הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"מ 28649-06-18

לפני כבוד הרשם בכיר אדי לכנר

התובע:
ישראל ברדוגו

נגד

הנתבע:
אדרי-אל ישראל נכסים בע"מ

החלטה

בפני בקשה לסילוק התביעה על הסף ולחילופין להארכת המועד להגשת כתב הגנה.
לטענת התובע הנתבעת הפרה את זכויות היוצרים שלו בעת שפרסמה תמונה השייכת לו המהווה "יצירת אמנות", תוך הפרת זכותו המוסרית והחומרית ביצירה. על כן תובע התובע פיצויים מאת הנתבעת.
התובע הינו מהיוצרים הבולטים בתחום הצילום בישראל (להלן: "היוצר").
הנתבעת, "אדרי- אל ישראל נכסים בע"מ" (להלן: " בעלת הקניון") היא חברה פרטית המשמשת כבעלים וכמפעילה של קניון "שמונה סנטר" בקריית שמונה המשמש מקום מרכזי לקניות ולבילויים.
להלן עיקרי טענות היוצר:
לטענת היוצר, במשך מספר שנים, בעלת הקניון שמה ידיה על רכושו ועושה ביצירתו כבשלה. יצירה זו הועתקה מאתר היוצר ופורסמה, הופצה והועמדה לרשות הציבור על ידי בעלת הקניון ביום 03.10.14 במסגרת אתר "קניון שמונה סנטר" ברשת החברתית "פייסבוק".
יודגש כי בעלת הקניון לא נתנה קרדיט על יצירותיו של היוצר, על אף שמופיעים שמו ופרטי התקשרותו לצורך רכישת רישיון שימוש בתמונה.
לטענת היוצר, ביום 22.05.18 פנה אל בעלת הקניון בדרישה להסיר את הפרסום המפר ולפצותו על דרך הפשרה, אך היא לא טרחה להשיב לפנייה זו ואף לא פעלה להסיר את המחדלים. ומכאן התביעה הוגשה לבית משפט זה.ב
עילות התביעה ע"פ היוצר: הפרת זכויות יוצרים כמשמעותן בסעיף 15 לחוק זכות יוצרים תשס"ח- 2007 (להלן: "החוק") ופגיעה בזכותו המוסרית כמשמעותה בסעיף 46(2) לפקודת זכות יוצרים ( להלן: "הפקודה").נ
לטענת היוצר, בעלת הקניון שכחה לציין כי " חברת הניהול" הנמצאת בבעלותה הבלעדית נמצאת בפירוק מרצון. מעשים אלו מדגישים את חוסר תום ליבה.
היוצר טוען כי יש לפצותו ללא צורך בהוכחת נזק על פי סעיף 56( א) לחוק בסכום של 75,000 ₪.

להלן עיקרי טענות בעלת הקניון:

לטענת בעלת הקניון, בעת הפרסום היא לא ניהלה את הקניון. בעלת הקניון טוענת כי חברה אחרת בשם "אדרי-אל ניהול נכסים (2006) בע"מ" (להלן: " חברת הניהול"), היא זו שניהלה את הקניון ובמסגרת זו נוהל עמוד הפייסבוק בו מדובר על ידי חברת הניהול ולא על ידה.
בעלת הקניון מציינת כי חברה זו הנה בבעלות משותפת של אותו מנהל אך מדובר בישויות נפרדות לחלוטין על כן ככל שיש אחריות כלשהי, יש להטיל אותה על חברת הניהול כאמור.
לטענת בעלת הקניון העובדה שהיום נמצאת חברת הניהול בהליכי פירוק איננה חדשה, היא הייתה נכונה גם בעת הגשת כתב התשובה הראשון של היוצר לבקשה.
בעלת הקניון טוענת להעדר יריבות, ועל כן לפי טענתה יש לסלק את התביעה דנן על הסף.

דיון והכרעה:
הלכה היא, כי שומה על בית המשפט לנהוג בזהירות רבה בבואו לשקול את הסעד המבוקש, שעניינו סילוק התובענה על הסף, ולהמעיט בנכונות להיעתר לו. כשהעדפתו של בית המשפט היא שלא לסלק תביעה על הסף אלא אם אין ברירה אחרת, בית המשפט מצווה לערוך בירור רציני, מעמיק ומקיף של טענות התובע, ובכל מקרה של ספק, מן הראוי לדחות הבקשה לסילוק התובענה על הסף, ולהכריע בתובענה לאחר שמיעת הראיות.
לעניין זה, אפנה לפסק דינו של חברי, כבוד השופט בכיר ד''ר מנחם (מריו) קליין בת"א (שלום ת"א) 22747-09-15 ח. י. ואח' נ' דיור ב.פ. בע"מ ואח' (16.02.2017):
"בבואנו לדון בבקשות אשר תכליתן היא לסלק את תביעתו של התובע על הסף ומבלי שהיא נדונה לגופו של עניין, עלינו להביא בחשבון כי זכותו של אדם לבור טענותיו בפני ערכאות משפטיות הפכה משנת 1992 לזכות יסוד חוקתית המעוגנת בחוק יסוד – כבוד האדם וחירותו. זכות הגישה לערכאות מעוגנת היא אף בדין העברי (ראה רמב"ם, הלכות סנהדרין כ"ד). על הדיין החובה לרדת לעומקו של דין, ובית הדין היהודי לא יסלק תביעה על הסף מבלי שהצדדים הביאו בפניו את טענותיהם, כפי שמציין פרופ' א. שוחטמן בספרו "סדר הדין", הוצאת מורשת המשפט בישראל, תשמ"ח 1988, עמ' 164.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים לא השתכנעתי שיש לדחות את התביעה על הסף כאשר נושא היריבות צריך להתברר בתביעה העיקרית.
כתב ההגנה יוגש בתוך 45 יום מהיום.
אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ו כסלו תשע"ט, 04 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.