הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"מ 25648-04-20

לפני כבוד השופט אריאל צימרמן

התובעת:

שולמית אליהו

נגד

הנתבעת:

עו"ד יהודית דויטשר ברקן

ב"כ התובעת: עו"ד רויטל מגל
הנתבעת: בעצמה

פסק דין

בחירת התובעת לסיים את ההתקשרות עם הנתבעת, מי שהייתה באת כוחה, הובילה להגשת תביעת שכר טרחה מצד הנתבעת, זאת בהליך אחר. זו בתורה הובילה לתביעה הנוכחית: טענות, או שמא תהיות, או שמא האשמות סתם כך מצד התובעת, שמא בעת הפעילות המשותפת, עורכת הדין שלחה ידה בכספי התובעת. טענות שאין להן עיגון כלשהו ויש להצר על העלאתן ועל הטלת הדופי שלא לצורך בנתבעת, רק בעטיו של הסכסוך האחר שבין הצדדים.

1. ברקע הדברים: התובעת התגרשה מבעלה לשעבר בשנת 2006, לאחר שכתיאורה סבלה מידו סבל עצום ורב. נכון לשנת 2015 עמד בעינו תיק הוצאה לפועל שעניינו במזונות שחב הגרוש, הליכים שהיו מעוכבים אז. התובעת שכרה את שירותיה של הנתבעת, עורכת דין המציינת כי היא בעלת ניסיון של כ-48 שנים. מכוח הסכם שכר הטרחה שכרתו הצדדים פעלה הנתבעת תוך מעורבות הדוקה שאין חולק עליה של שניים מבניה של התובעת, לגביית כספים בגדרי הליכי ההוצל"פ. זאת עשתה עד לחודש נובמבר 2018, שאז בחרה התובעת להפסיק את התקשרותה עם הנתבעת; לטענת הנתבעת – באופן שהותיר יתרת שכר טרחה בלתי משולמת של מעל 100 אלף ₪, אותם תבעה (ת"א 69909-11-18), בהליך אחר שטרם נסתיים.

2. כשנה וחצי לאחר שהסתיימו יחסי הצדדים, שאין חולק כי לעת סיומם מסרה הנתבעת לבניה של התובעת את פרטי הסכומים שגבתה, באה התביעה. תמציתה: בתיק ההוצל"פ נגבה סכום של כ-119 אלף ₪, שהועברו לחשבון נאמנות שניהלה הנתבעת לטובת התובעת, כך למדה האחרונה מן העיון במסמכי החשבון. מן הקבלות שהציגה הנתבעת עולה כי זו גבתה כ-39 אלף ₪. כ-55 אלף ₪ הגיעו לידי התובעת, כך טענתה. קרי, הפרש של כ-25 אלף ₪, כך מסקנת התובעת, ואשר הנתבעת הותירה בידה ולא העבירה לתובעת. את אלה תבעה, תביעה שנוכח סוכמה התברר בסדר דין מהיר.

3. הנתבעת התגוננה והכחישה נמרצות, בכתב הגנתה ובתצהירה: כל סכום שעלה בידה להביא לגבייתו בתיק ההוצל"פ היה ידוע לתובעת ובניה, כספים הועברו לתובעת באופן מתואם ובשים לב לקשיים הקשורים בקיומם של חשבונות מתאימים, קבלות נמסרו לתובעת ובניה ב"זמן אמת", והנתבעת לא גבתה ולו שקל שלא באופן מתואם עם הצד שכנגד.

4. לאחר העיון בכתבי הטענות ובתצהיר הנתבעת (התובעת לא הגישה תצהיר אותה עת, זולת תצהיר אימות מטעמה), ביארתי ביום 14.8.20 כי למעשה לפנינו הליך שבו בית המשפט נדרש לעשות מעין "ספירת מלאי" של הכספים שהועברו או היו צריכים להיות מועברים, ספירת מלאי שנוכח היעדר הסדר המסוים בכתב התביעה קשה היה לעורכה. הוריתי אפוא לנתבעת תחילה להציג בטבלה סדורה כל סכום שנגבה בתיק ההוצל"פ ומתי, הסכומים שהעבירה הנתבעת לתובעת ולמי, אלו שגבתה, ואסמכתאות בקשר עם האמור. וכה עשתה (הודעתה מיום 14.9.20).

5. המחלוקת, אין חולק, נסבה על שלושה מן הסכומים הנזכרים בטבלה, שהתובעת טענה כי גילתה רק לעת סיום היחסים, ולא הועברו לה אלא נותרו כולם בכיסה של הנתבעת: הם התשלום השני (6,590 ₪ לתובעת במזומן לבנה יוסף, לפי הנטען, 3,000 ₪ שגבתה הנתבעת), השלישי (6,500 ₪ לתובעת במזומן לאחד משני בניה שליוו את ההליך, יצחק או משה, 1,620 ₪ שגבתה הנתבעת), והרביעי (5,900 ₪ לתובעת באמצעות גב' שגית שגב, חברתו של בנה של התובעת; 2,000 ₪ שגבתה הנתבעת). כן היא נסבה על סכום רביעי, של 4,936 ₪ שצוין בתיק ההוצל"פ כי הוא סכום של "הקטנת החוב", לא ידוע בידי מי, אך התובעת מניחה כי בידי הנתבעת וכי זו שימרה את הכספים בכיסה.

6. התובעת השיבה, ורק אז ראתה לתמוך טענותיה גם בתצהירים של בניה: התשלום הרביעי, אישרה בעקבות "בדיקה שנערכה", אכן התקבל בחשבונה של גב' שגב. האחרים – לא התקבלו.

7. דיון מקדמי התקיים לפניי ביום 8.11.20, בגדרו שמעתי את הסברי הנפשות המעורבות והצעתי לפעול לסיום ההליך בדרך מקוצרת; הצדדים הסכימו בתחילה אך לבסוף עמדה הנתבעת כפי זכותה על ניהול ההליך עד תום. כל זאת אגב כך ששני הצדדים פועלים באופן בלתי נאות להוספת ראיות לחיזוק עמדתם, אף שייאמר כאן כי אפילו ראיתי לקבל כל אחת ואחת מאותן ראיות לא היה בכך לשנות כהוא זה מן התוצאה המתחייבת כאן. הוכחות נשמעו אפוא ביום 7.1.21, תוך שהצדדים נסמכים כבר על שנשמע מפי התובעת ובניה מזה והנתבעת מזה כבר בדיון המקדמי, נחקרה גם עו"ד דנה קוסקאס כהן שעבדה במשרד הנתבעת והעידה על אודות העברות הכספים, והצדדים נפנו להשלמות הטיעון מטעמם, שעל עיקרי האמור בהם והמצריך התייחסות אעמוד להלן.

8. לאחר העיון, ברי כי דין התביעה להדחות, משלא ביססה התובעת כלל ועיקר את טענותיה החמורות כלפי הנתבעת בדבר שליחת ידה לכספי לקוחתה. כאמור, אנמק בתמציתיות. למען הסר ספק: בחנתי את טענות הצדדים כולן, ואין באלה שלא יזכו להתייחסות מפורשת בפסק הדין כדי לגרוע מכך שנבחנו, ושאין בהן לשנות את התוצאה המתחייבת.

9. במבט כולל, לפנינו שתי גרסאות סותרות. זו של התובעת, אם נתמצתה ונבהיר משמעותה: כי הנתבעת ניהלה חשבון נאמנות עבור התובעת שלזו הייתה גישה אליה (כך אישרה בדיון ביום 8.11.20) ולמצער היה ברור שלתובעת תהיה גישה אליה; כי בניה של התובעת משה ויצחק היו מעורים היטב-היטב בכל הנעשה ועקבו אחר ההתפתחויות בקשר עם כל תשלום מאביהם, ובכל זאת ההינה הנתבעת להשאיר בידה כספים שהגיעו לתובעת; כי הנתבעת מסרה בידי התובעת לעת סיום ההתקשרות ביניהן מיוזמתה קבלות עבר הנסבות על אותם תשלומים שלכאורה שולמו לתובעת אך בפועל הותירה הנתבעת בכיסה; כי הנתבעת זייפה אותן קבלות; כי הנתבעת זייפה את אישור בנה של התובעת בדבר קבלת אחד מן הסכומים במזומן; כל זאת ביחס לכספים בהיקף מצומצם; וכי למרות שבני התובעת עקבו אחר הנעשה, משך כשנה וחצי לאחר מסירת כל החומר בידם לא הבחינו בחסרונם של אלפי ₪ מן התשלומים שהגיעו מאביהם. וגרתסה של הנתבעת, אם נתמצתה: כי עמלה קשות על מנת להשיג כספים עבור שולחתה, חלקה עם בניה את כל המידע שהיה ברשותה, כי בהיעדר חשבונות בנק מסודרים שאליהם ניתן היה להעביר את הכספים בתחילה ניאותה לדרישותיהם והעבירה שני תשלומים במזומן, כך גם את הקבלות בעניין, וכי לא נטלה מן התובעת דבר ; וכי כל סיפורי נטילת הכספים שלא כדין לא נולדו אלא בחלוף זמן רב מסיום היחסים וכתגובת נגד להגשת תביעת שכר הטרחה בידי הנתבעת. בין שתי גרסאות אלה, גרסת הנתבעת עדיפה בבירור גם במבט ממעוף הציפור, אך גם אחר ירידה לכל פרטי הטענות שפרשו הצדדים, שאעמוד על אחדות מהן.

10. בבירור, חוסר סדר, אך לא כזה המעיד על שליחת יד בכספי התובעת, אלא על חוסר סדר, שהוא תולדה בראש ובראשונה של הצורך במציאת דרכים לעמידה בדרישת בניה של התובעת להעביר לאמם כספים מתוך כל תשלום ששילם האב, גם אם אין חשבון בנק מסודר (ובלתי מעוקל, אין אלא להניח) של מי מהם בנמצא. התובעת דוחה עמדה זו בתוקף, הראיות מדגימות אחרת: לשיטת התובעת לא הייתה כל מניעה להעביר כספים לחשבונות התובעת או בניה באורח סדור, והסכומים ה"חסרים" השני והשלישי לא שולמו אפוא במזומן, אלא נותרו בכיסה של הנתבעת. אולם מה טוב מבחינת התשלום הרביעי, זה שבתחילה התובעת לא היססה לטעון כלפי הנתבעת כי זו הותירה אותו בכיסה, ולבסוף הודתה כי "מבדיקה שנערכה" אכן שולם דווקא: זאת, כך אותר לאחר אותה דרישה ובדיקה, לחשבונה של מי שהייתה חברתו (היום אשתו) של אחד מבניה של התובעת. קרי, התובעת ובניה תרו אחר כל דרך להצליח לגרום להעברת הכספים שנגבו בתיק ההוצל"פ אליהם, ובהקדם, לרבות דרך חשבון של אחרת, שהם שכחו בינתיים כי לשם הוזרמו כספי התשלום הרביעי. אם לשם הוזרמו הכספים בתשלום הרביעי, ברור שיש עיגון לטענת הנתבעת שלפיה לעת התשלום השני והשלישי היה קושי בהעברות הכספים לחשבון של התובעת או מי מבניה, והצדדים הגיעו בלחצם של בני התובעת לכלל סידור חריג במיוחד של הוצאת כספים מחשבון הנאמנות במזומן (כפי שמעיד גם תדפיס החשבון) והעברתם לבני התובעת.

11. המסקנה בדבר ביצועם של התשלומים ה"חסרים" של 6,590 ₪ ו-6,500 ₪, נתמכת בעדותן הסדורה והעקבית של הנתבעת ושל עו"ד קוסקאס כהן גם יחד (גם אם כטענת התובעת בדיון המקביל של תביעת שכר הטרחה לא ראתה הנתבעת להדרש מפורשות לכך שהתשלום בוצע במזומן, והרי לא זה עניינו של אותו הליך). היא נתמכת חלקית בתדפיסי הבנק בעניין הוצאת הכספים במזומן בידי הנתבעת, במועדים שציינה. היא נתמכת בקבלות שהפיקה הנתבעת, המתייחסות לסכומים של 3,000 ₪ ו-1,620 ₪ שהפיקה הנתבעת לפי האמור בהם בימים 4.7.16 ו-12.12.16 והודפסו שוב ונמסרו לתובעת בעת סיום היחסים בנובמבר 2018; וקשה למצוא כל היגיון בטענת התובעת שאליה הגיעה לבסוף, כי הנתבעת זייפה בשנת 2018 אותן שתי קבלות על שכר טרחתה מתוך תשלומי הגרוש, אך בכל זאת החליטה למוסרן לתובעת באופן שיעלה מיד את תהיית התובעת היכן הכספים שמתוכם גבתה הנתבעת את שכר הטרחה, ולא עלתה כל תהייה משך שנה וחצי. אשר לקבלה בקשר עם התשלום של 6,590 ₪, ששולם לפי הנטען לבנה של התובעת מר יוסף אליהו: אכן בקבלה יש טעות וחסרה ספרה במספר תעודת הזהות של יוסף. קרי, לטענת התובעת: הנתבעת זייפה את הקבלה, החליטה להוסיף את כל פרטיו של יוסף, ואז, מלאכת מחשבת ממש, כתבה מספר תעודת זיהוי שגויה. ועדיפה בהרבה גרסת הנתבעת: קבלה שנערכה בלית ברירה נוכח התשלום שבוצע במזומן, וכספים שנמסרו ליוסף. העובדה שיוסף לא פקד את משרדה של הנתבעת פרט לאותו אירוע (שכן שני הבנים יצחק ומשה היו אמונים על ליווי ההליך המשפטי), ובכל זאת ידעה הנתבעת לומר כי יוסף התייצב במשרדה כאשר בידו קסדה (עמ' 2, ש' 30), ויוסף אישר שאכן נהג על אופנוע (עמ' 3, ש' 2), רק מחזקת את אמינות הנתבעת כי אכן שילמה, ובמזומן. אני ער לכך שאין כל קבלה ביחס לתשלום השלישי, חרף מאמציה המתוארים של הנתבעת לאתרה; די לי בעניין זה בשילוב מכלול הראיות (וכאמור, התמונה לא הייתה משתנה גם לו צורפו כל הראיות המקוטעות האחרות שהצדדים ביקשו לצרף אגב ההליך), באמינות המלאה והקוהרנטיות שאני מייחס לנתבעת ולעו"ד קוסקאס כהן בעדותן, ולתחושה הברורה כי מנגד בניה של התובעת היו נכונים לומר כל דבר שרק יסייע לאמם להכתים את שמה של הנתבעת, גם אם אין הדברים משקפים את המציאות כהווייתה.

12. והערה רק באשר לסכום האחרון של 4,936 ₪, הקטנת חוב בתיק ההוצל"פ: הנתבעת מכחישה כל קשר להקטנת חוב זו, וממילא לכך שהקטינה, אך הותירה בכיסה כספים בסכום האמור. כיום ודאי שיש לתובעת את מלוא הנגישות לתיק, ואם רצתה לנסות לשכנע כי יש להקטנת חוב זו קשר כלשהו לנתבעת, יכולה ומחויבת הייתה לעשות כן, שהרי נטל השכנוע והראיה עליה, והיא לא התיימרה אפילו לעשות כן.

13. תוצאת כל האמור: תביעה מיותרת, שכל כולה ניסיון להטיל רפש בנתבעת וביושרה, תגובת נגד לכאורה להגשת תביעת שכר הטרחה בידה, תוך ניצול הנסיבות החריגות של העברות הכספים בעטיים של התובעת ובניה באורח שאינו סדור ושגרתי. התביעה נדחית אפוא. אשר להוצאות: כנקודת מוצא, כך גם בנסיבות המקרה, ודאי שעל התובעת לשאת בהן. היא גררה את הנתבעת להליך שלא לצורך. חלף הכרת תודה על מאמצי הנתבעת לסייע לתובעת בהעברת כספים שנגבו בקושי רב מן הגרוש, בכל דרך וגם בהיעדר חשבונות בנק שיאפשרו העברות סדורות, באה אותה התגוללות על הנתבעת שכאילו שלחה ידה בכספי הנתבעת. גם כאשר התחוור לתובעת כי טענותיה מוקשות, לא נסוגה מהן אלא החריפה את עוצמת טרוניותיה כלפי שהנתבעת, והגיעה כדי טענות לזיוף מסמכים לצד נטילת כספים שלא כדין. ניתן היה לקצר ולייתר. על כך יש לשאת בהוצאות הנתבעת, הזכאית להן גם ייצגה את עצמה. עם זאת לא אכביד על התובעת כפי שניתן היה, ונסיבותיה מכמירות לב, ונזכור עוד כי הנתבעת היתה יכולה לייתר מראש את הצורך בהליכים אלה בהקפדה יתרה על סדר בתחום התשלומים גם אם אלה נדרשו באופן בלתי שגרתי. התובעת תשא אפוא בהוצאות הנתבעת (גם אם ייצגה עצמה, והרי עדיין היא זכאית לשכ"ט עו"ד), בסכום על הצד הנמוך, של 8,500 ₪.

ניתן היום, ג' אדר תשפ"א, 15 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.