הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"מ 25406-04-20

לפני כבוד השופט נצר סמארה

תובע

לירן אמיתי, ת"ז XXXXXX103
ע"י ב"כ עוה"ד כהן

נגד

נתבעת

הפניקס חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד בדור

פסק דין

1. לפניי תביעה, בסדר דין מהיר, לחיוב הנתבעת בפיצוי כספי בגין נזקי רכוש שנגרמו על רקע תאונת דרכים.

תאונת דרכים ארעה ביום 04.11.2019 בין כלי רכב, מסוג אופנוע, מ"ר 24-901-28 שבעת התאונה היה בבעלות התובע ורכוב בידו (להלן: "האופנוע") לבין כלי רכב, מסוג פרטית, מ"ר 212-84-101 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי הנתבעת בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "הפרטית") (ולהלן: "התאונה").

2. אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא לעניין האחריות ולעניין היקף הנזק.

3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוצגו ראיות מטעם הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4. עוד בפתח ישיבת ההוכחות, הגיעו הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק בכלי הרכב, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, באופן שהאחריות לקרות התאונה חלה במלואה על נהג הפרטית.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית בלבד כדלקמן:

5.1. אני מעדיף את גרסתו של התובע אשר רכב על האופנוע במועד התאונה, על פני גרסתו של נהג הפרטית.

התובע ידע לספק פרטים ספציפיים לגבי נסיבות קרות התאונה, ידע לומר כי עמד בנתיב הימיני לפנייה שמאלה לנוכח אור אדום ברמזור, וכי עם התחלפות האור לירוק וכשעמד להיכנס לצומת נפגע מאחור על ידי הפרטית שדחפה אותו קדימה. לעומת זאת, גרסתו של נהג הפרטית הייתה מבולבלת, בלתי קוהרנטית, מתפתחת ובלתי עקבית.

5.2. השתכנעתי כי נהג הפרטית האיץ בחוסר סבלנות את רכבו ופגע בחלקו האחורי של האופנוע והעיף את האחרון קדימה.

5.3. האמנתי לתובע כי לאחר התאונה נהג הפרטית התנצל. יש לציין כי בעדותו בבית המשפט נהג הפרטית לא יכול היה לשלול טענה זו של התובע.

איני מקבל את גרסתו של נהג הפרטית, לפיה האופנוע "חתך" את נתיב נסיעתו. שוכנעתי כי הייתה זו הפרטית אשר מחוסר זהירותו של נהג הפרטית, פגעה בחלקו האחורי של האופנוע עם התחלת נסיעתה לאחר התחלפות האור ברמזור לירוק.

5.4. בנסיבות העניין, לא מצאתי כי היה באפשרותו של התובע למנוע את התאונה. מכאן, שמלוא האחריות לקרות התאונה חל על נהג הפרטית.

5.5. אשר למחלוקת בעניין היקף הנזק הנטען, לרבות לעניין מחיר מכירת האופנוע הרי שמאחר שהנזק נתמך בחוות דעת שמאי ובאסמכתאות המתאימות, ומאחר שהצד שכנגד לא הגיש שומה נגדית, שככלל באמצעותה ניתן היה לסתור את גובה הנזק, ואף לא ביקש לחקור את שמאי התובע על חוות דעתו, הרי שסכום התביעה, בדין יסודו.

6. הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים:

6.1. סכום התביעה, בסך של 13,175 ₪, בתוספת אגרת בית המשפט כפי ששולמה, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

6.2. שכ"ט עו"ד בשיעור 17.55% מהסכום המוצמד שנפסק.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

7. הנתבעת תישא בשכר העד מטעמה כפי שנפסק בדיון.

8. הואיל והצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה ניתן בזה פטור מתשלום המחצית השנייה של אגרת בית משפט, וככל שזו שולמה היא תושב למשלם.

9. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, ג' אב תש"פ, 24 יולי 2020, בהעדר הצדדים.