחנייה כדין, הגיח רכב התובעת במהירות ושפשף את רכב הנתבעת. לטענת הנתבעת, נהג רכב התובעת גרם ברשלנותו הבלעדית לקרות התאונה. כמו כן, מכחישה הנתבעת את היקף הנזק, בטענה כי לרכב התובעת היה נזק קודם עובר לתאונה. לטענת הנתבעת, היא ביקשה מהתובעת להעביר את רכב התובעת לבדיקת שמאי רכב מטעמה אולם נענתה בשלילה.

בד בבד עם הגשת כתב ההגנה שלחה הנתבעת הודעת צד ג' כנגד המוסך שרכבה היה בחזקתו. במסגרת ההודעה לצד ג' טוענת הנתבעת כי הואיל וצד ג' הציע למבוטח התובעת פיצוי מסוים בגין הנזק שנגרם לו, ללא התערבות הנתבעת, היא בעלת רכב הנתבעת, הרי שצד ג' דיווח לה דיווח כוזב תוך הכשלת בירור חבות הנתבעת, הרי שאם תחויב הנתבעת בחבות הרי שיש להשית את הנזק וההוצאות על הצד השלישי. כמו כן, טוענת הנתבעת כי היות שרכבה היה בחזקת צד ג' במסגרת טיפול ברכב, הרי שיש לראות בצד ג' כשומר בשכר לפי חוק השומרים, תשכ"ז-1967 (להלן: "חוק השומרים" ). לטענת הנתבעת, הגם שמטרת השמירה תפלה למטרת ההשכרה, הרי שלאור התרשלותו של צד ג' בשמירה על רכב הנתבעת, אשר הביאה לנזק לרכב התובעת, הרי שעל צד ג' לשאת בחבות.

4. מנגד צד ג' טוען כי רכב הנתבעת עמד בחניית המוסך ללא תזוזה אלא שאז הגיח רכב התובעת וניסה להידחף בין שני רכבים, ובחוסר זהירות, פגע נהג רכב התובעת ברכב הנתבעת. לטענת צד ג', הוצע למבוטח התובעת לתקן את השפשוף הקל שנגרם לרכב התובעת, וזאת במטרה למזער נזקים וכמחווה של רצון טוב, אולם מאחר שמבוטח התובעת ביקש כי צד ג' יתקן גם נזקים ברכב התובעת שאינם קשורים לתאונה, מיאן צד ג' להיענות לבקשה זו. הצד ג' טוען כי לא מסר דיווח כוזב לנתבעת, ההיפך הוא הנכון, הוא אף פנה במכתב מפורט לנתבעת המסביר את השתלשלות העניינים.

כמו כן, מכחיש צד ג' כי הפר את הוראות חוק השומרים, מאחר שלרכב הנתבעת לא נגרם כל נזק, ואף הציע לתקן את נזקי רכב התובעת בניסיון למזער נזקים, חרף אחריותו של נהג רכב התובעת לקרות התאונה.

בנוסף, טוען צד ג' כי רכב התובעת נבדק כחודשיים וחצי לאחר התאונה, דבר המחזק את גרסת נהג רכב הנתבעת במועד התאונה כי התובעת תובעת נזקים נוספים שאינם קשורים לתאונה.

5. המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא הן בשאלת האחריות לקרות התאונה והן בשאלת החבות. דהיינו, רק אם יוכח כי נהג רכב הנתבעת גרם ברשלנותו, בין אם בלעדית ובין אם משותפת, לקרות התאונה אזי תעלה השאלה על מי יש להטיל חבות בגין נזקי רכב התובעת, האם על הנתבעת, כבעלים של רכב הנתבעת או שמא האם על צד ג', המוסך שבחזקתו היה רכב הנתבעת במועד התאונה.

כמו כן, קיימת מחלוקת משנית בנוגע להיקף הנזק שנגרם לרכב התובעת בגין התאונה.

6. ביום 08.11.2018 נערכה לפניי ישיבת הוכחות, שבה הוצגו ראיות הצדדים, ובכלל זה:

ההודעה על התאונה מטעם התובעת (ת/1);
תמונות נזק לרכב התובעת (ת/2);
מכתב בדבר נסיבות התאונה מטעם צד ג' הממוען לנתבעת (נ/1);
הודעה על התאונה מטעם צד ג' שנמסרה למבטחתו (ג/1).

כמו כן, נשמעו עדויותיהם של נהג רכב התובעת ונהג רכב הנתבעת הוא עובד המוסך.

7. בתום חקירת העדים סיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם בעל פה.

עתה נותר לדון ולהכריע בתובענה.

דיון והכרעה

8. על יסוד מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה והודעת צד ג' להתקבל במלואן, מהנימוקים המובאים להלן:

האחריות לקרות התאונה

8.1. נהג רכב התובעת העיד כי הסיע את רכבו בסמטה בדרך לכביש הראשי כאשר בפינתה הסמטה ישנו מוסך בבעלות צד ג' (עמ' 1, שורות 21-20 לפרוטוקול). נהג רכב התובעת העיד עוד כי המתין עם רכבו על מנת לצאת מהסמטה, אלא שלפתע רכב הנתבעת הגיח בנסיעה אחורנית מהמוסך ופגע ברכב התובעת. לטענת נהג רכב התובעת המרחק בינו לבין הרכבים העומדים במוסך הוא כעשרה מטרים (עמ' 1, שורות 24-21 לפרוטוקול). נהג רכב התובעת מתאר כי לא הבחין ברכב הנתבעת הנוסע לאחור אלא התאונה הייתה הפתעה גמורה מבחינתו (עמ' 1, שורות 25-24 לפרוטוקול). נהג רכב התובעת העיד כי הפינה האחורית הימינית ברכב הנתבעת פגעה בכנף והדלת הקדמיות ברכב התובעת (עמ' 1, שורות 26-25 לפרוטוקול).

אמנם, נהג רכב התובעת העיד בבית המשפט כי מוקד הנזק ברכב התובעת היה בכנף ודלת קדמיות ימיניות, בעוד שמחוות דעתו של שמאי הרכב מטעם התובעת עולה כי הנזקים ברכב התובעת כתוצאה מהתאונה הן לאורך כל דופן ימינית, קרי מכנף קדמית ימינית ועד לכנף אחורית ימינית.

צד ג' מבקש לתלות את יהבו על סתירה זו. ברם, לטעמי אין בכך ולא כלום. הרי ככל שחפצו יתר הצדדים להראות כי לא כל הנזקים שנמנו בחוות דעתו של שמאי הרכב מטעם התובעת הם תוצאה של התאונה, הרי שהיה עליהם להביא חוות דעת מטעם חוקר תאונות דרכים או להודיע את רצונו לחקור את שמאי הרכב מטעם התובעת על חוות דעתו. משצד ג' לא פעל באחת מהאפשרויות התקניות, כאמור, הרי שיש לקבל את חוות דעתו של שמאי הרכב מטעם התובעת בדבר הנזקים שנמצאו ברכב התובעת בעת בדיקתו, נזקים הקשורים לתאונה.

למעלה מזאת, אציין כי צד ג' אינו יכול לאחוז את המקל בשני קצותיו. פעם אחת לטעון, במכתב השתלשלות העניינים שהעבירה לנתבעת, כי נציג המוסך הציע לנהג רכב התובעת כי המוסך יתקן את הנזק למוקד הימיני האחורי תוך שהוא מתנער מהנזק למוקד הקדמי, דבר המצביע על כך שכבר אז דובר על נזק ברכב התובעת הן במוקד הקדמי הימיני והן במוקד האחורי הימיני, ובפעם אחרת לטעון כי הנזק הנוסף לרכב התובעת שנציג המוסך לא ניאות לכלול בהצעת התיקון, נגרם במועד שבין התאונה לבדיקת השמאי את רכב התובעת.

8.2. נהג רכב התובעת משיב לשאלת ב"כ הנתבעת כי הבחין ברכב הנתבעת אולי מחצית השנייה לפני שפגע בו (עמ' 2, שורות 12-11 לפרוטוקול). כמו כן, מעיד נהג רכב התובעת כי מיד לאחר התאונה נהג רכב הנתבעת הזיז את רכב הנתבעת בחזרה קדימה לתוך המוסך (עמ' 2, שורה 19 לפרוטוקול).

8.3. נהג רכב התובעת מסביר כי הסיבה שנציג המוסך הציע לו לתקן את נזקי רכב התובעת במוסך על חשבון המוסך, הוא על מנת להימנע מ"בעיה" מול חברת ההחכר לה הוא נתן שירותים (עמ' 2, שורות 22-21 לפרוטוקול), דהיינו הנתבעת. נהג רכב התובעת מוסיף עוד כי נציג המוסך מצא בבדיקת הנזק לרכב התובעת לאחר התאונה נזק נוסף בדמות שריטה, והציע לו לתקן גם אותו במוסך על חשבונו, אולם נהג רכב התובעת סירב להצעה מאחר שלא נתן את מבטחו במוסך (עמ' 2, שורות 25-24 לפרוטוקול).

נהג רכב התובעת מוסיף ואומר כי נהג רכב הנתבעת אמר לו מיד לאחר התאונה כי לא מדובר בפעם הראשונה ש"דבר כזה קורה לו" וכי בגין כך הנזק "ירד לו מהשכר" (עמ' 2, שורות 27-26 לפרוטוקול).

8.4. נהג רכב הנתבעת מתאר את נסיבות התאונה כדלקמן: מתאר כי עמד עם רכב הנתבעת במטרה להיכנס למוסך, עם חזית הרכב לכיוון המוסך, כאשר חלקו האחורי של רכב הנתבעת בלט קצת בכביש, ובלשונו "כמעט בלט מהכביש" (הטעות במקור – נ.ס.), באופן שלא היה באופן עמידתו של רכב הנתבעת כדי לחסום את התנועה בכביש (עמ' 4, שורות 6-4 לפרוטוקול), ואז פתאום הרגיש זעזוע קטן בעקבות פגיעת רכב התובעת ברכב הנתבעת (עמ' 4, שורות 7-6 לפרוטוקול). לאחר מכן, מתאר נהג רכב הנתבעת כי ירד מרכב הנתבעת ולא הבחין בכל נזק לרכב הנתבעת אולם ברכב התובעת הבחין בנזקים בדמות כיפוף קטן בפינה הקדמית הימינית (עמ' 4, שורות 8-6 לפרוטוקול). נהג רכב הנתבעת מתאר כי רכב התובעת פגע בו בעוד רכב הנתבעת מצוי בעמידה מוחלטת (עמ' 4, שורות 9-8 לפרוטוקול).

8.5. נהג רכב הנתבעת לא ידע להסביר כיצד מוקד הנזק הימיני הקדמי ברכב התובעת המוכחש על ידי צד ג' במכתבו לנתבעת (נ/1) מאושר על ידו כנזק שנגרם בתאונה (עמ' 31-30 לפרוטוקול). איני מקבל את טענתו הכבושה של ב"כ צד ג', לפיה מי שרשם את המכתב לנתבעת (נ/1) טעה שכתב כי הנזק שנגרם לרכב התובעת הוא בכנף האחורית הימינית, שהרי הנזק הוא בכנף הימינית הקדמית (עמ' 6, שורות 12-11 לפרוטוקול).

למעשה, ניסיונו של צד ג' להראות כי בגין התאונה נגרמו רק חלק מהנזקים שנמצאו על ידי שמאי רכב מטעם התובעת הינו ניסיון עקר.

8.6. לא האמנתי לנהג רכב הנתבעת, ואזכיר כי מדובר בעובד המוסך, כי לא היה מעורב בעניין ההצעה לתיקון רכב מצדו של הבעלים של המוסך למבוטח התובעת (עמ' 4, שורה 20 לפרוטוקול), שכן בהמשך עדותו נכנס נהג רכב הנתבעת, באופן אינטואיטיבי, לפרטי ההצעה (עמ' 4, שורות 22-20 לפרוטוקול). מכאן, אני מניח כי נהג רכב הנתבע היה מודע במידה כזו או אחרת לפרטי ההצעה כאמור, אלא שהוא ניסה להציג כי לא היה מודע לפרטי ההצעה במטרה לא להישאל אודותיה.

8.7. אני מעדיף את גרסתו של נהג רכב התובעת שהקרינה מהימנות, על פני גרסתו של נהג רכב הנתבעת, שהייתה מבולבלת, מהוססת, מתפתחת ולא הייתה מהימנה עליי.

8.8. סבורני כי לא בכדי הבעלים של המוסך הציע למבוטח התובעת לתקן את נזקי רכב התובעת במוסך ועל חשבונו של האחרון. מדובר בהצעה שאינה מתיישבת עם טענתה המאוחרת, לפיה האחריות לקרות התאונה אינה רובצת לפתחו של נהג רכב הנתבעת. איני מקבל את טענתו של צד ג' כי הצעה זו נולדה רק כמחווה של רצון טוב.

8.9. נהג רכב הנתבעת התרשל בכך שהסיע את רכב הנתבעת לאחור מבלי שנקט משנה זהירות ולא נתן את דעתו לרכב התובעת, העומד בכביש.

כמו כן, היה על נהג רכב הנתבעת לנהוג במשנה זהירות כאשר הוא יוצא משטח המוסך לכביש, תוך שיש ביציאה זו כדי להפריע לתנועה.

למעשה, הפר נהג רכב הנתבעת את הוראת תקנה 64(ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 הקובעת:

"(ב) נוהג רכב היוצא מחצרים, מדרך גישה לבית, מתחנת דלק, מתחנת שירות, ממקום חניה לכלי-רכב וכיוצא באלה או מכל מקום שאינו דרך, והוא עומד להיכנס לדרך או לחצותה –

(1) יאט ואף יעצור, במידת הצורך, כדי לאפשר להולכי רגל לעבור בבטחה לפני שיעלה על המדרכה או על שול הדרך;
(2) יאיט ויתן זכות קדימה לכלי רכב המתקרבים באותו כביש לפני שייכנס לכביש."

8.10. אשר על כן, עלה בידי התובעת להוכיח, מעל למאזן ההסתברויות, כי רכב הנתבעת פגע בעת נסיעתו לאחור ברכב התובעת העומד לפניה פנייה ימינה בסמטה, והסב לו נזקים שנמצאו בידי השמאי הרכב מטעם התובעת.

החבות

8.11. משמצאנו כי התאונה נגרמה ברשלנותו של נהג רכב הנתבעת אין חולק כי התובעת זכאית לשיבוב הכספים שהיא נשאה בהם לצורך תיקון רכב התובעת בנוסף לעלויות נלוות לכך.

עתה נותר לדון בשאלה על מי יש להטיל את החבות בגין נזקי רכב התובעת.

8.12. הנתבעת טוענת כי יש להטיל את החבות על צד ג' הוא המוסך, מאחר שרכבה היה בשליטת קבלן מטעמה, אשר היה אמון על הסעת הרכב לצורך טיפול ובדיקה, על שמירתו ועל החזרתו במצב תקין לנתבעת.

מנגד, צד ג' תולה את יהבו על הטענה של הנתבעת בדבר דיווח כוזב שמסר צד ג' לנתבעת אודות התאונה (עמ' 6, שורה 5 לפרוטוקול). ברם, לא זו הטענה הרלוונטית לעניין סוגיית החבות.

נהג רכב הנתבעת מאשר כי ברגע שרכב השייך לנתבעת יוצא ממנה על ידי עובד המוסך, המוסך הוא האחראי לכל דבר שקורה (עמ' 5, שורות 5-4 לפרוטוקול). עוד מעיד נהג רכב הנתבעת כי הוא בגדר שלוח של המוסך (עמ' 5, שורה 5 לפרוטוקול).

8.13. סעיף 6(א) לחוק השליחות, תשכ"ה-1965, קובע:

"פעל אדם בחזקת שלוחו של אחר בלי שהורשה לכך או בחריגה מהרשאתו, יכול אותו אחר, בכפוף לאמור בסעיף קטן (ב), לאשר את הפעולה בדיעבד; ואישור בדיעבד - כהרשאה מלכתחילה, ובלבד שלא תיפגע זכות שרכש אדם אחר בתום-לב ובתמורה לפני האישור."

8.14. מכאן, שיש לראות בנהג רכב הנתבעת כשלוח של צד ג' אשר ביצע את הנסיעה מושא התאונה בשליחות צד ג'.

8.15. דיני השמירה מובילים אותנו לתוצאה זהה.

סעיף 1 לחוק השומרים קובע:

"
(א) שמירת נכס היא החזקתו כדין שלא מכוח בעלות.
(ב) השומר נכס שאין לו בשמירתו טובת הנאה לעצמו, הוא שומר חנם.
(ג) השומר נכס המקבל תמורה בעד השמירה או שיש לו בשמירתו טובת הנאה אחרת לעצמו, ואיננו שואל, הוא שומר שכר.
(ד) השומר נכס כדי להשתמש בו או ליהנות ממנו בלי ליתן תמורה, הוא שואל."

סעיף 2(א) לחוק השומרים קובע:

"שומר חנם אחראי לאבדן הנכס או לנזקו אם נגרמו ברשלנותו."

8.16. אין ספק כי צד ג' קיבל לידיו את החזקה ברכב הנתבעת לצורכי הטיפול בו. מטרת העברת החזקה ברכב הנתבעת לידי צד ג' הייתה טיפול ברכב, ולא למטרת שמירה על הרכב. ניתן להניח כי השמירה על רכב הנתבעת לא הצמיחה טובת הנאה לצד ג'. עם זאת, איני שולל כי עצם השמירה על רכב המגיע לידי צד ג' לטיפול כרוך בו גם אלמנט של שמירה כל עוד הרכב לא נמסר לידי הלקוח, תוך פרק זמן סביר. ביטוי לכך יכול שהייתי מוצא בחוזה שבין הנתבעת לצד ג' בו מוגדר גם נושא השמירה ברכב המועבר לידי צד ג'.

אולם, אף אם נסתפק ונראה בצד ג' כשומר חינם, הרי שמאחר שמצאתי את נהג רכב הנתבעת, עובד של המוסך, כמי שגרם ברשלנותו הבלעדית לקרות התאונה, מכוח סעיף 2(א) לחוק השומרים, די בכך כדי להטיל את החבות על צד ג'.

הנזק

8.17. באשר למחלוקת בעניין היקף הנזק, אומר כי מאחר שהנזק הנטען שנגרם לרכב התובעת נתמך בחוות דעת שמאי רכב ובאסמכתאות המתאימות, ומאחר שיתר הצדדים בתובענה לא הגישו שומה נגדית, שככלל באמצעותה ניתן היה לסתור את גובה הנזק ואף לא הודיעו על רצונם לחקור את שמאי התובעת על חוות דעתו, על פי תקנה 130א לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, הרי שאני מקבל את סכום התביעה במלואו.

8.18. טוען צד ג' כי רכב התובעת נבדק כחודשיים וחצי לאחר התאונה, דבר המחזק, כביכול, את גרסת נהג רכב הנתבעת במועד התאונה כי התובעת תובעת נזקים נוספים שאינם קשורים לתאונה.

אני דוחה טענה זו מכל וכל. נציג המוסך, כך נטען במכתב המוסך לנתבעת (נ/1) ראה את הנזקים הנוספים שנגרמו לרכב התובעת, מעבר לנזק שהמוסך הציע לתקן על חשבונו, מה שאומר שאותם נזקים לא יכולים היו להיגרם אחרי התאונה.

משכך, אין לקבל את הטענה בדבר ניתוק הקשר הסיבתי בין התאונה לנזק.

סיכום

9. מכל האמור לעיל, יוצא כי התביעה מתקבלת נגד הנתבעת וכמו כן הודעת צד ג' מתקבלת גם היא.

התביעה העיקרית

10. הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

10.1. סכום התביעה, בסך של 9,009 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

10.2. הוצאות משפט (ובכלל זה אגרת בית המשפט כפי ששולמה ושכ"ט עו"ד) בסך של 3,000 ₪.

10.3. שכר העד כפי שנפסק בדיון.

הסכום הכולל ישולמו תוך 30 יום.

הודעת צד ג'

11. צד ג' ישלם לנתבעת את הסכומים הבאים:

11.1. הסכום הכולל בו נשאה הנתבעת, כאמור בסעיף 10 לעיל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד התשלום לידי התובעת ועד למועד התשלום המלא בפועל.

11.2. הוצאות משפט (ובכלל זה אגרת בית המשפט כפי ששולמה ושכ"ט עו"ד) בסך של 3,000 ₪.

הסכום הכולל ישולם תוך 30 יום ממועד הצגת אסמכתא מהנתבעת בדבר התשלום לתובעת.

12. צד ג' ישלם שכר העד מטעמו כפי שנפסק בדיון.

13. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, ו' כסלו תשע"ט, 14 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.