הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"מ 23268-08-20

לפני כבוד הרשם בכיר מיכאל שמפל

התובעות:

1.ישיר חברה לביטוח
2.רנטה ורסנו יהודה
ע"י ב"כ עוה"ד גלעד ברמן ו/או אושרת הורבט

נגד

הנתבעת:
הפניקס חברה לביטוח בע"מ - 520023185
ע"י ב"כ עוה"ד יוסי שקואי ו/או שגיא צעירי

פסק דין

לפני תביעה שהוגשה בסדר דין מהיר ע"ס של 7,872 ₪, שעניינה נזקי תאונה שאירעה ברחוב יצחק שדה בבני ברק ביום 6/3/20. בתאונה היו מעורבים שני כלי רכב פרטיים: רכב בו נהגה התובעת מס' 2 (להלן: " התובעת" / " רכב התובעת") ורכב שבוטח בביטוח צד שלישי ע"י הנתבעת (להלן: "רכב הנתבעת").

טענות הצדדים בכתבי הטענות :

לטענת התובעות בכתב תביעתן, התאונה אירעה שעה שהתובעת נסעה ברכבה באטיות ברחוב חד סטרי בבני ברק, כאשר לפתע נפתחה דלת רכב הנתבעת, פגעה ברכב התובעת וגרמה לו נזקים (סעיף 9 לכתב התביעה). אציין, כי בכתב התביעה לא נרשם האם מדובר בדלת הנהג שנפתחה באופן פתאומי , או דלת אחרת, אולם בטופס ההודעה (שנרשם 6 ימים לאחר התאונה) צוין, כי זו אירעה, כאשר " מבוטחת נסעה בכביש צפוף חד סטרי, נפתחה דלת אחורית של רכב צד ג'". לכתב התביעה צורפה חוות דעת שמאי ומספר מצומצם של תמונות נזק באיכות ירודה, אולם הן במהלך הדיון והן לאחריו, התובעות (בהסכמת הנתבעת) הגישו לעיוני מספר רב של תמונות נזק צבעוניות.

מנגד, טענה הנתבעת בכתב הגנתה, כי נסיבות התאונה שונות לחלוטין מהנטען ע"י התובעת. בסעיף 7 לכתב ההגנה נטען, כי דלת רכב הנתבעת לא נפתחה בפתאומיות, אלא היתה פתוחה למשך כמה דקות, ואילו התובעת, שנסעה במהירות גבוהה מדי, לא הבחינה בכך ופגעה בדלת הרכב הפתוחה כאמור. כן נטען, כי בשל מהירות הנסיעה הגבוהה, רכב התובעת הצליח לעצור רק כעבור מרחק רב וכן נרשם, כי לאחר התאונה התובעת התנצלה בפני נהג רכב הנתבעת (להלן: " הנהג"). בטופס ההודעה שצורף לכתב ההגנה ושנחתם ביום 10/5/20 (כחודשיים לאחר התאונה) נסיבות התאונה תוארו באופן הדומה לרשום בכתב ההגנה, אולם מפורט מעט יותר. כך, למשל, בטופס ההודעה נרשם, כי בעת קרות התאונה הנהג עמד בסמוך לדלת האחורית, שהיתה פתוחה באופן חלקי ("חצי פתוחה" - כפי שנרשם בטופס).

הדיון והעדויות:

בדיון שהתקיים ביום 3/3/21 העידו התובעת, הנהג ועד נוסף מטעם הנתבעת. כמו כן, במהלך הדיון (בהסכמה) הוגשו (נ/1) תמונות אשר צולמו בזירת התאונה מייד לאחר התרחשותה, וכן תמונת הרחוב, אשר "הורדה" מאתר "גוגל מפות". תמונות אלה (ומספר תמונות צבע נוספות של אזור קרות התאונה) הוגשו ע"י הנתבעת לאחר הדיון.

התובעת העידה, כי עובר לתאונה לא הבחינה, שדלת רכב הנתבעת היתה פתוחה וציינה, כי היא משוכנעת, שהדלת נפתחה בפתאומיות, שכן אין לה כל ספק, כי היתה מבחינה בדלת הפתוחה ונמנעת מפגיעה בה. התובעת הוסיפה וציינה, כי נסעה במהירות 40 קמ"ש (עמ' 3, שורה 7) , ובהמשך ציינה, כי כעבור מספר דקות מרגע קרות התאונה, ולאחר שעצרה את רכבה וניגשה לנהג, למקום הגיע אדם נוסף, אשר הוצג כעד ראיה לתאונה. לגביו טענה התובעת, כי אותו אדם כלל לא נכח במקום בעת קרות התאונה וכי מדובר, למעשה, בעד פיקטיבי.

הנהג מר מאיר ריבו העיד בפני, כי הגיע למקום על מנת לחלק חלות לנזקקים, שהיו מונחות על המושב האחורי, יצא מרכבו, סגר את דלת הנהג, פתח את הדלת האחורית שמאלית (הפונה לכיוון הכביש), אולם בטרם פרק את החלות, הבחין בכתם לכלוך על המושב והחל לנקות אותו, כאשר הוא נמצא בין הדלת הפתוחה לבין הרכב, כשגופו נמצא חלקית בתוך הרכב ורגליו בולטות מחוצה לו. כעבור מספר דקות ותוך כדי פעולת הניקיון האמורה, הנהג הרגיש כי הדלת נטר קת עליו, ולאחר מכן הבין כי רכב התובעת פגע בה. הנהג הוסיף וציין, כי להערכתו, התובעת נסעה מהר מדי והצליחה לבלום את רכבה רק כעבור מטרים רבים - במרחק של 4-5 בניינים ממקום התאונה. עוד סיפר הנהג, כי להתרחשות התאונה היה עד, שהביע נכונות למסור עדות במידת הצורך, ועד זה אכן מסר את עדותו כמפורט להלן.

העד האמור - מר רפאל אדיר העיד, כי במועד קרות התאונה היה בקרבת מקום, כש הוא עומד/מסתובב הלוך ושוב (תוך כדי שיחת טלפון) על המדרכה ממול לרכב הנתבעת . העד סיפר, כי ראה את רגע קרות התאונה במו עיני וכן סיפר, כי דלת רכב הנתבעת אכן היתה פתוחה משך מספר דקות, תוך שהנהג נמצא בין הדלת הפתוחה לבין הרכב. העד לא ידע לומר במה בדיוק עסק הנהג, אך בעיני, אין לכך כל חשיבות. העד הוסיף וציין, כי רכב התובעות עצר רק כעבור כ-100 מטרים ממקום התאונה (בעיני מדובר בהערכה מוגזמת) - מרחק כמה בניינים. בסוף עדותו (עמ' 9, שורות 8-9) העד הוסיף, כי זכור לו, שרגע לפני ההתנגשות רכב התובעת סטה מעט ("... ראיתי איזו תזוזה עם האוטו שלה..."). העד עמד על כך, שראה את כל ההתרחשות האמורה במו עיני ואציין כבר עכשיו, שאני נותן אמון בעיקרי עדותו.

דיון והכרעה:

לאחר ששמעתי את העדויות, בחנתי את טפסי ההודעה, את מוקדי הנזק והתרשמתי מזירת התאונה, כפי שזו משתקפת בתמונות שהוגשו לעיוני, מעדיף אני את גרסת הנהג ביחס לנסיבות קרות התאונה, דהיינו - כי דלת הרכב היתה פתוחה משך מספר דקות, כאשר הנהג נמצא בעת קרות התאונה בינה לבין גוף הרכב. מעבר לכך, שאני נותן אמון מלא (ביחס לסוגיית פתיחת הדלת) הן בעדות הנהג והן בעדותו של עד הראייה (אשר הותירו עלי רושם חיובי ואני מוצא אותם מהימנות והגיונית), הרי שאין מחלוקת, כי ברכב הנתבעת לא ישב נוסע במושב האחורי (בכל אופן - אף צד לא טען זאת), ועל כן, בלתי מתקבל על הדעת ובלתי הגיוני בעיני , כי הדלת האחורית שמאלית תיפתח בפתאומיות, שעה שאין מי שיפתח אותה באופן האמור מתוך הרכב .

סבור אני, כי לאור מבנה בכביש (כביש חד סטרי, חד נתיבי, כאשר משני צדיו חונים כלי רכב), מהירות נסיעה של 40 קמ"ש (כפי שהתובעת עצמה העידה) היא מהירות גבוהה מדי שאינה מתאימה לתנאי הדרך ובכל אופן, סבור אני, כי מסיבה זו או אחרת (וככל הנראה בשל אי שימת לב), התובעת לא הבחינה בדלת הפתוחה ובנהג הנמצא לידה, ו פגעה בה. לו היתה נוסעת במהירות נמוכה יותר ולו היתה מרוכזת יותר ושמה לב למתרחש לפניה, התאונה היתה נמנעת.

אציין, כי איני מקבל את טענת הנתבעת כי התובעת סטתה עם רכבה לעבר רכב הנתבעת. הנהג לא יכול היה להעיד על כך היות והיה עם הגב לכביש, ואילו לעדותו של עד הראיה לעניין זה איני מייחס משקל. קשה לי להאמין, כי העד הבחין בסטייה קלה של רכב התובעת אלפית שניה לפני ההתנגשות, תוך כדי ניהול שיחת טלפון והליכה הלוך וחזור על המדרכה. אציין, כי לא התרשמי, שהוא עצמו משוכנע שכך אכן היה.

ב"כ הנתבעת הציג במהלך הדיון (ואף הגיש לאחר מכן) תמונה בה רואים, כביכול, כי רכב הנתבעת ניזוק גם בכנף שמאלית אחורית ומכאן ביקש להגיע למסקנה, כי רכב התובעת אכן סטה לעבר רכב הנתבעת. איני שותף לניתוח ולמסקנה אלה, היות ולא התרשמתי מעיון בתמונה, כי לכנף האחורית שמאלית אכן נגרם נזק כלשהו ובכל אופן, לא הוכח בפני, כי נזק זה (ככל שקיים - דבר שלא שוכנעתי לגביו), אכן נגרם כתוצאה מסטיית רכב התובעת לעבר רכב הנתבע ת (אלא, למשל, מזווית עמידת רכב הנתבעת) . אשוב ואציין, כי התמונה האמורה אינה ברורה דיה והנתבעת לא צירפה לתיק חוות דעת שמאי ובה תיאור / פירוט הנזקים.

מעדותה בפני התרשמתי, כי גם מייד לאחר קרות התאונה התובעת לא היתה משוכנעת באופן מלא, כי דלת הרכב נפתחה בפתאומיות, אלא סברה כך, מאחר והתקשתה להאמין שלא הבחינה בדלת הפתוחה. נוטה אני להאמין לתובעת, כי בינה לבין עצמה היא משוכנעת, שהדלת נפתחה באופן פתאומי (דהיינו - לא מדובר , חו"ח, באי אמירת אמת), אולם כאמור לעיל, הראיות, העדויות והגיונם של הדברים מצביעים כולם על אפשרות זו כבלתי סבירה לחלוטין.

ועתה, לאחר שקבעתי כעניין שבעובדה, שהתאונה אירעה באופן שתואר ע"י הנהג ועד הראיה, עלי להכריע בשאלת האחריות להתרחשותה.

תקנה 80 ל תקנות התעבורה, תשכ"א-1961 קובעת: "לא יפתח אדם את דלתו של רכב אלא לאחר שנקט כל אמצעי הזהירות הדרושים להבטחת שלומם של עוברי דרך".

ע"פ תקנה זו, על נהג הפותח דלת , חובה לבדוק היטב אם פתיחת הדלת אפשרית, מבלי להפריע למהלך נסיעתם של רכבים אחרים הנוסעים באותו כיוון של הכביש. במקרה הנדון בפני לא יכולה להיות מחלוקת (והדבר משתקף היטב בתמונות שהוגשו בהסכמה), כי מדובר ברחוב חד סטרי, חד נתיבי, צר למדי, כאשר משני צדיו חונים כלי רכב. בנסיבות אלה היה על הנהג לבדוק היטב אם תנאי הכביש מאפשרים לו, לא רק לפתוח את הדלת , אלא להשאירה פתוחה לרווחה (ללא כל הצדקה, יש לציין). לדעתי, הנהג לא בדק זאת, או שסבר, כי השארת הדלת פתוחה אינה מהווה סיכון תעבורתי, אולם שיקול דעת זה היה מוטעה לחלוטין (או שעסקינן בחוסר אכפתיות מצדו) . התנהלותו גרמה (או, לכל הפחות, תרמה באופן מכריע) לתאונה בין שני כלי הרכב, ולכן סבור אני, כי יש להטיל עליו את מרבית האחריות לאירוע התאונתי.

למעלה מן הצורך אוסיף, כי מדיניות הפסיקה בפרשנות תקנה 80 היא , שהעיקר הוא חובת הזהירות בפתיחת הדלת , ואין זה משנה באופן מהותי לעניין עצם קיום האחריות , אם הדלת נפתחה בפתאומיות , או שמא הייתה פתוחה עוד קודם לכן (כפי שהוא המצב ב מקרה דנן). ראה לדוגמא תא"מ (ת"א) 16904-10-09, הפניקס חברה לביטוח בעמ נ' דפני האני; "ולטעמי , יש לפרש את התקנה כך , שהאיסור על פתיחת דלת בנסיבות התקנה מתייחס לא רק למעשה הראשוני של פתיחת הדלת, אלא פתיחת הדלת והשארתה פתוחה לכיוון הכביש שם מתנהלת תנועה של כלי רכב אחרים .אין ספק כי בנסיבות הענין לא קיים הנתבע 2 את הוראות תקנה 80(א) לתקנות התעבורה בכך שפתח את הדלת השמאלית לכיוון הכביש שם התנהלה תנועה ,בלי לוודא שיוכל להבטיח את שלומם של עוברי דרך. לדידי אין זה משנה אם הנתבע 2 פתח את הדלת במהלך חליפת רכב המבוטחת מצידו השמאלי, או שדלתו היתה פתוחה עוד בטרם הגיע רכבה של המבוטחת מאחור ". ( ראה גם תאמ (נת') 20915-07-11, שירביט חברה לביטוח בע"מ נ' דניאל חננשוילי; תאמ (ת"א) 43156-03-12, יצחק בלומברג נ' דבורה ידגרוב; תאמ (נת') 33812-05-11, שירביט חברה לביטוח בע"מ נ' שרה שמש ; תאמ (ת"א) 23090-08-12, ישיר איי די איי חברה לביטוח בע"מ נ' יאיר זרחין).

כן אפנה לפסק דינה של כב' השופטת בטינה טאובר מביהמ"ש המחוזי בחיפה, שניתן ברת"ק 73842-01-20, בן שטרית ואח' נ' גור ואח' (3/2/20 - פורסם בנבו) , ובו היא מאמצת את קביעת בימ"ש קמא לפיה חלוקת האחריות בין נהג הרכב הנוסע לבין נהג הרכב שדלתו היתה פתוחה היא ביחס של 60%-40% לחובת הנהג שהשאיר את דלת הרכב פתוחה.

כאמור, הנהג יצר סיכון תעבורתי בלתי מבוטל, שעה שהחליט לפתוח את הדלת לכיוון נתיב נסיעה ולהשאירה פתוחה למשך מספר דקות (ובעניין זה אני קובע, שהדלת היתה פתוחה לרווחה ולא עד כדי מחציתה, כנטען בטופס ההודעה של הנתבעת) וכל זאת ללא כל הצדקה וללא כל סיבה מתקבלת על הדעת. הנהג צריך היה לפרוק את החלות מהדלת האחורית ימנית (איני מקבל את עדותו כי לא פעל כך, היות והמדרכה שמימין לרכב היתה צרה מדי וחסומה ע"י פחים), אולם שעה שהחליט לפרוק אותן מהדלת האחורית שמאלית, היה עליו להוציאן מהרכב, לסגור את הדלת באופן מיידי, ובוודאי שאין זה המקום והזמן לעסוק בניכוי כתם, תוך הותרת הדלת פתוחה לרווחה. לא רק שהנהג יצר סיכון תעבורתי למשתמשי הכביש, אלא אף סיכן את עצמו ורק בנס לא נפצע בשעת ההתנגשות.

העובדה שרכבים אחרים שככל הנראה (והדבר אף סביר) עברו במקום עוד לפני התאונה ולא פגעו בדלת, אינה מעלה ואינה מורידה ואין בה כדי לשכנע אותי, שהדלת הפתוחה לרווחה לא היוותה סיכון תעבורתי.

ואולם, גם התובעת נהגה באופן פזיז ורשלני, הן בכך שמהירות נסיעתה היתה גבוהה מדי ולא התאימה לתנאי הדרך, כמפורט לעיל (אוסיף ואציין, כי עיון בתמונות מלמד, כי איכות הכביש היתה ירודה למדי וגם בשל כך היה עליה להפחית את מהירות נסיעתה), והן בכך שלא הבחינה בדלת הפתוחה ובכך הפרה את תקנה 21 לתקנות התעבורה.

סיכומו של דבר, אני קובע כי שני הנהגים נושאים באחריות לתאונה, כאשר חלקו של הנהג הוא בשיעור של 60% וחלקה של התובעת - 40% (אבהיר, כי לא מדובר באשם תורם, אלא באחריות לקרות התאונה בשיעור האמור).

לפיכך, הנתבעת תשלם לתובעות סך של 4,723 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד ליום מתן פסק הדין, אגרת משפט כפי ששולמה (שתי המחציות), שכר העדה כפי שנפסק בדיון ושכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪. כל הסכומים הנ"ל ישולמו בתוך 30 יום, אחרת יישאו הפרשי ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

פסק הדין יישלח לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, כ"א אדר תשפ"א, 05 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.